1. לפניי בקשה לעיון בתיק בית המשפט שהוגשה על-ידי מר רותם פרקש ביום 06.12.2021, בגדרי ההליך שבכותרת (להלן, לפי הקשרו – הבקשה ו-מבקש העיון).

התובע; הנתבע 4 בהליך כאן, מר עוז ליב (להלן – עוז); וכן הנתבעות 5-7 בהליך כאן, החברות הזרות Aliada Group Inc (להלן – אליאדה), Passitora Ltd. ו – Miros Development Group Inc (להלן – מירוס; הנתבעות 5-7 יקראו להלן – החברות הזרות) – מתנגדים לבקשה (התובע, הנתבע 4 והחברות הזרות יקראו להלן יחד – המשיבים). הנתבעים 1-3 והנתבעת 8 לא הגישו עמדתם ביחס לבקשה.

רקע ותמצית הטענות

1. כפי שהובהר בבקשה, מבקש העיון הוא בעל זכויות, בין היתר, באליאדה, המצויה במוקד התביעה. כמו כן נטען, כי מבקש העיון הוזכר בכתב התביעה מספר פעמים כצד שמעורב בחלק מהאירועים הנזכרים בו. לטענת מבקש העיון – לפי הידוע לו, המסמכים המצויים בתיק ובהם מבוקש העיון, כוללים מידע הנוגע לו ולזכויותיו, ומשכך הם רלוונטיים ביותר למבקש העיון.
2. בתשובה שהגיש התובע לבקשה נטען, כי מבקש העיון הוא עובד בכיר באליאדה, וכי עצם העובדה כי מבקש העיון ציטט בהרחבה מתוך כתב התביעה שבו הוא מבקש לעיין, מלמדת כי בידי מבקש העיון כבר מצויים המסמכים שהוגשו בהליך. לפיכך נטען, כי מטרת הבקשה – שהוגשה לטענתו בתיאום עם הנתבעים – היא להשתמש במסירת המסמכים בהליך דנן למבקש העיון לשם חיזוק טענות אליאדה ומירוס בתובענה המתנהלת נגדו באנגליה, שבה הוא נתבע על ידן בגין גילוי סודות מסחריים לכאורה כתוצאה מניהול ההליך דנן. זאת, כדי לקבל צו חוסם באנגליה שימנע את בירור ההליך שבכותרת.

אשר לבקשה גופא נטען, כי נוכח העובדה שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר כנדרש על-פי דין, וכן לאור טענות אליאדה ומירוס כאמור כנגד גילוי סודות מסחריים בהליך דנן, התובע מתנגד למסירת המסמכים למבקש העיון. יחד עם זאת, ציין התובע כי ככל שלאחר הגשת תשובות הנתבעים יתברר כי אליאדה ומירוס אינן מתנגדות לבקשה, הרי שגם התובע יסיר את התנגדותו. כמו כן, הוסיף התובע כי פנה אל ב"כ אליאדה ומירוס, והודיע כי ככל שאליאדה ומירוס תגשנה לבית המשפט בקשה לניהול ההליך דנן בדלתיים סגורות, התובע לא יתנגד לבקשה. לטענת התובע, אליאדה ומירוס דחו את בקשתו.

1. בתשובה שהגישה עוז לבקשה נטען, כי יש לדחות את הבקשה משלושה טעמים. ראשית, נטען כי טענת המבקש – לפיה יש לו זיקה ממשית לאירועים המוזכרים בכתב התביעה – אינה עומדת בדרישות ההלכה הפסוקה לצורך מתן רשות עיון במסמכים. זאת, משום שהמבקש לא הסביר ולא נימק מהי מטרתו בעיון המבוקש, וכיצד העיון יסייע להשגת מטרתו. לשיטת עוז, העובדה שמבקש העיון, שאינו בעל דין, מוזכר מספר פעמים בכתב התביעה – אינה מקנה לו לכשעצמה זכות לעיון בתיק. יתרה מזאת, נטען כי הבקשה לעיון אף לא נתמכה בתצהיר, ולכן שעה שמבקש העיון לא נימק די הצורך את בקשת העיון ואת מטרתה ולא צירף לה תצהיר לתמיכה בעובדות, דין הבקשה לעיון להידחות על הסף.

שנית, נטען כי היעתרות לבקשה תביא לחשיפת סודותיהן המסחריים של החברות הזרות. זאת, שעה שתיק בית המשפט של ההליך שבכותרת כולל בחובו נתונים רבים המשקפים מידע סודי רגיש על אודות הפעילות העסקית של החברות הזרות – וכחלק אינהרנטי מכך, מדובר גם במידע הנוגע ליתר הצדדים בתיק וכן לצדדים שלישיים.

