הבקשה ונימוקיה

1. בפניי בקשה לסילוק על הסף של התובענה שהגישו המשיבים 1-2 (להלן: "סימון") כנגד המבקשת/הנתבעת 9 (להלן: "הנציבות") מחמת- חוסר סמכות עניינית.

כתב התביעה שהגישו סימון

1. ביום 02/02/21 הגישו סימון תביעה כנגד הנציבות ויתר המשיבים הפורמליים.

בתביעה זו נתבקש סעד כספי בסך של 64,000 ₪.

כמו כן, נתבעו בו סעדים הצהרתיים לבטלות פסקי דין שונים מחמת שניתנו לפי טענת סימון, תוך ביצוע מעשה תרמית, הפרת אמונים ושיבוש הליכים על ידי הנציבות והמשיבים הפורמליים.

כן נתבקש בית המשפט להצהיר כי שופטי בית המשפט העליון המנויים בין המשיבים הפורמליים, מצויים בניגוד עניינים חמור בעניין התובעים ונגועים בקנוניה עם חלק מן הנתבעים.

כן נתבקש סעד של עיכוב הליכים וסעדים נוספים רבים אחרים (סך הכל נתבקשו 73 סעדים).

1. באשר למבקשת דנן, ביקשו סימון בסעיפים 45 ו- 53 לתובענה להורות לה לחקור טענות כנגד פרקליטות המדינה והמערכת השיפוטית, לרבות שופטים בתוכה ורשמים וכן כונסי נכסים ואת הקשר הפסול ביניהם ולהעביר את תוצאות חקירתם והמלצותיהם לתיק בית המשפט.
2. בפרק ב' של כתב התביעה נתבקש בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בתיק ע"ר (מחוזי ת"א) 7401/02/10, אשר ניתן על ידי כב' הש' ע. צ'רניאק ביום 11/03/10.
3. בהמשך כתב התביעה פורט באריכות רקע עובדתי. חשוב לציין כי רקע עובדתי זה זהה כמעט אחד לאחד לפירוט עובדתי שעל בסיסו הוגשה בפניי על ידי אותם תובעים תביעה קודמת בבית משפט זה בתיק 23924/07/20 (בכותרת אותו פסק דין צוין בטעות סופר כי מדובר בתיק 23922/07/20).

אני מוצא גם לציין כי נתבעים 1-22 בתביעה דנן, נתבעו כולם גם הם בתביעה בתיק 23924/07/20. כמו כן, בתיק הנ"ל נתבעו שופטי בית המשפט העליון, כב' הש' יצחק עמית, דפנה ברק ארז ועופר גרוסקופף (ששמם הושמט מרשימת הנתבעים בתיק דנן). הדבר לא מנע מהתובעים לטעון בסעיף 93 לתובענה טענות כנגד "הנתבע 23 כב' הש' יצחק עמית", על אף שאינו מופיע ברשימת הנתבעים החדשה. באופן דומה לא מנע הדבר מהתובעים לטעון כנגד "הנתבע 25 כב' הש' עופר גרוסקופף".

לעומת זאת הוספו לתובענה דנן הנתבעים 23-27, כאשר כלפי שופטי בית המשפט העליון הנתבעים 23-25 שצורפו לתובענה (כב' הש' נועם סולברג, יעל וילנר ואלכס שטיין), נטען בסעיף 63 לתביעה כי הם מעורבים בקנוניה פסולה עם הפרקליטות.

הליכים קודמים

1. אציין כבר בשלב זה כי בתיק 23924/07/20 ניתן פסק דין חלקי ביום 15/12/20, ובו נדחתה התביעה כנגד המשיבים הפורמליים המכהנים כשופטים בשל קיומו של חיסיון שיפוטי בדין.

כמו כן, נדחתה שם התביעה להצהרת בטלותו של פסק הדין שניתן על ידי כב' הש' צ'רניאק בתיק 7401/02/10 כנגד כל המשיבים הפורמליים בשל התיישנותה.

1. בפסק דין חלקי נוסף שניתן ביום 11/01/21 נמחקה התביעה הנ"ל גם כנגד המבקשת דנן/נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, זאת בהיעדר תגובה לבקשת המחיקה.
2. בפסק דין נוסף משלים שניתן ביום 13/01/21 נדחתה גם התביעה כנגד בנק המזרחי, אחרון הנתבעים שנותר לאחר פסקי הדין החלקיים הנ"ל.

