התובעים : 1. ניסים רבה ת.ז 059133629

2. סאלי צפלאווי ת.ז 037682713

3. לב פנחסוב ת.ז 304666803

4. רחמים כהן ת.ז 013731252

5. אברהם עזרא ת.ז 027814102

6. יעקב נזרי ת.ז 068751767

כולם על ידי ב"כ עוה"ד פזית ונדל

נגד

הנתבעים : 1. שמעון סימון ביטון ת.ז 079557740

2. מיכאל בן חיים ת.ז 058124561

3. רוני צפדיה ת.ז 057488389

4. יוסף אדרי ת.ז 062358486

כולם על ידי ב"כ עוה"ד אסף ביטון

פסק דין

"וכל זה בזמן שכולם לב אחד הוא שקילוסן עולה יפה אבל אם חָלוּק לבם - יותר טוב הוא שיתפללו כל כת בפני עצמה..."

(חפץ חיים, משנה ברורה, סימן קנ^[1])

ריש מילין – על בית כנסת "שער המלך" המנוהל ע"י עמותת חפץ חיים

במערב ראשון לציון – בין הרחובות שושן הבירה, מרדכי היהודי, אסתר המלכה ושושנת יעקב עובר לו רחוב שער המלך. וברחוב שער המלך 7 ניצב בית כנסת נאה המבקש לשרת את צרכיהם הרוחניים והדתיים של תושבי האזור – תושבי שכונת נווה חוף.

הורתו ויסודו של בית הכנסת לא באו בנקל והרבה מאמצים, כוחות נפש וממון הושקעו בהקמתו על ידי מייסדיו. אלא, שלדאבון הלב, כפי הקורה לא אחת במקומותינו, אחר שנבנה בית הכנסת והוקם על מכונו, באה מריבה בין המתפללים באשר לדרך ניהולו ואופן הילוכו של בית התפילה, עד אשר התפרדו מתפללי בית הכנסת לשתי כָּתוֹת - זו אומרת כולו שלי וזו אומרת כולו שלי.

מעת שהתגלעה המריבה, אודותיה נפרט להלן באריכות, באה תביעת התובעים, הנמנים על חברי העמותה, שעיקרה בשתיים – האחת, לקבוע כי אסיפת העמותה שהתכנסה ביום 24.2.21 כונסה שלא כדין וכי ההחלטות שהתקבלו בה, ובכללן החלטות הממנות את הנתבעים 1-2 כחברי ועד העמותה ואת הנתבעים 3-4 כחברי ועדת הביקורת שלה - בטלות, והאחרת, אשר לטענת התובעים נגזרת מן הראשונה, מתן סעד הצהרתי הקובע כי חברי העמותה המכונה "עמותת בית הכנסת חפץ חיים נווה חוף ראשון לציון" (להלן- העמותה) כמו גם חברי ועד העמותה, הם אלו המנויים בנספח אותו צרפו לכתב תביעתם כנספח א'.

הנתבעים, אין צורך לומר, מתנגדים התנגדות נחרצת למבוקש, לטענתם הזימון לאסיפה שהתכנסה ביום 24.2.21 נעשה כדת וכדין וכי לתובעים וחבריהם, המבקשים לשמור בידם את "מפתח החברות" בעמותה, אין אלא להלין על עצמם בכך שלא הגיעו לאסיפה והשתתפו בהצבעות ובהחלטות שנערכו במסגרתה. הנתבעים טוענים כי אין ממש ברשימת חברי העמותה ובעלי התפקידים הנטענת על ידי התובעים (נספח א' הנ"ל) וכי התובעים הסירו מן הרשימה חברי עמותה רבים בטענה כי הודחו או פרשו כאשר אין כל עדות לפרישתם, ולחלופין הדחתם נעשתה שלא כדין.

עיקר המחלוקת בין הצדדים היא, אפוא, מי ומי חברי העמותה, ומי הם בעלי התפקידים בה – היינו חברי ועד העמותה וחברי ועדת הביקורת שלה. כאשר במובן המעשי של הדברים - מי שזהותו תקבע כחבר ועד או כחבר ועדת הביקורת הרי שבידיו כוח רב ומשמעותי לניהול בית הכנסת בפועל – ניהול התפילות וסדר היום, ניהול ההיבטים הכספים הנוגעים לבית הכנסת, האחריות על קופות בית הכנסת, התרומות, השימוש במתקניו, כמו גם עיצוב דמותו וצביונו.

