לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור

החלטה

1. לפני בית הדין בקשת התובעת (להלן: "החברה" או "המשיבה") למתן החלטה בעניין ההליך הזמני.
2. עוד לפני בית הדין בקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים") לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם, ככל שתביעתה כנגדם תידחה.

הרקע לבקשות והבקשה בהליך הזמני

1. המשיבה היא חברה בע"מ שנוסדה בשנת 2019 על ידי הגב' טניה דיינובסקי (להלן: "טניה"). החברה סיפקה שירותי נקיון ועסקה בניהול ואחזקת בתים משותפים.
2. המבקש 1 היה מנכ"ל החברה, המבקש 2 היה מנהל התפעול בחברה, המבקשת 3, בתו של הנתבע 1 עבדה בחברה, והיא מייסדת ובעלת המניות במבקשת 4. המבקשת 4 היא חברה שהוקמה בחודש 10/2020.
3. המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשים, בסך כולל של 1,039,000 ₪ ובה טענה כי המבקשים גנבו את לקוחות החברה, גנבו ציוד ששייך לחברה, הפרו את הסכמי העבודה והפרו את חובת תום הלב כלפי המשיבה.
4. בד בבד עם הגשת כתב התביעה, הגישה המשיבה בקשה דחופה ביותר למתן צו עשה זמני (במעמד צד אחד) ובו התבקש בית הדין להורות למבקשים להשיב את המטלטלין השייכים למשיבה, לרבות כלי רכב, מכונות שטיפה ומסמכים השייכים למשיבה ומצויים בידי המבקשים.
5. ביום 17.2.21 ניתן צו זמני, עד למועד הדיון שנקבע במעמד הצדדים.
6. עובר לדיון שנקבע, ביום 24.2.21, הגישו ב"כ הצדדים הודעה מוסכמת ובקשה לדחיית הדיון. הצדדים הודיעו כי הגיעו להסכמות ביחס לכלי הרכב, למכונות השטיפה, לציוד שנמצא במחסן בקניון באר יעקב ולציוד שנמצא במשרד בחולון. הצדדים ביקשו שינתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים, וכי הדיון שנקבע יידחה, בניסיון להגיע להבנות בין הצדדים בשאר הטענות המפורטות בבקשה לסעד הזמני. הצדדים הסכימו כי ככל שלא יגיעו להבנות בתוך 7 ימים ממועד הגשת הבקשה, יודיעו על המשך ההליך של הסעד הזמני, ולמבקשים תינתן שהות של 4 ימים להגשת תגובה לבקשה לסעד הזמני.
7. נוכח האמור, הדיון בוטל, ניתן תוקף של החלטה להודעה ולהסכמות הצדים. נקבע כי הצדדים יגישו הודעה משותפת, בחתימת ב"כ הצדדים, עד ליום 4.3.21 בדבר ההסכמות אליהן הגיעו, אופן סיום ההליך או המשכו.
8. ביום 8.3.21 הגישו המבקשים הודעה בדבר השלמת הליכים ובקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה, עד להכרעה בבקשה להפקדת עירבון.
9. במסגרת ההודעה טענו המבקשים כי הגם שלא היה להם קשר או אחריות על כלי הרכב, אשר נשארו ככל הנראה אצל עובדי המשיבה, המבקש 1 סייע ותיווך בינם לבין המשיבה, על מנת להשיב את כלי הרכב. בעניין מכונות השטיפה, המשיבה קיבלה את רשימת הסניפים של רשת היפרטוי שבהם ככל הידוע למבקש 1 קיים ציוד של המשיבה. על המשיבה היה לאסוף את הציוד, אך ככל היודע למבקשים, הציוד לא נאסף ויש בכך כדי ללמד שההליך אינו דחוף ואינו מתאים להליך זמני, וכן על תום ליבה של המשיבה. המשיבים טענו כי מילאו אחר כל הוראות ההסכם, אולם המשיבה מסרבת להגיש הודעה משותפת, מבלי שהמבקשים יכירו באחריותם למצב כלי הרכב, על אף שאינם באחריות המשיבים כלל. בנסיבות אלה טענו המשיבים כי התייתר הצורך לדון בבקשה לסעדים זמניים. לטענתם, ככל שתעלה סוגיית האחריות לציוד או לכלי הרכב, מקומה להתברר במסגרת התביעה העיקרית, אם בכלל.
10. המשיבה הגישה תגובה לעניין ההליך הזמני, ובקשה להורות לנתבעים להגיש תגובתם לבקשה לסעד הזמני בתוך 4 ימים. המשיבה טענה כי כלי הרכב אכן הוחזרו, אולם אחד מהם בחריגה של למעלה מ 100,000 קמ"ש והשני "אינו במצב של נסיעה כלל – כולל פנים הרכב". בנוסף, המבקשים העבירו את רשימת הציוד במחסן בבאר יעקב, אך לא העבירו את רשימת התכלום במשרד בחולון, למעט רשימה של ציוד משרדי, והעלימו את תכולת המשרד לשימושם האישי.
