1. לפנינו בקשת המבקש (הנתבע 2) לסילוק התביעה נגדו על בסף מחמת היעדר עילה.

הרקע לבקשה

1. ביום 18.3.2021 הגיש המשיב (התובע) תביעה בגין תקופת עבודתו וסיומה נגד הנתבעת 1, המעסיקה, ונגד המבקש המשמש בתפקיד מנכ"ל הנתבעת ואחד מבעלי מניותיה. בכתב התביעה נתבעו זכויות שונות ונטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולייחס למבקש את חובות הנתבעת.
2. ביום 3.12.2021 הוגש כתב הגנה שבו נטען שהמשיב לא זכאי לסעדים הנתבעים. עוד נטען כי יש לדחות את התביעה נגד המבקש על הסף משום שכתב התביעה לא מגלה עילת תביעה אישית נגדו.
3. ביום 27.4.2022 התקיים דיון קד"מ בנוכחות הצדדים ובאי כוחם שבו התייחס ב"כ המשיב לעילת התביעה האישית נגד המבקש, בזו הלשון^[1]:

"לשאלת ביה"ד, מדוע נתבע מר הסל (המבקש – ק.כ) באופן אישי, אני משיב כי קיימת פסיקה ענפה שאם לא הועברו הפקדות לפנסיה אזי יש מקום להרמת מסך. למיטב הבנתנו לא בוצעו הפקדות. ככל שיראו שבוצעו הפקדות, נשקול את מחיקתו של מר הסל מהתביעה".

כלומר, עילת התביעה היחידה נגד המבקש היא אי העברת הפקדות לקרן הפנסיה בתקופת העבודה.

בסיום הדיון התבקשו הצדדים לבצע הליך גילוי ועיון במסמכים הכולל גילוי דוחות ההפקדות לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות.

1. ביום 19.5.2022 הגישו הנתבעת והמבקש תצהיר גילוי מסמכים הכולל את דוחות ההפקדות לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות שבוצעו לזכות המשיב.
2. ביום 7.7.2022 ועל אף שהוצגו דוחות ההפקדה לקרנות השונות הודיע המשיב כי הוא עומד על התביעה האישית נגד המבקש.
3. בנסיבות אלה הגיש המבקש ביום 10.7.2022 בקשה נוספת לסילוק התביעה נגדו על הסף מחמת היעדר יריבות והיעדר עילה.
4. ביום 5.8.2022 הודיע המשיב כי הוא מעוניין בניהול ההליך נגד המבקש מבלי שהתייחס לבקשה לסילוק התביעה על הסף.
5. בסופו של יום לאחר שניתנו מספר החלטות בעניין הודיע המשיב ביום 1.9.2022 שלאחר עיון בדוחות ההפקדות עולה כי כל הכספים להם היה זכאי הועברו ליעדם וכי הוא מוותר על רכיב התביעה בנושא. עם זאת הוסיף כי הוא מעוניין בהמשך ניהול ההליך גם נגד המבקש.

הכרעה

1. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין הבקשה להתקבל וכי יש להורות על סילוק התביעה נגד המבקש על הסף, כפי שיפורט להלן.
2. בהתאם לתקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 אחד הנימוקים למחיקת כתב טענות על הסף הוא כאשר "אין הכתב מראה עילה;".
3. כמו כן, נציין כי הלכה היא שסעד הסילוק על הסף יינתן במשורה, ובלשונו של בית הדין הארצי^[2]:

"סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוהג בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף... וכבר נפסק כי 'בית-דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית-המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על-פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה, וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף'... בהתאם, 'נטיית בתי הדין לעבודה הינה לנהוג בזהירות יתירה וביד קמוצה בבואם להכריע בבקשה לסילוק התביעה על הסף'... זאת, מן הטעם ש'מחיקה על הסף אינה הדרך המועילה; אין היא מועילה מבחינה דיונית... ואין היא טובה ליחסי עבודה'; ו'על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית".

1. עיון בכתב התביעה מעלה כי בסעיף 16 טען המשיב שיש להרים את מסך ההתאחדות ולייחס למבקש את חובות הנתבעת, כלהלן:

"מן המקובץ לעיל עולה כי בהתנהלותו, עשה, לכאורה, הנתבע 2 שימוש לרעה במסך ההתאגדות החוצץ בינו לבין הנתבעת 1, ובמצב זה יש לחייב את הנתבע 2, ביחד ולחוד, עם הנתבעת 1 במלוא הסעדים הנתבעים בכתב תביעה זה.

