בפניי בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשות, בשווי של 10% מסכום התביעה בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 ובקשה להורות על עיכוב הליכים בתיק עד להפקדת הערובה בפועל על ידי המשיבה.

רקע וטענות הצדדים:

1. המשיבה הגישה תביעה בסך של 1,400,836 ₪ כנגד המבקשות בגין אספקת ציוד ושירותים נלווים שסיפקה להן לטענתה והתמורה בעדם לא שולמה במלואה.
2. לטענת המבקשות לאחר התקנת המערכות הופיעו תקלות רבות אשר השפיעו על ניהול המערכת.
3. במסגרת הבקשה, טענו המבקשות כי על אף שהמשיבה הינה שותפות מוגבלת, חלות הוראות סע' 353א לחוק החברות.
4. יתרה מכך, סיכויי התביעה קלושים והתביעה חסרה כל יסוד עובדתי ומשפטי, הוגשה ללא ראיות שיתמכו בה, ובשיהוי ניכר.
5. בתגובתה מבקשת המשיבה לדחות את הבקשה. לטענתה, הוראות סעיף 353א לחוק החברות אינן חלות עליה אלא תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018, מאחר ואינה בגדר חברה אלא שותפות מוגבלת.
6. המשיבה מוסיפה וטוענת כי לא קיים חשש שהמשיבה לא תעמוד בתשלום הוצאות שייפסקו לחובתה ככל וייפסקו, שכן ברשותה של המשיבה יתרות כספיות משמעותיות, נכסים רבים ומצבה הכלכלי איתן.
7. המשיבה צירפה אסמכתאות בדבר מצבה הכלכלי ובין השאר – אישור רואה חשבון נושא תאריך 12.9.2021 אליו צורף מאזן של המשיבה; דפי ריכוז יתרות מחשבונות הבנק שמנוהלים על ידי המשיבה, בבנק הפועלים ובנק הבינלאומי נכון ליום 9.9.2021.
8. לעניין סיכויי התביעה, הגיבה המשיבה כי סיכויי התביעה גבוהים יותר.
9. לחילופין, עתרה המשיבה להעמיד את גובה הערובה על סך שלא יעלה על 30,000 ש''ח, ככל והבקשה תתקבל.

המסגרת הנורמטיבית:

1. סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999, קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות

בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות

כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא

לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן

מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש

ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, קובעת:

"(א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום

הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה."

1. ברע"א 7687/8 מדינת ישראל- רשות המיסים – מנהל מע"מ לוד נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ (פורסם בנבו, 15.7.2020), התייחס בית המשפט לעניין חיוב בערובה בקובעו:

"ניהול הליך משפטי כרוך בהוצאות. לעיתים בהוצאות ניכרות. ברירת המחדל בהליכים אזרחיים היא כי כל צד נושא בהוצאותיו, ואולם לבית המשפט נתונה הסמכות להורות כי צד אחד יישא בהוצאות הצד שכנגד, דהיינו לקבוע חיוב בהוצאות...

ככל שייקבע חיוב בהוצאות במהלך ההליך או עם סיומו, עלול להתעורר קושי בגבייתם. קושי זה מחייב התייחסות מיוחדת, מאחר שמדובר בסיכון המוטל על הצד הפסיבי ("הנתבע"), אשר בעל כורחו נגרר להליכים משפטיים. מטעם זה נקבע, הן כעניין כללי והן בהקשרים מיוחדים, כי לבית המשפט סמכות לחייב את יוזם ההליך ("התובע") בהפקדת ערובה לחיוב בהוצאות העשוי להיות מוטל כלפי הצד הפסיבי (להלן: "ערובה לחיוב בהוצאות" או "ערובה להוצאות"). ודוק, החיוב בהוצאות יכול להיות מוטל הן על יוזם ההליך והן על הצד הפסיבי, ואולם הוראה בדבר הפקדת ערובה לחיוב בהוצאות ניתן להטיל רק על יוזם ההליך.

