הבקשה ונימוקיה

1. בפניי בקשה לדחיית התובענה שהגישו המשיבים 1-2 (להלן: "סימון") כנגד המבקש (להלן: "הבנק") מחמת:
2. – היעדר עילה

- חוסר סמכות עניינית.

- חוסר תשלום אגרה.

- מעשה בי-דין/השתק פלוגתא.

כתב התביעה שהגישו סימון

1. ביום 02/02/21 הגישו סימון תביעה כנגד הבנק ויתר המשיבים הפורמליים.

בתביעה זו נתבקש סעד כספי בסך של 64,000 ₪.

כמו כן, נתבעו בו סעדים הצהרתיים לבטלות פסקי דין שונים מחמת שניתנו לפי טענת סימון, תוך ביצוע מעשה תרמית, הפרת אמונים ושיבוש הליכים על ידי הבנק והמשיבים הפורמליים.

כן נתבקש בית המשפט להצהיר כי שופטי בית המשפט העליון המנויים בין המשיבים הפורמליים, מצויים בניגוד עניינים חמור בעניין התובעים ונגועים בקנוניה עם חלק מן הנתבעים.

כן נתבקש סעד של עיכוב הליכים, הוראה לפתוח בחקירה וסעדים נוספים רבים אחרים (סך הכל נתבקשו 73 סעדים).

1. בפרק ב' של כתב התביעה נתבקש בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בתיק ע"ר (מחוזי ת"א) 7401/02/10, אשר ניתן על ידי כב' הש' ע. צ'רניאק ביום 11/03/10.
2. בהמשך כתב התביעה פורט באריכות רקע עובדתי אשר כבר בשלב זה אני מוצא לציין כי הינו רקע עובדתי כמעט זהה אחד לאחד אשר על בסיסו הוגשה בפניי כבר תביעה קודמת בבית משפט זה וסולקה על הסף וזאת תיק 23924/07/20 (בכותרת אותו פסק דין צוין בטעות סופר כי מדובר בתיק 23922/07/20).

הליכים קודמים

1. אציין כבר בשלב זה כי בתיק 23924/07/20 ניתן פסק דין חלקי ביום 15/12/20, ובו נדחתה על הסף התביעה כנגד המשיבים הפורמליים המכהנים כשופטים בשל קיומו של חיסיון שיפוטי בדין.

כמו כן, נדחתה על הסף התביעה להצהרת בטלותו של פסק הדין שניתן על ידי כב' הש' צ'רניאק בתיק 7401/02/10 כנגד כל המשיבים הפורמליים בשל התיישנותה.

1. בפסק דין חלקי נוסף שניתן ביום 11/01/21 נמחקה התביעה הנ"ל כנגד נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות.
2. בפסק דין נוסף משלים שניתן ביום 13/01/21 נדחתה גם התביעה כנגד המבקש/הבנק דנן.

נימוקי הבקשה

1. ראשית נטען כי סימון לא השיבו כלל להחלטת כב' הש' קולה (טרם ניתוב התיק למותב בנוכחי) מיום 2.2.21 לנמק מדוע אין בהליך הקודם שצויין על ידם (בתיק 23924-07-20) כדי להוות מעשה בי-דין החוסם בעדם הגשת תובענה זו.
2. אשר להיעדר פירוט עילת התביעה נטען, כי בעוד עילת התביעה מבוססת על טענה לתרמית וקנוניה, אין בכתב התביעה הארוך והמסורבל ולו טענה עובדתית אחת המעידה על פגם שנפל בהליך מסוים אשר השפיע על ההכרעה בו, זאת בניגוד לפסיקה המחייבת פירוט מפורט של טענת התרמית.
3. אשר להיעדר סמכות ובאשר לטענות סימון ולבקשתם לביטול פסק דין כשהושג במרמה נטען כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית וכי את התביעה יש להגיש לבית המשפט שנתן את פסק הדין שהושג במרמה ולא לבית משפט זה.

