ניתן ביום 20 מרץ 2022

בפני: הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, סגן הנשיאה השופט אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט מיכאל שפיצר,

נציג ציבור (עובדים) מר יוסי רחמים, נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ

בשם המערערת – המערערת בעצמה

בשם המשיב – עו"ד אפרת לבנוני, עו"ד כפיר אמון

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה חיפה (השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור מר דניאל אמזלג ומר ליאור לוין; ב"ל 5686-04-20), אשר קבע כי יש לסווג את הכנסתה של המערערת מקרן הפנסיה בגין קצבת שארים כקצבה לפי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן – הפקודה), דהיינו כהכנסה שלא ממשלח יד או עבודה, ומשכך דחה את תביעתה של המערערת ואישר את ניכוי ההכנסה בהתאם להוראות סעיף 202(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי או החוק).

רקע עובדתי רלוונטי

1. המערערת זכאית לתשלום קצבת נכות כללית מלאה החל מחודש 9/2010 ותוספת תלויים עבור שני ילדיה.
2. בסוף שנת 2018 נודע למשיב על תשלום קצבת שארים מקרן מבטחים הוותיקה (להלן – מבטחים) שמקבלת המערערת. בהתאם ביצע ניכוי רטרואקטיבי של התשלום כך שנוצר חוב בגובה של 30,000 ₪ למערערת. לאחר שהמערערת הציגה בפני המשיב אישור שאינה מקבלת קצבת שארים ממבטחים –בוטל החוב.
3. בחודש 3/2020 לאחר שהתקבל אצל המשיב דיווח שהמערערת מקבלת תשלום קצבת שארים חודשית (להלן – קצבה) ממבטחים ערך המשיב בירור שהעלה כי החל מחודש 1/2019 ועד 2/2020 (להלן – תקופת החוב) קיבלה המערערת קצבה בגובה של 1,378 ₪, מכוח זכאות לפנסיה של אימה המנוחה.
4. ביום 5.3.2020 הודיע המשיב למערערת כי החל מחודש 3/2020 תופחת קצבתה החודשית ל-3,851 ₪ לאור הקצבה שמקבלת, אותה הגדיר כ"הכנסה שלא מעבודה". בהתאם לזאת, הוסיף המשיב והודיע כי בשל תקופת החוב נוצר חוב בסך של
   19,292 ₪ אשר יקוזז מהקצבה החודשית החל מעוד 45 ימים.

ההליך בבית הדין האזורי

1. כנגד החלטת המשיב הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי, במסגרתה טענה כי לא קיבלה ממבטחים קצבה בחלק ניכר מתקופת החוב וכי מבחינה משפטית אסור לקזז מלכתחילה סוג זה של גמלה, שכן מדובר בגמלת יתום תלוי. לטענת המערערת, המשיב טעה בסווגו את ההכנסה מפנסיית השאירים של אימה המנוחה כהכנסה שיש להביאה בחשבון לעניין חישוב קצבת הנכות. לשיטתה, הגדרת "הכנסה" לפי סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי הינה רק בהתאם למקורות ההכנסה הנקובים בסעיף 2 לפקודה, וסעיף 9(6ו)(ב)(2) לפקודה, שהינו סעיף ספציפי, מחריג קצבת שאירים מהגדרת הכנסה. לפיכך, משקצבה זו אינה מוגדרת כהכנסה, המשיב לא יכול להחשיבה כהכנסה ואינו רשאי לשלול את תוספת התלויים בגינה. כמו כן, המערערת סבורה כי היות וקבלת הקצבה אינה מכוח זכאות ישירה שלה אלא מכוח זכאות של אימה המנוחה, ובהתאם לסעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי, יש לקבל את טענתה ולהגיע למסקנה כי אין מדובר בהכנסה.
2. מנגד, המשיב טען כי הכנסת המערערת ממבטחים באה בגדר סעיף 2(5) לפקודה הקובע כי "קצבה, מלוג או אנונה" ייחשבו כהכנסה וכי המערערת לא הוכיחה שסעיף 9(6ו)(ב)(2) לפקודה חל בעניינה. כמו כן, המשיב סבור כי כיוון שמדובר בגמלה המשתלמת למערערת מדי חודש, ובשים לב לתכליתו של סעיף 202 לחוק הביטוח הלאומי, נכון לקחת הכנסה זו בחשבון הכנסות המערערת.

