לפניי בקשה מיום 7.2.2022 מטעם התובע שבה מבקש התובע להבהיר את החלטתי מיום 26.1.2022 בכל הנוגע לרכיב שכ"ט עו"ד.

בראשית הדברים אציין כי ביום 20.1.2022 התובע הגיש בקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה וביום 26.1.2022 ניתנה החלטתי בכל הקשור לבקשה הנ"ל.

כמו כן בהחלטה מיום 26.1.2022 הוריתי לתובע לקיים מספר הוראות וביניהן להגיש נוסח פס"ד שבו הסעד של שכ"ט עו"ד יהא בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ בכללי לשכת עו"ד, תש"ס-2000.

בבקשת ההבהרה שהוגשה אתמול ב"כ התובע טוענת כי מניסיונה שכ"ט עו"ד המקובל בתביעות נזיקין כמו בתביעה זו עומד על 20% בעוד ששכ"ט עו"ד בהתאם לתעריף המינימלי עומד על 10%, וכי הסכם שכ"ט הפנימי שנקבע בין התובע לבין באת כוחו עומד על 18%, ומשכך מבקש התובע שביהמ"ש יקבע את גובה שכ"ט.

דיון והכרעה

איני רואה מקום לשנות את החלטתי מיום 26.1.2022. גובה שכ"ט עו"ד יהא בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ בכללי לשכת עו"ד.

גובה שכ"ט שירשם בנוסח פס"ד יהא בהתאם לסכום הסעדים שיתבקשו בנוסח פס"ד ובהתאם לתצהיר שיוגש ובו יפורטו כל הסעדים, וככל שסעדים אלו יאושרו על ידי ביהמ"ש.

נימוקיי

ראשית, "הניסיון המקובל" אינו טיעון משפטי לצורך שינוי החלטתי הקודמת ולכן גם אינו מצדיק סטייה מהכללים הנהוגים שבהם שכ"ט עו"ד יהא בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ.

שנית, שכ"ט עו"ד מבוקש במסגרת בקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה, כאשר משמעות הבקשה לפס"ד בהיעדר היא כי מהתובע ומבאת כוחו נחסכו הליכים רבים וטרחה רבה, ולמעשה ניהול התביעה התחיל בהגשת התביעה ונפסק בבקשת פס"ד, ללא דיונים וללא הכנה ועמל להליכים נוספים, ובנוסף לכך, כאשר התובע למעשה כלל לא נדרש להוכיח את תביעתו.

שלישית, לגבי המאמצים הרבים שנעשו בעניין המצאת מסמכי כתב התביעה לנתבע כפי שהם נטענים בבקשת ההבהרה, התובע רשאי לבקש בנוסח פס"ד שיוגש את החזר הסכומים ששולמו בגין המצאת המסמכים, וסעד זה אינו קשור לסעד של שכ"ט עו"ד.

ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, ז' אדר א' תשפ"ב, 08 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.