כן נטען כי בכתב התביעה מבקשים סימון לבטל מספר פסקי דין שניתנו בבתי משפט שונים על ידי מותבים שונים וכנגד נתבעים שונים ועל כן לא ניתן לדון בכל אלה בתובענה אחת מאוחדת.

כן נטען בהקשר זה, כי התובענה המוזכרת בתביעה בת.א. 6311/11/09 שביטול פסק הדין שניתן בה מבוקש בסעיפים 81, 87 ו- 88 לתביעה ניתנה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ואליו יש להגיש את בקשת הביטול מחמת תרמית.

צוין כי מדובר בפסק דין שהפך חלוט לאחר שהתקיים הליך ערעור בבית המשפט העליון.

הוא הדין, כך נטען, לגבי כל פסקי הדין של בתי משפט אחרים מבית משפט זה שעליהם היה על סימון להגיש את בקשות הצהרת הבטלות.

1. כן נטען כי אין בית משפט זה מוסמך לאסור על בנק לשווק הלוואות. מכל מקום, סימון לא פירטו כלל את מקור הסמכות ליתן סעדים שכאלה.
2. באשר לאגרה, נטען כי מדובר בתובעים טורדניים הנוקטים שיטה לפיה הם מגישים תביעה כנגד מספר גדול של נתבעים המוגדרת כתביעה נזיקית בסכום לא גבוה, במקרה דנן, סך של 64,000 ₪ וזאת כדי לשלם אגרה מינימאלית, שעה שלפי האמור בסעיף 4 לתביעה דנן, ביטול פסקי הדין שנתבקש בכתב התביעה, יביא לביטול מכירת נכס בעל שווי גבוה הרבה יותר.

מכאן שעל התובעים לשלם אגרה בהתאם לשווי הנכס מושא התובענה.

תשובת סימון

1. ביום 30/05/21 הוגשה תגובת סימון באמצעות בא כוחם ובה צוין כי כדי לא להלאות את בית המשפט בתגובה ארוכה שתהא חזרה על האמור בכתב התביעה, חוזרים סימון על האמור בכתב התביעה.

כן ציינו סימון כי התובענה הנוכחית מוגשת בהתאם להחלטות כב' הש' גרוניס "שידע על הליך 945/05 שהורה לבחון מחדש את הליך המכר עקב התרמית האמורה, אך עד היום סיכלו המבקשים את בחינת התרמית, חרף העדים - מר שמואל מנשה מנהל לשכת ההוצל"פ בחדרה וכן מר אביעד צברי ממשרד עו"ד סונדרס הגיעו לאולם הדיונים בלשכה בחדרה להעיד על התרמית וגניבת המסמכים - נמנעה עדותם שוב בתרמית חדשה ונוספת שבוצעה על ידי המבקשים, כך שעד היום לא נבחנה טענת התרמית לגופו של עניין ולא בוצעו כלל הוראות בית המשפט המחוזי בחיפה ובית המשפט העליון (כב' הש' גרוניס) לבחינת התרמית לגופו של עניין ולבחינת הליך המכר החדש".

אציין כבר בשלב זה כי החלטות כב' הש' גרוניס אשר לפי הטענה הורו כאמור, לא צורפו לתגובה וכלל לא ברור באיזה תיק הן ניתנו, אם בכלל.

1. כן נטען כי די בהצגת ראשית ראיה כדי לדחות את הבקשה על הסף.
2. בתשובה לטענה כי אין לבית משפט זה סמכות ליתן סעד שהינו "למן הצדק" (כאמור בסעיף 2 (א) לתגובה) , היפנו סימון לסעיפים 75-76 לחוק בתי המשפט, שלפיו בית משפט הדן בעניין אזרחי, מוסמך ליתן פסק דין הצהרתי וכן צווים שונים וכל סעד אחר ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו.