נימוקי הבקשה

1. כאמור, העלתה המבקשת טענה להעדר סמכות עניינית. בעניין זה היפנתה הנציבות להוראת סעיף 24 (ב) לחוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות התשע"ו-2016.
2. כן טענה הנציבות כי בהמ"ש המחוזי, אינו זה המוסמך לפי בסעיף 15 (ד)(2) לחוק יסוד השפיטה.
3. כמו כן, במישור העובדתי לגופן של טענות התביעה, נטען כי ביום 21/12/15 פנה מר סימון לנציבות, שבאותה עת עמדה בראשה כב' הש' בדימוס הילה גרסטל, בתלונה על התנהלות פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) בשני הליכים משפטיים.
4. בוא ביום הגשת התלונה, ערכה הנציבות שיחה טלפונית עם מר סימון, לצורך הבהרת תלונתו, שלאחריה שלח מר סימון ביום 17/01/16 תלונה חדשה, בה הלין נגד הטעיית בית המשפט על ידי הפרקליטות, הצגת מצגי שווא והשגת פסקי דין בתרמית (התלונה צורפה כנספח א' לבקשה).
5. ביום 20/02/17 דחתה הנציבות את תלונתו של מר סימון, זאת בנימוק לקיומו של הליך משפטי תלוי ועומד ולמעלה מן הצורך אף לגופן של טענות לאחר שהתלונה נבדקה ונמצא שהיא לא העלתה כלל פגם בהתנהלות הפרקליטות מושא התלונה.
6. מר סימון פנה שוב לפרקליטות ביום 04/04/17 בבקשה לעיון חוזר בהחלטה ובתשובה שניתנה ביום 06/04/17 על ידי הנציב דאז, כב' הש' בדימוס דוד רוזן, צוין כי גם לאחר בחינה נוספת, הוחלט לדחות את טענותיו מאותם נימוקים.
7. נמצא אם כן, כי תלונתו של המבקש נבדקה פעמיים ונדחתה פעמיים ונימצא כי הסעד היחיד המבוקש על ידו על ידי התובעים הינו לחקור את מושא תלונתם, והוא כבר מוצא ממילא.

תשובת סימון

1. ביום 30/05/21 הוגשה תגובת סימון באמצעות בא כוחם ובה צוין כי כדי לא להלאות את בית המשפט בתגובה ארוכה שתהא חזרה על האמור בכתב התביעה, חוזרים סימון על האמור בכתב התביעה.

כן ציינו סימון כי התובענה הנוכחית מוגשת בהתאם להחלטות כב' הש' גרוניס "שידע על הליך 945/05 שהורה לבחון מחדש את הליך המכר עקב התרמית האמורה, אך עד היום סיכלו המבקשים את בחינת התרמית, חרף העדים - מר שמואל מנשה מנהל לשכת ההוצל"פ בחדרה וכן מר אביעד צברי ממשרד עו"ד סונדרס הגיעו לאולם הדיונים בלשכה בחדרה להעיד על התרמית וגניבת המסמכים - נמנעה עדותם שוב בתרמית חדשה ונוספת שבוצעה על ידי המבקשים, כך שעד היום לא נבחנה טענת התרמית לגופו של עניין ולא בוצעו כלל הוראות בית המשפט המחוזי בחיפה ובית המשפט העליון (כב' הש' גרוניס) לבחינת התרמית לגופו של עניין ולבחינת הליך המכר החדש" (ראה סעיף 1 לתגובה).

אציין כבר בשלב זה כי החלטות כב' הש' גרוניס אשר לפי הטענה הורו כאמור, לא צורפו לתגובה וכלל לא ברור באיזה תיק הן ניתנו, אם בכלל.

1. כן נטען כי די בהצגת ראשית ראיה כדי לדחות את הבקשה על הסף.
2. בתשובה לטענה כי אין לבית משפט זה סמכות ליתן סעד שהינו "למן הצדק", היפנו סימון לסעיפים 75-76 לחוק בתי המשפט, שלפיו בית משפט הדן בעניין אזרחי, מוסמך ליתן פסק דין הצהרתי וכן צווים שונים וכל סעד אחר ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו (ראה סעיפים 2-4 לתגובה).

על כן, ביקשו לדחות את הטענות להעדר סמכות.