עוד נטען, כי על המבקש לעיין במסמכי תיק אשר כוללים סודות מסחריים מוטל נטל מוגבר להוכיח את הצורך בעיון [עוז הפנה לרע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (פורסם בנבו, 29.08.2013) (להלן – עניין דומיקאר)]. לשיטת עוז, נוכח הנימוקים הדלים שהובאו בבקשה, ברי שמבקש העיון לא הרים נטל זה, ובקשתו לא מעוגנת בשום נימוק קונקרטי כנדרש על-פי הפסיקה.

אשר לטענת התובע לפיה החלקים בכתב התביעה הכוללים סודות מסחריים הושחרו, נטען כי אין בכך כדי להבטיח שאכן כל המידע הסודי והחסוי המפורט בכתב התביעה הושחר. כן נטען, כי ממילא גם התיק דנן מצוי אך בשלביו הראשוניים (טרם הוגשו כתבי הגנה), ולכן מובן שבשלבים הבאים (ככל שהתביעה לא תידחה על הסף) עשויים להיחשף סודות מסחריים – כך שאין בהשחרת החלקים מכתב התביעה המכילים סודות מסחריים כדי להוות הגנה מפני חשיפת המידע הסודי כאמור.

שלישית, נטען כי העיון אינו מוצדק בנסיבות העניין, שכן המסקנה העולה מעריכת האיזון בין האינטרסים והזכויות המעורבים בעיון עצמו ובין האינטרסים והזכויות הקשורים במניעת העיון (בשים לב לשתי הטענות מעלה), היא כי המבקש לא עמד בהוראות תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2013 (להלן – תקנות העיון). לפיכך, נטען כי יש לבכר את מניעת העיון של-פני התרתו.

בשל טענות אלה, ביקש הנתבע 4 לדחות את הבקשה.

1. החברות הזרות הצטרפו בתשובתן לנימוקיו של עוז לדחיית הבקשה – ובעיקר לנימוק השני, לפיו היעתרות לבקשת העיון תגרום לחשיפת סודות מסחריים. בנוסף לטענותיו של עוז, הוסיפו הנתבעות הזרות כי אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהעובדות הרלוונטיות להליך זה מהוות סוד מסחרי שאין לאפשר את חשיפתו. עוד נטען, כי עניינו של הליך זה במחלוקות הנוגעות בחברות שעיסוקן מוצרי סייבר. לפיכך, מטבע הדברים, מדובר בפעילות בתחומי המודיעין שהמידע לגביה כולל סודות מסחריים בהיקף משמעותי ביותר.

החברות הזרות הפנו גם הן לעניין דומיקאר, וטענו כי פרטיותן העסקית, כפי שזו הוגדרה בעניין זה, היא שיקול היכול להגביל את זכות העיון. לשיטתן, מתן אפשרות לעיון בתיק תוביל לחשיפה של סודות מסחריים כאמור, ותגרום גם לפגיעה בפרטיותן של הנתבעות – וזאת בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות). עוד נטען, כי אין דרך מעשית מצד החברות הזרות לאפשר את העיון מבלי שתיגרם פגיעה בפרטיותן העסקית. זאת, משום שמדובר בהליך שבו התובע התעקש לחשוף שלא לצורך סודות מסחריים של החברות הזרות, מבלי שהייתה להן שליטה על כך. לפיכך, נטען כי יש לדחות את הבקשה כדי שלא להגדיל עוד יותר את הפגיעה הקשה ממילא שנגרמה להן.

כל אלה מראים, לשיטת החברות הזרות, כי בקשה זו אינה עולה בקנה אחד עם תקנה 4 לתקנות העיון. בשל טענות אלה, ביקשו החברות הזרות לדחות את הבקשה.

עוד הוסיפו החברות הזרות, כי אין שחר לטענת התובע לפיה מבקש העיון הגיש את הבקשה בתיאום כביכול עמן.

1. בתגובה לתשובות המשיבים (להלן – התגובה לתשובות) נטען, כי בהתאם להוראות הפסיקה, הנוטה להתיר עיון בתיקי בית משפט המתנהלים בדלתיים פתוחות, הנטל מוטל על המשיבים המעוניינים להתנגד לבקשת העיון כאמור. אולם, נטען כי בענייננו המשיבים לא העלו כל טענה אשר יש ביכולתה לגבש טעם ממשי וכבד משקל למנוע מהמבקש לעיין בתיק שבכותרת, ובוודאי שלא העלו ולו טעם אחד לפיו קיים איסור בדין המונע את העיון.

עוד נטען, כי אף לא אחד מהמשיבים ערער על דבר קיומה של הזיקה הממשית של מבקש העיון לעניינים שבליבת הסכסוך שבמוקד ההליך ועל זכויותיו הנגזרות מכך – ודי בכך כדי לקיים את ההצדקה הנדרשת לשם מתן העיון בתיק.

