בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבית שמש (כב' סגן הנשיא, ש' הרבסט) מיום 1.3.2021 בת.א. 65594-12-17. בהחלטה נושא הבקשה נמנע בית משפט קמא ממתן הוראות נוספות בכל הנוגע לבקשת המבקשים לגילוי מסמכים ספציפיים.

רקע עובדתי

1. המשיבה הגישה נגד המבקשים תביעה כספית על סך של 640,348 ₪. ביסוד התביעה חילוקי דעות בין המבקשים לבין המשיבה באשר לביצוען של עבודות בנייה במגרש של המבקשים ביישוב מתתיהו. לפי הנטען בכתב התביעה בין המושב לבין חברה נוספת שנבחרה כמנהלת הפרויקט, נחתם הסכם מול המשיבה להספקת שירות בנייה לצורך הקמת שכונה חדשה עבור משתכנים שיבקשו להתקבל לחברות במושב, ולבנות בו את ביתם (להלן: "ההסכם"). ההסכם כלל הוראה שלפיה הצדדים מתחייבים להסתייע בשירותיה של המשיבה, ומכוח הוראה זו המשיבה טענה כי המבקשים חבים לה את הסכום האמור.
2. המבקשים הגישו בקשה לעיכוב הליכים מכוחה של תניית בוררות, שנדחתה (החלטה מיום 24.5.2018) , ולאחר מכן הגישו כתב הגנה שבו חלקו על טענות המשיבה. אחר השלמת הגשת כתבי הטענות הוגשה בקשה לסילוק על הסף. הדיון בבקשה וישיבת קדם משפט ראשונה התקיימו רק ביום 4.7.2019 כאשר עד לאותה ישיבה הגישו הצדדים לבית המשפט בקשות ותגובות רבות.
3. בישיבה שהתקיימה ביום 4.7.2019 הורה בית משפט קמא על המצאת מסמכים מתיק בית הדין הרבני, וכן הורה על גילוי מסמכים הדדי, וזאת עד ליום 2.10.2019. הצו שהופנה לבית הדין גרר גם הוא הליכים לא מעטים, וביום 23.1.2020 התקיימה ישיבת קדם משפט נוספת. בסיומה של אותה ישיבה הורה בית משפט קמא על הגשת תצהירי גילוי מסמכים מטעם הצדדים עד ליום 1.3.2020 ועל עיון במסמכים עד ליום 1.4.2020. בתוך כך, הורה בית המשפט לבית הדין הרבני להעביר את המסמכים שציין, וקבע מועד לשמיעת ראיות ליום 29.10.2020.
4. ביום 12.2.2020 הגישו המבקשים בקשה להורות על עיון במסמך לפי תקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הקודמות), ולאחריה גם בקשות למחיקת כתב התביעה ולמתן פסק דין. לאחר סבבים נוספים של בקשות, תגובות ותשובות ניתנה ביום 4.6.2020 החלטה נוספת על ידי בית משפט קמא.
5. באותה החלטה הורה בית משפט על מועדים עדכניים וקבע כי תצהירי גילוי מסמכים מטעם הצדדים יוגשו עד ליום 17.6.2020 (וכי התצהירים לא יעסקו במסמכי בית הדין הרבני); עיון הדדי במסמכים יתקיים ביום 1.7.2020, כאשר תצהירים מטעם המשיבה יוגשו עד ליום 15.8.2020 ותצהירים מטעם המבקשים עד ליום 1.10.2020. ישיבת ההוכחות הקבועה נותרה על כנה.
