29 אוגוסט 2022

1. לפנינו תביעתם של 8 מהגרי עבודה ממדינת מולדובה, אשר הועסקו בעבודות בניין באמצעות תאגיד כוח האדם "גור עוז", לשכר עבודה ולזכויות סוציאליות שונות.

1. נביא להלן את העובדות שאינן שנויות במחלוקת, טענות הצדדים, נתאר את עיקר הדיון שהתקיים, ונפרט את הכרעת בית הדין.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים

1. התובעים הינם מהגרי עבודה ממדינת מולדובה שהגיעו לישראל על מנת לעסוק בעבודות בניין.
2. הנתבעת 1 הינה קבלן כוח אדם מורשה להעסקת עובדים זרים בענף הבניין בישראל (להלן גם: "גור עוז" או "התאגיד" לפי העניין).
3. הנתבע 2 הינו בעל מניות בתאגיד.
4. הנתבעת 3 הינה קבלן שלד, שהתקשרה עם גור עוז להספקת עובדים לביצוע עבודות בניין.
5. התובעים הועסקו בתקופה הרלוונטית לתביעות בעבודות בניין, באתר בראש העין.
6. התובעים הועסקו באמצעות התאגיד, בכפוף למחלוקת בין הצדדים בנוגע לתקופת העבודה ורציפותה.
7. התובעים הועסקו בעבודות בניין במשרה מלאה, וההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה בענף חלות על יחסי העבודה בין הצדדים. כמו כן על גור עוז חל "נוהל התאגידים" – תנאי ההיתר להעסקת עובדים זרים בענף הבניין על ידי קבלני כוח אדם מספר 9.4.0001 (להלן: "נוהל התאגידים")^[1].

טענות התובעים

1. לטענת התובעים, שכרם בגין חודש 11/2020 לא שולם. הם פנו טלפונית למשרדי התאגיד והלינו על כך, אולם נציגת התאגיד בשם "לינה" השיבה כי "אין כסף". לאחר השיחה האמורה הנתבעים הפסיקו לענות לטלפונים והלכה למעשה נטשו את הפרויקט בו הועסקו התובעים ונעלמו.
2. התובעים טענו כי הנתבע 2 עשה שימוש בכספים של התובעים אשר נוכו משכרם שלא כדין, מימן את התאגיד במימון דק, קיבל החלטות הנוגדות את טובת התאגיד העדיף נושים והבריח נכסים ולפיכך ביקשו להרים את מסך ההתאגדות ולחייבו באופן אישי בחובות התאגיד.
3. התובעים עתרו לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה ולפיצויים, שכר עבודה בגין 11/20 ומספר ימים בחודש 12/20, וזכויות סוציאליות נוספות.

התובעים עתרו בתביעותיהם לפיצוי בגין חלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין העדר שימוע, אולם במהלך המשפט ויתרו על תביעות אלה. כמו כן, לאחר שהסתבר לתובעים כי בוצעה הפרשה לפנסיה ולפיצויים לרבות בגין התקופה השנויה במחלוקת, בסיכומיהם הם ויתרו על תביעתם גם בעניין זה.

1. לאחר שהנתבעת 3 צורפה להליך בהחלטת בית הדין מיום 6.7.21, בסיכומיהם טענו התובעים כי היא הייתה הקבלן המבצע בו הועסקו התובעים בפועל.

טענות הנתבעים

1. לטענת הנתבעים 1-2 התובעים קיבלו את מלוא שכרם והזכויות הסוציאליות שהגיעו להם כמפורט בתלושי השכר. עוד נטען כי גור עוז שילמה לתובעים את שכרם בהתאם לדיווח שנמסר לה מהנתבעת 3 אצלה הוצבו בעבודה וכל עוד הקבלן דיווח על העסקתם באתר. ביום 1.12.20 הוכרזו ודווחו התובעים לרשות האוכלוסין וההגירה כמי שנטשו את מקום עבודתם ובתאריך 8.12.20 נתן התאגיד את הסכמתו למעברם, לבקשתם, לתאגיד אחר "דור עמל".
2. לטענת גור עוז היא לא קיבלה אישור מהקבלן המבצע, הנתבעת 3, על העסקתם של התובעים בחודש 11/20, ולפיכך ביקשה לצרף את הנתבעת 3 כנתבעת נוספת בהליך.
3. הנתבעים 1-2 טענו כי אין עילה להרמת מסך וכי דין התביעה נגד הנתבע 2 סילוק על הסף.
4. הנתבעת 3 טענה כי היא חדלה לעבוד באתר בו הועסקו התובעים בתחילת חודש 11/20 והציעה לתובעים לעבור לאתר אחר. התובעים בחרו להישאר באתר ולפיכך אין לנתבעת ידיעה מה עלה בגורלם. עוד טענה הנתבעת 3 כי הנתבעת 1 הפקידה עבור התובעים לפקדון עובדים זרים עבור חודש נובמבר הראיה כי היא הייתה אחראית להעסקתם בחודש האמור.

ההליך בבית הדין

1. ביום 6.7.21 התקיים דיון מקדמי במסגרתו התחדדו נסיבות המקרה, ולבקשת הנתבעת 1, צורפה נתבעת 3 כנתבעת נוספת. התיק נקבע להוכחות, מבלי שהצדדים נדרשו להגיש תצהירי עדות ראשית.
2. ביום 27.2.22 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה העידו התובעים 1 ו-2 ובהסכמת הצדדים עדותם באה במקום העדויות של כלל התובעים. מטעם הנתבעים 1 ו-2 העידו מר יגאל קול (להלן: "מר קול"), וגב' לינה פינסקי (להלן: "לינה")^[2]. מטעם הנתבעת 3 העיד מר אביתר רוזנטל (להלן: "מר רוזנטל"). בתום הדיון ניתן צו להגשת סיכומים בכתב והאחרון הסיכומים הוגש ביום 28.6.22.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינו היטב בכתבי הטענות על נספחיהם, שמענו את עדויות הצדדים וסיכומיהם, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל בחלקן הארי ולהלן נימוקי פסק הדין.