על כן, ביקשו לדחות את הטענות להיעדר סמכות.

1. עוד נטען כי הבנק מעלה בבקשתו טענות עובדתיות ללא תצהיר תומך, שעה שטענות עובדתיות אלו ראויות להתברר בהליך העיקרי עצמו.
2. באשר לטענת המרמה נטען כי "כידוע, על מעשה מרמה אין התיישנות ...". עוד נטען בעניין זה כי החלטה מסוג VOID , היא החלטה שניתנה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט ומכאן היא בטלה ועל כך אין היא כפופה להתיישנות.
3. כן נטען כי הבנק לא פירט את טענותיו אלא טען טענות לדחייה על הסף באופן כללי שהיה עליו לפרטן ב"רחל בתה הקטנה" (כך במקור - י"א).
4. אשר לחוסר תשלום אגרה נטען כי הבנק מחד טוען להעדר סמכות ובאותה נשימה טוען טענות להעדר יריבות ומוסיף טענות עובדתיות המקימות יריבות ועל כל אלה מוסיף שהיה על סימון לשלם אגרה. דין טענה זו להידחות גם כן על הסף, משום שסימון אף ביקשו ומבקשים לפצל את סעדי התביעה, כאשר מדובר בתובענה לסעד הצהרתי.
5. סימון שבו על טענותיהם כי הבנק היה מעורב במעשי תרמית רבים, תוך שימוש פסול בהליכי משפט והטעיה וכי עניין זה טרם נדון ובורר על ידי הערכאות השונות ויש לבררו.
6. בהמשך התגובה, סעיפים 10-17, חוזרים סימון על חלק מטענות התביעה.

תשובת הבנק לתגובת סימון

1. הבנק טען כי לא צורפו לתגובה "החלטות כב' הש' גרוניס" שהוזכרו בתגובה וטען מנגד כי כב' הש' גרוניס מעולם לא הורה בשום הליך בשום ערכאה לבחון מחדש את הליך המכר ונהפוך הוא, כב' הש' גרוניס נדרש מספר פעמים להחלטות בעניין בקשות רשות ערעור ובקשות שונות שהגישו סימון וכולן נדחו.

לתשובה לתגובה צורפה החלטת כב' הש' גרוניס ב- רע"א 9945/05 מיום 20/11/05, הדוחה את בקשת סימון למתן רשות ערעור ובין היתר מצוין בה "החלטתו של בית המשפט המחוזי ראויה בעיניי ולא מצאתי מקום להתערב בה".

1. כן צירף הבנק החלטה של כב' הש' גרוניס ב- רע"א 1884/07 שהייתה בקשה לעיכוב ביצוע ונדחתה. החלטה שלישית של כב' הש' גרוניס מיום 09/07/14 ב- בש"א 838/12 לעיון חוזר, צורפה גם כן ומעיון בה עולה כי גם היא נדחתה, תוך שכב' הש' גרוניס כותב בהחלטה: "אציין, כי המבקשים הינם מתדיינים סדרתיים, המנהלים הליכים רבים בערכאות רבות".
2. אשר לתשובת סימון לטענת הסמכות והפנייתם לסעיפים 75 ו- 76 לחוק בתי המשפט, נטען כי מדובר בטעות של סימון, שכן, סעיפים אלה עוסקים בסמכות כללית וסמכות נגררת, אך אינם עוסקים בסמכות עניינית של כל ערכאה.
3. אשר לתשובה לטענת התרמית, שב הבנק על טענתו כי יש להגישה לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין וכן על הטענה כי מלבד ציון כללי כי מדובר ב"תרמית", לא פורט שום פירוט של מעשה עובדתי המהווה תרמית.
4. אדון להלן בטענות הצדדים.