6. ביום 17.6.2020 הגישה המשיבה לבית משפט קמא תצהיר גילוי מסמכים ולצדו בקשה לחיסיון התצהיר עד שהמבקשים יגישו את תצהיר גילוי המסמכים מטעמם. בית המשפט נעתר לבקשה. בהיעדר תצהיר גילוי המסמכים מטעם המבקשים, פנתה המשיבה בבקשה למחיקת כתב ההגנה. המבקשים צרפו לתגובתם את תצהיר גילוי המסמכים מטעמם.
7. ביום 1.7.2020 פנו המבקשים לבית משפט קמא בבקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים לפי תקנה 113 לתקנות הקודמות. בבקשה פורטו 23 מסמכים שונים. לאחר לא מעט בקשות ותגובות הוגשה תגובת המשיבה לבקשה זו.
8. ביום 16.8.2020 ניתנה, שוב, החלטת בית משפט קמא בקשר עם גילוי המסמכים. בכל הנוגע לגילוי המסמכים הכללי ולעיון, הורה בית משפט קמא היכן ייערך העיון ומתי. בית משפט קמא האריך את המועדים ודחה את בקשת המבקשים לדחיית התביעה. בהתייחסו לגילוי המסמכים הספציפי, הורה בית משפט קמא למבקשים להגיש בקשה, שתיתמך בתצהיר, ובה יפרטו ביחס לכל אחד מ-23 המסמכים שאת גילוים ביקשו, מדוע הוא נדרש ומה הרלוונטיות שלו לתובענה וזאת עד ליום 6.9.2020. ההחלטה התייחסה גם למסמכים המצויים בידי תאגיד בנקאי ולמסמכי בית הדין הרבני. החלטת בית משפט קמא גררה סבב נוסף של בקשות ותגובות.
9. ביום 7.9.2020 הגישו המבקשים בקשה מפורטת לגילוי מסמכים ספציפיים. הבקשה אוחזת 11 עמודים בנוסף לנספחים שונים, והיא מתייחסת ל-29 מסמכים או קבוצות מסמכים שהמבקשים עותרים לגילויים. לאחר לא מעט בקשות ותגובות נוספות ניתנה ביום 11.10.2020 החלטת בית משפט קמא שבה בית המשפט שב והסדיר את העיון במסמכים, ואת מקום עריכת העיון. בכל הנוגע לבקשה המפורטת לגילוי מסמכים ספציפיים הורה בית המשפט, בהיעדר תגובת המשיבה, כמבוקש. נוסף על כך, נקבעו מועדים חלופיים להגשת תצהירים ובית המשפט החליט כי ידון בבקשות למחיקה ובבקשות האחרות לאחר הגשת הסיכומים. מועד ההוכחות שנקבע נותר בעינו.
10. יומיים לאחר מכן, ביום 13.10.2020, בעקבות בקשה של המשיבה לאפשר לה להגיב בכל הנוגע לעניינים שנדונו בהחלטה מיום 11.10.2020, נתן בית משפט קמא החלטה נוספת שעוסקת בעניין המסמכים וסדרי הדיון.
11. בהחלטתו ציין בית משפט קמא כי סבר לתומו כי די יהיה בפרק זמן של תשעה חודשים, "תשעה ירחי לידה" כהגדרתו, כדי להשלים את "הריונו" של התיק, לגלות ולעיין בכל המסמכים ולהגיש תצהירי עדות ראשית, אלא שהתברר לו כי טעה ובמהלך התקופה הוגשו לא פחות מ-53 בקשות ותגובות. בית המשפט חישב ומצא כי קצב הגשת הבקשות עמד על שתיים לשבוע. הוא הוסיף וכתב:

"מספר רב זה של בקשות עסק ב"אין" אשר בתיק דנן במקום לעסוק ב"יש" אשר בו, ותחת קידומו ו"בישולו" לקראת שמיעת הראיות – נמצאנו כעת, שבועיים ימים טרם מועד שמיעת הראיות, ללא גילוי מסמכים, ללא תצהירי עדות ראשית..."

1. אחר הדברים האלה קבע בית המשפט, שוב, את סדרי העיון ההדדי במסמכים, נתן הוראה לעניין התנגדות לעיון במסמכים מסוימים, וכן לעניין מסמכי בית הדין הרבני ועוד הורה על הגשת תצהירי העדות הראשית בפער של יומיים סמוך לפני מועד ההוכחות. בית המשפט לא נדרש בהחלטה זו לבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים.
2. תקוותו של בית משפט קמא כי העניינים יעלו על מסלול ענייני נכזבה ובסופו של דבר מועד ההוכחות נדחה ונקבעו מועדים חלופיים להגשת התצהירים. גם מועדים אלה בוטלו בשל מחדלי הצדדים בקיום ההחלטות והבקשות האין-סופיות. מכל מקום ביום 8.11.2020 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים, ובמסגרתה פרטה לגבי המסמכים השונים (מה מצוי ברשותה, מה אינו רלוונטי, ומה חסוי).
3. ביום 11.11.2020 ניתנה החלטת בית משפט קמא שבה התייחס למסמכים השונים וקבע ביחס לכל אחד מהם האם הוא רלוונטי והאם נדרש לגלותו. המבקשים פנו בבקשת רשות ערעור על ההחלטה וטענו, בין היתר, כי ההחלטה ניתנה מבלי שהתאפשר להם להשיב לתגובת המשיבה (רע"א 30271-11-20). ביום 17.12.2020 קיבל בית משפט זה (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) את הבקשה, דן בבקשה כבערעור, ביטל את ההחלטה, והורה לבית משפט קמא לאפשר למבקשים להגיש תשובה לתגובה, וכן להורות למשיבה לתמוך בתצהיר את תגובתה לבקשה. אף שהמבקשים זכו לא נפסקו לזכותם הוצאות בשל "סגנונם הבוטה והמשתלח כלפי כב' בית משפט קמא" כמפורט בפסק הדין.
4. בהחלטה מיום 20.12.2020 ניתנו על ידי בית משפט קמא הוראות משלימות, וזאת בהתאמה לפסק הדין של בית המשפט המחוזי. לצדן קבע בית משפט קמא כי ישיבת ההוכחות תתקיים וכי עדי המשיבה יחקרו נגדית על תצהיריהם, וזאת בטרם יגישו המבקשים תצהירי עדות ראשית מטעמם. ישיבת ההוכחות אכן התקיימה והעידו בה ששה עדים.
5. ביום 3.1.2021 הגישה המשיבה לבית משפט תצהיר התומך בתגובתה לבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, והמבקשים נזקקו ללא פחות מ-14 עמודים של תשובה לתגובה.
6. בתצהיר מסרה המשיבה פירוט ולפיו המסמכים שצוינו באותיות א'-ה', ז'-ט', י"ג אינם מצויים תחת ידה, וככל שאלו יאותרו, תימסר על כך הודעה לבית המשפט (ר' סעיפים 6, 8-9 ו-11 לתצהיר); כי המסמכים שסומנו באותיות י'-י"ב נמסרו לעיון הצד שכנגד (סעיף 10 לתצהיר); כי המסמכים המסומנים באותיות י"ד-י"ז הם חסויים, וקשורים בחשבון נאמנות – והתקבלה החלטה קודמת בעניינם על ידי בית משפט קמא (ר' סעיף 12 לתצהיר); כי ביחס למסמכים המסומנים באות כ"ב – לא מובן באיזה מסמך מדובר (ר' סעיף 17 לתצהיר); וכן כי ביחס למסמך המסומן באות ו' הוצהר, בין היתר, כי אינו נוגע לעניינה של התביעה (ר' סעיף 7 לתצהיר).