תקופות העסקתם של התובעים

1. ככלל לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על תקופת העסקתם של התובעים למעט המחלוקת על עבודתם של התובעים בחודשים 11 ו- 12/2020. רק בעניינו של התובע מס' 1, ANATOLIE CIUBOTARU, חלקה הנתבעת 1 על רציפות העסקתו. בעניין זה יוטעם כי על העובד נטל ההוכחה להוכיח מועד תחילת עבודתו ומועד סיומה ומשעמד בנטל זה עובר אל כתפי הנתבעת נטל הראייה להוכחת העדר רציפות. מלבד טענה בעלמא לפיה התובע 1 לא עבד ברצף וציון תאריכי העסקתו לכאורה הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, ולא הביאה אסמכתאות בתמיכה לטענותיה לרבות דו"חות נוכחות שמחובתו לערוך כפי שנראה בהמשך.
2. נוכח האמור, קיבלנו את גרסתם של התובעים לגבי תקופות עבודתם ורציפותה. באשר לתקופה השנויה במחלוקת להלן מסקנותינו.

האחריות להעסקתם של התובעים בתקופה השנויה במחלוקת

1. ביום 15.8.04 חל שינוי באופן העסקת מהגרי עבודה בענף הבניין. על פי החלטת הממשלה מס' 2446 מאותו יום, נקבע כי החל מחודש מאי 2005 לא יינתנו עוד היתרים להעסקת מהגרי עבודה בתחום הבניין למעסיקים על בסיס פרטני. נקבע, כי תחת זאת יועסקו מהגרי העבודה שיורשו לעבוד בישראל על ידי תאגידים שהם בעלי רישיון, והתאגיד הוא שיפנה את העובדים לעבודה אצל המעסיקים הפרטיים. התאגידים בעלי הרישיון הם אלה שיישאו בחובת תשלום השכר והתנאים הסוציאליים לעובדים^[3].
2. על מטרת ההסדר החדש עמדה השופטת ארד (כתוארה אז) בפסק הדין בעניין מלגם בציינה :

"משטר התאגידים מושתת על מדיניות אכיפה קפדנית בתחום העסקת העובדים הזרים שמטרתה ותכליתה הבטחת זכויותיהם של העובדים הזרים המבקשים להתפרנס בכבוד. תאגיד המעסיק עובדים זרים חייב להקפיד הקפדה יתרה על שמירת זכויותיו של העובד הזר. בד בבד מחויב התאגיד למלא התחייבויותיו כלפי המדינה שהעניקה לו את רישיון ההעסקה....".

1. בהמשך להחלטת הממשלה ולפעולות שננקטו ליישומה, פרסמה יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התמ"ת כתוארו אז נוהל התאגידים הנ"ל, שתכליתו לפרט את הדרך ליישום והפעלה של שיטת ההעסקה החדשה של עובדים זרים בענף הבניין^[4].
2. בין הנושאים שהוסדרו בנוהל התאגידים, חובת התאגיד בהפקדת כספים לטובת מהגרי העבודה, כפי שזו באה לידי ביטוי בחקיקה בסעיף 1יא לחוק עובדים זרים התשנ"א-1991, שעניינו "הפקדת כספים לטובת העובד הזר ולהבטחת יציאתו מישראל במועד, והשימוש בהם". על פי הקבוע בנוהל, הנסמך על הוראת החוק, על התאגיד המורשה להפקיד סך של 700 ₪ (סכום זה התעדכן מאז) בכל חודש עבור כל מהגר עבודה שהועסק על ידו באותו חודש. עוד נקבע, כי כספי הפיקדון ישולמו למהגר העבודה עם יציאתו את ישראל, לא יאוחר מתום המועד החוקי לשהייתו בישראל^[5].
3. בסעיף 1יא(ו)(3) לחוק נקבע, כי "על מעביד ששילם כספי פיקדון לגבי עובד זר לא יחולו לגבי התקופה שבעדה הופקדו הכספים ועד גובה הסכום שהופקד הוראות חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963." אין חולק, כי חובת הפיקדון חלה על התאגיד אך מן היום שבו העובד מועסק על ידו^[6].
4. בהתאם לנוהל התאגידים חל איסור מוחלט להעביר את יחסי העבודה עם עובדי התאגיד לכל גורם שהוא, לרבות לקבלן משנה^[7].
5. כמו כן נקבע בנוהל כי אין למנוע מעבר של עובד מתאגיד לתאגיד אם העובד חפץ בכך והתאגיד החדש הסכים לכך^[8], ועולה מהנוהל כי על המעבר להתבצע באופן כזה שהעובד לא יוותר ללא מעסיק.
6. זאת ועוד, בהתאם לסעיף 7.2.3 לנוהל על התאגיד החובה לשלם לכל העובדים הרשומים אצלו באותו חודש את שכרם.
7. מכלל האמור לעיל עולה כי נוהל התאגידים ביקש לעשות סדר בהעסקתם של מהגרי העבודה בענף הבניין, ולמנוע מצבים בהם העובדים מנוצלים לרעה על ידי העברה מקבלן לקבלן תוך קיפוח זכויותיהם. הנוהל בה להבטיח הגדרתו של גורם אחד האחראי על תשלום שכרם של העובדים הרשומים אצלו, ללא קשר למקום עבודתם וזהות הקבלן המשתמש בשירותיהם של העובדים.
8. התאגיד מהווה אפוא מעין כסות משפטית להתקשרות בפועל בין העובד לקבלן, והוא האחראי להבטחת מלוא זכויותיו מכוח משפט העבודה, הגם שאינו הנהנה הישיר מהעסקתם. מכוח המסד הנורמטיבי שפורט לעיל, שאלת קיומם של יחסי העבודה בין התובע לתאגיד אינה דרושה, והזכאות של העובד לזכויות מכוח משפט העבודה מותנית אך ברישום העובד בתאגיד, ועצם הרישום מקנה לעובד את זכויותיו^[9]. התאגיד ישוחרר אפוא מאחריות זו, עם העברתו של העובד לתאגיד אחר או בהתפטרות העובד.
9. בהתאם לסעיף 5.2 לנוהל, בהתפטרותו של העובד, התאגיד לא יהיה רשאי להתנגד למעבר העובד לתאגיד מורשה אחר במסגרת המעבר הרבעוני. לא נתן העובד הודעה מוקדמת רשאי המעסיק לפעול על פי האמור בחוק, אך אין הוא רשאי למנוע את מעבר העובד או למנוע ממנו את תשלום משכורתו האחרונה, למעט ניכויים המותרים על פי חוק.