היעדר סמכות עניינית לבית משפט אחר לדון בטענת קבלת פס"ד במירמה

1. לטענת הבנק , מדובר בתביעה המבוססת על עילת תרמית שעל יסודה מבקשים סעדים לביטול פסקי דין שונים, ועל כן לפי הפסיקה יש להגיש במסגרת תביעה נפרדת לגבי כל פסק דין כאמור שמבוקש לבטל, תביעה לבית המשפט שנתן את אותו פסק דין.
2. בפסק דין חלקי שניתן על ידי בתביעתם הקודמת שלסימון בפני (ת"א 23924-07-20, להלן: "התביעה הקודמת"), נטענה ע"י הבנק אותה טענות וכך הוחלט שם לבסוף:

" בעניין זה נטען על ידי המבקשים כי בפסק הדין נכרכו יחדיו טענות כנגד מספר החלטות ופסקי דין שניתנו על ידי ערכאות שונות (חלקן בבתי משפט מחוזיים במחוזות אחרים וחלקם אף בבתי משפט השלום) ולאור ההלכה כי פסק דין שניתן בתרמית, יש לבקש את ביטולו מבית המשפט שנתן אותו, הרי שלבית המשפט המחוזי בנצרת אשר לא נתן אף אחת מפסקי הדין או ההחלטות הנ"ל, אין סמכות כלל לדון בתביעה.

ככלל, נכונה טענה זו ומשקפת את ההלכה הנוהגת. ברם, המקרה דנן הוא מקרה חריג. כפי שציינתי לעיל, הוגשה התובענה תחילה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אולם בשל העובדה כי נתבעו בה שופטים מבתי משפט רבים, נתבקשה העברתה בהתאם לסעיף 22 לחוק בתי המשפט. התובענה אכן הועברה על ידי בית המשפט העליון לבית המשפט כאן, בהתאם לאותו סעיף.

משכך ונוכח הוראת סעיף 78 (א) ו- (ג), הרי שמשהועברה התובענה לבית משפט זה, אין להעבירה עוד. על כן, הטענה לחוסר סמכות עניינית נדחית".

1. על כן נדחית טענה זו של הבנק.

אי תשלום אגרה מספקת

1. גם טענה זו יש לדחות. ראשית, היא אינה מהווה עילה למחיקה מיידית של התובענה . מחיקה במקרה זה כפופה למתן התראה לתשלום האגרה.
2. כמו כן , לגופה של הטענה כי מדובר בסעד הצהרתי, סבור אני שאין להיעתר לבקשה, שכן טענת הבנק כי שווי הסעד ההצהרתי , הינו כשוויה של דירה שתכלית התביעה להשיבה אל סימון/התובעים, עולה על גבול סמכותו של בית משפט זה, לא הוכחה בפניי בראיות.
3. על כן נדחית הבקשה למחיקה בעילה זו גם כן.
4. לעומת זאת, מקומו של הסעד הכספי שנתבע בתביעה זו , לא יכירנו ודינו להימחק.
5. נפסק כבר לא אחת כי מקום בו נתבע סעד כספי המצוי בסמכות בית משפט השלום (כמו במקרה דנן) ויחד עמו סעדים נוספים המצויים בסמכות בית המשפט המחוזי, אין מנוס מפיצול התביעה (ראה למשל ע"א 5639/13 יעל סגל נ. מיכל ורמז (14.8.14) ).
6. אשר על כן יימחק הסעד הכספי שנתבע בכתב התביעה והמצוי בסמכות בית משפט השלום.

היעדר פירוט של מעשי ה"מירמה" וה"קנוניה" הנטענים

1. לטענת הבנק, עיון בכתב התביעה כולו מלמד כי לא הובאה בו אפילו טענה מפורטת אחרת באשר לביצוע מעשי מירמה או קנוניה הנטענים בתביעה על דרך של טענות כלליות.

לטענה זו של הבנק לא באה תשובה עניינית .

