1. תביעה כספית לתשלום סכום של 27,500 ₪.

רקע כללי ודיוני

1. בבסיס התביעה, שתי עסקאות של הלוואת כספים. הראשונה, מיום 24.02.20 בסך 20,000 ₪ והשנייה, מיום 31.05.20 בסך 5,000 ₪.
2. הכספים הועברו מהתובע לנתבע, אולם ההעברה הייתה בעקבות בקשה של אחיו של הנתבע מאחיו של התובע כפי שיפורט להלן.
3. מר אדם קדוש (אחיו של התובע, להלן: "אדם") ומר עומרי נגר (אחיו של הנתבע, להלן: "עומרי"), היו חברים ושותפים עסקיים שניהלו עסקיהם בארצות הברית.
4. ביום 23.02.20 פנה עומרי לאדם בהודעה בווטסאפ וביקש ממנו להעביר כסף לאביו, מר מוטי נגר, אשר נקלע לקשיים כלכליים בעסקו בארץ. עומרי ביקש כי הכסף יועבר בארץ וכי עומרי יחזיר את הכסף בארצות הברית. בעקבות זאת ביקש אדם מאחיו (התובע) להעביר כסף לאחיו של עמרי (הנתבע) וביום 24.02.20 הועברו 20,000 ₪ מחשבונו של התובע לחשבונו של הנתבע. בהמשך ביום 31.05.20 הועבר סכום נוסף של 5,000 ₪ מהתובע לנתבע. שני הסכומים הועברו בהעברה בנקאית ועל כך אין מחלוקת.
5. לאחר שלטענת התובע, הכסף לא הוחזר לו, ביום 17.01.21, פנה התובע לנתבע באמצעות עורך דינו במכתב התראה לפני נקיטת הליכים ובתגובה לכך התקבל ביום 28.01.21 מכתב באמצעות עורכת דינו של הנתבע המכחיש את קיומו של החוב וטוען כי במסגרת פירוק השותפות העסקית, נלקח בחשבון גם סכום זה. בעקבות זאת הוגשה התביעה.
6. ביום 19.10.21 התקיים דיון בתביעה. לדיון התייצבו הגב' ורד נגר (אמו של הנתבע) ומר מוטי נגר (אביו של הנתבע). ייאמר כי הוריו של הנתבע זומנו על ידי התובע. בדיון טען הנתבע כי מעולם לא היה בקשר ישיר עם התובע או עם אדם וכי הבין שהעניין ייסגר בארצות הברית. הנתבע והוריו, טענו כי בפועל עומרי החזיר לאדם את הכסף בארצות הבריות ואף סכום גבוה יותר ממה שנלקח.
7. מאחר שהנתבע אינו מכחיש את קבלת הכספים מן התובע אולם טוען שהכספים הוחזרו לתובע, גם אם לא ישירות ממנו, מדובר בטענת הודאה והדחה (טענת "פרעתי") שהנטל להוכיחה מוטל על הנתבע. במצב זה אפשר בית המשפט לנתבע לצרף אסמכתאות חשבונאיות המעידות על פירעון ההלוואה.

