לפני תובענה כספית לתשלום הסך של 2,210,000 ש"ח.

1. התובע הוא אדם פרטי, עו"ס ופסיכותרפיסט בהכשרתו ובמקצועו.

הנתבעת 2 (להלן – "הנתבעת") היא חברה שעסקה, כך לפי הנתבעים, בתחום הבריאות והיא אינה פעילה היום (סע' 11 לכתב ההגנה), והנתבע 1 (להלן – "הנתבע") הוא הבעלים והמנהל שלה.

הנתבע נושא לטענתו בתארים שונים מתחום ההנדסה (סע' 1 לתצהירו).

2. התשלומים וההסכמים

2.1 בשנת 2014 העבירו התובע ומי שהייתה אשתו באותה עת, גב' תמר חיה פולט זמירי (להלן – "תמר") לנתבעים סך של 110,000 ש"ח (נספח א1 לתצהיר התובע).

ביום 2.2.15 העבירו התובע ותמר לנתבעים סך נוסף של 150,000 ש"ח (נספחים א2 ו-ב2 לתצהיר התובע).

ביום 19.4.15 העבירו התובע ותמר לנתבעים סך נוסף של 440,000 ש"ח (נספח ב3 לתצהיר התובע).

ביום 21.11.16 העבירו התובע ותמר לנתבעים סך נוסף של 400,000 ש"ח (נספחים א4 ו-ב4 לתצהיר התובע).

ביום 27.7.17 העבירו התובע ותמר לנתבעים סך נוסף של 950,000 ש"ח (נספחים א5 ו-ב5 לתצהיר התובע). יצוין, כי בנספח ב5 נרשם כי הועבר סך של מיליון ש"ח, אך מדף החשבון נספח א5 עולה כי הועברו 950,000 ש"ח בלבד.

סך הכל, בין השנים 2014 ליולי 2017 העבירו התובע ותמר לנתבעים סך כולל של 2,030,000 ש"ח.

2.2 לטענת התובע בכתב התביעה, העביר לנתבעים בנוסף את הסך של 180,000 ש"ח ביום 6.1.19; אלא שלסכום זה לא צורפה כל אסמכתא (הגם שנטען כי צורפה, בפועל לא הוגש דבר; וראו: חקירת התובע לפניי ביום 16.3.22 בעמ' 4 ש' 4-6), ובשונה מיתר הסכומים – בהם הודו הנתבעים כי קיבלו מהתובע ותמר, לא הייתה כל הודאה של הנתבעים בכתב ההגנה על קבלתו.

כך, בסע' 7 לכתב ההגנה הודו הנתבעים בקבלת כספים מהתובע ומתמר בין השנים 2014 ל-2017; אלא שהסכום הנוסף של 180,000 ש"ח שולם – לטענת התובע – בשנת 2019, ומכאן שהנתבעים לא הודו בקבלתו. בהעדר כל ראיה לתשלום ובהעדר הודאה מצד הנתבע, אין התובע זכאי להשבתו.

2.3 בנספח א1 לתצהיר התובע נרשם בידי הנתבע ביום 12.4.19 כי בשנת 2014 העבירה אליו תמר לחשבונו הפרטי סך של 110,000 ש"ח כהלוואה.

בנספחים ב2-ב5 לתצהיר התובע, שהינם מסמכים שנערכו ע"י הנתבע (חקירתו לפניי ביום 19.6.20 בת"א 19408-01-20 בעמ' 10 ש' 3-4), נרשם –

יובהר, המובא לעיל הינו נספח ב2, אך גם נספחים ב3 – ב5 הינם בנוסח זהה, למעט הסכום שנרשם בכל אחד מהם, כאשר על גבי נספחים ב3 ו-ב5 נרשם בראש המסמך גם תאריך (14.4.15 ו-10.7.17, בהתאמה).

2.4 בסיכומיהם, ולראשונה, העלו הנתבעים טענת העדר יריבות, ולפיה – מי שהעביר להם את הכספים הייתה למעשה תמר, ולא התובע, ועל כן אין הם חייבים להשיב לתובע דבר.