11. המבקשים אף העבירו רשימה של מכונות השטיפה שנמצאות ברשת חנויות היפרטוי בע"מ, אך לא העבירו רשימה מסודרת של הציוד במחסן בבאר שבע, והועבר על ידי המשיבים לאחסון בבאר יעקב או במקום אחר. ציוד זה כולל, בין היתר, מכונות שטיפה נוספות, 2 עגלות רובר מייד, 6 שואבי מים גדולים, 17 שואבי אבק, 2 מחשבים + 2 מדפסות משולבות, 3 מקרצפות, מכונת קיטור, 24 עגלות חצרן, 36 עגלות ניקיון, רכב תפעולי ש.נ. 2016, "הליקופטר", ריהוט משרדי וחומרי ניקיון שונים. המשיבה טענה כי שווי הציוד מוערך בסך כולל של 137,000 ₪. ציוד זה הועבר לידי טניה, בעלת המניות, במסגרת הסכם פשרה מיום 7.10.19, ואוחסן על ידי הנתבעים במחסן בבאר שבע. לאחר מכן הועבר הציוד למחסן בבאר יעקב או לבית המבקשים. המבקשים 1-2 שימשו בתפקידי ניהול במשיבה, והיו אחראים על הציוד ועל חלוקתו לידי העובדים או הלקוחות. בנסיבות אלה, טענה המשיבה כי המבקשים לא עמדו בבהסכמות ביחס לצו הזמני ומשכך עליהם להגיש תגובה לבקשה לסעד הזמני, בתוך 4 ימים.
12. בהחלטת בית הדין מיום 11.3.21 נקבע כי המשיבה תגיש תגובה לבקשה להפקדת עירבון עד ליום 17.3.21 ולתגובה זו תצרף עמדתה "מדוע לא יסתיים ההליך הזמני שכן, בבקשה לסעד זמני ובהחלטה שנתנה מיום 17/2/21 וכן בהודעת הצדדים מיום 24/2/21 וכעולה מחלק מהבקשות, הרי שההליך הזמני בעיקרו בא למיצוי מסעיף 1.1 ועד 1.1.9".
13. ביום 14.3.21 הגישו המבקשים בקשה להורות למשיבה להפקיד התחייבות עצמית, ערבות צד ג' ועירבון כספי בטרם ימשיך הליך ביחס לבקשה לסעדים זמניים, וזאת ללא קשר לבקשה לחייב את המשיבה בהפקדת עירבון בהליך העיקרי. המבקשים טענו כי המשיבה חדלת פירעון, וכך ככל הנראה בעלת המניות. עוד טענו כי מילאו בדבקות אחר ההסכמות שנמסרו לבית הדין והתייתר הצורך בניהול ההליכים הזמניים.
14. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי לבקשתה לצו עשה זמני צירפה התחייבות עצמית כנדרש בתקנות. עוד טענה כי בניגוד להסכם הפשרה, המבקשים לא הגישו רשימה מפורטת של כל הציוד במשרד בחולון. בכך הוסיפה על הרשימה המקורית לדוג' את קיומה במשרד של מרכזיית בזק, המשולמת מדי חודש על ידי התובעת ויש להחזירה לבזק ולנתק את הקווים, אך לא ידעה לאן נעלמה המרכזיה. לטענתה המבקשים 1-2 הם שהחזיקו בכל ציוד החברה ובכלל זה גם ברכבים והם אחראים להחזיר את כל הציוד לחברה. עוד טענה המשיבה כי אינה יודעת היכן נמצא ציוד נוסף. המשיבה ציינה כי פנתה למבקשים, אך הם התנערו מחובתם וככל שהציוד לא יוחזר, המשיבה תגיש בקשה לתיקון כתב התביעה.
15. המבקשים טענו כי המשיבה עושה מקצה שיפורים, ומוסיפה ציוד שכלל לא הוזכר ולא התבקש בבקשה לצו עשה זמני, וממילא לא ברור מה זמני בצו להשבת ציוד, שהרי מדובר בסעד עיקרי שאינו יכול להוות סעד זמני. עוד טענו כי כל הטענות המיוחסות למבקשים 1-2, נעשו לכאורה בתקופה שבה היו בחל"ת, בהתאם לאשור מטעם המוסד לביטוח לאומי שהגישו. למרות האמור, הם סייעו למשיבה, מתוך אחריות לחברה, ואין לזקוף זאת לחובתם.
16. ביום 22.4.21 הגישו המבקשים בקשה למתן החלטה ובה טענו כי אם התובעת עדיין חושבת שיש לנהל את ההליכים בסעד הזמני בדחיפות, מדוע זנחה את ההליכים ואינה מבקשת כי תינתן החלטה בעניין הסעד הזמני? עוד ציינו כי ב"כ החברה אינה מגיבה למיילים ולהודעות ולכן נראה כי טענותיהם בדבר קריסת התובעת נכונות.
17. לאחר עיון בנימוקי הצדדים, ובמסמכים שהוגשו, להלן ההחלטה ונימוקיה.

