1. בפניי בקשת המשיבה 3 ולמעשה גם בקשת המשיבה 4 לבטל רישומם של העיקולים על זכויותיהן, עיקולים שהוטלו מכח ההחלטה שניתנה ביום 8.3.2021 בממד צד אחד וועל יסוד בקשת המבקשים ונימוקיה.
   
2. הבקשה שהוגשה עניינה בקשה להורות על עיקול כספי המשיבות ועל נכסי המשיבות בסך של 2,203,051 ₪ וכן להורות על עיקול כספי המשיבות המצויים בידי המחזיקים או הכספים המגיעים למשיבות מאת המחזיקים וזאת על מנת להבטיח את ביצוע פסק הדין בתביעה שתוגש. נטען כי המבקשים הינם אנשים פרטיים שהעמידו לנתבעים הלוואה בהתאם להסכמי הלוואה שנכרתו בלשונם של המבקשים "בינם לבין הנתבעים באמצעות נתבעת 1".
3. לטענת המבקשים במאי 2017 התקשרו עם המשיבות 1-2 בהסכם להעמדת הלוואה בסך כולל של 1,300,000 ₪ לצורך מימון פרויקט תמ"א 38 ברחוב אליהו כהן 5 וברחוב שלמה מלך 103 בלוד. בהתאם להסכם התחייבו המשיבות להחזיר את סכום ההלוואה בתוך 21 חודשים ממועד מתן ההלוואה, קרי עד לחודש מרץ 2019, וזאת בתוספת 15% ריבית שנית וריבית פיגורים. להבטחת כספי ההלוואה שיעבדו המשיבות 1-2 את כל תשלומי הכספים המגיעים להן או שיגיעו להן מאת המשיבות 3-4. ואולם, על אף חלוף המועד הקבוע בהסכם להשבת ההלוואה ולמרות שהמבקשים פנו למשיבות בדרישה להחזר ההלוואה, לא השיבו המשיבות למבקשים את ההלוואה, למעט סך של 50,000 ₪. נטען כי המשיבות הפרו את הסכם ההלוואה ופעלו בניגוד אינטרסים ובחוסר תום לב עת עשו שימוש בכספי המבקשים למטרות שונות שלא בהתאם להסכם ההלוואה. בתמיכה לנטען צורף הסכם ההלוואה. לטענת המבקשות גם בחלוף שנתיים ממועד פירעון ההלוואה לא הושב כספם של המבקשים ולפיכך יש להורות על הטלת עיקול על נכסי המשיבות והכספים שבידי המשיבות ולחייבן בהוצאות המבקשים ושכר טרחת עורכי הדין.
4. אשר לגובה סכום העיקול, נטען כי סכום החוב נכון למועד הגשת בקשת העיקול עומד על סך כולל של 2,203,051 ₪. לסעיף 54 לבקשה צורף חישוב התשלומים הכוללים את סכום ההלוואה, תוספת ריבית שנתית של 15%, תוספת 0.25% ריבית פיגורים חודשית על יסוד ההסכם וקיזוז סך של 50,000 ₪ שהועבר על ידי המשיבות. לטענת המבקשים בהתאם להלכה הפסוקה הראו המבקשים כי תביעתם מעלה שאלה משפטית וכי קיימת עילת תביעה ברורה ונהירה למבקשים. הוכח כי מועד פירעונו של ההלוואה חלף לפני שנתיים וכי למשיבות קמה אחריות כלפי המבקשים, כך שמשיבות 1-2 הינן הלוות בהתאם להסכם ההלוואה והמשיבות 3-4 מחזיקות בכספי המבקשים והן אלה שפעלו בכספי המשיבים שלא בהתאם להסכמי המימון. נטען גם כי זכות המבקשים לתבוע את היזם (המשיבה 3), קבועה בהסכם המימון מכוח השעבוד על כל הכספים המגיעים למשיבה 1 מאת היזם ובהתאם לסעיף 20 לחוק המשכון, תשכ"ז – 1967, המקים זכות עילה ישירה למבקשים כלפי המשיבות 3-4. נטען כי אין מתן הצו יכביד על ביצועו של פסק הדין, לאור חששם של המבקשים כי המשיבות עושות מאמץ להבריח את כספי המבקשים שמצוי ברשותן וכן בהסתמך על הודעות דוא"ל שנשלחו מהמשיבות אל המבקשים והמצורפות כנספח 10 לבקשת העיקול לפיו המשיבות מודות כי הפרויקט מצוי בקשיים וכי אין באפשרותן לשלם למבקשים את כספם. כמו כן, ובהתאם להוראות ההסכם שבין הצדדים, הכספים שהעבירו המבקשים למשיבות נועדו אך ורק לצורך מימונו של פרויקט התמ"א בלוד ולכן הוכח על ידי המבקשים כי עמדו בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת תוחלת ההכבדה. מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשים, שכן המשיבות חייבות היו להשיב את הכספים זה מכבר. זאת ועוד חלק מהנכסים עליהם מבוקש צו העיקול כבר שועבדו על ידי המשיבות לטובת המבקשים ועל כן מתן הצו אינו אמור לגרום נזק נוסף למשיבות. המבקשים ציינו כי בקשה זו מוגשת בתום לב וכי מתן הסעד צודק וראוי.