1. בענייננו, התובעים העידו כי שכרם בגין חודש נובמבר לא שולם, ועת התקשרו לנציגת התאגיד, "לינה", זו לא שעתה לדרישותיהם, ועל כן הם נותרו לעבוד באותו אתר תחת תאגיד חלופי במהלך חודש דצמבר 20.
2. גרסתם זו של התובעים נמצאה מהימנה עלינו, היא נתמכה בעדויותיהם של התובעים שהעידו בפנינו, היא לא נסתרה על ידי הנתבעים ואף קיבלה חיזוק מהעדויות שנשמעו בפנינו.
3. על מנת לעמוד על הניואנסים שבטענות הצדדים והעדים מטעמם חשוב לעמוד על העובדות שלהלן, שבחיבורם, מתבהר מנגנון ההעסקה בענייננו:
4. התובעים העידו כי מנהל הפרויקט הממונה עליהם היה אדם בשם יינון, מטעם חברת "דונה"^[10] והם הועסקו תחת פיקוחו בתקופת עבודתם בגור עוז וגם לאחר מכן כשהועברו לתאגיד החדש – דור עמל.
5. מר רוזנטל העיד כי באתר בו הועסקו העובדים, בנו 35 בניינים, ומעדותו ניתן היה להבין כי חברת דונה היא שהייתה אחראית על בניית הפרויקט או חלקו^[11], והנתבעת 3 שימשה כקבלן שלד מטעמה^[12].
6. מר רוזנטל, נציגה של הנתבעת 3, העיד כי החברה שלו העסיקה קבלן משנה מטעמה, שהעסיק את התובעים.
7. מכאן, התובעים הועסקו בפרויקט של חברת "דונה" שהתקשרה עם הנתבעת 3 לביצוע עבודות שלד, וזו התקשרה עם קבלן משנה מטעמה לביצוע העבודות בהן הועסקו התובעים.
8. הן מר קול והן גב' לינה העידו כי רק ביום 8.12.20 גילו כי לא קיבלו דווח על העסקתם של התובעים, ולפיכך במועד זה הנתבעת דיווחה על "נטישתם" של התובעים רטרואקטיבית מה- 1.12^[13]. דהיינו, התובעים היו רשומים בתאגיד של הנתבעת עד ליום 8.12.20.
9. גב' לינה העידה כי עד ליום 1.12 (כולל) העבירה הפרשות לפנסיה ולפיצויים עבור התובעים^[14], ועל כן הנתבעת הלכה למעשה נותרה האחראית על העסקתם של התובעים עד למועד האמור.
10. מר קול אישר כי העובדים נותרו לעבוד באותו אתר, תחת תאגיד כוח אדם אחר^[15]. מכאן, הוא חיזק את גרסתם של התובעים לפיה רצף העסקתם באתר לא הופסק, והעברתם לתאגיד החדש ציינה הלכה למעשה את מועד הפסקת העסקתם בגור עוז.
11. אין חולק כי התאגיד החדש, דור עמל, קלט את התובעים במהלך דצמבר 20', והפריש עבורם לפנסיה ולפיצויים החל ממועד זה^[16].
12. גב' לינה העידה כי הנתבעת 1 הייתה מחויבת לשלם לעובדים את שכרם אם הם רשומים כמועסקים באמצעות התאגיד, גם אם לא עבדו בפועל^[17].
13. גם מר רוזנטל העיד כי יש לו הסכם התקשרות עם הנתבעת המספקת לו עובדים לפרויקטים רבים, ועל פיו הוא מחויב לשלם לה לפי מינימום של 211 שעות עבודה בחודש בין אם העובדים עבדו ובין אם לאו^[18].
14. מסקנתנו מכל האמור על פי נוהל התאגידים ובפועל הלכה למעשה התאגיד היה אחראי לתשלום זכויותיהם של התובעים עד להעברתם לתאגיד החדש, ולפיכך הוא החייב בתשלום שכרם בגין התקופה השנויה במחלוקת.
15. ניסיונו אפוא של התאגיד להתנער מאחריותו לזכויותיהם של התובעים עומדת בסתירה לדין ולעובדות המקרה כפי שהוכחו בפנינו.
16. למעלה מהצורך יוטעם עוד כי לא מצאנו יסוד לגרסתם של הנתבעים לפיה התובעים הפסיקו לכאורה את עבודתם בתחילת חודש נובמבר לכאורה. הוכח כי לנתבעים 1 ו-2 אין ידיעה אישית לגבי עבודתם של התובעים בתקופה השנויה במחלוקת והם נסמכים על טענתו בעל פה של מר רוזנטל לפיה לכאורה העבודה הופסקה בחודש נובמבר. אלא, שמעדותו של מר רוזנטל, לא ניתן היה לחלץ גרסה קוהרנטית כלשהי. כך, עדותו הייתה מפוזרת, מלאת סתירות פנימיות ולא נתמכה בדבר. מר רוזנטל העיד כי אינו זוכר את הפרטים מושא התובענה^[19] אולם ידע לציין כי בפרויקט המדובר העסיק קבלן משנה, מקלקיליה^[20], שהעסיק קבוצת עובדים סינים שנטשה את מקום העבודה וקבלן המשנה פנה לגייס תחתם את התובעים^[21]. מר רוזנטל העיד כי אין לו ידיעה לגבי מועד תחילת^[22] והפסקת עבודתם של התובעים^[23] מאידך טען כי הקבלן מטעמו הודיע לו במחצית נובמבר כי הפסיק את העבודה באתר בתחילת החודש^[24].
17. מעבר לעובדה כי מר רוזנטל לא הסביר כיצד גרסתו לגבי מועד הפסקת עבודתו של הקבלן מתיישבת עם טענתו כי אינו יודע מתי התובעים הפסיקו את העבודה, הוא לא תמך את טענותיו באסמכתאות או בעדויות כלשהן, ולא הבהיר כיצד יכול להיות שהוא מתקשר עם קבלן משנה שמפסיק את העבודה באתר והוא אינו מודע לכך כלל.
