1. בפניי בקשה שהוגשה על-ידי חברת המזרח לאחזקות בע"מ (להלן: "המזרח"), לאכיפת שעבודים ולמינויו של עו"ד ראובן בכר ככונס נכסים קבוע על 21,264,266 מניות חברת קרדן ישראל בע"מ (להלן: "קרדן"), הכל כמפורט בבקשה (להלן ובהתאמה: "המניות המשועבדות" ו"הבקשה").
2. יצוין כי מניות קרדן מוחזקות על-ידי חברת טלרומית יזמות בע"מ (להלן: "טלרומית") המצויה בבעלות מר יוסף גרינפלד ואשר בעניינו מתנהל הליך פשיטת רגל (תיק פש"ר 44746-03-15) (להלן: "החייב").
3. ביום 11.8.2015 ניתן צו כינוס לנכסי החייב ועו"ד עופר שפירא מונה כמנהל מיוחד לנכסיו, ובהמשך, ביום 2.1.2019 אושר הסדר נושים בעניינו של החייב ועו"ד שפירא מונה כנאמן לביצועו (להלן בהתאמה: "הסדר הנושים" ו"הנאמן").
4. במסגרת הסדר הנושים, נקבע אופן פירעון חובותיו של החייב לנושים, אשר עמדו נכון למועד אישור ההסדר, על סך של כ-234 מיליון ₪, בין היתר באמצעות הלוואה על סך של כ-29.5 מיליון ₪ שהעמידה המזרח לטובת הסדר הנושים (הסכם ההלוואה נחתם ביום 2.12.2018 בין החייב וטלרומית לבין המזרח), כנגד הגדלת הבטוחה על המניות המשועבדות ופירותיהם כמפורט בהסדר הנושים (ראו סעיף 5.1 להסדר הנושים ובפרט סעיף 5.1.6 להסדר) (להלן: "הסכם ההלוואה בין החייב וטלרומית לבין המזרח"). הסכם זה צורף כנספח 10 להסדר הנושים ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו כאמור בסעיף 5.1.7 להסדר הנושים.
5. יצוין כי להלוואה זו קדמה הלוואה שהעמידה המזרח לטלרומית בשנת 2014 על סך של כ-8 מיליון ₪ כנגד שעבוד חלק מהמניות המשועבדות (להלן וביחד: "ההלוואות"). עוד יצוין כי החייב ערב כלפי מזרח להלוואות טלרומית בערבות אישית ללא הגבלה בסכום.

במאמר מוסגר יצוין, כי בהתאם להסכמות הצדדים, המניות המשועבדות נרשמו על שם חברת אי.בי.אי ניהול נאמנויות שמחזיקה בידה בנאמנות את המניות המשועבדות.

1. עוד נקבע בהסדר הנושים, כי ככל שהמזרח תעמוד בכלל התחייבויותיה בהסדר, וככל שההלוואות לא תיפרענה בהתאם להסכמות הצדדים, תהיה המזרח רשאית לפעול למימוש המניות המשועבדות, וכן כי הנאמן, הנושים והחייב ומי מטעמו, מוותרים על כל טענה או דרישה מכל סוג שהוא בנוגע למניות המשועבדות (ראו סעיף 6.2א(ב) להסדר הנושים).

לצד זאת נקבעו בהסדר הנושים סעיפים שונים הנוגעים לרווחים ותקבולים שיגיעו לידי החייב במהלך ביצוע ההסדר ואופן חלוקתם בין קופת ההסדר לבין החייב. כך, למשל, סוכם בין הצדדים כי כל סכום שיקבל החייב מחלוקת הדיבידנדים מהמניות המשועבדות יועבר על-ידי החייב לקופת ההסדר בניכוי מס בשיעור של 20% מסכומים אלו (ראו סעיף 5.6 להסדר הנושים ובפרט סעיף 5.6.6 להסדר).

1. על-פי הנטען בבקשה, יתרת החוב של טלרומית כלפי המזרח עומדת נכון למועד הגשת הבקשה, על סך של כ-31.4 מיליון, וכי טלרומית והחייב התחייבו לפרוע את ההלוואות עד ליום 31.12.2020, ומשלא עשו כן, התקיימו התנאים למימוש המניות המשועבדות.
2. עוד נטען, כי המזרח זכאית לכך שהמימוש ייעשה על-ידה בלבד הן בהיותה נושה מובטחת, הן מכוח הוראות הסדר הנושים אשר היקנו לה מעמד עצמאי שאינו תלוי וקשור לנאמן, והן לאור ויתור הנאמן על ההסדר על כל טענה בנוגע למימוש המניות המשועבדות.
3. הנאמן סבר כי אין מניעה לממש את המניות המשועבדות ברם, טען כי יש להורות כי המימוש ייעשה על-ידו ובאמצעות מינויו ככונס נכסים על המניות, זאת ממספר טעמים עיקריים:

האחד, כי על הבקשה חלות הוראות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק"), הקובעות כי המימוש ייעשה על-ידי הנאמן וזאת בהתחשב בגובה החוב המובטח אל מול שווי הבטוחה (סעיף 248 (א)(1) לחוק);

השני, כי שווי המניות המשועבדות עולה על סכום החוב באופן משמעותי (כ-31 מיליון ₪ חוב להמזרח אל מול שווי המניות המשועבדות הכולל והעומד על סך של 64 מיליון ₪) (להלן: "הדלתא"). במאמר מוסגר יצוין כי בדיון מיום 16.6.2021 נטען על-ידי הנאמן כי שוויין עומד על כ-90 מיליון ₪; כי לא ניתן להלום מצב בו החייב יהנה לכאורה מהדלתא האמורה וישלשל לכיסו עשרות מיליוני ₪ על חשבון נושיו, שעה שנטען על-ידי הנאמן כי הוא לא עמד בהתחייבויותיו בהתאם להסדר הנושים; כי לקופת ההסדר טענות בנוגע לדלתא המשמעותית שתיוותר לאחר מימוש הבטוחה, וכי באמור לעיל יש כדי ליצור ניגוד עניינים לנושה המובטח במימוש הבטוחה בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 8044/13 ששון לוי נ' שיכון ובינוי נדל"ן השקעות בע"מ (13.2.2014) (להלן: "הלכת ששון לוי");

השלישי, קיומו של ניגוד עניינים הנוגע לבאי-כוחה של המזרח, שעה שאחד מעורכי הדין ממשרדי בא-כוחה ייצג בעבר את החייב במסגרת הליכי פשיטת הרגל בעניינו;

הרביעי, כי קיימת מחלוקת בין החייב וטלרומית לבין המזרח בנוגע לגובה החוב המובטח, שעומד לשיטתה של המזרח על כ-31.4 מיליון ₪, בעוד שלטענת החייב וטלרומית הוא עומד על סך של 28 מיליון ₪ וכי יש מקום שמחלוקת זו תוכרע במסגרת תיק פשיטת הרגל של החייב ולא במסגרת הבקשה דנן, לא כל שכן לא על-ידי כונס נכסים שימונה מטעמה של המזרח;

החמישי, כי קיימת מחלוקת לענין שימוש בהפסדי מס צבורים של החייב, שאף היא ראויה להתברר במסגרת תיק פשיטת הרגל של החייב.

1. החייב וטלרומית בתגובתם הסכימו לבקשה לאכיפת המניות המשועבדות, ברם, טענו כי המניות המשועבדות הוחרגו במפורש מהסדר הנושים ואף נפדו על-ידי החייב, כך שככל שתיוותר יתרה לאחר מימוש המניות, הרי שלא ניתן לראות בה חלק מהנכסים העומדים לרשות כלל הנושים וקופת ההסדר.
2. ביום 16.6.2021 התקיים דיון בבקשה והצדדים השלימו טיעוניהם בעל-פה.
3. כונס הנכסים הרשמי סבר בסיום הדיון, כי לאור טענות הצדדים, יש מקום למינוי משותף של בא-כוח המוצע על-ידי המזרח ושל הנאמן על ההסדר.
4. יוצא איפוא כי הצדדים אינם חלוקים כלל בנוגע לעצם התקיימות התנאים המצדיקים נקיטה בהליך למימוש המניות המשועבדות, אלא לעניין זהות בעל התפקיד שיממש את המניות.
5. בכל הנוגע לדינים החלים על הבקשה יצוין, כי אף שהבקשה שבפניי הוגשה לאחר כניסתו של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי לתוקף, צוין בה כי היא מוגשת בהתאם לסעיף 17 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, על כל הנפקויות שיש לכך. ואכן, כפי שעולה מהבקשה, מדובר באכיפת שעבוד הנשענת על הסכם הלוואה המהווה נספח להסדר הנושים בעניינו של החייב ואשר עליו הוחלו הדינים הרלוונטיים למועד החתימה על ההסדר ובכלל זה פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). וכראיה לכך, הצדדים נחלקו בתגובותיהם לבקשה בשאלות פרשניות בנוגע לסעיפי הסדר הנושים, ובפרט בנוגע לאופן חלוקת יתרת התמורה בין הצדדים בראי הוראות הסדר הנושים מחד, ודיני פשיטת הרגל שבמהותם מורים על הקניית כל רכושו של החייב לנאמן מאידך. על רקע עמדה זו של הצדדים התייחס הנאמן בתגובתו לתחולה של הלכת ששון לוי (שקדמה לחוק) בנוגע למימוש בטוחה על-ידי נושה מובטח.