מעבר לעובדה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, לה התנגד התובע בסיכומיו, ולטענה שלא בא זכרה בכתב ההגנה – בכתב ההגנה דווקא הודו הנתבעים כי התובע ותמר העבירו להם כספים כפי הנטען בכתב התביעה (וראו: סע' 6 ו-7 לכתב ההגנה).

בנוסף, ולמעלה על הדרוש - בחקירתו לפניי בהליך זה השיב התובע, לשאלת ב"כ הנתבעים, כי החשבונות שלו ושל תמר היו משותפים (עמ' 4 ש' 7-8), ומכאן כי הכספים שהועברו לנתבעים היו כספים משותפים, כפי שאישרו הנתבעים בכתב ההגנה כאמור.

טענתם המאוחרת של הנתבעים להעדר יריבות – נדחית כבר כעת, ואני קובעת כי הכספים שהועברו לנתבעים בידי התובע ותמר הם כמפורט בסע' 2.1 ו-2.3 לעיל לפסק הדין.

3. ההליכים המשפטיים

3.1 ביום 25.7.19 החליטה תמר כי היא מבקשת לקבל חזרה את חלקה בכספים שהועברו לנתבעים (מחצית; סע' 21 לתצהירה), פנתה אל הנתבעים לצורך זה, לרבות באמצעות בא-כוח, אך הכספים לא הושבו לה.

3.2 על כן, ביום 8.1.20 הגישה תמר תביעה לתשלום הסך של כ-2 מ' ש"ח מהנתבעים במסגרתו של ת"א 19408-01-20 (להלן – "ההליך הראשון").

ההליך הראשון נותב לטיפולי ונשמע לפניי.

3.3 ביום 9.12.20 הוגשה בהליך הראשון בקשה מטעם תמר לתיקון כתב התביעה באמצעות הוספת התובע כתובע נוסף; הואיל ולא צורף כתב תביעה מתוקן לבקשה, הוריתי על הגשת טיוטת כתב תביעה מתוקן.

חלף הגשת האמור, ביום 21.12.20 הוגש בידי התובע כתב תביעה זה נגד הנתבעים לתשלום חלקו בכספים ששולמו כמפורט לעיל.

3.4 בקשות שהוגשו לאיחוד הדיונים בתובענות נדחו על ידי בהחלטות מיום 12.1.21 בהליך זה ומיום 18.2.21 בהליך הראשון.

3.5 ביום 3.3.21 הוגש כתב הגנה בתיק זה, ובאותו יום נדחתה על ידי בקשת הנתבעים לסילוק התביעה דנן על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

בדומה להגנתם בהליך הראשון, בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי הכספים הועברו אליהם ע"י התובע ותמר כדי שישקיעו אותם בשוק ההון, כי ההשקעה לא צלחה והכספים אבדו. הצדדים חלוקים בשאלה האם הכספים ניתנו כהלוואה או כהשקעה, והנתבעים טוענים כי סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתביעה תלויה בדבר, סוגיה אליה אתייחס בהמשך.

הנתבע טוען כי הוא היה ועדיין נמצא במצב נפשי קשה מאד, וכי נוצל ע"י התובע ותמר אשר ידעו על מצבו הנפשי המעורער, מאחר והתובע היה המטפל של הנתבע.

3.6 ביום 13.9.21 הוריתי על הגשת ראיות הצדדים, תוך היפוך סדר הבאת הראיות בהתאם להחלטה מיום 11.9.21, אשר הסתמכה על נימוקים שניתנו על ידי בהליך הראשון.

מטעם הנתבע הוגש ביום 26.10.21 תצהירו ומטעם התובע הוגשו ביום 28.11.21 תצהירו, חוות דעתו של מר אלעד ירון, תצהירה של תמר ותצהירו של עו"ד ריימן פולאט (אחיו של התובע).