1. סימון לא היפנו את בית המשפט בתגובתם לסעיפים בתביעה בהם מפורטים "מעשי המירמה" פירוט עובדתי. כל אשר נטען על ידם היתה חזרה מתוזמרת על המילים "מירמה", "קנוניה" וכיו"ב מבלי לפרט את מהותם של אותם מעשים, מתי ובאלו נסיבות נעשו, מה היקפם, מי בפועל ביצע אותם וכיו"ב פרטים עובדתיים.
2. בפסק דין חלקי שניתן על ידי בתביעתם הקודמת של התובעים ביום 15.12.20 דנתי בטענה דומה שהעלה הבנק ובסופו של דבר נתקבלה הטענה. נימוקיי בוססו על הוראת סעיף 78 לתקנות סדה"א התשמ"ד – 1984 שחייבה פירוט עובדתי של טענת מירמה.
3. אמנם התביעה הנוכחית הוגשה בשנת 2021, ולגביה חלות תקנות סדה"א תשע"ט-2018 אולם לטעמי, הדרישה הפסיקתית לפירוט עילת המירמה לא בוטלה עם שינוי התקנות וניתן למצוא לה עיגון בתקנה 14 (א) לתקנות החדשות הקובעת:

"חלקו השלישי של כתב הטענות יכלול את פירוט העובדות המשמשות יסוד לכתב הטענות וכל מידע נוסף שתכליתו לסייע בהבהרת המחלוקת ובמיקוד הפלוגתאות שבין בעלי הדין" (ההדגשה בקו אינה במקור- י.א.).

1. ברור לכל בר דעת כי שימוש במונחים כלליים כגון "תרמית", "מירמה" או "קנוניה" אשר הינם מונחים כלליים/כינויי עוולות, מבלי לפרט באופן מלא, מהם המעשים שבוצעו בפועל היוצרים את אותה תרמית או קנוניה, חוטאים למצוות מחוקק המשנה לפי תקנה 14 (א) הנ"ל. משכך, נתקיים לטעמי "נימוק אחר , שלפיו סבור בית המשפט כי ראוי ונכון לדחות את התביעה" על הסף כמצוות תקנה 43 לתקנות החדשות.

מעשה בי-דין/השתק פלוגתא

1. גם בעניין זה הצדק עם הבנק. כפי שציינתי קודם בהחלטה זו, תביעתם הקודמת של התובעים מבוססת על אותו פירוט עובדתי כמעט זהה לתביעת הקודמת שהוגשה בפניי בתיק אזרחי 23924-07-20, לרבות הסעדים שנדרשו בה.
2. באותו תיק ניתן פסק דין הדוחה את התביעה כנגד הבנק על הסף. אכן לא נתקיים בירור עובדתי של טענות התובעים ברם דחיה של תביעה, מקום בו מתקיימת עילת דחיה על הסף, אין דינה כדין מחיקה (שאינה יוצרת מעשה בי-דין) אלא מהווה היא מחסום בפני הגשת תביעה נוספת כשם שדחיית תביעה בשל התיישנות, המנויה גם היא בסעיף 43 לתקנות הנ"ל, מהווה מחסום שכזה. על כן דין התביעה להידחות גם כן בשל מעשה בי-דין.
3. למעלה מן הצורך אציין כי גם אם לא הייתי מגיע למסקנה הנ"ל, ראוי היה בנסיבות העניין דנן, שעה שתביעה קודמת נדחתה מאותם נימוקים וגם בתביעה הנוכחית נמצא היעדר מהותי של פירוט עובדתי לטענות המירמה והקנוניה, למחוק את התובענה כטורדנית וקנטרנית נוכח הגשתה באותה מתכונת נעדרת פירוט, לפי תקנה 41 (2) לתקנות החדשות.

סיכומו של דבר

1. התביעה כנגד הבנק/נתבע 5 נדחית על הסף.
2. המשיבים 1-2 /סימון ישלמו לבנק הוצאות הבקשה בסך כולל של 5,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' תמוז תשפ"א, 16 יוני 2021, בהעדר הצדדים.