בית המשפט התייחס לשלושת השיקולים המרכזיים אותם נדרש בית המשפט להביא

בחשבון בבואו לחייב בהפקדת ערובה להוצאות, בדבריםהבאים:

"ראשית, הבטחת תשלום הוצאות הצד הפסיבי (ככל שייפסקו לו הוצאות) – התכלית המרכזית של הפקדת הערובה להוצאות היא הגנה על הצד הפסיבי ("הנתבע"), אשר ההליך המשפטי, על ההוצאות הכרוכות בו, נכפו עליו הר כגיגית, מפני מצב דברים בו יזכה בהליך, יפסקו לטובתו הוצאות, אך הוא יעמוד לפני שוקת שבורה, במובן זה שלא יימצא לו מקור אצל יוזם ההליך ("התובע") להיפרע ממנו.

שנית, הרתעה מהגשת תביעות סרק – טעם נוסף לדרישה להפקדת ערובה קיים כאשר מתקבל הרושם אצל בית המשפט כי המדובר בתביעת סרק. במצבים אלה עשויה הדרישה להפקדת ערובה להוצאות לשמש אמצעי המבחין בין תביעה שמגישה מאמין בה באמת ובתמים לבין תביעה המוגשת מטעמים אסטרטגיים בלבד, בגדר"put your money where your mouth is".

שלישית, הגנה על זכות הגישה לערכאות – כנגד שתי התכליות האמורות, עומדת זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד בשיטת המשפט הישראלי. זכות זו לא יוכל יוזם ההליך לממש, אם הערובה שתקבע תהווה מחסום בלתי עביר מבחינתו, ותביא לכך שיזנח תביעתו מבלי שתבורר."

1. ברע"א 7721/16 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' מילגרום (13.9.2017), ביהמ"ש הנכבד עמד על ההבדלים בין יוזם הליך תובע בשר ודם לבין יוזם הליך שהוא חברה, בקובעו:

"בעוד ששערי בית המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם, אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה, שבה תובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות."

דיון והכרעה:

1. עיון בהוראות הסעיף והתקנה דלעיל מלמד על התכלית אשר עמדה מאחורי הצורך בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, אשר נועדה למניעת המצב שבו נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים (ראו רע"א 7687/18 דלעיל).
2. לאור העקרונות שביסוד ההסדרים הקבועים הן בסעיף 353א לחוק החברות והן בתקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, לא מצאתי מקום בנסיבות העניין להיזקק לשאלת המקור שבדין לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה לשם הבטחת הוצאותיהן של המבקשות בהליך.
3. לעניין סיכויי התביעה ומבלי לקבוע מסמרות בשלב זה, מעיון בטענות שבכתב התביעה קיימת למשיבה עילת תביעה כנגד המבקשות ואין המדובר בתביעת סרק.
4. אשר ליכולתה הכלכלית של המשיבה לתשלום הוצאותיהן של המבקשות ככל והתביעה תידחה, עיון בדו"חות הסקורים אשר צירפה המשיבה מעלה כי הנכסים השוטפים של המשיבה עולים על התחייבויותיה השותפות. כמו כן, כפי שעולה מהדו"חות למשיבה תזרים מזומנים חיובי וכן יתרות זכות בחשבונותיה הבנקאיים הן בבנק הפועלים והן בבנק הבינלאומי, ואף קיימים שטרות לפרעון עתידי ולזכותה יתרות לגבייה עתידית.

נתונים אלה מבססים היטב את יכולתה הכלכלית של המשיבה ויכולתה לעמוד בחיוב בהוצאות, ככל שתיפסקנה.

1. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
2. לאור הכלל על חיוב חברה בהפקדת ערובה להוצאות ומאחר והדוחו"ת מטעם המשיבה הוצגו רק בשלב התגובה, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשפ"ב, 20 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.