18. מר רוזנטל מסר, ללא תימוכין, גרסה בלתי מסתברת בעליל לפיה, הקבלן הפסיק לעבוד באתר, מבלי לעדכן אותו בזמן אמת, ומאן דהוא "לקח לו את העבודה ואת הפועלים"^[25].
19. התקשינו להאמין לעיקר עדותו של מר רוזנטל גם בשל העובדה שהתובעים למעשה לא הכירו אותו עד לסיום העסקתם בגור עוז^[26], והוא הציג עצמו בפנינו כאדם עסוק שלו פרויקטים רבים עליהם הוא עובד במקביל, באמצעות קבלני משנה^[27] ועל כן, אינו יכול להעיד על הפרטים הנחוצים להכרעה בתובענה שלפנינו.
20. בהעדר גרסה סדורה מהקבלן לגבי מועד סיום העסקתם של התובעים, וללא כל תמיכה בטענותיו לפיהן לכאורה העבודה הופסקה בחודש 11/20, ובשים לב כי מר קול אישר כי העובדים נותרו לעבוד באתר ונקלטו בתאגיד החדש לאחר ה- 8.12, שוכנענו כי רצף העסקתם של התובעים לא נותק, ובכל מקרה האחריות להעסקתם הייתה מוטלת על גור עוז עד ליום 8.12.20.
21. כאמור ממלא בהתאם לנוהל התאגידים האחריות לתשלום השכר לתובעים מוטלת על גור עוז וככל שיש לה טענות כנגד הקבלן בעניין זה, הרי שנתונה לה הזכות לעמוד על זכויותיה כלפיו בבית המשפט המוסמך.
22. בנוסף יוער כי לא קיבלנו את טענתם של הנתבעים לפיה התובעים התפטרו לכאורה מעבודתם - טענותיהם בעלמא בעניין זה לא נתמכה במאום. התרשמנו כי התובעים היו מוכנים ומזומנים לעבודה כל העת, וגור עוז שלא קיבלה דיווח על העסקתם החליטה באופן שרירותי להפסיק לשלם את שכרם ולהכריז עליהם כמי שנטשו את העבודה מבלי שבדקה את העובדות לאישורן. חברת דונה, שפעלה בפרויקט בראש העין אימצה את התובעים לחיקה לאחר ה- 8.12 והמשיכה בהעסקתם תחת תאגיד כוח אדם אחר. אין מדובר אפוא באקט של התפטרות אלא באדישות והתנערות של גור עוז לזכויותיהם של התובעים ודחיקתם של התובעים מחוץ לשורותיה שיש לראות בה הלכה למעשה כפיטורים.
23. זאת ועוד, מר רוזנטל טען, ומר קול הסכים עמו, כי בין הנתבעת 3 לתאגיד, הסכם התקשרות כללי מול גור עוז לגיוס עובדים, והוא אינו חוזה להעסקת עובדים ספציפיים באתר מסוים^[28]. בהתאם לסעיפים 2 ו-20 להסכם תקופת ההתקשרות הינה למשך שנה קלנדרית שלמה (מיום 1.1.18 ועד ליום 31.12.18) המתחדשת אוטומטית אלא אם כן יודיעו הצדדים אחרת האחד לשני 30 ימים לפני תום התקופה במכתב רשום. אין חולק כי ההסכם התחדש אוטומטית לתקופה הרלוונטית וכי לא נמסרה הודעה על הפסקת ההתקשרות^[29].
24. על כן, גם מכוח הסכם ההתקשרות בין הנתבעת 1 לנתבעת 3, הראשונה נותרה אחראית על תשלום שכרם של התובעים, שכן ההסכם המשיך להיות שריר וקיים במועד השנוי במחלוקת בין הצדדים.
25. מעבר לכך, בהתאם לסעיף 18 להסכם ההתקשרות חל איסור על הנתבעת 3 להעביר עובדים שיסופקו לה על ידי התאגיד לעבוד אצל צד ג' כלשהו ופעולה כאמור תחשב כהפרת ההסכם. סעיף זה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 6.3 לנוהל התאגידים האוסר אף הוא על העברת עובדים לקבלן משנה.
26. על כן, העברתם של התובעים על ידי הנתבעת 3 לקבלן משנה מהווה הפרה של ההסכם על ידי הנתבעת 3, וכפועל יוצא הפרה של נוהל התאגידים על ידי גור עוז. אף אם שההפרה האמורה היא שהביאה לכישלון בדיווח על העסקתם של התובעים בתקופה השנויה במחלוקת, הרי שהאחריות כלפי התובעים בעניין זה עודנה על גור עוז.
27. בכל מקרה התנהלות התאגיד והתנערותו מאחריותו לגבי זכויותיהם של התובעים חותרת תחת תכלית הנוהל, שביקש למנוע מצב בו מהגר העבודה יישאר בחלל ריק, ללא ריבון האחראי לזכויותיו.
28. על כן, הטענה של הנתבעת 1 לפיה כל עוד אינה מקבלת דיווח על העסקתם של העובדים, היא פטורה לכאורה מתשלום, נדחית על ידינו מכל וכל. גישה זו מערערת את יסודותיו של נוהל התאגידים, מקפחת את זכויותיהם של מהגרי העבודה הנסמכים על התאגיד כמי שאחראי לזכויותיהם והלכה למעשה מפרה את התחייבויות התאגיד כלפי המדינה.
29. מעבר לכך יוער כי בהתאם לסעיף 7.2.2 לנוהל התאגידים, על התאגיד מוטלת החובה לנהל בגין כל עובד גיליון רישום מדויק של שעות העבודה, מדי יום, שייחתם בידי המעסיק ובידי העובד. נראה כי התאגיד הפר גם את חובתו זו, שכן לטענתו הוא נסמך על הדיווח מהנתבעת 3, אותו הוא נהג לקבל בדיעבד, שבוע לאחר שמסתיים חודש העבודה. אם התאגיד היה מקיים את חובתו, ומתעד באופן יומי את שעות עבודתם של התובעים, המחלוקת שבפנינו לא הייתה מתעוררת כלל.

