עסקינן בבקשה חוזרת להארכת מועד להישפט, לאחר החלטתי שניתנה ביום 8.1.21 ובה דחיתי בקשת המבקש להארכת מועד להישפט בגין עבירה של נהיגה ושימוש בטלפון בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 18.6.20.

ערעור שהגיש המבקש על החלטתי הנ"ל, בתיק עפת 51689-01-21, נמחק לבקשתו; ומכאן הבקשה שבפני לשקול בשנית את טענות ההגנה של הנאשם.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה, אינני סבורה כי הבקשה מעלה נימוקים ממשיים לעיוות דין.

מנסיבות הדו"ח שצורף עולה, כי השוטר ציין בדו"ח "בהיותי בתנועה בניידת סמויה בנתיב אמצעי מתוך 3 ראיתי את הרכב הנ"ל נוסע במקביל אלי בנתיב שמאלי קיצוני מתוך 3 כאשר אין שום גורם מפריע בנינו, הסתכלתי דרך חלון שמאלי קדמי בניידת חולון ימני קדמי ברכב הנ"ל שקופים ונקיים הבחנתי בנהג הנ"ל מחזיק טלפון נייד ביד ימין מעל רגל ימין כאשר עם אצבע האגודל נוגע ומדפדף במסך הדלוק של הטלפון, יד שמאל מחזיקה את גלגל ההגה, כרזתי לנ"ל לעצור בשולי ימין בטוח עם שמירה על קשר עין רציף אור יום ראות טובה מזג אוויר נאה, נהג 3 נוסעים, הוסברה מהות העבירה, מצורף סרטון ממצלמת גוף". והשוטר גם ציין בכותרת הדו"ח את מספר הטלפון הנייד.

מדובר, אם כן, במצב שהשוטר ראה את ביצוע העבירה כשהוא במקביל לרכב, כשהנהג אוחז בטלפון בצד הקרוב לשוטר, והיתה לו אפשרות ברורה להבחין בוודאות באחיזה ובשימוש בטלפון.

וגם בדברי הנהג לשוטר "שמתי ויזה" לא באה הכחשה למיוחס. ונזכיר, על פי הפסיקה האחיזה בטלפון הנייד בזמן הנהיגה מהווה, כשלעצמה, עבירה לפי התקנה (רע"פ 10020/16 ברוך בן יוסף)].

הפרטים החסרים עליהם הצביע ב"כ המבקש ביחס לתיאור השוטר האוכף אינם מעוררים ספק באמור בדו"ח ביחס לביצוע העבירה, "ואין לצפות ששוטר העוסק באכיפה, יתעד בדוח שנערך על ידו מיד ובסמוך לביצוע העבירה, תמונת ראי להתרחשות הכוללת שהייתה לרבות פרטי פרטים הדרושים והלא דרושים ליסודות ביצוע העבירה. ... חובה כזו אינה מוטלת על השוטר האוכף, והדבר אינו דרוש כלל ועיקר." ו"אין מקום להורות לשוטר שעורך את הדו"ח, לתאר את כל אשר התרחש בבחינת צילום האירוע כתמונת ראי למצב שבפועל, ולהתחיל לציין פרט בין אם זה מהותי ורלבנטי ובין אם זה שולי ולא חשוב כלל ועיקר." (עפ"ת (מחוזי חיפה) 1244-12-19 סאלח נ' מדינת ישראל, 30.12.19, כב' השופט דאוד מאזן).

וכך בענייננו, אני סבורה כי החוסרים עליהם הצביע ב"כ המבקש אינם מקימים עילה לעיוות דין, וזאת כאשר השוטר ציין בדו"ח מפורשות כי "הבחנתי בנהג הנ"ל מחזיק טלפון נייד ביד ימין מעל רגל ימין כאשר עם אצבע האגודל נוגע ומדפדף במסך הדלוק של הטלפון"; וזאת אף מבלי להידרש לסרטון ממצלמת הגוף של השוטר, שעל פי המשיבה מתייחס לחילופי הדברים לאחר ביצוע העבירה לאחר שהנאשם עצר בצד.

לכך יש להוסיף, כי הדו"ח שולם; וכאמור בהחלטתי מיום 8.1.21, בשעה שהקנס בגין הדו"ח שולם, מוחזק המבקש כמי שהודה והורשע בביצוע העבירה, ונשא את עונשו בגין העבירה כאמור; ועל פי הפסיקה, הארכת מועד להישפט אחרי שהקנס שולם הינה אפשרית במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות ביותר (ראו למשל עפ"ת (מחוזי חי') 17433-12-18 קרן מרקו נ' מדינת ישראל); ועפת (מחוזי חיפה) 58377-05-20 אלישע נ' מדינת ישראל, 11.6.20)).

ובענייננו, אינני סבורה שהמבקש הראה שקיימים טעמים מיוחדים ונימוקים חריגים המצדיקים להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט למרות שהדו"ח שולם, והמבקש לא עמד בנטל המוטל לפתחו.

לפיכך, הבקשה נדחית, בלא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 9142/01 סוריאה אטילה נ' מדינת ישראל).

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אדר תשפ"א, 02 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.