5. לאחר שעיינתי בבקשה, במצורפים לה ובנימוקי המבקשים, שוכנעתי על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק ט"ו לתקנות, לרבות בקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, כמתואר. יש מקום, איפוא, להורות על עיקול זמני כמבוקש בסך של 2,203,051 ₪ וזאת ככל שהמבקשים ימציאו בתוך 7 ימים את המסמכים והערובות כמפורט, אישור בדבר הפקדת ערובה בסך 50,000 ₪ בקופת בית המשפט; כתב התחייבות עצמית ללא הגבלה בסכום לפיצוי המשיבים והמחזיקים העלולים להיפגע ממתן הצו וכן, ערבות צד ג' להנחת דעתי, אף היא להבטחת כלל נזקי הנתבעים וצדדי ג' העלולים להיפגע ממתן הצו, בצירוף תצהירים על אודות נכסי הערב צד ג' ועל אודות נכסי המבקשים. הבטוחות תשמשנה לפיצוי בגין כל נזק שיגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת.
6. משיבה 3 הגישה התנגדותה לבקשה ובסמוך להתנגדותה הוגשה גם התנגדותה של המשיבה 4. עפ"י החלטה זומנו הצדדים לדיון בבקשה (אשר נראה כי המשיבה 4 לא זומנה אליו). בתום הדיון, לאור קיומם של מספר הסכמים ולאור הנטען התבקשו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב בקצרה טרם מתן החלטה.
7. המשיבה 3 טענה, כי הבקשה והתביעה הוגשו שלא כדין, תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ואף תוך הטעיה והעלמת עובדות רלוונטיות. נטען כי יש לדחות את מתן התוקף לצו העיקול בשל העדר המצאה במועד המצווה. נטען כי בסעיף 13 להסכם בין המשיבה 3 למשיבה 1 (היא המלווה) נקבע כי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט במחוז תל אביב. תניית הסמכות המקומית מצוינת גם בסעיף 16 לאגרת החוב, המוזכרת בסעיף 9 לסיכומי המבקשים. נטען כי בין המשיבה למבקשים העדר יריבות ואף העדר עילה לפי שהמבקשים נתנו הסכמתם המפורשת לשעבוד כספי ההלוואה לטובת הבנק המלווה. נטען כי הסעד הכספי לא הוכח וכי המבקשים נעדרי כל מידע אודות העברת הכספים הנטענים מהמשיבה 1 למשיבה 3. יתר על כן נטען כי גם העיקול שנרשם לא תפס דבר מן הטעם שיתרת הזכות של משיבה 3 כפופה לזכויות הבנק ומדובר איפוא בכספים עתידיים שלא ניתנים לעיקול בשלב זה. מכל האמור התבקש להורות על מחיקת העיקולים הנוגעים למשיבה 3 תוך השתת הוצאות על המבקשים שפעלו כך נטען בהעדר תום לב.