16.1 במקרה דנן הצורך בהרמת מסך ההתאגדות נעוץ אפוא, בין היתר, ברמיסת זכויות של התובע, גזל שכר עבודתו, אי העברת כספים לקרנות ולביטוחים כפי שמתחייב עפ"י צו ההרחבה, כאשר בעניין דומה קבע בית הדין זה כי 'זהו מקרה מובהק של מעשה תרמית של חברה כלפי עובדיה המצדיק הרמת מסך ההתאגדות כלפי בעליו המניות'

(ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ אח', דינים עבודה ארצי, כרך לג (94) לג (35), ובית הדין הנכבד מייחס למעשים כגון אלו חומרה יתירה בבחינת 'דין פרוטה כדין מאה').

16.2 לאמור לעיל, יש להוסיף את הקיפוח השיטתי והגס בתשלום זכויות סוציאליות של התובע, כפי שזה פורט בהרחבה לעיל ולהלן.

16.3 כ"כ, בנסיבות בהן התובע זכאי לתשלום סכומים אשר לא ניתן לערער עליהם והנתבעים לא משלמים אותם סכומים, הרי שעולה חשד של ממש לרצון הנתבעים לחמוק מאימת הדין תוך ביצוע מניפולציות ממניפולציות שונות ותוך רמיסת זכויות התובע דכאן.

16.4 יש לציין כי בתי הדין לעבודה נוקטים בליברליות יתרה בהרמת מסך ההתאגדות כאשר עסקינן במקרה כגון המקרה דנן, מאחר וקיימת גישה לבלום מעשיה תרמית לחובת העובדים ופגיעה בזכויותיהם.

16.5 בין היתר הפרה הנתבעת 1 את הוראות סעיפים 25(ב) ו 26(ב) לחוק הגנת השכר, ועל כן זכאי התובע לקבל פיצויים לדוגמא (פיצויים עונשיים) באמור בסע' 26 (ב) לחוק הגנת השכר, וקבלת פיצוי הלנת שכר בהתאם להוראות סע' 17 לחוק הגנת" (ההדגשות במקור וכן טעויות הכתיב– ק.כ).

1. מעיון בכתב התביעה עולה כי העילה היחידה שפורטה נגד המבקש היא אי העברת כספים לקרנות השונות, כפי שאף הסביר ב"כ המשיב בדיון קדם המשפט.

בנסיבות אלה, משהמשיב הודה שלאחר שהועברו אליו כל דוחות ההפקדות גילה כי מלוא הכספים הועברו לקופות השונות, הרי שלא קיימת עילת תביעה נגד המבקש.

1. נוסיף, כי טענות המשיב בנוגע ל"קיפוח השיטתי והגס בתשלום זכויות סוציאליות של התובע" הן טענות שנטענו באופן כללי ואין בהם כדי לבסס עילת תביעה אישית כנגד המבקש ולהצדיק הרמת מסך וייחוס חובות הנתבעת למבקש, בהיעדר פירוט כלשהו לשימוש לרעה באישיות הנפרדת של הנתבעת כדי לחמוק מתשלום זכויות המשיב.
2. מכאן, לאחר שהוכח כי בוצעו מלוא ההפקדות לקרנות השונות במהלך תקופת העבודה, כפי שאף הודה המשיב ביום 1.9.2022, ומשזו הייתה עילת התביעה היחידה נגד המבקש, כפי שהסביר ב"כ בדיון קדם המשפט, הרי שכתב התביעה אינו מגלה עילה נגד המבקש.

סוף דבר

1. משכתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נגד המבקש שכן הוכח כי בוצעו מלוא ההפקדות לקרנות השונות בתקופת עבודתו, התביעה נגדו – תימחק.
2. המשיב (התובע) יישא בהוצאות המבקש (הנתבע 2) בסכום של 2,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' אלול התשפ"ב, (06 ספטמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. דברי בא כוח המשיב – עמ' 2 לפרוטוקול ש' 26 – 29. ↑

2. ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל – כהן (13.2.2008). ↑