מכאן, שלטעמי לא הונח בסיס מספק לטענה בדבר תחולת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי על הבקשה בנסיבות המקרה שבפניי. להיפך, הצדדים התייחסו לבקשה כחלק מיישום הסדר הנושים שעליו חלים הדינים שקדמו לחוק.

1. לאור האמור, אני סבורה כי המסגרת הנורמטיבית שחלה בענייננו היא זו אשר חלה עובר לתיקון שנעשה במסגרת כניסת חוק חדלות פירעון לתוקף בכל הנוגע לזכויות נושה מובטח לפעול באופן עצמאי למימוש בטוחתו ובמנותק מיתר נושי החייב.
2. במאמר מוסגר יצוין, כי ככל שהייתה תחולה לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי על הבקשה, הרי שהייתה לכך נפקות של ממש לעניין אופן מימוש השעבוד, וזהות בעל התפקיד. זאת, מאחר ועיון בסעדים המבוקשים בבקשה כמו גם באיגרת החוב במסגרתה שועבדו המניות מעלה ספק רב האם מדובר בבקשה למימוש שעבוד קבוע גרידא או שמא מדובר בבקשה למימוש שעבוד צף בכסות של שעבוד קבוע. ההשלכות לכך ברורות וידועות שכן בהתאם להוראת סעיף 194(ב)(1) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, מינוי בעל תפקיד לצורך מימוש שעבוד צף כפוף להוראות סעיף 33 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. היינו, מינוי בעל תפקיד נייטרלי שלא מטעם הנושה המובטח.
3. מכל מקום, ולאחר שקבעתי לעיל כי חלים דיני אכיפת השעבודים שקדמו לחוק חדלות הפירעון, אתייחס לבקשה לגופה.
4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן שמעתי טיעוניהם בעל-פה, ובשים לב לעמדת הכונס הרשמי, אני סבורה כי יש מקום למינוי כונס נכסים משותף, האחד מטעם המזרח והשני הוא הנאמן וזאת מהטעמים הבאים:
5. ראשית, אין חולק כי בפנינו בקשה למימוש מניות משועבדות ששווין עולה באופן משמעותי על שווי החוב המובטח. לכך יש להוסיף כי לנאמן ולנושים טענות בנוגע לזכאות לקבלת הדלתא (או חלקה) שתיווצר כתוצאה מהפער בין שווי המניות המשועבדות לבין גובה החוב. במצב דברים זה יש לאפשר לכל הפחות לבעל התפקיד בהליך חדלות הפירעון לפקח על הליך המימוש שננקט על-ידי הנושה המובטח, על מנת לפעול למיקסום הבטוחה לטובת החייב והנושים והגדלת חלקם. בפסיקה נקבע כי במקרים חריגים ניתן למנות את בעל התפקיד לצד כונס הכנסים מטעם הנושה המובטח, אולם יש להשתמש באפשרות זו במשורה, פן תיפגע זכותו הקניינית של הנושה המובטח לפעול למימוש בטוחתו באופן עצמאי ומנותק מהליכי חדלות הפירעון הקולקטיביים. בהקשר זה יפים דבריו של כב' השופט דנציגר בהלכת ששון לוי לפיו:

(ג) כאשר שווי הנכס המשועבד עולה על גובה החוב לנושה המובטח, יש מקום להטיל פיקוח של בית המשפט של חדלות פירעון – באמצעות בעל התפקיד (המפרק או הנאמן) – על הליך המימוש שנוקט הנושה המובטח. הפיקוח הינו זהיר ומידתי, ומטרתו הינה למנוע פגיעה יתרה באינטרסים של החייב ושל הנושים הבלתי מובטחים או ניצול לרעה של כוח הנושה המובטח ונשייתו. ודוק, פיקוח אין פירושו זכות להתערבות אקטיבית מצד בעל התפקיד שהתמנה בהליכי חדלות הפירעון בהליכי המימוש שנוקט הנושה המובטח. מנגד, על מנת שהפיקוח יהיה אפקטיבי נדרש הנושה המובטח לשתף פעולה עם בעל התפקיד ולעדכן אותו מעת לעת בדבר התקדמות הליכי המימוש.

(ד) במקרים חריגים עשוי בית המשפט לסבור כי לא די בפיקוח של בעל התפקיד בהליך חדלות הפירעון וכי קיימת הצדקה למינוי בעל התפקיד בהליכי חדלות הפירעון לצד כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח לצורך הליך המימוש. עם זאת, ראוי שאפשרות זו תישמר כאפשרות חריגה ולא כאפשרות שכיחה, ויש להיזהר מ"הפקעה" הדרגתית של כוחו של הנושה המובטח בשם האינטרס של הנושים הבלתי מובטחים. במרבית המקרים ניתן יהיה להסתפק בפיקוח זהיר ומידתי שמאזן בין האינטרסים של הנושים השונים.