8. גם המשיבה 4 הגישה בקשה לביטול העיקול, מן הטעם שהבקשה הוגשה גם כנגד מי שלא היתה צד להסכם ההלוואה, אותו הסכם שנחתם בין המבקשים למשיבה 1. המשיבה 4 נטען מעולם לא פגשה את התובעים, לא התקשרה עימם ואין בינה לבינם כל מסמך , הסכם או אף התכתבות. נטען כי הבקשה שהוגשה במעמד צד אחד וכרכה את כל המשיבים בצוותא, הביאה לכלל הטלת עיקולים על מי שלא חב כלל כלפי המבקשים. נטען כי גם בין המשיבה 4 למבקשים אין כל יריבות ואך סעיף 63 להסכם מתייחס למשיבה 4, כאשר עפ"י פרשנות המבקשים משיבה 4 התבקש לעקל את כספי המשיבה 4 עצמה, להבדיל מעיקול כספים שהיא מחזיקה עבור המשיבה 1. נטען כי משיבה 4 כלל אינה בעלת מניות בחברת חכמוני , ואף שהחזיקה במניות בעבר השיבה המניות והיא מצויה בהליכי בוררות שטרם הוכרעו. נטען כי לא הוכחה כל זכות של משיבה 1 כלפי משיבה 4, לצורך כניסתם של המבקשים בנעליה. נטען כי לא הוכח כל מרכיב הכבדה בעניינה של משיבה 4, ויש להורות על ביטול העיקול הן בשל מאזן הנוחות והן בשל היותה של הבקשה נעדרת תום לב ומוגשת בשיהוי ניכר.
9. לאחר שנשמעו כאמור המבקשים שבו וטענו כי רישומם של העיקולים נעשה כדין ועל יסוד הפרת התחייבויות כלפי המבקשים. המבקשים שבו והפנו להסכם ההלוואה בינם לבין משיבה 1. לטענתם מכח הסכם זה הסכימה משיבה 3 כי המשיבה 1 תעביר ותמחה את כל זכויותיה על פי ההסכם ולכן ובהתאם לסעיף 1.4 להסכם הוענק לתובעים שעבוד ראשון בדרגה על כל הנכסים המגיעים למשיבה 1 מהמשיבה 3. בנוסף נטען כי לטובת התובעים הונפקה אגרת חוב והשעבוד נרשם כדין במסמכי החברה וברשם החברות ולפי שלא סולק החוב מבקשים התובעים לפרוע את החיוב מהמשכון שניתן להם. מכח הוראת סעיף 20 לחוק המשכון רשאים התובעים, כך נטען, לממש זכותם "בדיוק כמו שהנושה יכולה לממשה". לסיכום נטען כי אין כל חפיפה בין הסעד העיקרי לסעד הזמני שכן הסעד הזמני מטרתו לעקל כספים וזכויות בעוד הסעד העיקרי מטרתו לממש אותן זכויות וכספים.
10. ככלל כאמור, בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), הוסדרו ההוראות הנוגעות לעיקול זמני בסימן ב' לפרק טו' . בתקנה 103 נקבע, לאמור:

"בתביעה לסכום כסף רשאי בית המשפט להטיל עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו או ברשות המבקש או ברשות מחזיק... והכול אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין."

בתקנה 97 לתקנות נקבע, לאמור:

"(א)בלי לגרוע מסמכויות בית המשפט הנתונות לו לפי פרק ח', הבקשה למתן סעד זמני תידון במעמד בעלי הדין, ואולם בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים, לתת סעד זמני ארעי במעמד צד אחד, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות, כי קיים חשש סביר שהעיכוב שייגרם כתוצאה מקיום הדיון במעמד בעלי הדין או הבאת הבקשה לידיעת המשיב תסכל את מטרת הסעד הזמני או תגרום למבקש נזק חמור.

(ב)הסעד הזמני הארעי יעמוד בתוקפו לפי האמור בו או עד למתן החלטה אחרת.

(ג)על אף האמור בתקנת משנה (א), יידונו בקשות לצו עיקול זמני וצו לתפיסת ראיות במעמד צד אחד, זולת אם סבר בית המשפט כי אין בקיום דיון במעמד בעלי הדין כדי לסכל את מטרת הצו."