3.7 ביום 27.12.21 התקיימה לפניי ישיבת קדם משפט, במסגרתה הוצע לצדדים – מטעמי יעילות דיונית, ומאחר והעדים כבר נשמעו לפניי בהליך הראשון – כי פרוטוקול חקירות העדים בהליך הראשון מיום 10.10.21 (להלן – "הפרוטוקול בהליך הראשון") יהווה אף פרוטוקול בהליך זה, ללא צורך בחקירה חוזרת של אותם העדים בדיוק כאשר לב"כ הנתבעים תינתן האפשרות לחקור חקירה משלימה את התובע.

לאחר שב"כ נתנו הסכמתם, ביום 6.1.22 נקבע התיק לחקירה משלימה של התובע ליום 16.3.22.

3.8 ביום 24.1.22 ניתן על ידי פסק דין בהליך הראשון במסגרתו התקבלה חלקית תביעתה של תמר, והנתבעים חויבו בהשבת הסך של כ-1.1 מ' ש"ח לידיה, ובתוספת הוצאות משפט.

3.9 ביום 2.3.22 ביקשו הנתבעים כי אפסול את עצמי מלשבת בהליך זה, בעטיין של קביעות שניתנו על ידי בהליך הראשון, ולאחר קבלת תגובת התובע, ניתנה ביום 6.3.22 החלטתי המפורטת, בה נומקו הטעמים לדחיית הבקשה.

3.10 ביום 16.3.22 נחקר לפניי התובע, ובסיום הדיון הוריתי על סריקת הפרוטוקול בהליך הראשון לתיקיית מוצגים, כחלק מהראיות בהליך זה, וכן על הגשת סיכומים.

סיכומי הנתבעים הוגשו ביום 2.5.22 וסיכומי התובע הוגשו ביום 31.5.22.

4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בראיות שהוגשו, שמעתי את העדים וקראתי את סיכומי הצדדים, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

כפי שציינתי לעיל, הסך של 180,000 ש"ח הנטען ע"י התובע כי הועבר לנתבעים – לא הוכח כי שולם, והדרישה לחיוב הנתבעים בסכום זה נדחית כבר כעת.

5. מהות ההתקשרות

5.1 סע' 42ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע מהו עניין כלכלי, המצוי בסמכותה של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי לפי סע' 42ה לחוק.

לטענת הנתבעים, התביעה דנן עניינה ייעוץ שניתן לפי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995 (להלן – "חוק הייעוץ"), ועל כן הסמכות העניינית לדון בה היא למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה בהתאם להוראות סע' 42ה לחוק בתי המשפט.

5.2 סע' 2 לחוק הייעוץ קובע חובת החזקת רישיון יועץ. סע' 3 לחוק הייעוץ פוטר מחובת רישיון במקרים המפורטים שם.

5.3 אין בתצהיר הנתבע כל התייחסות לשאלה העובדתית בדבר קיומו של רישיון או לעמידתו בתנאי חוק הייעוץ הפוטרים מחובת החזקת רישיון, ולא ברור מדוע הנתבעים רשאים לנהל תיקי השקעות בכלל, ועבור לקוחות בפרט.

5.4 עיון במסמכי ההתקשרות בין הצדדים (נספחים ב2-ב5 לתצהיר התובע, וכן נספח א1 לתצהיר הנ"ל) מלמד כי בין הצדדים הוסכם על העברת כספים לצרכי השקעה, אך גם הוסכם כי עם קבלת דרישת התובע – יושבו הכספים במלואם.

בנספח א1 כלל לא צוין נושא ההשקעה של הכספים, ובשונה מהאמור בהסכמים נספחים ב2-ב5, הסך של 110,000 ש"ח, הסכום הראשון שהעבירה תמר, מתוך הכספים המשותפים שלה עם התובע - הועבר לחשבונו הפרטי של הנתבע, ולא לחשבון הנקוב בטבלה מס' 1 בהסכמים נספחים ב2-ב5, אף נרשם כי הסכום ניתן כהלוואה.