החלטת בית משפט השלום מיום 4.2.2021 והבקשה שהוגשה בעקבותיה

1. בעקבות החלטת בית משפט זה מיום 17.12.2020, ולאחר הגשת התשובה לתגובה והתצהיר מטעם המשיבה, ניתנה ביום 4.2.2021 החלטתו המעודכנת של בית משפט קמא שבה קבע כי ביחס למסמכים י"ח-י"ט, הרי שככל שמדובר במסמכים המתעדים תנועות סכומי כסף המשויכים למשפחת הנתבעים ורק במקרה זה, ומאחר שמדובר במסמכים הנמצאים בליבת המחלוקת בין הצדדים – הרי שאלו יועברו למבקשים עד ליום 21.2.2021. באשר למסמכים כ'-כא' – המדובר במסמכים שעניינם בטענה לניגוד עניינים שאינה רלוונטית ולכן אין להעבירם.
2. המשיבה הודיעה לבית משפט קמא ביום 17.2.2021 על המצאת המסמכים שנתבקשו למעט מסמך י"ח, תוך שציינה כי אין מסמכים המתעדים תנועות של סכומי כסף המשויכים למשפחת המבקשים (והפנתה בתצהיר בעניין זה).
3. המבקשים הגיבו להחלטה ולהודעת המשיבה וציינו כי בית המשפט לא החליט באשר למסמכים שסומנו א'-י"ז ו-כ"ב-כ"ט, אלא רק למסמכים שסומנו י"ח-י"ט ו-כ'-כ"א, עמדו על הגשתו של תצהיר התומך בהודעת המשיבה, והסבירו מדוע המסמכים לעניין ניגוד העניינים הם רלוונטיים.

החלטת בית משפט קמא מיום 1.3.2021

1. בהחלטה נושא הבקשה כתב בית משפט קמא את הדברים הבאים:

"עיינתי בבקשה ובנימוקיה.

אשר למסמכים שהתובעת טענה כי אינם בידה – הרי שהוגש זה מכבר תצהירו של מר זאדה, ביום 3.1.21, ובו הצהרתו כי המסמכים אינם בידו, ודי בכך.

אשר למסמכים הנוגעים לטענת ניגוד עניינים – הרי שאלה אינם בליבת המחלוקת, הם אינם נוגעים לתשלום שניתן או לא, ו/או לבית אשר נבנה או לא נבנה ולכן אינם רלוונטיים.

משכך – אין להוסיף על ההחלטות הקודמות אשר ניתנו.

תצהירי הנתבעים יוגשו במועד אשר נקבע לכך"