1. מתן סעד זמני, מחייב, איפוא, בחינה האם מתקיימים שני התנאים עיקריים, האחד בחינת סיכויי התביעה וקיומן של ראיות לכאורה התומכת בסיכוייו של המבקש לזכות בהליך תוך עמידה בתנאים הקבועים בתקנות בנוגע למתן הסעד המבוקש. וכן בחינת מאזן הנוחות, תוך שקילת הנזק שייגרם למבקש במידה ולא יינתן הסעד, אל מול הנזק הצפוי לצד השני במידה ויינתן הסעד. נפסק כי בין השיקולים מתקיימת 'מקבילית כוחות', לפיה ככל שהוכח שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק יותר לטובת המבקש, יקטן הצורך בהוכחת סיכויי ההליך ולהיפך. ביהמ"ש נדרש גם לבחון שיקולים שביושר, קרי תום לב, מידתיות הסעד המבוקש, ניקיון כפיו של המבקש, העדר שיהוי וכד' (ע"א 2912/16 אלשייך הנדסה בע"מ נ' קורין יהודה (אריה) (18.05.2016); ע"א 9692/16 שאול אסרף ובניו חברה לבנייה בע"מ נ' יעקב ואלעזר אברהמי חברה לבניין בע"מ (18.01.2017); רע"א 4783/13 עו"ד יוסי כהן נ' יואב יצחק (07.07.2013)).
2. בבקשה שהוגשה ע"י המבקשים נטען לחבות ישירה בין המבקשים למשיבים ובין היתר צוין, כי משיבה 1 הינה הלווה, משיבה 3 נטען חברה פרטית העוסקת בייזום "שותפה של נתבעת 1 בפרויקט אשר התגמולים והזכויות המגיעים לנתבעת 1 ממנו, שועבדו לטובת התובעים להבטחת החזר ההלוואה". אשר למשיבה 4 נטען, כי היא חבה ישירות לתובעים וערבה כלפיהם בערבות אישית להבטחת התחייבות משיבה 3 כלפיהם.
3. לאחר ששמעתי כאמור את התנגדותן של משיבות 3 ו-4 אני סבורה כי בשלב המקדמי בו מצוי הדיון מתקיימת זיקה ישירה כנגד המשיבה 1 ואולם, הנסיון לראות במשיבות 3 ו-4 כמי שחבות כלפי המבקשים ומכח אותה חבות יוטלו עיקולים על כלל הכספים המצויים בידיהן אינה עולה בקנה אחד עם בחינת מאזן הנוחות ואף עם עקרונות תום הלב הנדרשים ועקרון המידתיות כפי שיפורט להלן.
4. המבקשים אין חולק הלוו כספים למשיבה 1 ומכוחו נכרת הסכם ההלוואה מיוני 2017, הוא ההסכם מושא הבקשה והתביעה כאחד (להלן- "הסכם ההלוואה"). עם זאת, המבקשים מבקשים להיבנות מהסכם ההלוואה שנחתם ביום 25.4.2017 בין המשיבה 1 למשיבה 3 ולצד ג' קרי המשיבה 4 (להלן- הסכם המימון) (ר' בין היתר ס' 2-6 לסיכום טענותיהם). המבקשים נתלים בסעיף 15.2 להסכם ההלוואה אשר לטענתם במסגרתו הסכימה המשיבה 3 כי המשיבה 1 תעביר ותמחה זכויותיה על פי הסכם זה ולטענתם אין חולק כי זכויות אלה הומחו לטובת המבקשים וכי השעבוד נעשה לטובת המבקשים במסגרת סעיף 1.4 להסכם ההלוואה ובהתאם לסעיף 3(א) לחוק המשכון.
5. כבר בשלב זה יצוין כי אכן המבקשים עצמם אינם צד להסכם המימון . את יהבם הטילו על הוראת סעיף 1.4 להסכם ההלוואה הדן בבטוחה למלווה ואולם, נמנעו מלצטט את סעיף 1.6 לאותו הסכם ההלוואה לפיו "מוסכם בזאת כי לא ניתנת ערבות אישית כלשהי לשם הבטחת פירעון החוב". זאת ועוד הפרת הסכם ההלוואה עפ"י סעיף 1.7 מקנה ללווה שיקול דעת טרם הגשת תביעה, לרבות הגשת בקשה להטלת עיקולים כנגד היזם וזאת להבדיל מהעדר הוראה המקנה למלווה זכאות זו.
6. סעיף 4.3 להסכם ההלוואה מציין כי הסכם המימון מצורף להסכם זה וכי למבקשים "..ולא תהא כל טענה ו/או דרישה כלפי הלווה בקשר עם אילו מהוראות הסכם ההלוואה כאמור". אשר להסכם המימון , זה מסדיר ברורות את היחסים בין המשיבה 1 למשיבות 3-4 –כאמור המבקשים אינם צד להסכם זה. אותו הסכם נקבע ברורות "בא להסדיר את היחסים שבין הצדדים לו בלבד והוא אינו בגדר "חוזה לטובת אדם שלישי"." (ר' סעיף 15.11 להסכם המימון).