אשר לטענה כי אין לקבל את בקשת העיון בשל העובדה כי לא צורף תצהיר – נטען כי בהתאם לתקנות העיון, אין כל חובה לצרף תצהיר לבקשה לעיון. כן נטען, כי אף לא אחת מהעובדות המנויות בבקשה לעיון שנויה במחלוקת, ולא נטען כך באף אחת מהתשובות שהוגשו.

אשר לטענת עוז והחברות הזרות לפיה היעתרות לבקשת העיון תגרום לחשיפת סודות מסחריים, נטען כי כדי להוכיח שהמידע הוא סוד מסחרי כמשמעו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן – חוק עוולות מסחריות), דרושה הוכחה פוזיטיבית של כל אחד מהתנאים הקבועים בסעיף זה. נטען כי בענייננו, קשה להלום את טענת המשיבים לפיה המידע המבוקש הוא בגדר סוד מסחרי, בהינתן כי מדובר בטיעון משפטי הנכלל בכתב טענות המוגש בהליך המתנהל בדלתיים פתוחות. עוד נטען, כי כעולה מתשובת התובע, הנתבעים אף מסרבים להעברת הדיון לדלתיים סגורות, ולפיכך אינם עומדים בתנאי סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות.

ביחס לטענת החברות הזרות לפרטיות, נטען כי ברע"א 6624/20 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' גולובינסקי (פורסם בנבו, 19.01.20201) נקבע כי חוק הגנת הפרטיות אינו מכיר בכך שלתאגיד יש זכות לפרטיות.

נוסף על כך נטען, כי לא קיים כל תיאום בין מבקש העיון לבין החברות הזרות בנוגע לבקשה דנא, וכי בידי מבקש העיון מצוי רק כתב התביעה המושחר, ומבלי שצורפו אליו נספחים.

1. בהמשך להחלטתי מיום 13.02.2022, לפיה הוריתי לנתבעים 4, 7-5 להגיש לבית המשפט עמדה מפורטת מדוע הם אינם מבקשים לנהל את הדיון בדלתיים סגורות, ובכך לאפשר למבקש העיון לעיין בהליך תוך נטרול החשש מפני חשיפת סודות מסחריים – הגיבו הנתבעים 4, 7-5 כי הם תומכים בשמיעת התיק בדלתיים סגורות. אולם, נטען כי החלטה על דיון בדלתיים סגורות יחד עם מתן אפשרות לצד שלישי כלשהו לעיין בתיק אינם משרתים את העניין – וכלל לא מונעים את החשש מפני זליגת המידע הסודי, אשר עלול להיחשף לו תמשיך התובענה להתברר. לפיכך, הנתבעות 4, 7-5 סבורות כי יש לדחות את הבקשה לעיון בתיק ולהורות על שמיעת התיק בדלתיים סגורות אם התובענה תמשיך להתברר בישראל.

דיון והכרעה

1. נקודת המוצא לדיון שלפניי היא עיקרון פומביות הדיון, המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט) – עקרון המהווה עקרון חוקתי יסודי בשיטתנו [ר' בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 714 (2004) (להלן – עניין גל)]. ברוח עקרונות אלה תוקנה תקנה 4(א) לתקנות העיון, הקובעת כך:

"4. (א) כל אדם רשאי לבקש מבית משפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין."

מכאן נגזר, כי בהליך המתנהל בדלתיים פתוחות, הזכות לעיון בתיק בית המשפט היא זכות רחבה, הנתונה לכל אדם – לרבות מי שאינו בעל דין בהליך [ר' רע"א 7906/21 יצחק מצליח נ' אריה מיטרני ואח' (פורסם בנבו, 13.01.2022) (להלן – עניין מצליח), בפסקה 9; בג"ץ 5917/97 ‏האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם בנבו, 08.10.2009) (להלן – עניין האגודה לזכויות האזרח), בפסקה 25; בג"ץ 10003/08 ‏עו"ד תומר לוי נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר (פורסם בנבו, 05.04.2012)].

1. אמנם, זכות העיון אינה זכות מוחלטת – ויש לאזנה מול אינטרסים אחרים הראויים להגנה. בתוך כך, על בית המשפט הדן בבקשה לעיון לשקול, בין היתר, גם את הפגיעה שהעיון עלול להסב לבעלי הדין, לצדדים שלישיים ולציבור בכללותו. עם זאת, הפסיקה קבעה פעמים מספר כי הנטל לשכנע כי קיים טעם ממשי, קונקרטי וכבד משקל לשלילת העיון או הגבלתו, מוטל על המתנגד לעיון – ולא על מי שמבקש את זכות העיון, אשר רשאי להסתפק בהנמקה קצרה ותמציתית של האינטרס שלו בעיון. זאת, לצורך איזון אינטרס זה אל מול אינטרסים אחרים כאמור [ר' עניין מצליח, בפסקה 9 וההפניות שם; וכן עניין האגודה לזכויות האזרח, בפסקה 26].
2. בענייננו, אמנם חלק מהצדדים הגישו עמדות במהלך ההליך, ולפיהן עולה כי הם תומכים בהעברת הדיון לדלתיים סגורות – אך נכון למועד זה לא הונחה לפניי כל בקשה מנומקת בעניין, וממילא לא נשמעו עמדות כלל הצדדים להליך בעניין זה. לפיכך, לא מצאתי בנסיבות העניין להידרש לשאלה האם יש להורות על קיום הדיון בדלתיים סגורות בשלב זה.