פסק דינו של בית הדין האזורי

1. בית הדין האזורי בפסק דינו דחה את תביעת המערערת וקבע כי יש לסווג את הכנסות המערערת ממבטחים כהכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודה לעניין חישוב קצבת הנכות ותוספת התלויים המשולמת לה על ידי המשיב. לפיכך, התיר בית הדין למשיב לקזז את החוב מושא התביעה בהתאם להוראות סעיף 202(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי הקובע:

"היתה לו (לנכה – התוספת שלי, ו.ו.ל) הכנסה חודשית שלא מעבודה או ממשלח יד, תנוכה הכנסה זו מההפרש שבין הקצבה המשולמת לו ובין הקצבה החודשית המלאה, ובלבד שלא יובא בחשבון לעניין הכנסתו האמורה סכום השווה
ל-11.37% מהשכר הממוצע."

1. בית הדין האזורי קבע כי אין מחלוקת באשר לזכותו של המשיב לקזז הכנסה שלא מעבודה מתוספת לקצבת הנכות המלאה ליחיד, וזאת מכוח סעיף 202(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי וכעולה מתכלית הסעיף כפי שמובאת בפסיקת בית הדין הארצי [עב"ל (ארצי) 124/98 המוסד לביטוח לאומי – סלאח חסן (26.1.00); עב"ל (ארצי) 19805-06-18 המוסד לביטוח לאומי – צדקה (25.2.19) (להלן – עניין צדקה)] הקובעת כי יש לנכות הכנסות עיתיות המשתלמות למבוטח מהסכום שעולה על הקצבה החודשית המלאה, וככל שהמחוקק ביקש להחריג הכנסה מההכנסות האפשריות – עשה זאת במפורש.
2. בהתאם ללשון החוק בסעיף 2(5) לפקודה, קצבה היא הכנסה ולפיכך יש לראות בפנסיית השאירים שמקבלת המערערת כהכנסה. באשר לטענת המערערת כי מקורה של הקצבה הינה בזכאות עקיפה ולא בזכאות ישירה שלה, בית הדין קבע כי אין נפקא מינא למקור הזכאות להכנסה.

כמו כן, קבע בית הדין האזורי בפסק דינו כי סעיף 9(6ו)(ב)(2) לפקודה המצוי בפרק העוסק בפטור ממס הכנסה, מפרט את ההכנסות הפטורות ממס אולם אינו קובע כי אין לראות בהן הכנסה מלכתחילה, ובכך דחה את טענת המערערת בעניין.

עוד נקבע בפסק הדין כי בהתאם לפסיקה [דב"ע (ארצי) לז/0-11 יוסף צרפתי – המוסד לביטוח לאומי (9.5.77) (להלן – עניין צרפתי)] הכנסה מיגיעה אישית אינה נכנסת בגדרה של הכנסה מעבודה לפי סעיפים 2 ו-3 לפקודה, אלא הינה הגדרה נפרדת שהוספה לצרכים מסוימים. בפסק הדין צוין כי בית הדין הארצי דן בעניין דומה של אלמנה ששולמה לה קצבת שאירים מהמעסיק של בעלה המנוח נוסף לתשלום קצבת נכות כללית, ונקבע בו כי קצבה ממעסיק לשעבר או מקרן פנסיה אינה מהווה הכנסה לפי סעיף 2(1) או סעיף 2(2) לפקודה אלא לפי סעיף 2(5) ולפיכך יש לנכותה מקצבת הנכות [דב"ע (ארצי) מא/0-151 המוסד לביטוח לאומי – שושנה דחבש (23.3.82)].

