לפניי בקשת התובעת להורות על "התפטרות" של המותב הח"מ "מהתיק".

למעשה מדובר בבקשה לפסלות שופט המנוסחת באופן משתלח ופוגעני ובצורה שאינה ראויה, ודי בכך כדי להצדיק דחיה של הבקשה. דומה כי המבקשת טועה לחשוב כי בפנייתה אל ביהמ"ש רשאית היא להשתמש בלשון פוגענית ולהפנות את חיציה אל המותב היושב בדין. זאת שעה שהשופט היושב בדין הוא אינו צד להליך ואינו בעל יריבות ישירה אל מול הצדדים.

לעיצומם של דברים יובהר כי הזכות לשבת בדין היא אף החובה לשבת בדין וכי ביהמ"ש יפסול עצמו מלדון בתובענה רק במקום שבו קיימת אפשרות אובייקטיבית לחשש ממשי למשוא פנים.

במקרה דנן לא הראתה המבקשת מהן הנסיבות המקימות חשש כאמור, וטענתה לפיה בקשותיה (הדיוניות בעיקרן) אינן נעתרות אין בה כדי ללמד על קיומו של משוא פנים. כך גם החלטת ביהמ"ש הקובעת כי ביהמ"ש כאן אינו בעל סמכות עניינית לדון בסעדים מסוג "צו עשה".

בע"א 1852/17 פלוני נ' פלונית (נבו 06.04.2017) נקבע כי "פסילת שופט מלשבת בדין אינה עניין של מה בכך. הלכה פסוקה היא כי על מנת שתתקבל בקשת פסלות יש להוכיח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. בהעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים, ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (ע"א 125/17 ג'ורדאל בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע [פורסם בנבו] (15.3.2017)). לפיכך, יש למנוע מבעל דין המעוניין לפסול שופט לעשות כן בהגשת בקשת פסלות חסרת יסוד ובכך לסכל את ההליך השיפוטי (ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי [פורסם בנבו] (12.3.2015)). שימוש בבקשת פסלות ובערעור פסלות כאמצעי טקטי גרידא, הנובע מרצונו של בעל דין להחליף את המותב, אינו ראוי, יוצר הליכי סרק הגוזלים ממשאבי הציבור, וגורם חשש להכפשת שווא של המערכת השיפוטית ולערעור אמון הציבור בה (ע"א 475/17 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ [פורסם בנבו] (31.1.2017)). לכך אין לתת יד."

מכל האמור – אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשפ"א, 05 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.