5.5 התובע העיד לפניי בהליך זה, ואני מאמינה לו, כי –

"ש. השאלה אם זו הלוואה או השקעה חשובה. אתה זוכר, או לא זוכר, האם זו הייתה הלוואה לצורך השקעה או האם זו הייתה הלוואה

ת. אני לא זוכר. באופן כללי, כל היחסים העסקיים עם ראובן היו בבחינת הלוואה שנתנו לו, גם המסמכים אומרים את זה

ש. אתה לא זוכר ב-2014 אם זו הייתה הלוואה או השקעה

ת. אני יודע בפירוש שזו הייתה הלוואה"

(עמ' 3 ש' 29-33, עמ' 4 ש' 1; ההדגשות שלי – ר.ב.),

"ש. מפנה לנספח ב3 לכתב התביעה – בסע' ה נקבע שהחברה או מי מטעמה יעשה כל שביכולתו לשמור על ערכו הריאלי ואף ישאף להסב למשקיע רווחים ותשואות חיוביות מהסכומים שהשקיע (מותנה ברמת הסיכון וכו'). מה הבנת מהמילים "יעשה ככל שביכולתו" וכו' – עד כמה הבנת שהסכום שהושקע נמצא בסיכון

ת. ההבנה שלי הייתה שהסכום שמושקע לא נמצא בסיכון, אלא אולי רק הרווחים. התפישה שלי הייתה שיכול להיות שאם ראובן מקבל מיליון שקל ומפסיד 30,000 ₪ - אני אדע מזה. לא יהיה מצב שכל הסכום ילך לאבדון ואני לא אדע. ההלוואה הייתה אמורה להיות בשלמותה או כמעט בשלמותה. לקחתי בחשבון שאשקיע, אפסיד 20 או 30 אש"ח וראובן יאמר לי את זה, וזה היה בסדר. אבל לא שהלך כל הכסף"

(עמ' 4 ש' 24-32; ההדגשות שלי – ר.ב.),

"... הדברים שהכי מפריעים לי, שאני פשוט לא ידעתי, ראובן לא שיתף אותי בזה. אני לא תמים, יכול להיות שאני אתן למישהו הלוואה, והוא יבוא אחרי כמה זמן ויגיד שהוא הפסיד חלק מהכסף. פה – שום דבר לא נאמר, הדוחות היו שיקריים, אני באמת האמנתי בראובן והבנתי שהוא הוליך אותי שולל, וזה מה שהכי קשה לי כאן"

(עמ' 5 ש' 19-22).

עדות דומה ניתנה גם ע"י תמר בהליך הראשון (פרוטוקול הדיון בהליך הראשון בעמ' 17 ש' 6-29, עמ' 18 ש' 21-23).

5.6 מבחינתם של התובע ותמר, הכספים נמסרו לנתבעים כדי שיוכלו לעשות בהם שימוש כרצונם, ובלבד שקרן הסכומים, או סכום קרוב לקרן, תשמר.

5.7 יתרה על כן, בפועל אין לדעת האם הכספים אמנם הושקעו אם לאו ומה נעשה בהם.

הנתבעים לא הביאו כל ראיה לפעולות שביצעו בכספים, ובכל הכבוד - "דוחות העסקאות" שצורפו כנספח ד לתצהיר הנתבע אינם יותר מאסופת מספרים ואותיות בלתי ברורה, שאין לדעת מי ערך אותה ומתי, בוודאי שאין בה כדי להוכיח כי בוצעו פעולות רכישה וקניה בשוק ההון.

הנתבעים לא צירפו דפי חשבון בנק מהם ניתן לראות כי הכספים שהועברו אליהם בידי התובע הועברו הלאה לחברת colmex או לכל בית השקעות.

המומחה שהובא ע"י התובע אף תומך במסקנתי, כי לא בוצע מסחר בידי הנתבעים, מאחר ואף המומחה, ש"חי את העולם הזה כמעט 10 שנים אם תעיר אותי באמצע הלילה עם נתוני מסחר אני אשרוק את התשובות" (עמ' 14 ש' 18-19 לפרוטוקול ההליך הראשון) לא מצא קשר בין הכספים שהועברו ע"י התובע ותמר ל"דוחות העסקאות" שצורפו ע"י הנתבע לתצהירו (סע' 6(ב) לחוות הדעת).