טענות הצדדים בערעור

1. במסגרת ערעורה חוזרת המערערת על טענותיה כפי שנטענו בבית הדין האזורי, ואלה עיקרי טענותיה בתמצית:
2. לשון סעיף 9(6ו)(א) ו-9(6ו)(ב)(2) לפקודה מלמדת כי מטרת המחוקק היתה להבדיל הכנסה מפנסיית שאירים מיתר ההכנסות המנויות בסעיף 2 לפקודה כך שלא תהיה בת ניכוי, קיזוז או הפחתה מקצבת הנכות. תשלום קצבת שאירים אינו בגדר "מלוג" או "אנונה" שבסעיף 2(5) לפקודה מאחר שהוא נובע מזכאות עקיפה ולא ישירה. הוראות סעיף 9(6ו) לפקודה הן ספציפיות ומתאימות לנסיבות התיק דנא.
3. לפי סעיף ההגדרות שבפקודה, "הכנסה מיגיעה אישית" כוללת בתוכה קצבה המשתלמת לשאיריו של מי שעבורו משתלמת הקצבה מאת מעבידו לשעבר. לפיכך, אין לקבל את טענת המשיב המתייחס לקצבה המשולמת ליתום תלוי כהכנסה שלא מעבודה, וכי במקרה הנדון חלות הוראות סעיף 202(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי.
4. ההלכות עליהן נסמך פסק דינו של בית הדין האזורי ישנות מאוד ולא תואמות למצב הנורמטיבי הקיים כיום, לאור תיקוני החקיקה שנעשו מאז.
5. קיזוז והפחתה מקצבת התלויים של המערערת תותיר את המערערת בפועל עם קצבה זעומה.
6. המשיב, מנגד, טוען בעיקרו של דבר כדלקמן:
7. דין הערעור להידחות ויש לאשר את פסק הדין של בית הדין האזורי לאחר שבחן את עובדות המקרה ודחה את טענות המערערת.
8. יש לראות בהכנסת המערערת ממבטחים כהכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודה הקובע כי קצבה, מלוג או אנונה יחשבו כהכנסה, וזאת מאחר ולמערערת משתלמת גמלה על בסיס חודשי ובייחוד נוכח תכליתו של סעיף 202 לחוק.
9. אין בכך שהקצבה משתלמת למערערת מכוח זכאותה של אימה המנוחה כדי לשנות מהפרשנות המקיפה של בית הדין למונח "הכנסה".
10. אין לקבל את טענת המערערת באשר לסיווג הכנסתה ממבטחים כהכנסה לפי סעיף 202(ב)(2) לחוק, שכן קיימת פסיקה שקובעת כי הכנסה מיגיעה אישית אינה בגדר הכנסה מעבודה לפי סעיפים 2 ו- 3 לפקודה. בין היתר, הפנה המשיב להחלטה של השופטת גליקסמן בעניינה של המערערת [בר"ע (ארצי) 20163-02-21 צימר אורנית – המוסד לביטוח לאומי (15.3.21)] שקובעת כי "הפטור בסעיף 9 לפקודת מס הכנסה עניינו פטור מתשלום מס הכנסה בגין קצבת שאירים, אולם אין בו כדי לאיין את ההכנסה לעניין סעיף 202(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי".
11. ביום 14.9.2021 התקיים דיון בהרכב מורחב בפני בית דין זה בעניינו של התיק דנא ובתיקים נוספים שנדונו במאוחד [עב"ל 4928-03-21 אתי שפרינגר – המוסד לביטוח לאומי (20.12.21); עב"ל 8596-12-20 עיסא רמזי – המוסד לביטוח לאומי (6.3.22) (להלן – עניין עיסא); עב"ל 19796-04-20 המוסד לביטוח לאומי – ענת מזרחי; עב"ל 52257-09-20 המוסד לביטוח לאומי – פלונית].

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הן בכתב והן בדיון לפנינו בעל פה, הננו סבורים כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו.
2. בית הדין האזורי פירט בפסק דינו בהרחבה את הסעיפים הרלוונטיים להגדרת הכנסתה של המערערת ממבטחים, הן בפקודת מס הכנסה והן בחוק הביטוח הלאומי. יצוין כי חוק הביטוח הלאומי בסימן ב' לפרק ט"ו העוסק בהכנסה לעניין דמי ביטוח קובע אילו הכנסות יש להביא בחשבון לעניין החיוב בדמי ביטוח. "נכה" מוגדר בסעיף 195 לחוק כמי שאין לו כושר להשתכר מעבודתו או ממשלח ידו, או שכושרו כאמור צומצם עקב ליקוי ב- 50% או יותר, ואין לו הכנסה בפועל מעבודה או ממשלח יד (הכנסה חודשית, בפועל, לפי סעיף 2(1), 2(2) או 2(8) לפקודת מס הכנסה) או שהכנסתו אינה עולה על המפורט בהגדרה. סעיף 2 לפקודת מס הכנסה מגדיר רשימה של מקורות הכנסה, בין השאר כוללת הרשימה גם "קיצבה, מלוג או אנונה" כמקורות הכנסה. לפי סעיפים 2(1), 2(2) ו-2(8) לפקודת מס הכנסה "הכנסה מעבודה או ממשלח יד" הינה הכנסה חודשית בפועל. הכנסות מסוג זה מחושבות לצורך בחינת הזכאות לתשלום קצבת נכות.
3. בית הדין האזורי קבע ביחס לסעיף 202(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי כי אין מחלוקת באשר לזכותו של המוסד לקזז הכנסה שלא מעבודה מתוספת לקצבת הנכות המלאה ליחיד לגבי נכה שהיתה לו הכנסה. בית הדין האזורי קבע כי תכלית סעיף 202 לחוק היא לנכות הכנסות עיתיות המשתלמות למבוטח מהסכום שעולה על הקצבה החודשית המלאה וככל שהמחוקק כיוון להחריג איזו הכנסה מההכנסות האפשריות – עשה זאת באופן מפורש [ראו: עניין צדקה; עב"ל (ארצי) 124-98 המוסד לביטוח לאומי – סלאח חסן, פד"ע לה 97 (2000)].
4. בית הדין האזורי קבע ביחס לטענתה של המערערת לפיה סעיף 9(6ו) לפקודת מס הכנסה מוציא מכלל הכנסה את פנסיית השאירים לה היא זכאית כי סעיף 9(6ו) מצוי בפרק העוסק בפטור ממס, אינו קובע מהי הכנסה אלא קובע את ההכנסות הפטורות ממס כדלהלן:

"(א) קצבת שאירים הנובעת מתשלומים פטורים;

(ב) קצבת שאירים שאינה נובעת מתשלומים פטורים, המשתלמת מקופת גמל לקצבה או בהתאם לתכנית ביטוח, או המשתלמת מכוח הסדר פנסיה תקציבית, והכל בסכום שאינו עולה על תקרת הקצבה המזכה;

לעניין פסקה זו –

"הסדר פנסיה תקציבית" – הסדר לפי דין או הסכם לרבות הסכם קיבוצי, שלפיו תשולם קצבה מדי חודש בחודשו באופן רציף, מקופת המעביד, לעובד שפרש מעבודתו, במשך כל ימי חייו, ולאחר מותו – לשאירו;

"קצבת שאירים" – קצבה המשולמת עקב פטירתו של אדם, לאחד מאלה:

(1) בן זוגו של הנפטר בעת הפטירה, לרבות מי שהיה הידוע בציבור כבן זוגו של הנפטר;

(2) ילדו של הנפטר, לרבות ילדו המאומץ, וכן ילדו של בן זוגו של הנפטר, ובלבד שטרם מלאו לו 21 שנים או שאין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד;

(3) הורה של הנפטר שכל פרנסתו על הנפטר ערב פטירתו, ואין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד."

עוד הוסיף בית הדין האזורי, כי סעיף זה אומנם מקנה פטור ממס על ההכנסות הנקובות בו, אולם אינו קובע כי אין לראות בהן הכנסה מלכתחילה. זאת ועוד, לשם קביעת הכנסה לצורך חוק הביטוח הלאומי חלה הוראה מפורשת לפיה הכנסה הינה בהתאם לסעיף 2 לפקודת מס הכנסה (סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי).

1. בית הדין האזורי דחה את טענת המערערת כי מהגדרת פנסיית השאירים כ"הכנסה מיגיעה אישית" לפי הפקודה נובע כי היא בגדר "הכנסה מעבודה", ומשכך קבע כי אין לראות בה כהכנסה מעבודה בהתאם לסעיף 202(ב) לחוק הביטוח הלאומי. בית הדין האזורי הסתמך בפסק דינו על פסיקתו של בית דין זה בעניין צרפתי שקבע:

"מתוכנו של סעיף 2(2) (א) ברור, לפי פשוטו, כי מדובר בו בהשתכרות או רווח מעבודה בפועל [...] סעיף 2(1) לפקודה, המדבר בהשתכרות מעסק או ממשלח יד, ודאי שאינו ישים לקצבת המערער.

ברם, פרקליט המערער סבור ש"רווח והצלה" עומדים למערער מהגדרת "הכנסה מיגיעה אישית" [...] נראה לנו, שפרקליט המערער נתפס לכלל טעות בבואו לפרש את הסעיף 2 ככפוף להגדרה של "הכנסה מיגיעה אישית".

קודם כל, באותו סעיף ההגדרות מצויה הגדרה של "הכנסה" - "סך הכל הכנסתו של אדם מן המקורות המפורשים בסעיפים 2ו-3 [...] ובסעיפים 2 ו-3 הנ"ל אין זכר למושג "הכנסה מיגיעה אישית".