על התאגיד שקיבל היתר מיוחד להעסקת מהגרי עבודה מהמדינה, לקיים את הוראות הנוהל כלשונו, שכן כל הפרה שלו עלולה להביא לביטול ההיתר. התנהלותו של התאגיד בענייננו מפרה את הנוהל הפרה כפולה, הן כלפי המדינה והן כלפי התובעים. הותרתם של התובעים ללא שכר על אף שהיו רשומים בתאגיד ותחת אחריותו וחסותו הינה הפרה בוטה על תנאי ההיתר של גור עוז והסתמכותה בעצימת עיניים על הנתבעת 3 שהעבירה את העובדים לקבלן משנה ולא ידעה הלכה למעשה מה קורה עם התובעים בזמן אמת, העצימה את ההפרה ואת הפגיעה בעובדים. התנהלותו של התאגיד, בנסיבות העניין, שבחר לא לפקח על אופן העסקתם של התובעים, והפנה עורף לתובעים בעת שנזקקו לו ראויה לגינוי ותשומת לב המאסדר – רשות האוכלוסין וההגירה.

שכר עבודה

1. כאמור האחריות לתשלום שכרם של התובעים בתקופה השנויה במחלוקת מוטלת על כתפי גור עוז. משאין מחלוקת כי שכרם של התובעים לא שולם, הרי שעל גור עוז לשלמו.
2. התובעים טענו כי הועסקו שעות רבות "בהתאם לדו"חות נוכחות" אולם רק חלק קטן מהם הציג דו"חות כאלה. הדו"חות שצורפו אינם ערוכים בשפה העברית, לא הוצג תרגום, ולא ניתן אפוא ללמוד מהם דבר.
3. הנתבעת 1 שטענה כי התובעים כלל לא עבדו לא הביאה מטבע הדברים דו"חות נוכחות מטעמה.
4. בנסיבות אלה ובהתאם לנוהל התאגידים שעמד בתוקף בתקופה הרלוונטית, התאגיד היה מחויב בתשלום מינימום של 211 שעות בחודש (182 שעות רגילות ו-29 שעות נוספות) גם אם בפועל התובעים עבדו פחות^[30].
5. בשים לב לקביעתנו דלעיל לפיה הנתבעת 1 אחראית לתשלום שכרם של התובעים לחודש נובמבר במלואו הרי שהם זכאים לתשלום בגין 211 שעות בגינו (182 שעות רגילות ו- 29 שעות נוספות).
6. באשר לחודש דצמבר, בשים לב כי התובעים היו רשומים בתאגיד עד ליום 8.12, הם הועסקו 7 ימי עבודה באותו חודש^[31]. בשים לב כי מדובר בימי עבודה בודדים, ובהעדר הוראה ספציפית בנוהל התאגידים באשר לחישוב השכר בגין ימי עבודה בודדים, הרי שזכויותיהם בגין חודש דצמבר יחושבו על יסוד 8 שעות עבודה רגילות ליום. לפיכך, התובעים זכאים לשלום בגין 56 שעות רגילות בדצמבר.
7. השכר השעתי על פי ההסכם הקיבוצי בענף הבניה בתקופה הרלוונטית עמד ע"ס 30.77 ₪^[32]. על כן, כל אחד מהתובעים זכאי לשכר בסך 8,438 ₪ בגין חודשים נובמבר ודצמבר, לפי החישוב שלהלן:

11/2020

182 שעות X 30.77 ₪ = 5,600 ₪;

29 שעות נוספות X 30.77 ₪ X 1.25 (תוספת 25%) = 1,115 ₪;

12/2020

56 שעות X 30.77 ₪ = 1,723 ₪

1. בשים לב כי לא היה מקום להתנערותה של גור עוז מאחריות לתשלום שכרם של התובעים, אין לה למעשה כל הגנה מפני פיצויי הלנה. לפיכך, החלטנו להוסיף על השכר שלא שולם, פיצויי הלנת שכר בסך 4,000 ₪ לכל אחד מהתובעים.