המסמכים שהוגשו

1. ביום 11.11.21 העביר הנתבע מסמכים שונים, אשר ייאמר כבר עתה, אינם בגדר אסמכתאות חשבונאיות ואתייחס אליהם להלן.
2. בנוגע להלוואה הראשונה בסך 20,000 ₪: הנתבע טען כי ההלוואה נפרעה והוחזרה לידי אדם קדוש במזומן וכן בהעברת סכומים של 901 $ ו- 500 $. הנתבע צירף כאסמכתא לכך הודעת טקסט בין עומרי נגר לאדם קדוש מיום 03.03.20 ובה עומרי מודיע לאדם כי קיבל משכורת בסך 901 $ ועוד הפקדה בסך 500 $ שאותן הוא יפקיד לחשבון ובכך עניין ההלוואה יסתיים (נספח ג' להודעת הנתבע).
3. בנוגע להלוואה השנייה בסך 5,000 ₪: הנתבע טען כי אחיו עומרי נגר ביקש כי ההחזר יהיה באמצעות תשלום על חופשה אליה נסעו יחד עומרי נגר ומשפחתו ואדם קדוש ומשפחתו. הנתבע טען כי בהתאם לכך, שילם עומרי נגר בעבור שני חדרים בבית מלון סכום של $2,087, כאשר מחצית מהסכום שולמה עבור אדם קדוש. עוד טען הנתבע כי בסך הכל שולמו לאדם קדוש 1,610 $ שהם כ-6,000 ₪. להוכחת עניין זה צירף הנתבע מסמך המתייחס לתשלום זה.
4. התובע הגיב לאסמכתאות וציין כי בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 19.10.21, הנתבע לא צירף אסמכתאות חשבונאיות לביצוע החזר של כספי ההלוואה. התובע אף טוען כי טענות הנתבע בדבר האופן בו הוחזרו ההלוואות הן בגדר הרחבת חזית.
5. בעקבות זאת, נקבע דיון נוסף אליו הודיע הנתבע כי אחיו יגיע למסור עדות. ואכן התקיים דיון ביום 10.05.22 אליו התייצב מר עומרי נגר. אוסיף כי הנתבע טען כי אין יריבות בינו לבין התובע ועל כן יש לדחות את התביעה וחילופין טען כי יש להעביר את ההליך להתברר בבית משפט השלום על מנת שיכול להתגונן כראוי. ביום 02.01.22 ניתנה החלטה שדחתה את הטענה בדבר היעדר יריבות ודחתה את הבקשה להעביר את ההליך להתברר בבית משפט השלום.

הדיון ביום 10.05.22

1. בדיון חזר עומרי על הטענה כי ההלוואה השנייה הוחזרה על ידי כך שהוא שילם עבור משפחתו של אדם על נופש משותף אליו יצאו שתי המשפחות. הוגש לתיק מוצג נ/2, בו לטענת הנתבע ניתן לראות כי עומרי שילם 3,220 $ עבור שתי המשפחות, כלומר מחצית הסכום עבור אחיו של התובע ובסך הכל כך הוחזרה ההלוואה השנייה.
2. בנוגע להלוואה הראשונה טען עומרי כי הוא שילם 6,000 $ במזומן לאחיו של התובע. להוכחת טענתו זו הוא השמיע הודעה קולית וכן הוגשו הודעות ווטסאפ מיום 05.03.20 (נ/1) מהן ניתן ללמוד כי סכום של $6,000 הוצא על ידי עומרי מן הכספת כדרך להחזיר את החוב של 20,000 ₪ שהוא חב לאדם.
3. מאחר שאסמכתאות אלה הוצגו לראשונה בדיון ומאחר שעומרי טען שכל ההודעות מן הטלפון שלו נמחקו והוא הצליח לשחזר רק חלק מהן, אפשר בית המשפט לתובע להגיב לראיות אלה.