1. עוד נטען (סעיף 5 לתגובה) כי הנציבות התייחסה לאירועים מהשנים 2016-2017, אולם כתב התביעה כולל טענות כנגד הנציבות למעשה מחדל ותרמית בשל כך שנמנעה בלוליינות מרשימה עד למועד הגשת תביעה זו לבצע את פקידה ולבחון את טענות סימון למעשים חמורים במיוחד שעשו פרקליטות המדינה והמערכת השיפוטית על שופטיה הנתבעים וכן את הקשר הפסול ביניהם.
2. עוד נטען (סעיף 6 לתגובה ואילך) כי לש' גרסטל הומצא בשעתו חומר רב יחסית, אך טרם שהתקבלה החלטתה, הפרקליטות וגורמים בתוך הנציבות חתרו תחתיה וסיכלו את בחינתה את טענות התובעים וגרמו לה לעזוב בטריקת דלת את מערך הנציבות. על כן לא נסתיימה החקירה. התובעים הודיעו כי בכוונתם לזמנה לעדות בבית משפט זה. כמו כן, בהמשך הועלו טענות רבות נגד הפרקליטות ונגד הנציבות שכאמור לפי טענת סימון, נמנעה גם לאחר שנת 2017 לבחון את התנהלות הפרקליטות. בהקשר זה גם ציינו סימון בתגובתם והזכירו החלטה של נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה משנת 2016 וכן החלטה של תת ניצב כורש ברנור משנת 2016 (צוין כי הן מצורפות לתגובה אך לא צורפו), שלטענתם הורו על פתיחת חקירה.
3. כן נטען כי לא ניתן להפריד הדיון ויש לדון כמקשה אחת בתביעה כנגד הנתבעים 6-7, 9, 14-15, ו- 16-18, יחד עם התביעה כנגד הנתבע 9.
4. בהמשך התגובה (סעיפים 15 ואילך), סקרו סימון החלטות ופסקי דין שניתנו בתיקים שונים ואת הסעדים שהם ביקשו באותם תיקים וטענו כי התביעה שם כנגד הנציבות נמחקה ולא נדחתה מבלי שלא נתקיים דיון לגופו של עניין. אשר לתיק 23924/07/20, צוין כי בתיק זה נמחקה התובענה על יסוד בקשה שסימון לא הגישו לה תגובה.

תשובת הנציבות לתגובת סימון

1. בתשובה לתגובת סימון חזרה ב"כ הנציבות על טענותיה בבקשה.

דיון והכרעה

1. המבקשת מבססת בקשתה על סעיף 24 (ב) לחוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות התשע"ו-2016 הקובע:-

"24.

. (א) ...

(ב) לא יזדקק בית משפט לבקשת סעד נגד החלטותיו של הנציב וממצאיו

בעניין תלונה.".

1. בתשובתם לטענת המשיבה כי לאור הסעיף הנ"ל אין לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בתובענה, היפנה ב"כ התובעים לסעיפים 75-76 לחוק בתי המשפט, שלפיהם בית משפט הדן בעניין אזרחי, מוסמך ליתן פסק דין הצהרתי וכן צווים שונים בכל סעד אחר ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו (ראה סעיפים 2-4 לתגובה).
2. בכל הכבוד , שגגה נפלה בהבנת הסמכות העניינית ע"י ב"כ התובעים. כמצויין בחוק בתי המשפט, סעיף 75 , עניינו בסמכויות של בית משפט הדן בעניין אזרחי. לאמור, נקודת המוצא בסעיף זה הינה כי ביה"מ הנ"ל מוסמך כבר לדון באותו עניין אזרחי ושאלת הסמכות העניינית, אינה נקבעת בסעיף 75 אלא מקומה בסעיפים 40 (בימ"ש מחוזי) ו/או 51 (בימ"ש שלום) לחוק הנ"ל. סעיף 75 מבהיר מהן הסמכויות הנילוות לאותה סמכות עניינית, הקבועה כאמור, במקום אחר.
3. על כן, לבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בתובענה שעניינה מתן הנחיות לנציב לחקור תלונה, לאור הוראת סעיף 24 (ב) לחוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות התשע"ו-2016 הנ"ל.
4. למען הסר ספק שמא גם הסעד הכספי מכוון כנגד הנציבות בתובענה הנ"ל אציין, כי לאור גבה הסעד הכספי ממילא מסורה הסמכות לדון בתביעה/סעד הכספית לבית משפט השלום (ראה בעניין זה האמור ב-ע"א 5639/13 יעל סגל נ. מיכל ורמז ואח' (14.8.14) ).
5. בהיעדר סמכות עניינית לבתי המשפט המחוזיים, אני נעתר לבקשה למחיקה על הסף ומורה על מחיקת הנציבות/הנתבעת 9 מכתב התביעה .
6. המשיבים /תובעים ישלמו לנציבות/נתבעת 9 הוצאות הבקשה בסך כולל של 5000 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' תמוז תשפ"א, 16 יוני 2021, בהעדר הצדדים.