פדיון חופשה

1. התובעים טענו כי הנתבעת 1 שילמה להם תמורת חופשה לכאורה מבלי שיצאו לחופשה בפועל.
2. הנתבעת 1 טענה כי היא "שילמה" לתובעים בגין ימי החופשה או "נתנה" להם ימי חופשה כמפורט בתלושי השכר.
3. הלכה פסוקה היא שהמעסיק הוא אשר חייב לתת את החופשה, ומכוח חובתו לפי סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 לנהל פנקס חופשה, הוא אשר חייב לדעת ולהוכיח אם וכמה ימי חופשה קיבל העובד בפועל. כאשר מוכיח העובד את תקופת עבודתו, עובר נטל ההוכחה אל המעסיק להראות שאמנם נתן לעובד את ימי החופשה המגיעים לו לפי הדין^[33].
4. הנתבעת 1 לא הציגה פנקס חופשה או דו"חות נוכחות כלשהם כאמור, ולא הראתה כי הרישום שנערך בעניין זה בתלושי השכר מייצג ניצול בפועל של ימי חופשה על ידי התובעים.
5. בפסק הדין בעניין מרחיב^[34] נקבע כי מעסיק המשלם לעובד "פדיון חופשה" בתוך תקופת העבודה, במקום להעניק אותה לו בעין, גם בהסכמת העובד ואפילו על פי דרישתו, עלול להסתכן בתשלום כפול.
6. כפי שראינו לעיל הנתבעת 1 לא הייתה מעורבת בהעסקתם של התובעים, וחיה מפי הדיווחים שקיבלה מהנתבעת 3, אלא שאף את הדיווחים האלה היא לא חשפה בפני בית הדין. על כן, התובעת לא הראתה ולו בראשית ראיה כי התובעים ניצלו ימי חופשה בפועל.
7. בנסיבות אלה התובעים זכאים לפדיון חופשה, בהתאם לתחשיב שערכו ולא נסתר, המבוסס על הוראות הדין וגובה שכרם בפועל.

החזר הוצאות נסיעה

1. התובעים 1, 2 ו-8 טענו כי לא קיבלו החזר בגין הוצאות נסיעה.
2. הנתבעת העלתה טענות עובדתיות חלופיות בעניין זה. כך, מחד גיסא טוענה כי התובעים התגוררו בדירות שהועמדו לרשותם לידי אתר הבניה ועל כן לא נדרשו להסעה. לחלופין נטען כי קיבלו הסעה על חשבון הנתבעת לעבודה וחזרה.
3. מעבר לעובדה כי מדובר בטענות עובדתיות חלופיות סותרות שאינן מתיישבות אחת עם השנייה, ואין לקבל זאת מקום בו עסקינן בחלופות העולות כדי דבר והיפוכו^[35], הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה ואף נמנעה מלחקור את התובעים בעניין זה.

1. מעבר לכך, גב' לינה העידה כי שכרם של התובעים כלל גם תשלום בגין דמי נסיעות^[36], על אף שאין חולק כי השכר ששולם הוא השכר הענפי לעובדי בניין, ועל כן הוא איננו יכול לכלול גם תשלום עבור זכויות סוציאליות אחרות.
2. נוכח האמור, שוכנענו כי התובעים 1, 2 ו-8 זכאים להחזר על פי התחשיב שלהם, המבוסס על תעריף כרטיס נסיעה חודשי, ולא נסתר על ידי הנתבעים.

דמי חגים

1. לטענת חלק מהתובעים בתקופת עבודתם חלו ימי חג עליהם לא קיבלו תשלום כלשהו.
2. הנתבעת טענה בכליות כי התובעים קיבלו את כל המגיע להם לרבות בתקופות חגים.
3. הזכות לתשלום דמי חגים אינה קבועה בחוק, אלא היא מעוגנת בהוראות הסכמים קיבוציים מיוחדים או כלליים שהורחבו בצווי הרחבה. המקור הקולקטיבי אשר מקיף את מרבית העובדים במשק הפרטי, והוא גם המקור הנורמטיבי לענייננו הוא ההסכם הקיבוצי הכללי במשק מיום 9.1.1995, אשר הסדיר, בין היתר, את הזכאות לדמי חגים בכלל המשק, וכן צו ההרחבה של אותו הסכם קיבוצי כללי י"פ תש"ס, 4895, עמ' 4002 (21.6.2000), הוא צו ההרחבה הכללי. צו ההרחבה הכללי קובע בסעיף 7, כדלקמן:

"א. עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה, שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות).

עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת.

ב. עובד חודשי לא יהיה זכאי לתשלום נפרד בעבור ימי חג."

1. בשים לב להוראות נוהל התאגידים המחייב תשלום בגין מינימום 211 שעות חודשיות, הרי שיש לראות בתובעים בפועל כעובדים חודשיים, שכן גם אם נעדרו בחג, הרי שקיבלו תשלום על היעדרותם.

1. משלא נטענה בפנינו טענה כי התובעים עבדו בחגים וזכאים לכאורה לתשלום נוסף בגין עבודה בחג, הרי שתביעתם בעניין זה נדחית.

ניכוי מהשכר

1. לטענת התובעים משכרם ניכתה הנתבעת 1 מדי חודש סך של 46 ₪ תחת הכינוי "ORGANIZATION FEEDS"' ללא הסכמתם ובניגוד לדין ועל כן עתרו לפיצוי בגובה סך הניכויים.
2. הנתבעת 1 טענה כי התובעים נתנו את הסכמתם לניכוי דמי ארגון לארגון העובדים ועל כן הניכוי היה כדין.
3. הנתבעת לא הפנתה למקור הנורמטיבי המחייב את הניכוי האמור משכרם של התובעים, לא הוכיחה כי התובעים היו חברים בארגון עובדים כלשהו וטענתה בעלמא לפיה התובעים הסכימו לכאורה לניכוי אין בה די.
4. נוכח האמור, על הנתבעת 1 לפצות את התובעים בגובה הניכויים משכרם בהתאם לתחשיב של התובעים שלא נסתר.

