בב"נ 4154-01-21 חן ואח' נ' לאכיפת דיני התכנון והבניה

בפני כב' השופטת מאיה אב-גנים ויינשטיין

העתק החלטת בית משפט מיום ט"ז אב תשפ"א 25 יולי 2021

לפניי בקשה חוזרת לדחיית מועד ביצוע צו הריסה ב-3 חודשים. מאחר שהבקשה המקורית הוגשה ללא תגובת המשיבה, כדי לוודא שבפני בית המשפט תונח התמונה המלאה בטרם תינתן החלטה עניינית, אזי עד לקבלת תגובת המשיבה הותנה עיכוב ביצוע הצו בהפקדת סך של 50,000 ש"ח, להבטחת הוצאות המשיבה אם הוצאו בהערכות לביצוע הצו.כעת, משהוגשה תגובת המשיבה, מונח לפניי מלוא החומר הנדרש להכרעה בבקשה, ללא צורך בזימון הצדדים לדיון במהלך הפגרה.
אקדים תוצאה להנמקה ואבהיר שגם דינה של הבקשה הנוכחית להידחות.
ראשית, בהתאם לסעיף 254ט(ב) לחוק התכנון והבניה, בקשה לעיכוב ביצוע של צו סופי "ניתן להגיש פעם אחת בלבד".
שנית, לטענת המבקשים הם נדרשים להגשת תכנית שינויים. בהקשר זה קובע החוק כי לא ניתן לעכב ביצוע צו הריסה מינהלי בבניה שאינה תואמת את התכנית החלה.
שלישית, נקודת המוצא לדיון היא כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, כשההיתר מצוי בהישג יד. ההתקדמות הנטענת היא בפתיחת תיק רישוי ביום 19/07/21. מדובר בשלב ראשוני הרחוק מהדרישה הפסיקתית ל"היתר בהישג יד". ברע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל (27/12/15) חזר והדגיש בית המשפט העליון כי "...הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו... יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (ראי גם רע"פ 8146/20 הרצל צרור נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה. 28/12/20).
נוכח מכלול האמור, הבקשה נדחית.