בצדק הצביע פרקליט המוסד על כך, כי "הכנסה מיגיעה אישית" ו"הכנסה מעבודה" אינן היינו הך, וההגדרה הראשונה הוספה לעניינים מסויימים שבפקודה, כגון: סעיף 66(א) וסעיף 9(5) לפקודה."

1. בית הדין האזורי בפסק דינו הסתמך על הכרעתו של בית הדין האזורי בב"ל 60077-06-19 רמזי עיסא – המוסד לביטוח לאומי (4.11.20) אשר אושרה על ידי בית דין זה בעניין עיסא:

"בית הדין האזורי הסתמך בפסק דינו על פסיקתו של בית דין זה הן בעניין מילוא והן בעניין צדקה [עב"ל (ארצי) 14809-05-13 מילוא – המוסד לביטוח לאומי (14.5.2017); עב"ל (ארצי) 13805-06-18 המוסד לביטוח לאומי – צדקה (25.2.2019) – התוספת שלי, ו.ו.ל]. פסקי הדין קבעו כי תגמולים המשולמים בגין אובדן כושר עבודה הינם בבחינת קצבה לפי סעיף 2(5) לפקודה. כך למשל, בעניין צדקה נפסק כי תגמול חודשי לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970, מהווה הכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודה:

'השר' לא קבע מהי "הכנסה", ולכן – נוכח הקבוע בהגדרה בסעיף 195 לחוק – הכנסה היא זו המהווה הכנסה לפי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה (להלן – הפקודה) [...] התגמול החודשי לפי חוק התגמולים הוא בבחינת הכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודה – היינו, הכנסה שהיא "קיצבה, מלוג או אנונה". אופיו של התגמול החודשי לפי חוק התגמולים אינו משתנה לצורך חוק זה או אחר".

"מקום שהמחוקק רצה למעט מהגדרת ההכנסה לצורך קצבת הנכות הוא עשה כן בסעיף 195 עצמו כאשר התייחס מפורשות לקצבת ילדים לפי פרק ד' לחוק, ולהענקות לפי סעיף 40(ב)(1)(2) לחוק חיילים משוחררים. המחוקק לא מיעט מהגדרת "הכנסה" תגמול לפי חוק התגמולים. כאמור, לא מצאנו טעם להבחין בין סיווג התגמול לפי חוק התגמולים כהכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודה לצורכי חוק הבטחת הכנסה בין סיווג תגמול זה לצורכי קצבת הנכות".

עוד התייחס פסק הדין בעניין עיסא לקביעת בית דין זה בעב"ל (ארצי)
15964-01-14 זנגריה – המוסד לביטוח לאומי (5.3.2015) (להלן – עניין זנגריה), שם אישר בית הדין הארצי את קביעתו של בית הדין האזורי מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 כדלהלן:

"נדחו טענות המערערים לעניין מהות התגמול המשולם לפי חוק נפגעי פעולות איבה התש"ל-1970 (להלן: החוק) [...] התגמול החודשי המשולם הינו בגדר קצבה שהינה בגדר הכנסה על פי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה ועל פי סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980".

וכפי שקבע בית הדין בעניין זנגריה:

"סע' 3(א) לפקודת מס הכנסה [...] קובע כי סכום שהגיע לידי אדם על פי ביטוח מפני הפסד רווחים או על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה, יבוא בחשבון לקביעת רווחיו או הכנסתו".

לבסוף, קבע בית דין זה בעניין עיסא כדלהלן:

"סיווגה של הכנסה כקצבה המשולמת על ידי קרן הפנסיה בגין אובדן כושר עבודה אינו חידוש בבחינת ההלכה הפסוקה (ראו עניין צדקה ומילוא לעיל) ולא מצאנו כי יש מקום לשנותה. בית הדין האזורי ניתח נכונה את הוראות חוק הביטוח הלאומי ואת פקודת מס הכנסה, ועל פי פסיקתו של בית הדין הארצי הגיע למסקנה המשפטית הנכונה ואין לנו אלא לאשר אותה."

1. בית הדין ער לנסיבותיה של המערערת, אולם המצב החוקי הנתון לא מאפשר להכיר בקצבה המשולמת ממבטחים כתשלום שאינו הכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה לעניין חישוב קצבת הנכות ותוספת התלויים המשולמת למערערת על ידי המוסד.
2. סוף דבר - הערעור נדחה. בהתחשב בנסיבותיה של המערערת, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז אדר ב' תשפ"ב (20 מרץ 2022), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.