תלושים לקויים

1. התובעים עתרו לפיצוי מכוח סעיף 26 א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 על יסוד טענה ולפיה תלושי השכר אשר הונפקו אינם משקפים את המציאות. הנתבעים הכחישו את הטענה.
2. בהתאם להוראת סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר ולתוספת שבחוק, יש לכלול בתלוש השכר, בין היתר, את פרטי השכר ששולם לעובד ותשלומים נוספים אחרים כגון דמי חופשה, דמי הבראה, ודמי מחלה. בהתאם לסעיף 26א לחוק הגנת השכר, מצא בית הדין כי מעסיק מסר לעובד ביודעין תלוש שכר שלא נרשמו בו הפרטים הנדרשים, כולם או חלקם, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצוי לדוגמה, ללא הוכחת נזק.
3. בהתאם לפסיקה בעניין קליין^[37] "בית הדין רשאי לפסוק פיצויים לדוגמה באחת או יותר מהחלופות הבאות: הראשונה, המעסיק לא מסר, ביודעין, את תלוש השכר במועד, קרי "לא יאוחר מהיום הקובע"; השניה, תלוש השכר מנוגד להוראות סעיף 24(א) לחוק, קרי לא כלל את הפרטים המפורטים בתוספת לחוק; השלישית, בתלוש השכר לא נכללים "פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24ב, קרי מקום בו שולם לעובד פרטי שכר שנמנו בתוספת לחוק אך הדבר לא צוין בתלוש השכר". לענייננו, רלוונטיות החלופות השנייה והשלישית".
4. בתביעותיהם התובעים הלינו כי בתלושי השכר הופיע ניכוי בגין "ORGANIZATION FEEDS", אלא שניכוי בעניין זה בתלושי השכר אינו עונה על אף אחת מהחלופות הנ"ל ועל כן אינו מקנה פיצוי לתובעים. בסיכומיהם התובעים הרחיבו את החזית בעניין זה וטענו כי הנתבעת איפסה את הוותק של התובע 1 ביוני 2020, ובחודש 9/20 קיים רכיב תמורת חופשה המנוגד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר. מעבר לעובדה כי מדובר בהרחבת חזית שכן הטענות לא נטענו מפורשות בכתב התביעה, תשלום תמורת חופשה תחת הוצאת העובד לחופשה בפועל אינה עונה על אף אחת מהחלופות בפסק הדין בעניין קליין ואינה מזכה אפוא בפיצוי. הגם שאיפוס הוותק עשוי להקים עילה לפיצוי משלא נטענה הטענה בצורה מפורשת בכתב התביעה ולא ניתנה לנתבעת 1 הזדמנות להתייחס לליקוי זה, הרי שאין מקום להעניק לתובעים או מי מהם פיצוי כלשהו על יסוד סעיף 26 א' לחוק הגנת השכר.
5. נוכח האמור התביעה בעניין זה נדחית.

הודעה על תנאי העסקה

1. סעיף 5 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן- "חוק הודעה לעובד") קובע כדלקמן:

"(א) לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי על הפרת הוראות חוק זה והוא רשאי–

(1) לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין;

(2) ליתן צו עשה לתיקון ההפרה.

(ב)(1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1, או המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה).

(2) פיצויים לדוגמא כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 15,000 ₪ ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר...".

1. הרציונאל העומד מאחורי הדרישה למסירת תנאי העבודה, הינו להבטיח שבידי העובד יהיה מידע באשר לתנאי עבודתו, על מנת לאפשר לו לעמוד על זכויותיו, כמו גם על מנת למנוע מחלוקות עתידיות בינו לבין המעסיק.
2. לצד חובת מסירת ההודעה המחוקק קבע כי ככל שנמסר לעובד הסכם עבודה בכתב במועד הנדרש למסירת ההודעה לעובד וכלולים בו רכיבי תוכן ההודעה לעובד – אזי יהיה בכך משום מילוי החובה מכוח חוק הודעה לעובד (סעיף 2(ד) לחוק הודעה לעובד).
3. מעבר לחובה למסור הודעה על תנאי העסקה, סעיף 1ג' לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים") אוסר על מעסיקים להעסיק מהגרי עבודה ללא הסכם עבודה.
4. הנתבעת 1 טענה כי החתימה את התובעים על הסכמי עבודה בשפתם, וצירפה העתק מהם ותרגום לעברית. התובעים לא הכחישו חתימתם על הסכמי העבודה, וב"כ טען בסיכומיו כי ההסכמים אינם משקפים את המציאות נוכח הפער בין השכר השעתי בתלוש השכר לבין השכר השעתי בהסכם.
5. בשים לב כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי החתימה את התובעים על הסכמי עבודה בהתאם להלכת קפלן את לוי הרי שעל התובעים מוטל הנטל להוכיח שהסכם העבודה לא משקף את המציאות כטענתם.
6. לא שוכנענו בטענותיהם של התובעים בעניין זה. ראשית, טענותיהם של התובעים בעניין זה בכתב התביעה הייתה כללית ונטען כי הנתבעת הפרה את חובתה למסור הודעה על תנאי העסקה זאת ותו לא. שנית, טענותיהם בסיכומיהם, מהוות הרחבת חזית אסורה. שלישית, הטענה בסיכומים לגופה לפיה יש פער בגובה השכר השעתי בין הסכם העבודה לתלושי השכר לא הוכחה וממילא לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על זכאותם של התובעים לשכר מינימום תעריפי.
7. נוכח האמור, לא מצאנו כי גור עוז הפרה את הוראות חוק הודעה לעובד ולפיכך דין תביעתם של התובעים בעניין זה דחייה.