סיום הליך זמני

הרחבת הצו הזמני

1. במסגרת הבקשה המקורית נרשמו חפצים מסויימים כגון שלושה כלי רכב ו-24 מכונות שטיפה, וכן נרשם באופן כללי ציוד שנמצא במחסן. לגביהם נתנה ההחלטה מיום 17/2/21 .
2. המבקשים פעלו בהתאם להחלטה ולהסכמות הצדדים בעניין הציוד שפורט, לרבות כלי הרכב ומכונות השטיפה.
3. במסגרת הבקשה להמשיך בדיון בצו הזמני, הגישה המשיבה רשימה חדשה של ציוד רב, שלא הוזכר בבקשה המקורית, ובה בין היתר, מכונות שטיפה נוספות, מרכזיית בזק, עגלות רובר מייד, 6 שואבי מים גדולים, 17 שואבי אבק, 2 מחשבים, 2 מדפסות משולבות, 3 מקרצפות, מכונת קיטור, 24 עגלות חצרן, 36 עגלות ניקיון, רכב תפעולי ש.נ. 2016, "הליקופטר", ריהוט משרדי וחומרי ניקיון שונים.
4. משמדובר ברשימה חדשה מרחיבה שאינה בצו בזמני המקורי ומדובר בציוד רב, שהיה על המשיבה לפרט לכתחילה, אזי יש לדון בה בהליך עיקרי.
5. זאת ועוד, אין המדובר בצו זמני הנועד למנוע את העברת הציוד מהמשיבה למבקשים או לצד ג' , אלא למעשה מדובר בצו עשה שנועד להשיב ציוד שנמצא אצל המבקשים, לידי המשיבה. עניינים אלו יתבררו במסגרת ההליך העיקרי.
6. למען הסר ספק ניתן בזה צו כי ככל שיש ציוד כזה אצל הנתבעים, לא יועבר לצד ג' כלשהו ולא ימומש כספית וישאר ברשות הנתבעים עד להסכמה אחרת או להחלטה אחרת שתידון בעניין ציוד זה שהתווסף בתגובת המשיבה.
7. נוכח האמור, ההליך הזמני הסתיים. כל הנושאים יידונו מעתה בהליך העיקרי.

