לפני תגובה שהיא למעשה בקשה להבאת ראיות לסתור לקביעת המל"ל.

התובעת הגישה תביעה לפיצוי בגין תאונת דרכים שאונתה לה ביום 1.5.20.

בתחילה כתב התביעה הוגש ביום 18.3.21 כנגד חברת הביטוח מגדל וצורפה לה בקשה למינוי מומחים מבלי שהתובעת ציינה שהתאונה היא תאונת עבודה וכי פנתה למל"ל שהכיר בתאונה כתאונת עבודה וכי פנתה אף לקביעת נכותה על ידי המל"ל.

ביום 7.4.21 הגישה התובעת בקשה דחופה לשינוי שם הנתבעת בשל שגגה שנפלה בעת הכנת כתב התביעה . עוד באותו היום אישרתי את תיקון כתב התביעה.

ביום 8.4.21 הוגש כתב תביעה מתוקן כנגד חב' הביטוח איילון היא הנתבעת בתיק זה. לכתב התביעה המתוקן, צורפה בקשה למינוי מומחים זהה לחלוטין לבקשה של כתב התביעה הראשון וגם הפעם ללא כל התייחסות לנושא קביעות המל"ל בנוגע לנכותה של התובעת.

ביום 27.6.21 הגישה הנתבעת חב' איילון כתב הגנה וכן תגובה לבקשה למינוי מומחים שבה טענה שמדובר בתאונת עבודה, והוועדות הרפואיות של המל"ל קבעו לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 0%.

ביום 12.8.21 הוריתי לתובעת להגיש תגובה ובמסגרתה להביא לעיוני את מסמכי המל"ל.

ביום 31.8.21 הגישה התובעת תגובה שבה ציינה ברישא לתגובתה שבשל שגגה נשמט מכותרת הבקשה למינוי מומחים התוספת של: " / הבאת ראיות לסתור" וכאמור ברישא לתגובה היא נוסחה כבקשה להבאת ראיות לסתור.

תשובת הנתבעת הוגשה ביום 13.12.21.

אקדים ואומר שמצאתי לפרט את השתלשלות ההליכים שכן די בהם כדי לעורר תהיה באשר להתנהלות התובעת בהליך. התובעת אינה יכולה להסתיר מבית המשפט את קביעת הוועדה לביטוח לאומי נוכח הוראות ס' 6(ב) לפלת"ד. טענה לשגגה בעריכת כתב התביעה והשמטה מקרית של עובדה זו יכולה להתקבל במועד עריכת כתב התביעה הראשון. אך אינה יכולה להתקבל כהסבר לאחר הגשת כתב תביעה מתוקן. יתרה מזאת, היא אינה יכולה להתקבל רק לאחר שהנתבעת הגישה תגובה לבקשה למינוי מומחים וציינה שמדובר בתאונת עבודה.

תקסד"א 2018 הציבו בתק' 1 עקרון יסוד של הגינות בניהול הליך משפטי והוא:

"מטרות תקנות סדר הדין האזרחי הן לקבוע סדר דין לניהול ההליכים האזרחיים בבית המשפט, ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך".

ובהמשך אף ציינו התקנות את חובת הצדדים וב"כ לסייע בהגשמת מטרת ההליך השיפוטי על פי תק'1 :

" 3(ב)חובת בעלי הדין ובאי כוחם היא לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה, וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן.

לעניין חובת תום הלב הנדרש ממי שמבקש להביא ראיות לסתור ראה אליעזר ריבלין, תאונת דרכים סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה שלישית עמ' 494-504

דומני, שדי באמור לעיל כדי לדחות את הבקשה .

ברם, לאחר עיון בנימוקי הבקשה להבאת ראיות לסתור מצאתי לנכון לדחות הבקשה לגופה שכן אינה חוסה תחת המקרים החריגים שמאפשרים על פסיקת בית המשפט הבאת ראיות לסתור.

תמצית טענת התובעת:

התובעת טוענת שעמדה בפני שתי וועדות רפואיות אולם אלה התעלמו מתלונותיה ו/או מממצאים רפואיים :

לגבי הועדה הראשונה נטען:

לגבי הועדה השנייה נטען:

התובעת אפוא מלינה שהועדות בעניינה לא התייחסו לתלונות ולא למסמכים רפואיים שהוצגו: (בדיקות מיום 17.10.20).