7. המבקשים כורכים כאמור זכאותם מכח סעיף 1.4 להסכם ההלוואה זכות "לממש את הזכות בדיוק כמו שהנושה יכולה לממשה" וזאת מכח סעיף 20 לחוק המשכון.
8. ואולם, אכן בחוק המשכון, תשכ"ז-1967 נקבע, מפורשות, כי- "מושכנה זכות שיש לחייב כלפי אדם אחר, רשאי הנושה לממשה כשם שהחייב היה יכול לממשה; הוא רשאי לעשות כן אף אם חל המועד לקיום הזכות לפני המועד לקיום החיוב המובטח; והכל באין קביעה אחרת בהסכם המישכון.". במקרה דנן, התחייבות הלווה כלפי המלווה בהסכם המשכון מתייחסת "להתחייבויות כלפי המלווה". לא זו אף זו, הבקשה להטלת עיקול מתייחסת לתפיסת הכספים של משיבה 3 ו-4 מבלי אבחנה בין כספי המשיבות לבין הכספים של משיבה 1 המוחזקים בידיהן. אבחנה זו מהותית, לאור נוסחו של הסכם ההלוואה ובשים לב לכך שמדובר בסעד זמני, טרם הגשת כתב הגנה וטרם בירור התובענה על מורכבותה.
9. שקלתי איפוא הנטען בכובד ראש, ונתתי דעתי לכך שבפסיקה נקבע כי עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקנין כזכות חוקתית, יש ליתן משקל רב לזכות הקנין של הנתבע כאשר עורכים איזון אינטרסים עת דנים בבקשת עיקול זמני (בר"ע 1412/02 אשד – גשר בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (83), 33). פסיקת בתי המשפט אף קובעת, כי במאזן האינטרסים יש ליתן עדיפות לאינטרס הנתבע, הן בשל מעמד הבכורה של זכות הקניין, והן בשל העובדה כי התובע נושא בנטל הראיה (בש"א 4459/94 סולמונוב נ' שרבני, פ"ד מט (3) 479)."
10. לאור כל הנטען, אני סבורה כי הותרת העיקול הכספי על כלל כספי המשיבות 3-4 ונכסיהן, להבדיל מהעיקול שהושת על הלווה היא משיבה 1- מהווה במסגרת עריכת איזון האינטרסים פגיעה משמעותית בזכויות משיבות אלה עוד טרם שזכו המבקשות בפסק דין לטובתן, מכח החבות הישירה כאמור שלהן כלפי המשיבה 1. ההכבדה בהקשר זה לא הוכחה כמתחייב. הותרת העיקולים כמובע ע"י המשיבות עלולה לשבש כלל פעילותן העסקית של המשיבות 3-4, בשים לב לתוצאת העיקול עד כה (ר' הודעת ב"כ משיבה 3). הפרשנות המוצעת ע"י המבקשות בהקשר זה טעונה הוכחה ובמקרה דנן, אף הכרעה לגופו של עניין תוך "איתור" כספי ההלוואה שהומחו כנטען.
11. לפיכך, אני מורה על מחיקת העיקולים שנרשמו על הנכסים והכספים של משיבות 3 ו-4 אלא אם כן תבצענה המבקשות בדיקה פיננסית מעמיקה ותוכחנה זיקה כספית ישירה למשיבות אלה, קרי כספים שהועברו לידיהן מכספי ההלוואה ע"י המשיבה 1 והמוחזקים בידיהן. אחרת תתברר התביעה גופא וזכאותן של המבקשות להיפרע תוכרע ממילא.
12. יוער, כי אכן כנטען בין הצדדים תניית שיפוט ברורה ומוסכמת הוא בית המשפט המוסמך במחוז תל אביב. הגשת הבקשה בפני בית המשפט כאן נעשתה איפוא בניגוד להוראת סעיף 13 להסכם ההלוואה. עניין זה לא הועלה כלל ע"י המבקשות.
13. לאחר ששקלתי מורכבות הנטען אני סבורה כי בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשפ"א, 27 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.

חתימה