הבקשה להפקדת ערבון

1. המבקשים הגישו בקשה להורות למשיבה להפקיד עירבון מכוח סעיף 353 א' לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"). לטענתם, יש להעמיד את הערבון על סך של 150,000 ₪, כיוון שהתביעה הוגשה כנגד 4 נתבעים, לטענתם התביעה מופרכת ולמבקשים 3-4 אין כל יריבות מול המשיבה.
2. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הפסיקה את פעילותה בשל גניבת הלקוחות על ידי המבקשים, היא אינה חדלת פרעון ולא הוגשה בקשה במסגרת הליכי חדלות פרעון.
3. המבקשים הגישו תגובה לבקשה ובה טענו כי המשיבה חדלת פירעון, כיוון שסכום החובות של המשיבה גבוה משווי כל נכסיה, ומשכך יש להטיל ערבון, והשאלה היחידה היא מהו גובה העירבון. המבקשים טענו כי הנטל להוכחת המצב הכלכלי רובץ לפתחי המשיבה, וכי נקודת המוצא היא העובדה שהמשיבה עצמה טענה בבקשה לצו עשה כי "החברה נותרה ביום סגירת פעילותה העסקית עם חובות עצומים". כך גם בסעיף 15 לכתב התביעה. בסעיף 21 לכתב התביעה נכתב כי החברה "מצאה עצמה בחוסר תזרים מזומנים".
4. עוד טענו כי המשיבה נוהלה בפועל על ידי בנה של טניה, מר ערן דיינובסקי (להלן: "ערן"). המבקשים הגישו הודעות שקיבלו מערן לפיהן: "כמו שאמרתי אני אביא גיבוי שאם תתעורר בעיה שלא ניתנת לפתרון, יקח על עצמו את החברה והוא יחסל אותה" וכן "אני אביא לגיבוי בן דוד, שאם תהיה בעיה, נעביר אליו את החברה, והיא תשרף אצלו".
5. עוד טענו המבקשים כי יגישו תביעה נגדית במסגרת הליך זה, כנגד התובעת, טניה וערן, ובה יוכיחו כי מסך ההתאגדות לא היווה חוצץ בין בעלת המניות, והיא שימשה כזרוע ארוכה של ערן.
6. לטענת המבקשים, תשובת המשיבה לא נתמכה בתצהיר והיא לא צירפה מסמכים להוכחת מצבה הכלכלי, הגם שהנטל עליה, והיא נדרשת לשכנע כי ביכולתה להבטיח את הוצאות ארבעת הנתבעים, ככל שהתביעה תידחה.
7. המבקשים טענו כי המשיבה נותרה חייבת משכורות לעשרות עובדים והגישו רשימה של למעלה מ-20 עובדים שלא קיבלו משכורת. עוד הגישו אישור מאתר חשבון מוגבל מאתר בנק ישראל, בצירוף צ'קים של המשיבה.
8. המבקשים הגישו תמלילי הודעות ב"כ התובעת, לפיה החברה חדלת פרעון וכי ערן מנהל את המשיבה. עוד הגישו תצהיר מטעם מנהל הכספים בחברה, ממנו עולה כי החברה לא שילמה הפרשות לעובדים ותשלומי חובה שחלים עליה, ערן קיבל החלטות בחברה, החברה שכרה לערן חדר, העמידה לו רכב ונשאה בהוצאות מגוריו, חל עירוב בין נכסי החברה לערן וטינה, וערן וטניה נתנו הוראה לעצור את התשלומים לרשויות השונות.
9. עוד המבקשים טענו כי ב"כ המשיבה מצויה בניגוד עניינים כיוון שייצגה גם אותם והגישו תמליל הקלטה לפיה יש להשיב כספים שנלקחו מהמבקשים 1-2. בעניין זה לא יתערב בית הדין ועל הצדדים לפתור זאת מול מייצגיהם בעבר והיום.
10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להפקדת ערבון להתקבל. להלן נימוקי ההחלטה.
11. בכל הנוגע לחיובה של חברה בהפקדת ערובה קובע סעיף 353א' לחוק החברות כי בית הדין רשאי: "להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין... אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
12. הוראה זו חלה גם בהליכים המתנהלים בבתי הדין לעבודה (ע"ר 15046-12-11 חוה נחמני נ' קנטרי פלורס (28.1.13); ע"ע (ארצי) 61067-09-16 בר ניהול מגדלי יוקרה בע"מ נ' ארטה הבטם).
13. בהתאם לחוק החברות ולפסיקה, הכלל הוא כי יש לחייב חברה בהפקדת ערובה, אלא אם הוכיחה את יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. הרציונל העומד בבסיס הכלל, הוא מניעת הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה והתחמקות מתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבע.

