1. עניינה של החלטה זו בהודעות תשלום קנס מנהלי שמספריהן: 08/20/0142532 ו -08/20/0449838.
2. בתאריכים 9.10.2020 ו – 20.10.2020 נרשמו למבקש שתי הודעות קנס מינהלי בגין עבירה לפי סעיפים 8 (3) ו - 13 (א) (5) לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת השהייה במרחב הציבורי והגבלת פעילות), התש"ף-2020 שעניינה הפרת חובה להתקין מחיצה בדלפק שירות - הפרת התו הסגול (להלן – "הודעות הקנס")
3. המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להישפט ולביטול הודעות הקנס. הואיל ובקשתו של המבקש להישפט בגין הודעות הקנס הוגשה ביום 15.2.2021 והינה בגדר בקשה להישפט באיחור, הסעיף החל בעניינה הינו סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985 (להלן – "חוק העבירות המינהליות"), הקובע כך –

"בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור כל עוד התקיימו התנאים האמורים בסעיף 8א(ו), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

1. המשמעות היא כי בית המשפט רשאי לקיים את המשפט רק אם שוכנע, כאמור בסעיף 8א(ו) לחוק העבירות המינהליות, כי הבקשה לא הוגשה במועד מסיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד וכי היא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה, או ממניעים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו (ר' לעניין זה עפ"א 14/05 (ארצי) סיוון תכשיטים בע"מ נגד מדינת ישראל, ניתן ביום 12.03.2006).
2. המבקש טוען בבקשתו, כי הופתע לגלות שקיים נגדו חוב בגין הודעות הקנס וזאת משום שכאשר נערכה הודעת קנס מס' 08/20/0142532 (להלן – "הודעת הקנס הראשונה") הוא לא היה בעסק ולא ידע למי נמסרה. לפיכך, כך טענתו, נודע לו על החובה להציב מחיצה רק בעת רישומה של הודעת קנס מס' 08/20/0449838 (להלן – "הודעת הקנס השנייה").
3. המשיבה טענה בתגובתה, כי מעיון בתיעוד הפקח מזמן אמת עולה, כי המבקש סרב בתוקף להזדהות בפני הפקח בעת רישומה של הודעת הקנס הראשונה ולכן זיהויו נעשה על ידי המשל"ט העירוני. עוד עולה מתגובת המשיבה, כי הפקח צילם את המבקש במועד ביצוע העבירה ומסירת הודעת הקנס הראשונה. עוד טענה המשיבה, כי צילום תעודת הזהות המצויה בתיק רישוי עסקים של המבקש, מלמדת על כך שהמבקש הוא זה שנכח בעסק ביום 9.10.2020 קרי מועד מסירת הודעת הקנס הראשונה ולכן ברור כי זו נמסרה למבקש ביד ולא לאדם אחר. ולבסוף ציינה המשיבה בתגובתה, כי הפקחים שוחחו עם המבקש בעברית בעת מסירת הודעות הקנס.
4. תיעוד המבקש כמי שנכח בעסק במועד רישום הודעת הקנס הראשונה, שומט את הקרקע תחת טענתו , כי לא ידע על רישום הודעות הקנס ומלמד כי המבקש יכול היה להגיש בקשה להישפט במועד וכי לא התקיימו נסיבות שאינן תלויות בו ושמנעו ממנו להגיש את הבקשה במועד. אציין, כי המבקש גם הגיש לבית המשפט תצהיר לפיו לא ידע על רישומה של הודעת הקנס הראשונה ולא נכח בעסק בזמן מסירתה וזאת על אף שמתיעוד הפקח עולה כי לא כך היו הדברים.

זאת ועוד, המבקש אינו מכחיש את ביצוע העבירות המיוחסות לו ואינו מעלה כל טענה לגופם של המקרים. למעשה, והגם שמדובר בעסק מסוג מרכול אשר פעילותו לא הופסקה בשל מגפת הקורונה, כל טענותיו של המבקש מתמצות באמירה כי מצבו הכלכלי קשה כתוצאה ממשבר הקורונה. אולם, טענה זו לא נתמכה באסמכתאות.

מכלל האמור עולה כי היה על המבקש להתקין את המחיצה בדלפק השירות, לכל המאוחר, מיד לאחר קבלת הודעת הקנס הראשונה ובכך היה נמנע מאכיפה נוספת נגדו בדמות הודעת הקנס השנייה.

1. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ז אדר תשפ"א, 01 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.