1. בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון) מיום 3.1.21 ברער"צ 56194-12-20 , אשר דחה ערעור של המבקש על החלטת רשם ההוצאה לפועל (הרשם שי גור) לפועל מיום 16.12.20 בתיק 518680-02-20 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

2. המשיב הוא בעל זכות חכירה בנכס הנמצא ברחוב בוגרשוב בתל אביב, הידוע כגוש 6907 חלה 48 (להלן: "הנכס").

המשיב משכן את זכויותיו בנכס לטובת המבקש.

ביום 2.3.16 ניתן צו כינוס לנכסי המשיב, לבקשתו ועו"ד גיא סיוון מונה מנהל מיוחד (להלן: "המנהל המיוחד").

3. המבקש הגיש בקשה לממש את הנכס ביום 13.9.20 מונה ב"כ המבקש, עו"ד מיכאל דינציס (להלן: "דינציס") ככונס נכסים על זכויות המשיב.

4. דינציס הגיש "דו"ח מטעם כונס הנכסים". בדו"ח נאמר כי פרסם הודעה למכירת הנכס, הגיעו מתעניינים, אך לא הוגשה כל הצעה לרכוש את הנכס, למעט הצעת המבקש (יצחק כהן) לקבל את זכויות המשיב בנכס, ולפיכך הוא מבקש לקבל את הצעת המבקש. ראש ההוצאה לפועל התבקש לתת החלטה לפיה זכויותיו של המשיב בנכס יועברו למבקש.

5. רשם ההוצאה לפועל העביר את הבקשה לתגובת המנהל המיוחד. המנהל המיוחד התנגד לבקשה וטען כי המבקש לא הגיש תביעת חוב בתיק הפש"ר ולא פרט מה גובה חובו של המשיב ונוכח קיום מחלוקת בשאלת גובה החוב, יש להעביר את ההליך לבית המשפט של פשיטת רגל. כמו כן טען כי דינציס היה בא כוחו של המשיב במסגרת הליכי הפש"ר ולא יעלה על הדעת כי אותו בא כוח ייצג את הנושה , את החייב וכן ישמש כונס נכסים. בנסיבות אלה ביקש המנהל המיוחד להתמנות ככונס נכס לשם מימוש השעבוד.

המנהל המיוחד טען גם כי לא נערכה לנכס שמאות, שהיא שלב ראשוני ובסיסי בתהליך מימוש נכס.

6. בהחלטה מיום 16.12.20 דחה רשם ההוצאה לפועל את התנגדות המנהל המיוחד, אך לא אישר את הבקשה להעביר את הזכויות על שם המבקש. רשם ההוצאה לפועל קבע כי מדובר בבקשה חריגה שאינה טבעית להליך כינוס המתנהל בהוצאה לפועל וכי לאור התנגדות המנהל המיוחד "אין מנוס "מלצעוד בדרך המלך", קרי ביצוע פינוי, שמאות והתמחרות תוך מכירת הנכס למרבה במחיר תחת פיקוח ואישור רשם ההוצאה לפועל".

רשם ההוצאה לפועל קבע בסעיפים 14 עד 16 להחלטתו, הוראות כיצד ימומש הנכס , ובין היתר קבע כי ככל שלא יוכח חובו של המשיב למבקש יועברו כספי המכר לתיק הפש"ר, שם יוכרע גורלם ויקבע מעמדו של המבקש מול יתר הנושים.

7. דינציס, בכובעו ככונס נכסים, הגיש בקשה לעיון חוזר וטען כי פעל כפי שנקבע בצו המינוי ודי בפעולות שביצע. הבקשה נדחתה.

8. המבקש, באמצעות דינציס, בכובעו כבא כוח המבקש, הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה וטען כי כונס הנכסים פרסם כחוק את ההתמחרות בעיתון , אך לא הוגשה הצעה ומאחר והמבקש הסכים לקבל את זכויות המשיב בנכס, אין מקום לבצע את כל הפעולות הנוספות עליהן הורה ראש ההוצאה לפועל בסעיפים 14 עד 16 להחלטתו.

ב"כ המבקש טען כי התמשכות ההליכים גורמת נזק גם לו וגם למשיב וכי גם המשיב הודיע כי הוא מסכים לפעולות כונס הנכסים . המשיב גם הבהיר כי מסר "מזמן" את החזקה בנכס לידי המבקש והוא מבקש לסיים את ההליך כמה שיותר מהר, על מנת שלא לעכב אותו בקבלת הפטר.

9. בימ"ש קמא קבע דיון בבקשה, אליה התייצבה גם נציגת המנהל המיוחד, אשר טענה כי המנהל המיוחד מבקש לפקח על הליכי המימוש. המשיב לא התייצב לדיון.

10. בפסק הדין דחה קבע בימ"ש קמא בקובעו כדלקמן:

א. מאחר וכונס הנכסים סבור כי אין מקום למלא אחר הוראות ראש ההוצאה לפועל,

כאמור בצו המינוי, היה על כונס הנכסים להגיש את הבקשה. בדיון התברר כי דינמיס משמש הן כבא כוח המבקש , הן כבא כוח המשיב והן ככונס הנכסים. אמנם בדיון טען דימניס כי המשיב ניתק את הקשר איתו הוא לא מייצג אותו יותר בהליכי פשיטת הרגל, אך יש בכך כדי להבהיר את הסיבה להגשת הבקשה על ידי המבקש.