עוד נפסק, כי בהתאם לסעיף 353א' בית הדין לא יטיל ערבון אם החברה הוכיחה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין או אם בית הדין סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה.

1. בעניין סיכויי ההליך נפסק, כי אין צורך להידרש בהרחבה לניתוח סיכויי התביעה, אלא רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים מאד או קלושים מאד. דהיינו, המבחן המרכזי הוא יכולת הפירעון של החברה (רע"א 10376/07 ל. נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09)).
2. המשיבה טענה הן בבקשה לסעד הזמני והן בכתב התביעה כי "חובותיה עצומים". המשיבה טענה כי אינה חדלת פירעון וכי לא הוגשו נגדה הליכים משפטיים, אולם לא הגישה כל ראיה בדבר מצבה הכלכלי והיתכנות תשלום הוצאות, ככל שייפסקו. המבקשים הגישו מסמכים המצביעים על חובות המשיבה ועל מצבה הכלכלי. מטענות המשיבה עצמה בדבר חובותיה, ומהמסמכים שהגישו המבקשים לפיהם צ'קים של המשיבה חזרו בהעדר כיסוי מספיק, עולה כי המשיבה לא הוכיחה כי יהיה ביכולתה לשלם הוצאות, ככל שהתביעה תידחה וייפסקו לחובתה הוצאות.
3. בנסיבות אלה, לא הרימה המשיבה את הנטל שעל כתפיה להוכיח שיש ביכולתה לשלם את הוצאות המבקשים, ככל שהתביעה כנגדם תידחה. אף לא הוגש תצהיר.
4. המבקשים טרם הגישו כתב הגנה בהליך זה, ומשכך על אף טענותיהם במסגרת הבקשה, התשובה לתגובה וההליך הזמני, לא ניתן בשלב זה לקבוע כי סיכויי ההליך גבוהים מאוד או קלושים מאוד.
5. המשיבה לא הוכיחה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות דחיית הבקשה לחיובה בהפקדת ערבון. הבקשה מתקבלת .
6. בהתחשב בזכות הגישה לערכאות, בסכום התביעה , בעובדה שבהליך הזמני אכן הושב ציוד רב שהתבקש, במספר הנתבעים וטענות העדר יריבות ובשיעור ההוצאות הנפסקות בבתי הדין לעבודה בסיום הליך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות למשיבה להפקיד ערבון בסך של 25,000 ₪.

התובעת תפקיד סכום זה בקופת בית הדין בתוך 20 יום, שאם לא כן, התביעה תמחק לאלתר וללא התראה נוספת. המשיבה תודיע לבית הדין ולמבקשים בדבר הפקדתו מייד עם הפקדת העירבון במועד שנקבע.

סוף דבר

1. ההליך הזמני הסתיים. קיום ההסכמה מהווה מימוש הצו על פי ההחלטה. שאר המחלוקות לרבות הסוגיה האם בוצעה ההסכמה ידונו בהליך העיקרי.
2. התובעת תפקיד עירבון כאמור בסעיף 45 לעיל.
3. הנתבעים יגישו כתב הגנה בתוך 20 ימים מיום הפקדת העירבון בתיק בית הדין.
4. ככל שלא יוגש כתב הגנה במועד שנקבע, יינתן פסק דין על יסוד כתב התביעה, ללא התראה נוספת.
5. התובעת תשלם שכ"ט ב"כ הנתבעים בסך 1,000 ₪ .סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
6. למעקב מזכירות+ פניה.

ניתנה היום, כ"ז אייר תשפ"א, (09 מאי 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.