עד כאן המחלוקת בקיצור מילין. ומכאן נעבור להרחבה העובדתית הנדרשת, אף שהקורא הרָגִישׁ, זה שליבו דואב ממריבות וקלקולים בתוך המקדש מעט, או הקורא המתייגע משפע פרטים עובדתיים ומבקש לבוא אל העיקר, יכול שידלג על סיפור הדברים ויפנה ישירות לפרק המשפטי ובו הדיון הנורמטיבי בטענות הצדדים.

פרק א – ובו יסופר על הקמת בית כנסת שער המלך

1. על סיפור הקמתו של בית הכנסת שער המלך למדנו באריכות מתוך תצהירו של התובע 1, הרב ניסים רבה, שהיה ממייסדי העמותה ובית הכנסת ואף נבחר בשלב מסוים לשמש כרב בית הכנסת ולמעשה משמש כדמות הרוחנית בו (אף שהעמיד לו מתנגדים ויריבים רבים ברבות השנים, כעולה מעדויות רבים מעדי הנתבעים). להלן נוסיף ונשלב לסיפורו של מר רבה אף את העולה מעדויות אחרות שניתנו במסגרת ההליך, הן מטעם התובעים והן מטעם הנתבעים, על מנת לעמוד על ציור הדברים באופן הנכון והמדויק ככל הניתן.

לדברי הרב ניסים רבה, אביו, מר חי רבה עליו השלום, ביקש לממש את רצונה של אשת דודו, הגב' טוני חדד ז"ל, שהייתה ערירית וצדקת, להקים או לסייע בהקמת בית כנסת או תלמוד תורה מתוך עזבונה, ואכן מר רבה האב ניסה לגייס את אישורה של עירית בת ים להקמת בית כנסת אלא שהאישור בושש לבוא. רצה המקרה ובאותה העת התארגנה קבוצת חברים מתושבי שכונת נווה חוף בראשון לציון השכנה, עליהם נמנה גם הרב ניסים רבה, להקמת בית כנסת בשכונתם, אך מה יְעָשֶה ורצון יש אך ממון אַיִן? פנה הרב רבה לאביו ע"ה וביקש לגייס הכסף מאותו הֶקְדֵש של הצדקת המצוי בנאמנותו – לצורך בניית בית הכנסת.

1. וכך ביום 1.6.09 התאגדו להם שבעה חברים – הרב ניסים רבה, מר יוסף אדרי (הנתבע 4), מר יעקב נזרי (התובע 6), מר אברהם ברדה, מר אליאב ניסן, מר יעקב כתר ומר בצלאל חיים, והקימו עמותה שתפעל להקמת בית כנסת שישמש את אנשי השכונה. בתעודת הרישום של העמותה צוינו מטרותיה בזו הלשון –

"הקמת בית כנסת בשכונת נווה חוף בראשון לציון. לנהל ולהחזיק את בית הכנסת שיוקם. לקיים בבית הכנסת תפילות ושיעורי תורה".

אלא שדרכם של חברי העמותה לא הייתה סוגה בשושנים – הרב רבה החל לפעול לקידום בניית בית הכנסת בפועל, וזאת אחר שמונה ע"י אביו ז"ל לשמש כמנהל ההקדש שהותירה אחריה אותה צדקת, אלא שהכסף הלך ואזל ונותרו לחברים חובות לבעלי המלאכה - לקבלן השלד, לחברת הבטון ולשאר ספקים. לדברי הרב רבה, פניותיו לחברי העמותה על מנת שירימו תרומה לצורך סיום הבנייה לא נענו והוא נאלץ לסיים הבניה מכיסו הפרטי ומתרומות אותן עלה בידו לגייס (סע' 2 לתצהירו).