5.8 הנתבע הצהיר בעדותו לפניי כי ערך מסמכים שיקריים ומסר אותם לתמר (עמ' 11 ש' 25-26, ש' 30-33, עמ' 12 ש' 1-4 לפרוטוקול בהליך הראשון). הנתבע טען כי עשה כן מפאת מצבו הנפשי הקשה ובעטיים של התובע ותמר.

במצב דברים זה, אין בידי להאמין לנתבע כי 'דוחות העסקאות' נספח ד לתצהירו הם מסמך אמיתי, ולא עוד מסמך מפוברק שהנתבע ערך "מפאת מצבו הנפשי הקשה" הנטען.

5.9 עיקר נספחי תצהירו של הנתבע הם מסמכים רפואיים שונים המעידים על מצבו הנפשי, אלא שעיון בהם מלמד שנכתב בהם כי השיפוט שלו תקין, אף בעדותו לפניי אישר הנתבע שמעולם לא הוכרז כבלתי כשיר, אף מעולם לא מונה לו אפוטרופוס (עמ' 6 ש' 12-15 לפרוטוקול בהליך הראשון).

בהקשר זה אציין, כי עדותו של הנתבע לפניי הייתה רחוקה מלהיות אמינה או מהימנה.

הנתבע התנהג באולם בית המשפט באופן מניפולטיבי (וראו: עמ' 4 ש' 21, עמ' 5 ש' 1-4, עמ' 11 ש' 23-24 לפרוטוקול בהליך הראשון), השיב באופן מתחמק לשאלות שנשאל (שם, עמ' 5 ש' 11, ש' 15, עמ' 6 ש' 2-3, עמ' 7 ש' 21-23, עמ' 9 ש' 12-15 – כשהתבקש לאשר מסרון ששלח וטען שאין שם חתימה שלו, ש' 30-31 "אני מבקש להקריא את המספר ואם אתה אומר לי שאתה צריך להמשיך בחקירה, אז אני מכחיש שזה המספר שלי", עמ' 10 ש' 11-14) וצעק לכל אורך עדותו כי הוא הקרבן בסיפור, תוך שימוש במילים קשות ובלתי מותאמות לפיהן "נאנס" אף טען כי נכפו עליו דברים בידי התובע ותמר (שם, עמ' 4 ש' 26, עמ' 5 ש' 27, עמ' 6 ש' 1, עמ' 7 ש' 17-20, עמ' 9 ש' 6, עמ' 10 ש' 8, ש' 15, עמ' 11 ש' 13 "לא מופיע. (העד צועק) איזו זכות יש לך לאיים עליי?" – כשלא היה כל איום, ש' 32-33, עמ' 13 ש' 6-7, ש' 14).

לא ברור כיצד יכול הנתבע לטעון שהוא הקרבן או כי נסחט בידי התובע, שעה שכשני מיליון שקלים מכספו של התובע וכספי תמר, אשתו לשעבר של התובע, מוחזקים בידיו, אף לא ברור כיצד מי שקיבל לידיו מאות אלפי שקלים יכול להיות הקרבן.

5.10 למעלה על הדרוש אבהיר, כי התובע לא עשה עליי כל רושם של אדם מאיים או מפחיד – ההפך הוא הנכון. גם תמר עשתה רושם של אדם רגיש, נעים הליכות והגון.

הואיל והנתבע טען כי התובע ניצל את מערכת היחסים המיוחדת שהייתה ביניהם מפאת היותו של התובע המטפל של הנתבע, בחקירתו לפניי בהליך זה, ביקשתי מהתובע להבהיר סוגיה זו ובפרט ביחס לקושי בקיום יחסים עסקיים עם מטופל לשעבר.