אחריות הנתבע 2

1. התובעים טענו באופן כוללני כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע 2 באופן אישי בחובותיה של החברה. לטענת התובעים, הנתבע 2 עשה שימוש בכספים של התובעים אשר נוכו משכרם שלא כדין, מימן את התאגיד במימון דק, קיבל החלטות הנוגדות את טובת התאגיד העדיף נושים והבריח נכסים.
2. כפי שכבר נקבע פעמים רבות בפסיקה, נקודת המוצא היא הכלל לפיו יש ליתן תוקף לקיומה העצמאי והנפרד של החברה, על פי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה שהינו עקרון יסוד בדיני התאגידים. החריג לכך, בדמות הכלל בדבר הרמת מסך, נועד למקרים חריגים ויוצאי דופן כדי לתת מענה לניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית של החברה על ידי בעל מניות בה, כך שהוא מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות שנטל על עצמו תוך מעשה תרמית או התנהגות בלתי נאותה.
3. במקרה שלפנינו, התובעים כאמור טענו את טענותיהם בעניין זה בכלליות ולא הניחו תשתית עובדתית כלשהי לדיון בחיוב הנתבע 2 באופן אישי.
4. משלא העמידו התובעים תשתית עובדתית לביסוס טענתם להרמת מסך או לחיוב הנתבעים באופן אישי ברכיבי התביעה, אין מנוס אלא מדחיית התביעה נגד הנתבע 2.

סוף דבר

1. בנסיבות אלה, על הנתבעת 1 לשלם לתובעים, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה, סך של 127,403 ₪ לפי הפירוט שלהלן:

על רכיבי החופשה, הנסיעות והחזר הניכויים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק למן 8.12.2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

1. הנתבעת 1 תישא בהוצאות התובעים בסך 4,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעת.

1. התביעה נגד הנתבע 2 נדחית. בשים לב כי הנתבע לא כיבד את בית הדין בנוכחותו, לא מצאנו לפסוק לזכותו הוצאות כלשהן.
2. התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית. בשים לב לגרסתו של מר רוזנטל שלא נמצאה מהימנה עלינו, מצאנו לקבוע כי הנתבעת 3 תישא בהוצאותיה.
3. מזכירות בית הדין תמציא העתק מפסק הדין לידי רשות האוכלוסין וההגירה – המשרד הראשי.
4. ערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לצד המבקש לערער.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' אלול תשפ"ב, (29 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים.

1. הנוהל הרלוונטי לתקופת עבודתם של התובעים הוא הנוהל לשנת 2013: https://www.chamber.org.il/media/146749/noal.pdf ↑

2. בחרנו לזהות את גב' פינסקי על פי שמה הפרטי מטעמי נוחות וכפי שהכירו אותו התובעים. ↑

3. עב'(ארצי) 2/06 מלגם ניהול כוח אדם בע"מ - מדינת ישראל משרד התעשייה, המסחר והתיירות (17.5.06) להלן- עניין מלגם ↑

4. עע (ארצי) 137-08 מטין אילינדז נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ (22.8.10). ↑

5. שם. ↑

6. שם. ↑

7. סעיף 6.3.3 לנוהל. ↑

8. סעיף 6.9 ו-5 לוהל. ↑

9. ראו בעניין זה למשל גם את סעיף 5 לנוהל. ↑

10. פרוטוקול עמ' 3, שורות 29-39; עמ' 10, שורות 18-29. ↑

11. פרוטוקול עמ' 37, שורות 23-31. ↑

12. פרוטוקול עמ' 37, שורה 28. ↑

13. פרוטוקול עמ 19, שורות 27-28; עמ' 26, שורות 12-14. ↑

14. פרוטוקול עמ' 23, שורות 11-25; עמ' 26, שורות 8-14. ↑

15. פרוטוקול עמ' 20, שורות 32-34. ↑

16. פרוטוקול עמ' 25, שורות 4-9. ↑

17. פרוטוקול עמ' 23, שורות 8-9. ↑

18. פרוטוקול עמ' 38, שורות 16-17. ↑

19. פרוטוקול עמ' 36, שורות 11-16. ↑

20. פרוטוקול עמ' 39, שורה 33. ↑

21. פרוטוקול עמ' 36, שורות 17-33. ↑

22. פרוטוקול עמ' 37, שורה 2. ↑

23. פרוטוקול עמ' 36, שורות 37-39. ↑

24. פרוטוקול עמ' 37, שורות 9-11. ↑

25. פרוטוקול עמ' 38, שורות 7-8. ↑

26. פרוטוקול עמ' 4, שורות 1-4; עמ' 11, שורות 23-24. ↑

27. פרוטוקול עמ' 37, שורות 15-16. ↑

28. פרוטוקול עמ' 21, שורות 2-5. ↑

29. פרוטוקול עמ' 19, שורות 21-27. ראו גם עדותו של מר רוזנטל פרוטוקול עמ' 39, שורות 34-38, עמ' 40, שורות 1-5. ↑

30. סעיף 6.11.1 לנוהל התאגידים. ↑

31. בשים לב כי בהתאם להסכם העבודה הם יועסקו 6 ימי עבודה בשבוע. ↑

32. 5,600/182 ₪. ↑

33. דב"ע לד/3-17 רפאל אברג'יל - קורט אנסבך, פד"ע ה', עמ' 253. ↑

34. ע"ע (ארצי) 1104/14 אברהם מרחיב – מוקד אמון סביון (1981) בע"מ (21.12.2006). ↑

35. דב"ע לה/3-41 היגר – שווארץ (18.9.75). ↑

36. פרוטוקול עמ' 31, שורות 13-14. ↑

37. ע"ע 3565-11-19 קייטרינג השרון מס. 1 (1993) בע"מ – שני קליין (6.1.21). ↑