עיקרי הטענות

1. המבקשים טוענים כי בית המשפט נמנע מלהכריע בבקשתם ולתת החלטה ברורה ביחס לחלק מהמסמכים וכי ההחלטה קובעת כי די בהצהרה כוללנית ולקונית של המשיבה, במסגרת ההתנגדות לבקשה, כי "אי אלו מסמכים אינם בידיה כעת (ללא כל פירוט)", וזאת בניגוד למבוקש ולנדרש. בנוסף המבקשים טוענים כי אין לקבל את גישתו של בית משפט קמא ולפיה יגולו רק מסמכים הנוגעים ללבת המחלוקת.
2. בסקירת הרקע להחלטה המבקשים עומדים על כך שהמשיבה לא פעלה בהתאם לתקנות ולא הגישה כנדרש תצהיר הנותן גילוי של מסמכים ספציפיים, ורק בעקבות הוראת בית המשפט הוגש תצהיר ביום 3.1.2021 אך תצהיר זה אינו עונה על הנדרש בהתאם לתקנה 113 לתקנות הקודמות או לתקנה 57 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות).
3. זאת ועוד החלטת בית משפט קמא מתייחסת אך ורק ל-4 מתוך 29 מסמכים וסוגי מסמכים שנתבקשו, מבלי שניתנה החלטה חדשה (לאחר ביטול ההחלטה) שמתייחסת ל- 25 המסמכים האחרים. מכאן עמדתם של המבקשים לפיה בית המשפט נמנע מלתת החלטה כלשהי לגבי מסמכים שנתבקשו וההחלטה מיום 4.2.2021 התייחסה אך ורק למסמכים י"ח-כ"א וההחלטה מיום 1.3.2021 התייחסה לכל היותר למסמכים לגביהם המשיבה הצהירה כי אינם בידה כעת (מסמכים א'-ה', ז'-ט' י"ג, כ-כ"א). לשיטת המבקשים לא ניתנה החלטה בקשר למסמכים שסומנו "ו'", י'-יב', י"ד-י"ז, כ"ב-כ"ט.
4. לצד טענות אלה המבקשים טוענים כי קבלת התצהיר מטעם המשיבה כלשונו מנוגדת להוראות התקנות הקודמות והתקנות החדשות, ואינה כוללת את מלוא הפירוט הנדרש לפי התקנות.
5. המשיבה טוענת כי המדובר בערעור על החלטה מוקדמת יותר, באצטלה של ערעור על החלטה מאוחרת, שעה שהמועד להגשת ערעור על ההחלטה הראשונה חלף ולא עולה מתוך הבקשה כי אכן הכוונה היא לבקש רשות ערעור על ההחלטה הראשונה. נוסף על כך המשיבה טוענת כי ההחלטה שניתנה נכונה וכי תצהיר שבו נאמר כי המסמכים המבוקשים אינם מצויים בידי המשיבה הוא תצהיר מספיק, וממילא אין מקום להתערב בשיקול הדעת הרחב שנמסר לבית משפט קמא.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, החלטתי לדחות את הבקשה. להלן אפרט את הנימוקים שהביאו אותי למסקנה זו.
2. בית משפט קמא החליט בבקשה לגילוי מסמכים ספציפי, בהחלטתו הראשונה מיום 4.2.2021. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור אלא בקשה למתן החלטה, שבגדרה ביקשו המבקשים מבית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו (אף שלא כינו את בקשתם כך אלא כ"בקשה למתן החלטה").
3. אלא, שלבקשה לעיון מחדש –אין יסוד. הליך העיון מחדש במשפט האזרחי הוסדר בחקיקת המשנה ביחס לסעדים זמניים (ר' תקנה 98 לתקנות החדשות ותקנה 368 לתקנות הקודמות). גבולותיו של הליך ה"עיון מחדש" הורחבו עם הזמן גם להליכי ביניים נוספים במשפט האזרחי, לרבות הליך גילוי ועיון במסמכים. בתוך כך נקבע כי, הערכאה המבררת עשויה להידרש להחלטותיה הדיוניות פעם נוספת ככל שחל שינוי נסיבות מהותי לאחר קבלת ההחלטה המקורית, המצדיק בחינת ההחלטה המקורית פעם נוספת; ולחילופין, במקרים שבהם הערכאה המבררת טעתה טעות טכנית מובהקת בהחלטתה המקורית, תוך שהעמדת בית המשפט על טעותו הטכנית, תביא אותו לשנות ולתקן את החלטתו המקורית (ר' רע"א 1687/17 קואופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ, פיסקה י' (7.3.2017)).