התובע השיב שאין שום מניעה לכך, והוסיף –

"יש מטופלים שהופכים להיות חברים. הסייג היחיד הוא על קשר רומנטי או מיני שאז יש "תקופת צינון" של 3 שנים. אחרי שהסתיים הקשר הטיפולי – היחסים הם יחסים אחרים. אם ביהמ"ש שואל אותי האם היחסים יהיו אחרים כי תמיד יהיו מטפל מטופל, אני משיב שלא בהכרח. יש מטפלים ומטופלים שהופכים לחברים. הבסיס לקשר העסקי בינינו היה האמונה שלי בו, והאמון שנתתי בו"

(עמ' 5 ש' 11-15; ההדגשות שלי – ר.ב.).

בעדותו לפניי בהליך זה הבהיר התובע כי טיפל בנתבע מסוף 2008 ועד סוף 2011 (עמ' 3 ש' 7-8), ומכאן כי מערכת היחסים העסקית בין הצדדים, אשר החלה בשנת 2014 (וראו הפירוט ביחס למועדי העברת הכספים בסע' 2.1 לעיל לפסק הדין) – נוצרה למעשה כשלוש שנים לאחר סיום יחסי מטפל-מטופל, כאשר הנתבע כבר לא היה "נתון למרות" כלשהי של התובע כמטפל, וחופשי לפעול כפי רצונו, וכך גם עשה.

5.11 כאשר התבקש הנתבע בחקירתו להציג את המסמכים המוכיחים העברת כספים לחברת colmex השיב באופן מתחמק – "יש לך הכול" (עמ' 10 ש' 29-30 לפרוטוקול בהליך הראשון).

יתרה על כן, מהראיות שהובאו הוכח, שהנתבע עשה שימוש במסמכים של חברת colmex בלי ידיעתה, אף השתמש כאמור במסמכים אלה כדי להציג לתובע מצג שווא כאילו הכספים מופקדים לחשבון נאמנות של עו"ד - בלי ידיעת אותו עורך דין, שהוא גם בא-כוחו בהליך זה, ובלי שאותו עורך דין מכיר אותו או שמע עליו.

בעדותו לפניי אישר הנתבע שלא הכיר את עו"ד ביטון (עמ' 10 ש' 16-19 לפרוטוקול בהליך הראשון), אך טוען ששמו נרשם בטפסים "בהתאם לדרישה של קולמקס" (שם, ש' 21) – דרישה עליה לא הובאה כל ראיה, גם לא הובא כל עד מטעם חברת colmex שיאשר את הדברים או שיעיד על היכרות כלשהי עם הנתבע.

הימנעותם של הנתבעים מהבאת עדים רלוונטיים, הגשת מסמכים שהוכנו על ידם ואשר הוגדרו ע"י הנתבע עצמו ככוזבים תומכים במסקנה שלא היו כל השקעות, לא היה כל מסחר, והכספים שנמסרו לנתבעים בידי התובע פשוט נלקחו ע"י הנתבעים לשימושם, ואין לדעת מה עלה בגורלם.

אני דוחה את טענות הנתבעים בדבר העדר סמכות עניינית של בית משפט זה, את טענותיהם בדבר יחסים מיוחדים עם התובע כעילה לאי השבת הכספים שקיבלו לידיהם, אף דוחה את ניסיונם לטעון כי הכספים שנמסרו להם ע"י התובע הושקעו על ידם בשוק ההון, טענה שכלל לא הוכחה לפניי.

אני קובעת, כי הנתבעים קיבלו מהתובע כספים, עשו בהם שימוש כלשהו שטיבו לא הובהר על ידם, ובניגוד להתחייבותם בכתב כלפי התובע – מסרבים להשיבם בטענה, שלא הוכחה, כי "הפסידו את הכל במסחר בשוק ההון".

6. החוב לתובע

6.1 בכתב התביעה וכן בסיכומיו דורש התובע מחצית מהסכום שננקב בידי הנתבעים במסמך שערכו ביום 23.12.18 (נספח ג3 לתצהיר התובע), קרי: מחצית מהסך של 3,770,495 ש"ח, כלומר – 1,885,247 ש"ח (בתוספת הסך של 180,000 ש"ח – דרישה שכבר דחיתי לעיל, ועגמת נפש ונזקים עקיפים בסכום של 144,753 ש"ח, אליהם אתייחס להלן).