ב. מי שמונה כונס נכסים הופל לפיד בית המשפט, גם אם ייצג קודם את אחד הצדדים והוא נאמן לטובת החברה והנושים המובטחים עליו לדאוג לאינטרס של כלל הנושים . עצם העובדה שהמבקש הוא שהגיש את הבקשה, די בה כדי לעורר חשש, בלשון עדינה , כי לא ברורוה לכונס הנכסים מהות תפקידו ועל ראש ההוצאה לפועל לבחון היטב האם הוא זה שמסוגל לשמש בתפקידו.

ג. על כונס הנכסים היה לפעול בהתאם להוראות ראש ההוצאה לפועל והדבר לא נעשה.

ד. חובו של המשיב למבקש כלל לא הוכח והוא אף לא הגיש תביעת חוב בתיק הפש"ר. על אף הליכי הפש"ר המשיב כבר העביר זכויותיו נכס למבקש.

ה. לא נפל פגם בהחלטת רשם ההוצאה לפועל ולהיפך, היה מקום להורות על הגברת הפיקוח על פעולות כונס הנכסים , תוך יידוע המנהל המיוחד על הפעולות .

11. פסק דינו של בימ"ש קמא הוא נשוא הבקשה בפניי, כאשר בבקשה, שהוגשה שוב על ידי המבקש באמצעות בא כוחו דינציס, נטען כי כמקובל, כאשר עורך דין מייצג נושה בתיק הוצאה לפועל, הוא רשאי להגיש בקשה למינוי כונס נכסים, וכך נעשה בתיק זה.

ב"כ המבקש טען כי בימ"ש קמא ורשם ההוצאה לפועל , לא השכילו להבחין בין מינוי כונס נכסים בתיק הוצאה לפועל הכללי, לבין מינוי כונס נכסים בתיק של מימוש משכון, ובנסיבות המישכון, תפקידו היה אך ורק מימוש זכויות החייב בנכס.

ב"כ המבקש טען כי אין בסיס לנאמר בפסק הדין כי קיים חשש (בלשון עדינה), כי לא ברורה לו מהות תפקידו, וכי לא מדובר בתיק יוצא דופן כפי שנאמר בהחלטת רשם ההוצאה לפועל, אלא מדובר בתיק מימוש משכון עפ"י שטר משכון , הוא פעל כפי שנקבע בחוק , הגיש דו"ח באשר לשווי הנכס ולא היתה לרשם כל סיבה שלא להעתר לבקשה.

12. לאחר שבחנתי את הבקשה על נספחיה, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה, על פי סעיף 138(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, לאחר שאני סבורה כי אין לערעור כל סיכוי להתקבל.

13. איני מבינה במה נבדל תפקידו של כונס נכסים בתיק מימוש משכון לעומת תפקידו בתיק הוצאה לפועל "רגיל", כטענת ב"כ המבקש.

משעה שמינוי הכונס הוא על ידי ראש ההוצאה לפועל ,בתיק הוצאה לפועל, הוא חייב לפעול בהתאם להוראות שניתנות לכונס מזמן לזמן. בעניינו, דינציס מונה על פי צו מינוי שכלל הוראות מפורטות כיצד עליו לפעול ובסעיף 14 לצו המינוי נקבע כי "הכונס ינהג בביצוע פעולות במימוש , במכירה וחלוקת הנכסים, על פי הוראות שיקבל מרשם ההוצאה לפועל, לפני ביצוע כל פעולה". ככל שדינציס סבר כי ההוראות בצו המינוי אינן מקובלות עליו, יכול היה שלא לקבל את המינוי או לערער על הצו. דינציס לא היה רשאי לפעול כעולה על דעתו, ללא קבלת אישור מראש לכל פעולה, כפי שנעשה בפועל.

14. למותר לציין כי תקנה 101(ב) לתקנות ההוצאה לפועל,תש"ם-1979 קובעת כי  "המקרקעין יימכרו לפי ההליכים הקבועים לגבי מכירת מקרקעין מעוקלים", דהיינו החוק אינו מבחין בין כונס נכסים בתיק משכון לעומת כונס נכסים בתיק "רגיל".

15. אני מסכימה עם קביעת בית משפט קמא, כי למבקש אין מעמד בבקשה שעניינה התנגדות להוראות ראש ההוצאה לפועל לכונס הנכסים, ועוד יותר תמוה, כי דינציס בכובעו של הנושה, טוען כי בכובעו ככונס נכסים הוא פעל כדין, כאשר הוא אפילו לא מזכיר כי הוא היה גם בכובעו של הזוכה, וצדק בית משפט קמא בהערתו בפסק הדין בעניין זה.

16. וככל שעסקינן בפרוצדורה, היה על דינציס לצרף כמשיב גם את המנהל המיוחד.

17. אני מסכימה עם קביעת רשם ההוצאה לפועל, כי בנסיבות שפורטו, אין עסקינן בתיק "רגיל", ובנסיבות אלה אני סבורה כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי היה מקום להגיש תביעת חוב גם בתיק הפש"ר של המשיב, על מנת שהן גובה החוב של המשיב למבקש יתברר, והן יתברר שווי הנכס כראוי (ולא בהערכה של המבקש או בא כוחו) (וראה בעניין זה פש"ר (תל אביב) 466/93 גרבש נ' שלף (24.12.00) ו-ע"א 8044/13 לוי נ' שיכון ובינוי נדל"ן והשקעות בע"מ (13.2.14)).

18. מכל האמור, אני דוחה את הבקשה.

אני מחייבת את המבקש בהוצאות לאוצר המדינה בסכום של 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשפ"א, 04 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.