תגובת התובע

1. ביום 22.05.22 הוגשה תגובת התובע.
2. בנוגע להודעות מיום 05.03.20, טען התובע כי בסמוך לאחר מכן ביום 10.03.20 בשעה 12:47, עדיין שואל אדם קדוש את עומרי נגר על החזר ההלוואה, כלומר ההלוואה טרם הוחזרה באותו מועד ועומרי אף מבהיר שלא יעבור בכספת. מכאן לטענת התובע שעומרי לא הלך לכספת ולא העביר את הכסף במזומן כנטען על ידי עומרי. בנוסף טוען התובע כי העמוד הראשון בנ/1 אשר לא ניתן לראות על גביו תאריך, בו לכאורה צוין כי יישאר "500 על ה – 20 של אבא שלך", הוא של הודעה מיום 03.03.20 (צירף לתגובתו את התכתובת עם התאריך), כלומר היא קדמה ביומיים לתכתובת בעניין הכספת וממילא בסופו של יום עמרי נגר לא עבר בכספת.
3. לטענת התובע, בנובמבר 2020 היה כבר נתק בין השותפים ובשלב הזה עמרי נגר ששלט בכסף, ערבב בין ההלוואות הפרטיות לכספי העסק. התובע מפנה לתכתובות שונות והסברים שצירף כנספח 8 לתגובתו וכן לכך שעומרי הבהיר לאדם שלא ייתן לו דבר. התובע צירף תמלול של הודעה קולית מיום 12.04.20 בעניין זה (התמלול צורף ביום 10.01.22 במסגרת בקשה 8).
4. בנוסף צירף התובע מספר דפים של הטבלאות בהן תועדו העברות הכספים בין שני השותפים (Google sheets) וכפי שהעיד עומרי בדיון (ע' 7 ש' 24), כל כניסה למערכת ושינוי מתועדים. ניתן לראות בדפים אלה כי בניגוד לנטען על ידי עומרי כי אדם חסם אותו במערכת (ע' 7 ש' 13), הוא היה פעיל במערכת לפחות עד 15.11.20, שכן עד אז יש תיעוד שלו פעיל במערכת. ניתן אף לראות בדפים אלה כי במרץ סומן חוב פרטי של עומרי לאדם של 5,770 $ וביוני התווספה שורה של חוב פרטי בסכום של 1,400 $.
5. בנספח 8 לתגובה ניתן לראות כי ביום 16.11.20 עדיין מציין עומרי כי יש חוב של 7,170 $ לאדם, כלומר הוא וודאי לא הוחזר קודם לכן, לא באמצעות תשלום על טיול משותף ולא באמצעות הוצאת כסף מהכספת. התובע אף מצרף תדפיסי תשלומים שאדם שילם בנסיעה משותפת לפלורידה ולפורטוריקו.

תגובת הנתבע

1. הנתבע בתגובה חוזר על טענתו בעניין היעדר יריבות וטוען כי התובע מסתמך על עדויות מפי השמועה. בנוסף הוא טוען שעולה בבירור כי קיימת התחשבנות עסקית בין הצדדים והתובע לא הצליח לצרף הודעה אחת בה נאמר במפורש שהכסף לא הוחזר. לטענת הנתבע, עולה מהתכתובת בין הצדדים מיום 03.03.20 כי לכל היותר הייתה מחלוקת על סכום קטן של 500 $ או 1,000 $. הנתבע מפנה לתכתובות של התחשבנויות בין הצדדים, מהן לשיטתו עולה כי אדם הסכים כי בסופו של יום לכל היותר חייב לו עומרי סכום של 1,365 $ הכולל גם שווי של חצי רכב, ככל שהרכב יישאר אצל אדם.