אלא שכפי שנקבע על ידי, נספח ג3 הנ"ל (כמו נספחים ג1-ג2) אינו אלא רישום כוזב שערך הנתבע כדי להסתיר את נטילת הכספים לרשותו מאת התובע ותמר. לא הוכחה כל השקעת כספים שהניבה תשואות ולא הוכח הפסדם המלא של הכספים ה"מושקעים" כביכול. הכל כזבים על גבי כזבים שרקם הנתבע להונאת התובע ותמר.

6.2 כפי שהובא לעיל, הוכח לפניי כי בשנת 2014 הועבר לנתבעים סך של 110,000 ש"ח – שהוא 126,000 ש"ח נכון להיום, ביום 2.2.15 הועבר סך נוסף של 150,000 ש"ח – שהוא 171,000 ש"ח נכון להיום, ביום 19.4.15 הועבר סך נוסף של 440,000 ש"ח - שהוא 506,000 ש"ח נכון להיום, ביום 21.11.16 הועבר סך נוסף של 400,000 ש"ח - שהוא 450,000 ש"ח נכון להיום, וביום 27.7.17 הועבר סך אחרון של 950,000 ש"ח – שהוא 1,067,000 ש"ח נכון להיום (כל הסכומים – במעוגל).

בסך הכל הועבר לנתבעים סך של 2,320,000 ש"ח נכון להיום, מחצית מהכספים שהועברו הם כספי התובע, ועל הנתבעים להשיבם לו כפי התחייבותם כלפיו.

7. עגמת נפש

7.1 אין ספק כי נגרמה לתובע עגמת נפש. התובע העיד לפניי בהליך זה על תחושתו הקשה כי רומה בידי הנתבע (עמ' 5 ש' 19-22), אדם עליו חשב בעבר כי הוא "ישר כמו סרגל" (עמ' 3 ש' 9-10).

7.2 יחד עם זאת, בנסיבות העניין, אינני מוצאת לפסוק לתובע כל פיצוי בגין רכיב זה וזאת בעיקר בשל העובדה, כי התובע טיפל בנתבע במשך כמה שנים ואמור היה להכיר אותו.

בנוסף, למרות שהתקשרות עסקית המתחילה מספר שנים לאחר סיום הטיפול אינה מהווה התנהגות שאינה אתית בוודאי שאין בה כדי להצדיק התנהגות הנתבעים כלפי התובע ותמר, מן הראוי היה להימנע ממנה, נוכח ההיסטוריה הרגישה המשותפת לצדדים – היסטוריה אשר אמורה הייתה לשמש כתמרור אזהרה לתובע מפני הנתבע.

זאת ועוד - הכספים שהועברו לא נמסרו בעסקה חד פעמית, אלא בהתקשרות נמשכת. משך כל אותן שנים, המשיך התובע להעביר לנתבעים כספים במאות אלפי שקלים, למרות שלא קיבל דיווחים שוטפים להם התחייבו הנתבעים (סע' ו לנספחים ב2 – ב5 לתצהיר התובע) בכל רבעון, ולא באמת עקב אחר הנעשה בכספו.

7.3 התנהלותו הכללית של התובע לא הייתה רציונלית, ומבלי לגרוע מחיובם של הנתבעים להשיב לו את אשר נטלו ממנו, את עגמת הנפש – לכל הפחות – או חלק ממנה, יכול היה התובע למנוע בעצמו לו היה נוהג באופן מעט יותר מפוכח.

8. התוצאה

8.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 1,160,000 ש"ח.

8.2 כן אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט (אגרות יחסיות) בסך של 40,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 140,000 ש"ח.

8.3 הסכומים הנקובים לעיל ישולמו עד ליום 31.10.22, שאם לא כן – יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשפ"ב, 23 יוני 2022, בהעדר הצדדים.