אלא שבמקרה שבפנינו אין די לטעמי בפיקוח של בעל התפקיד, וקיימת הצדקה למינוי הנאמן לצד כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח זאת מאחר, ועל-פניו, אף אם בהתאם להסדר הנושים זכותו של הנאמן והנושים ביתרת כספי מימוש המניות המשועבדות מצטמצמת לסך של 20% מהכספים שיתקבלו (בניכוי מס), הרי שבשים לב לשיעור הדלתא הצפויה, עסקינן בסכומים בלתי מבוטלים, היינו מדובר בפער משמעותי ביותר אשר מצדיק את המינוי המשותף לצורך שמירה ודאגה לנושי החייב הבלתי מובטחים וכן על מנת לוודא כי החייב עומד בהוראות הסדר הנושים.

1. שנית, עיון בטענות הצדדים ובמחלוקות הרבות שביניהם הן לעניין אופי הבטוחה (מניות), הן לעניין אופן מימושה (האם ימומשו במלואן או בחלקן, האם בבת אחת או לשיעורין וכיו"ב), הן לעניין השימוש בהפסדי המס הצבורים, הן לעניין פרשנות הסדר הנושים ובתוך כך לאופן חלוקת הכספים, מלמד כי מדובר במימוש מורכב המצדיק מינוי משותף.
2. טעם נוסף לכך שמדובר במימוש מורכב נלמד מכך שעל פניו קיימת מחלוקת בשאלה האם יתרת הכספים שיוותרו לאחר מימוש המניות המשועבדות שייכת כולה או חלקה לקופת ההסדר או לחייב, ומאחר ואין מחלוקת כי תיוותר יתרה משמעותית לאחר מימוש המניות ופירעון החוב למזרח וזאת בשיעור של עשרות מיליוני ₪ (שכאמור הבעלות בהן מצויה במחלוקת), ומאחר ומדובר במימוש מורכב אשר מצריך אף מתן מענה להיבטים מיסויים ויתכן ואף מחייב מכירה לשיעורין של המניות על מנת להשיא את ערכן (כפי שאף הצהיר ב"כ המזרח עצמו בדיון), יש בכך כדי להצדיק מינוי משותף כפי שנקבע בהלכת ששון לוי:

(ו) במקרים חריגים, בהם יתרשם בית המשפט כי מדובר בהליכי מימוש מורכבים – כגון כאשר מדובר בנכס בלתי רגיל הדורש לנקוט בפעולות משפטיות, תכנוניות ואחרות או כאשר קיימים צדדים שלישיים שהינם לכאורה בעלי זכויות בנכס – ייתכן שיהיה מקום להורות שהליכי המימוש יתנהלו בבית המשפט ולא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. ניתן להותיר בשלב זה בצריך עיון את הדיון בשאלה אֵילו הליכים ייחשבו כ"הליכי מימוש מורכבים" שיצדיקו נקיטה בצעד שכזה.

(ז) ניתן להשאיר בשלב זה בצריך עיון את הדיון בשאלה האם ייתכנו מצבים חריגים במיוחד בהם "יפקיע" בית המשפט של חדלות פירעון מידיו של הנושה המובטח את הליך המימוש וימנה את בעל התפקיד בהליכי חדלות הפירעון כאחראי על מימוש הנכס במקום כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח. יצוין כי מסיכומי הכנ"ר במקרה דנן עולה כי הוא סבור שהתשובה לשאלה זו, במישור העקרוני, הינה חיובית.

1. אשר על כן, ועל יסוד הנטען בבקשה, אני מורה כדלקמן:
2. על מינוים של עוה"ד ראובן בכר ועופר שפירא לתפקיד כונסי נכסים קבועים לאכיפת המניות המשועבדות נשוא הבקשה (להלן: "כונסי הנכסים").
3. המינוי כפוף לחתימתם של עוה"ד בכר ושפירא (כל אחד) על התחייבות עצמית בסך של 200,000 ₪ ותצהיר בדבר אי ניגוד עניינים.
4. סמכויות כונסי הנכסים הקבועים הינן כדלקמן:
5. לתפוס ולקבל לרשותם ולחזקתם את הנכסים המשועבדים ולנהלם ככל הנדרש.
6. לעשות כל פעולה נדרשת לשם מימוש המניות, לרבות התקשרות עם מומחים, שמאים, נותני שירותים במידת הצורך ובכפוף לאישור בית-המשפט.
7. לבצע כל פעולה שתידרש לשם שמירה על הנכסים המשועבדים, בתנאים שימצאו לנכון ובכפוף לאישור בית-המשפט.
8. ככל שכונסי הנכסים הקבועים יסברו כי נדרשת להם סמכויות נוספות יפנו לבית-המשפט בבקשה מתאימה.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט' תמוז תשפ"א, 19 יוני 2021, בהעדר הצדדים.