דיון והכרעה

1. אתחיל ואומר כי לא היה מקום לחזור לסוגיית היעדר היריבות, מאחר שבעניין זה כאמור לעיל ניתנה החלטה ביום 02.01.22 במסגרת בקשה 8.
2. לגופו של עניין אני מוצאת לנכון לקבל את התביעה מן הטעמים הבאים.
3. אני סבורה כי בהיעדר אישורים של רואה חשבון או מנהל חשבונות, לא ניתן על סמך התכתבויות הווטסאפ לקבוע במדויק את ההתחשבנות בין הצדדים. לא ניתן לקבוע כטענת התובע, שעומרי "ערבב" את ההלוואה הפרטית עם העסקים המשותפים, ולא ניתן לקבוע כי אדם הסכים שהחוב כולו עומד על סכום של 1,365 $.
4. הטעם העיקרי בגינו אני מוצאת לנכון לקבל את התביעה הוא ריבוי הגרסאות של הנתבע ואחיו, אשר חלקן באופן מובהק התגלה כלא מדויק או ממש לא נכון.
5. כך, במסגרת המסמכים שהגיש הנתבע לתיק לאחר הדיון הראשון, הוא הפנה להודעה מיום 03.03.20 ממנה עלה כי לאחר משכורת של $901 שיעביר עומרי לאדם ולאחר העברה של $500 נוספים, תיסגר "הפינה" של ההעברה לאבא של הנתבע. מעבר לכך שלא הוכח בשום מקום כי העברות אלה בוצעו ומעבר לכך שסכום זה אינו מגיע ל – 20,000 ₪, בדיון בפניי טען עומרי טענה שונה לחלוטין בנוגע להחזר ההלוואה הראשונה.
6. בדיון בפניי, הציג עומרי תכתובת והשמיע הודעה קולית מהן עלה כי ביום 05.03.20 הוא הבטיח לאדם שייגש לכספת ויוציא 6,000 $ כדי להחזיר לו את הסכום של 20,000 ₪. באותו מוצג (נ/1) יש גם תכתובת קודמת לפיה לכאורה נותר חוב של 500 מתוך ההלוואה הראשונה. אלא שאם יומיים לאחר מכן מבקש עומרי להעביר $6,000 כדי לפרוע את ההלוואה הראשונה, ברור ששום דבר לא קרה ביום 03.03.20 שהיה בו כדי לפרוע את ההלוואה הראשונה כולה או מרביתה.
7. יתר על כן, כפי שהציג התובע, והנתבע לא חלק על כך, מדפי ההתחשבנות של השותפים (עומרי ואדם), ניתן לראות באופן חד משמעי כי באוקטובר 2020 עדיין היה רשום בדפי ההתחשבנות בין הצדדים, חוב פרטני של עומרי לאדם. במצב זה, טענתו של עומרי בדיון בפניי, כי במרץ שילם במזומן את סכום ההלוואה הראשונה, אינה יכולה להיות אמת ויש לדחותה.
8. בנוגע לאופן החזרת ההלוואה השנייה, הנתבע טען כי הדבר נעשה באמצעות תשלום של חופשה משותפת באוגוסט 2020, אולם התובע הראה כי גם אדם הוציא כספים בחופשה זו כך שלא ניתן לקבוע על סמך נ/2 כי בכך בוצע החזר ההלוואה השנייה, זאת במיוחד לנוכח העובדה כי בדפי ההתחשבנות כאמור לעיל, גם באוקטובר 2020, עדיין היה רשום חוב על שתי ההלוואות ובניגוד לטענתו של עומרי בפניי, הוא היה עדיין פעיל בדפי ההתחשבנות במועד זה.
9. בסופו של יום טענת הנתבע התבססה על כך שאין בשום מקום אמירה מפורשת של אדם כי לא קיבל את הכסף וכן כי היו הרבה התחשבנויות בין הצדדים לסגירת כל החובות ההדדיים בינהם. משלל ההתכתבויות בין הצדדים (והתובע צירף מעל 800 עמודי תכתובת), לא ניתן לקבוע כי אדם הסכים כי קיבל החזר של ההלוואה הראשונה ובכל מקרה, לא הייתה הסכמה בין הצדדים בסופו של יום לגבי ההתחשבנות הסופית ובהיעדר אסמכתאות חשבונאיות לא ניתן לקבוע כי הנתבע הוכיח במאזן ההסתברויות כי ההלוואות הוחזרו לתובע או לאדם.
10. אוסיף כי אדם לא העיד בפניי, אולם בקביעות לעיל הסתמכתי על העדויות ששמעתי ועל מסמכים שהוצגו בפניי ולא על אמירות מפיו של אדם שהועברו באמצעות התובע, על כן אין לקבל את הטענה כי התובע הסתמך על עדויות מפי השמועה.
11. במצב זה, בו נטל ההוכחה בנוגע להשבת ההלוואות מוטל על הנתבע והוא לא עמד בו אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבע להחזיר לתובע את הכספים שהסכים כי קיבל ממנו, כלומר 25,000 ₪.
12. התובע בתביעתו תבע 2,500 ₪ בגין הוצאות שונות (ימי עבודה ומכתב עו"ד). לא צורפו אסמכתאות לעניין שווי יום העבודה של התובע ולא צורפה קבלה על התשלום לעורך הדין, אולם לנוכח העובדה כי התקיימו שני דיונים והתובע נדרש להמציא מסמכים רבים לבית המשפט, אני סבורה כי נכון יהיה לחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסכום של 1,500 ₪.
13. על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע 26,500 ₪ בתוך 30 יום.

ניתן לבקש רשות ערעור בתוך 15 יום בבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשפ"ב, 26 יוני 2022, בהעדר הצדדים.