תחת האמור – משמעות הדבר היא כי כל האמור מעלה נכון גם לענייננו.

לפיכך, משמבקש העיון הציג נימוק מספק לצורך העיון – והוא העובדה הבלתי מוכחשת, כי כתב התביעה אכן כולל מספר לא מבוטל של התייחסויות לגביו – מצאתי כי מתקיימים התנאים המצדיקים היעתרות לבקשת העיון מטעמו. כך גם, כלל טענותיהם הפרטניות של המשיבים, שעיקרן באי-צירוף תצהיר ובפגיעה האפשרית בסודות המסחריים של החברות הזרות – אינן מתגבשות לטעמי, לבדן, לכדי טעם ממשי המצדיק שלילת העיון באופן מלא, ובפרט כאשר ניתן לאזן חששות אלו בהתאם למנגנון העיון עליו אורה להלן.

1. אשר לטענת המשיבים כי היה על מבקש העיון להוסיף תצהיר לבקשה – מצאתי שלא לקבל טענה זו, הן משום שאין דרישה בתקנות העיון לצירוף תצהיר שכזה לבקשת העיון [ר' בעניין זה עניין גל, בפסקה 5], והן משום שבבקשה ממילא אין נדבך עובדתי משמעותי הדורש אימותה בתצהיר – זאת למעט הציטוטים אותם מביא מבקש העיון המזכירים אותו בכתב התביעה – ציטוטים עליהם אין חולק כי הם מופיעים בכתב התביעה.
2. אשר לטענות המשיבים לפיהן התרת עיון כאמור תפגע בסודותיהם המסחריים, מצאתי כי ניתן להפיג חששם של הנתבעים לעניין זה תחת התחייבות של מבקש העיון לשמירה על סודיות המסמכים, ולאי-שימוש במידע מחוץ להליך שבכותרת.

סמכותו של בית המשפט להורות על סעדים כאלה נובעת מסעיף 4(ו) לתקנות העיון, הקובע כי "החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע בהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון [...]". בהתאם להוראות סעיף זה נתון לבית המשפט הדן בבקשה לעיון שיקול דעת ליתן הוראות שונות המגבילות את היקף או אופן העיון בתיק, בהתחשב, בין היתר, בפגיעה שעלולה להיגרם למי מן הצדדים [ראו למשל: ת"א (תל אביב-יפו) 4995-12-18 כימיקלים לישראל בע"מ נ' יבמ ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 29.01.2020)].

משכך, ומשטען מבקש העיון כי מטרת העיון היא עמידה על זכויותיו, סבורני כי בכפוף להגשת תצהיר שבו יתחייב המבקש שלא לעשות שימוש במידע שלא במסגרת ההליך שבכותרת, וכן בחתימת מבקש העיון על הסכם שמירת סודיות בפני המשיבים – הרי שדי בכך כדי להפיג חשש זה, גם תחת הותרת זכות העיון למבקש העיון [ור' לעניין זה עניין מצליח, בפסקה 10].

1. על יסוד כל אלה – שעה שהמשיבים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם על מנת להצדיק שלילה של זכות העיון; ואילו מבקש העיון הציג טעם מספיק המצדיק עיון זה – מצאתי כאמור להיעתר לבקשה.

סוף דבר

1. אני מתיר למבקש העיון לעיין בתיק בית המשפט של ההליך שבכותרת, זאת בכפוף להגשת תצהיר מטעם מבקש העיון, לפיו יתחייב מבקש העיון שלא יעשה כל שימוש במסמכי התיק שלא במסגרת ההליך שבכותרת. יובהר, כי נאסר על המבקש לעשות כל שימוש אחר במידע המצוי בתיק בית המשפט בהליך שבכותרת – אלא ברשות בית המשפט.
2. כמו כן, לצורך הבטחת שמירת הסודיות ביחס לחומרים המצויים בתיק, יחתום מבקש העיון על התחייבות לשמירת סודיות, בהתאם לנוסח שיועבר לו על-ידי המשיבים.

לאחר חתימה על חובת סודיות כאמור, יגיש מבקש העיון הודעה בנדון לבית המשפט – ולאחריה אתיר את עיונו בתיק.

1. בנסיבות העניין לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אדר א' תשפ"ב, 01 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.