1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הרשמת הבכירה ד' אסטרייכר) מיום 10.12.20 בת"א 64525-12-17. בפסק הדין נמחקה התביעה שהגישה המערערת לאחר שלא שולמה האגרה שהיה על המערערת לשלם.
2. המערערת הגישה, ביום 31.12.17, תביעה כספית כנגד המשיב בבית משפט לתביעות קטנות בסכום של כ- 33,000 ₪. ביום 20.2.18 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המשיב, ואולם ביום 16.5.18 בוטל פסק הדין, לבקשת המשיב, וההליך נפתח מחדש. בדיון מיום 10.10.18 הוחלט שהתביעה שהוגשה, אינה מתאימה להתברר בסדר דין של תביעות קטנות, והיא הועברה לבית משפט השלום. בהחלטה מיום 6.12.18 נקבע שהתביעה תתברר בסדר דין מהיר.

בהחלטה מיום 20.1.19 דחה ביהמ"ש את בקשת המערערת למתן פטור מתשלום אגרה.

ביום 28.2.19, לאחר שהאגרה לא שולמה, ניתן פס"ד המורה על מחיקת התובענה. המערערת שילמה חלק נוסף של האגרה ביום 5.3.19. ביום 13.5.19, קיבל בית המשפט את בקשת המערערת לביטול מחיקת התביעה ואף קיבל את בקשת המערערת לתקן את כתב התביעה.

ביום 30.7.19 הגישה המערערת כתב תביעה מתוקן בו עתרה לחייב את התובע בתשלום סכום של 397,000 ₪.

ביום 13.8.19 הגישה המערערת בקשה לפטור מתשלום אגרה. ביום 6.2.20 דחה ביהמ"ש את הבקשה לפטור מאגרה. בהחלטה נוספת מיום 26.6.20, קבע כי האגרה תשולם עד ליום 30.6.20.

ביום 29.6.20 הגישה המערערת בקשה לפטור אותה מתשלום יתרת האגרה. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 18.7.20 וביהמ"ש קבע, כי האגרה תשולם עד ליום 30.7.20. בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת על החלטה זו נדחתה בפסק דין מיום 13.8.20 ( רע"א 26994-08-20).

ביום 28.7.20 הגישה המערערת בקשה לתשלום האגרה בתשלומים של 100 ₪ לחודש. בהחלטה מיום 29.7.20 דחה ביהמ"ש את הבקשה ובהמשך, בהחלטה מיום 7.9.20, הורה ביהמ"ש כי האגרה תשלום בשלושה תשלומים שווים. בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת על החלטה זו נדחתה אף היא בפסק דין מיום 22.11.20 (רע"א 58697-09-20).

1. כאמור, ביום 10.12.20, לאחר שהמערערת לא הסדירה את תשלום האגרה, הורה בית משפט קמא על מחיקת התביעה ומכאן הערעור שבפנינו. המערערת טוענת שלאחר דחיית בקשות רשות הערעור, היא קיבלה דרישת תשלום מהמרכז לגביית קנסות וזה הסכים לפרוס את חוב האגרה לתשלומים. לחילופין טענה שיש לאפשר לה כעת לשלם את הפרש האגרה ולדון בתביעה שהוגשה כאמור עוד בשנת 2017.

המשיב טוען שיש לדחות את הערעור שכן המערערת מתנהלת בחוסר תום לב מגישה בקשות חוזרות ונשנות בעניין האגרה ונוקטת הליכי סרק.

דיון

1. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ושמענו את טענותיהם בדיון שהתקיים בפנינו, לא מצאנו לשנות מפסק דינו של בית משפט קמא, שפעל בהתאם להוראות הדין.

תקנה 2 בתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז -2007 קובעת כי המגיש הליך בפני בית המשפט חב בתשלום אגרה, למעט בעל הדין שפטור מתשלום אגרה על פי הדין, או מי שהוגשה על ידו בקשה לפטור מאגרה. עוד קובעת תקנה זו כי ככל שלא תשולם האגרה, בית המשפט לא ייזקק להליך, והוא רשאי להורות על מחיקתו.

1. בענייננו, בקשת המערערת לפטור אותה מתשלום אגרה נדחתה ועל כן היה עליה לשלם את האגרה במלואה. משלא עשתה כן, לאחר שבקשות חוזרות לפטור – נדחו, ולאחר שחלף זמן ממושך מאז שהוגש כתב התביעה המתוקן, הרי שבדין הורה בית המשפט על מחיקת התביעה.

המערערת חפצה כיום ל"חשב את המסלול מחדש", ומבקשת לאפשר לה לשלם את הפרש האגרה, אלא שכאמור החלטת בית משפט קמא ניתנה כדין ואין עילה להתערב בה. היה על המערערת לפעול בדרך לה היא עותרת כיום, לפני מחיקת התביעה.

המערערת הוסיפה וטענה בדיון בפנינו שהיא נשאה ונתנה עם המרכז לגביית קנסות על פריסת חוב האגרה לתשלומים. ככל שעשתה כן, וככל שקיים הליך כזה, היה עליה ליידע את בית המשפט על מהלכיה. המערערת לא עשתה כן ועל כן אין מקום לבטל את מחיקת התביעה מטעם זה.

1. לסיכום, משחלפו שנתיים מאז הגשת כתב התביעה המתוקן ועד היום, והפרש האגרה לא שולם, אין לשנות מההחלטה המורה על מחיקת התביעה. בנסיבות האמורות, לא מצאנו כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא.
2. הערעור נדחה.

המערערת תישא בהוצאות המשיב בסכום של 1,500 ₪.

ניתן היום, י"ח אב תשפ"א, 27 יולי 2021, בהעדר הצדדים.