לפני בקשת הנתבעים כי אפסול את עצמי מלהוסיף ולדון בהליך זה, לאחר שביום 24.1.22 ניתן על ידי פסק דין בת"א 19408-01-20 בתביעת גרושתו של התובע את הנתבעים ביחס לכספים שניתנו ע"י בני הזוג לנתבעים ואשר התבקשה השבתם.

במסגרת פסק הדין קיבלתי את התביעה באופן חלקי (נתבע הסך של 2,030,000 ש"ח, אך נפסק הסך של 1,122,500 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בלבד), אף נמתחה על ידי ביקורת על התנהלות הנתבע 2 – הנובעת בין היתר – מהאופן שבו בחר הנתבע 2 לנהוג בזמן חקירתו הנגדית לפניי, כמפורט בפרוטוקול בתיק הנ"ל. לא תיתכן עילת פסלות שופט מחמת התנהגות מי מבעלי הדין.

לטענת הנתבעים, בין התובע לנתבע 2 הייתה מערכת יחסים מיוחדת – שלא הייתה קיימת בינו לבין התובעת בת"א 19408-01-20, וגם מטעם זה יש לדחות את התביעה דנן כנגדם.

אינני יודעת האם הייתה בין הצדדים כאן מערכת מיוחדת, אם לאו ובפרט אינני יודעת מהי המשמעות של הדבר; לצורך זה בדיוק נקבע ביום 27.12.21 מועד לחקירתו של התובע בידי ב"כ הנתבעים ליום 16.3.22, ולאחריו יגישו הצדדים סיכומיהם ויינתן פסק הדין בתיק זה.

העובדה כי שמעתי את התובעת בת"א 19408-01-20 ואת העדים באותו הליך (בהם התובע), וקבעתי קביעות עובדתיות ומשפטיות באותו הליך – אין בה כדי להוות גיבוש דעתי בהליך זה.

הואיל והנתבעים עצמם טוענים למערכת יחסים עובדתית אחרת, ואם אמנם הייתה מערכת יחסים שונה ויש לכך השלכות – בית המשפט נכון בלב פתוח ובנפש חפצה לשמוע את הדברים ולהגיע לקביעות המתאימות כאן.

מותב זה שומע הליכים בשבתו כבית משפט לענייני משפחה; בבית המשפט לענייני משפחה בעלי הדין הם תמיד אותם בעלי דין (one family one judge), ועדיין – שופט לא נפסל מלדון בעניינה של משפחה רק מחמת שבעבר דן בעניין דומה של אותה משפחה וקבע קביעות עובדתיות ומשפטיות לגבי בני המשפחה השונים. בכל הליך חדש, בית המשפט מגיע כשהוא נכון לשמוע את הצדדים, אותם לעיתים שמע כמה וכמה פעמים בעבר, ולהכריע בעניין שלפניו בהתעלם מה"היסטוריה" המשפחתית והמשפטית.

אין כל סיבה שבבית משפט השלום בדונו בהליך אזרחי בין מי שאינם בני משפחה יהא נוהג אחר, בפרט כאשר הצדדים עצמם ביקשו ממותב זה לדון בשתי התובענות, וכאשר היה ברור לשניהם – מאז שהוגשה תובענה זו – כי הליך זה ישמע לאחר שתסתיים שמיעתה של התביעה בת"א 19408-01-20, שאם לא כן – היו ההליכים מאוחדים ונשמעים יחד. דווקא היכרותו של בית המשפט את העובדות והטענות הביאה לייעולו של הליך זה, לטובת הצדדים והציבור, ולשמיעתו הנוספת של התובע בלבד (תחת שמיעת העדים כולם).

חששם הסובייקטיבי של הנתבעים, אל מול העובדות האובייקטיביות (קרי: המועד בו הוגשה הבקשה לפסלות - מעל חודש ימים ממתן פסק הדין בת"א 19408-01-20 וימים ספורים לפני מועד ישיבת ההוכחות בתיק זה), מלמדים על כך שאין חשש של ממש מכך שבית המשפט אינו נכון לשמוע את טענות הצדדים ולדון בהם, אלא אי שביעות רצון של הנתבעים מהחלטה שיפוטית בהליך אחר. חשש סובייקטיבי ואי שביעות רצון כאמור – אינם מהווים עילה לפסלות שופט.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' אדר ב' תשפ"ב, 06 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.