עיון בפרוטוקולי הועדות מעלה שאין שחר לטענות התובעת:

ראשית, בפרוטוקולים נרשמו תלונות התובעת וטענות ב"כ:

בפרוטוקול הועדה הראשונה נרשם מפי התובעת וב"כ:

למותר לציין שהתובעת אישרה בחתימתה כי תלונותיה כפי שנרשמו לעיל, הינם כפי שמסרה לוועדה ואף אישרה כי היא מוכנה להיבדק על ידי הוועדה.

התובעת נבדקה קלינית על ידי רופא הוועדה כמפורט בפרוטוקול ואף נשלחה להשלמת בדיקות CT ו- EMG בדיקות שבמהותן נועדו לברר בין היתר את תלונותיה במישור הנוירולוגי למרות שתלונות התובעת בהקשר זה נטענו בפני הוועדה בעקיפין למשל : כאב שיורד מהישבן עד כף הרגל או נימול בכפות הרגליים . היוצא מן האמור שתלונותיה של התובעת נבחנו קלינית, רופא הוועדה מצא את מצבה כזמני ולכן, נקבעו לה נכויות זמניות והתובעת נשלחה לביצוע בדיקות נוספות.

להשלמת התמונה ביחס לוועדה הראשונה אציין שלפרוטוקול הוועדה הראשונה צורפה רשימת מסמכים שעמדה בפני הוועדה ולכן קיומם של מסמכים מאוחרים למועד הדיון בוועדה הרפואית הראשונה אין בו כדי להצביע על פגם בתפקוד הוועדה .

שוכנעתי אפוא שהוועדה הראשונה בחנה קלינית את תלונות התובעת הן האורתופדיות והן הנוירולוגיות גם אם לא נאמרו במפורש אלא במשתמע ואף הפנתה את התובעת לבדיקות נוספות.

הועדה הרפואית השנייה התכנסה ביום 12.3.21.

גם במועד זה נרשמו בפרוטוקול הוועדה תלונות התובעת וב"כ:

עיון בפרוטוקול מעלה שגם במקרה הנדון נבדקה התובעת על תלונותיה כאשר בפני הוועדה ממצאי בדיקת ה-CT מיום 17.10.20 , כל ההיבטים הנוירולוגים נבחנו במפורש על ידי הוועדה גם באמצעות בדיקה קלינית מעבר לעיון בממצאי ה-CT.

הינה כי כן, הוועדה נתנה דעתה לכל תלונות התובעת שנרשמו מפיה בפרוטוקול הועדה, התובעת נבדקה קלינית ואף הועדה עיינה בממצאי ה-CT .

למען הסר ספק, גם אם נשמט מרישומי הפרוטוקול של הועדה איזה שהוא היבט הקשור לתלונות התובעת הרי שאין מחלוקת כי בפני הוועדה עמדה חוות דעתו של מומחה התובעת ד"ר עסאף מיכאל אשר מציין בחוות דעתו את בדיקת ההדמיה שעברה התובעת (US) ואת בדיקת ה-CT שעברה . יתרה מזאת, המומחה מטעם התובעת שחוות דעתו הוגשה לוועדה זיקק את התלונות לממצאים רפואיים רוצה לומר שתלונות התובעת בפני המומחה מטעמה נבחנו על ידו קלינית, ממצאי בדיקתו סוכמו ואף ניתנו על ידו המלצות לשיעורי הנכות שנותרו לתובעת על פי גישתו.

בניגוד גמור לטענות התובעת הוועדה לא התעלמה מחוות דעתו של ד"ר עסאף מיכאל אלא לא קיבלה את מסקנותיו וממצאיו נוכח הבדיקות שרופאת הוועדה עצמה בצעה (כדי למנוע ספק ד"ר עסאף עצמו לא כינה את המסמך שערך כ"חוות דעת" אלא בכותרת "הערכת מצב רפואית") וכך באו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול הועדה הרפואית השנייה.

אשר על כן, שוכנעתי שהוועדות הרפואיות בחנו את כל תלונות התובעת באופן קליני לרבות באמצעות מסמכים ובדיקות נוספות. הערכה הרפואית של מומחה התובעת אשר סביר להניח התייחס אף הוא לכל תלונות התובעת וממצאי הבדיקות שעשתה, עמדה בפני הוועדה הרפואית. ולכן המקרה הנדון אינו נמנה על המקרים בהם יש להתיר הבאת ראיות לסתור.

בעניין ההיבטים הנורמטיביים של הסוגיה העוסקת בהבאת ראיות לסתור ראה בהרחבה אליעזר ריבלין, תאונת דרכים סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה שלישית עמ' 494-504

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בקשה זו בסך של 2,500 ₪ וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, י"א טבת תשפ"ב, 15 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.