4. מטבע הדברים, השימוש בסמכות זו ייעשה במשורה, ויימנע מצב שבו בעלי דין יבקשו עיון מחדש בהחלטה כ"מקצה שיפורים" או כמכשיר לשינוי החלטות דיוניות שאינן לרוחם. מדיניות משפטית המתירה שימוש נרחב בהליך העיון מחדש תכביד שלא לצורך על בית המשפט, ותיפגע הן בבעלי הדין והן בטיב השירות שייתן בית המשפט לכלל בעלי הדין בכל ההליכים השונים שלפניו (ר' רע"א 5168/01 עליזה ראובני נ' יעקב בן הרוש מוסך שיא פוינט בע"מ (28.10.2001)). משכך, שימוש בהליך ה"עיון מחדש" שלא לצורך, שמתבטא בהגשת בקשות תכופות לעיון חוזר בסוגיות שונות בפני אותו מותב, עולה לכדי שימוש לרעה בהליכי משפט, ומשמש טעם טוב כשלעצמו לדחיית הבקשה לעיון מחדש בהליכי ביניים במשפט האזרחי (ר' חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 426-428 (2012)).
5. בעוד שבהחלטה מיום 4.2.2021 נקבעו קביעותיו של בית משפט קמא לגבי המסמכים השונים, הרי שבהחלטה מיום 1.3.2021, כל שכתב בית משפט קמא הוא כי הכריע בטענות שהועלו לפניו שנית ביום 4.2.2021 ולכן אינו נדרש לכך פעם נוספת. דחיית הבקשה שהייתה, כאמור, במהותה, בקשה לעיון מחדש בהחלטה, עולה בקנה אחד עם הקווים המנחים לעיון מחדש בהחלטה דיונית ואין יסוד להתערב בה. מאחר וזו ההחלטה הנתקפת במסגרת הבקשה שלפני, די אפוא בנימוק זה כדי להביא לדחיית הבקשה, שכן המבקשים לא הצביעו על שינוי נסיבות מהותי שחל לאחר קבלת ההחלטה המקורית או על טעות טכנית מובהקת בהחלטה האמורה.
6. אף שדי היה בכך שהבקשה הופנתה כלפי ההחלטה מיום 1.3.2021 ולא כלפי ההחלטה מיום 4.2.2021, מצאתי כי יש מקום להתייחס גם להיבטים נוספים, העולים מעיון בתיק בית משפט קמא, כפי שפורט לעיל, ואף הם תומכים בדחיית הבקשה.
7. ככלל, "ההחלטה אם להורות על מתן צו לגילוי מסמכים או אם לא, מצויה בסמכותה של הערכאה הדיונית, לה שיקול דעת רחב בעניינים הנוגעים לאופן ניהול ההליך, ובכלל זה בעניינים הקשורים בגילוי ועיון במסמכים" (ר' רע"א 8761/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 10 וההפניות שם (20.1.2021)).
8. דברים אלה יפים למקרה שלפנינו. הארכתי בתיאור ההליכים המתנהלים לפני בית משפט קמא, בעשרות הבקשות שהוא נדרש לעסוק בהן ולהחליט לגביהן ובדרך התנהלותם של הצדדים. קשה שלא להתרשם מכך שהצדדים מנסים להתיש את בית המשפט, והפירוט הרחב שלעיל משקף אך חלק קטן מהמהמורות שהצדדים מציבים בדרכו של בית המשפט לקדם את ההליך בדרך מהירה ועניינית, תוך שהם מכבידים ומקשים על בירורו, מעכבים את התקדמותו וגוררים את בית משפט קמא לעיסוק מיותר בטפל ולהפיכתו לעיקר.
9. הליכי הגילוי והעיון במסמכים הם "אמצעי עזר חשובים שתועלתם רבה, בעיקר על ידי החסכון בזמן המבוזבז על השמעת עדים. עם זאת, אין לשכוח שמדובר באמצעים שמטרתם ליעל את שמיעת המשפט שהם טפלים לעיקר. החסכון בזמן שניתן להשיג על ידי אמצעים אלה הוא שיקול חשוב, אולם שיקול זה מפסיד מערכו אם הזמן המבוזבז בשל התנצחויות על שאלות מסוימות או מסמכים מסוימים, בערכאה הדיונית ובערכאת הערעור, עולה על המידה" (רע"א 6823/96 תחריר עפאנה נ' מדינת ישראל (29.10.1997)).
10. התובענה שלפנינו, על שלל הבקשות, התגובות, התשובות וההחלטות בעניינים מקדמיים מדגימה אולי יותר מכל את חוסר ההלימה בין הזמן המוקדש לעיסוק בגילוי ועיון במסמכים לבין ניהול ההליך כולו. משכך, אין לי אלא להצטרף לגישתו של בית משפט קמא, ולפיה הגיעה העת לסיים את הסאגה הבלתי נגמרת של ההתעסקות במסמכים, להסתפק במה שנעשה עד עתה ולהמשיך בשלב שמיעת הראיות.
11. מסקנה זו, שנראית מובנת מאליה לאור כל האמור לעיל, נשענת גם על עקרונות היסוד שנקבעו במסגרת התקנות החדשות, שחלים מאז 1.1.2021 מכוחן של הוראות המעבר ובין היתר נובעת מחובתם של בעלי הדין ובאי כוחם במיקוד, בירור והכרעה בפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת (תקנה 3 לתקנות החדשות), ולצדה של הוראה זו החובה להימנע משימוש לרעה בהליך השיפוטי (תקנה 4 לתקנות החדשות). המעט שניתן לומר על דרך ההתנהלות בהליך המתנהל לפני בית משפט קמא היא כי ההתנהלות בו גובלת ב"פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו ולמורכבותו".
12. לפיכך, אף אם הבקשה הייתה מופנית כלפי ההחלטה הנכונה ניתן היה לשקול את דחייתה לאור עקרונות היסוד, וכן בהסתמך על תקנה 147 (א) לתקנות החדשות, המחילה את הוראות פרק ו' לתקנות החדשות בשינויים המחויבים בשלב הערעור. בין ההוראות האלה מצויה הוראת תקנה 42 לתקנות החדשות המאפשרת מחיקת כתבי טענות בשל שימוש לרעה בהליכים.
13. אציין כי לא נעלם מעיני, שיתכן והחלטתו של בית משפט קמא מיום 4.2.2021 אכן אינה מתייחסת באופן מובחן לכל אחד ואחד מהמסמכים שנתבקשו, אך בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה, דומה כי ניתן ללמוד מההתייחסות הכללית שעמדתו של בית משפט קמא לגבי אותם מסמכים נותנת מענה שניתן להסתפק בו לשאלות שהתעוררו. זאת ועוד, אני נכון אף להניח כי חלק מהמקור לתקלות הדיוניות הוא ניסוחו של התצהיר שלא בהתאם לתקנה 113 לתקנות הקודמות ולטופס 12 המצוי בתוספת לאותן תקנות, אלא שהמידע נמצא בתצהיר שהוגש, ואיני סבור כי די בכך כדי להצדיק התערבות בשיקול דעתו של בית משפט קמא בכלל ובהינתן מהלך הדברים המתנהל לפניו עד עתה.
14. בשולי הדברים אוסיף כי, מקומם של הליכי הגילוי והעיון הוא בשלב קדם המשפט ולא בשלב שבו ההליך נקבע להוכחות ואף מצוי בעיצומה של שמיעת הראיות. מהלך הדברים כפי שתואר לעיל יצר עירוב בין שלב קדם המשפט לשלב שמיעת הראיות, שעה שההליך נקבע לשמיעת ראיות בטרם הושלם כל הטעון השלמה בישיבת קדם המשפט.
15. דרך זו פגעה בסופיות העיסוק בעניינים המקדמיים – סופיות שנקבעה בתקנה 149 (ב) לתקנות הקודמות, וכן חלה מכוחה של תקנה 49 (ז) לתקנות החדשות, הביאה לדחיית מועד ההוכחות ולבסוף לקיום ישיבת הוכחות מבלי שראיות המבקשים - הנתבעים הוגשו, אף שבית משפט קמא סבר מלכתחילה כי נכון להורות על הגשתם של תצהירים מטעם שני הצדדים בטרם תישמענה החקירות הנגדיות. הדעת נותנת כי נכון היה לסיים את הטיפול בכל העניינים המקדמיים, ולקבוע את תכנית המשפט בטרם קביעת התיק להוכחות (ר' רע"א 5285/16 מנורה מבטחים חברה לביטוח נ' פלונית (7.8.2016) וכן תקנה 63 (ד) לתקנות החדשות).

סיכום

1. הבקשה נדחית.
2. נוכח התנהלותם של הצדדים בהליך המתנהל לפני בית משפט קמא, לא ראיתי מקום לזכות מי מהם בהוצאות מהצד שכנגד. כל צד יישא בהוצאותיו. העירבון שהופקד יוחזר למפקיד.

ניתנה היום, ו' אייר תשפ"א, 18 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.