1. כשלוש שנים אחר יסוד העמותה, ביום 24.4.12 הצטרף אליה מר אורן מוהבן, וביום 16.10.12 הוא אף מונה כחבר ועד (ראו פרוטוקול מיום 24.4.12 – מוצג 3 למוצגי התובעים; והודעה על בחירה/מינוי חבר ועד מיום 16.10.12 – מוצג 4 למוצגי התובעים).

כחברי הועד מונו, אפוא, אותה עת – הרב ניסים רבה ומר אורן מוהבן, וכחברי ועדת ביקורת – מר אברהם ברדה ומר בצלאל חיים (ראו פרוטוקול ישיבה מיום כ"א אב, תשע"ב – מוצג 4 עמ' 19 למוצגי התובעים).

1. אחר שהוקמה קומת המרתף של בית הכנסת והחלו להתקיים בו תפילות סדורות, הצטרפו חברים נוספים לעמותה ובכללם – מר לב פינחסוב (התובע 3), מר רחמים כהן (התובע 4) , מר סימון ביטון (הנתבע 1), מר רוני קקון, מר שלמה קוסטו, מר אליהו דדוש, מר בנימין רחמני, מר אברהם דזבייב, מר יוסף אבודרהם ומר אריאל אברמוב (ראו פרוטוקול אסיפה כללית וישיבת ועד העמותה מיום 11.3.15 – מוצג 5 למוצגי התובעים).

ויבין הקורא, אנו מטריחים ומונים כרוכל את חברי העמותה בשמותיהם שכן זהו, למעשה, עיקרה וליבה של התביעה שלפנינו – לקבוע מי ומי הנמנים על חברי העמותה נכון למועד הגשת התביעה.

מכל מקום, באותה אסיפה מיום 11.3.15 הוסכם, בין השאר, אף על סידורי התפילה, על מינויו של הרב רבה כרב בית הכנסת ועל סמכותו בקביעת נוסחי התפילה, שהרי מן המפורסמות הוא שישראל עשויים אגודות אגודות ולכל אחת נוסחה שלה ודרכה שלה להביע אוֹמֵר. כמו כן נקבעו באותה ישיבה התוכן התורני ושיעורי התורה שימסרו. ובלשון ההסכמות בפרוטוקול האסיפה הכללית –

2. ...באופן שוטף מטרת בית הכנסת לנהל בה תפילה במקום ולימוד תורה, כיום המניינים הקבועים הקיימים הם אלו המוסכמים על כולם וכן עניין התלמוד תורה בכולל המתנהל במרתף כאשר בשלב זה מוחזק על ידי ניסים רבה. לא תהיה התנגדות (כי) תפעול הכולל, למעט בחירת האברכים שתעשה ע"י ניסים רבה בלבד, ע"י ועד המנהל של בית הכנסת ככל שהתקציב של בית הכנסת יאפשר זאת

וכן –

הוחלט למנות את ניסים רבה כרב בית הכנסת בכל הקשור בשיעור תורה, נוסח תפילות והתוכן התורני הנכנס לבית הכנסת יהיה בהסכמתו הבלעדית ובסמכותו .

1. נעיר כי עיון מדוקדק בפרוטוקול מיום 11.3.15 יכול להוסיף וללמד אותנו על הגורמים המובילים ביסוד בית הכנסת וכינונו. כך צוין באותו פרוטוקול כי בית הכנסת הוקם ברובו מתרומת ההקדש על שם ה"ה יצחק וטוני חדד, אשר שמם כתורמים הוטבע בחזית בית הכנסת. צוין כי הרב ניסים רבה השקיע מכספו הפרטי להשלמת בניין בית הכנסת סך של 835,000 ₪, "כאשר מתוך זה 100,000 ₪ הוא מבקש לרשום 5 מבני ביתו כמייסדי בית הכנסת, אשר זכותם להירשם על לוח המייסדים, לקבל כיסא ולהיות שותפים בכתיבת ספר תורה על שם המייסדים כשהדבר יתאפשר".

יתר על כן, בשל תרומתו הנדיבה ביקש הרב רבה להקנות לו "זכות לרשום שם נוסף באולם תלמוד התורה ו/או בעזרת הנשים. במידה ולא ייתן שם לא ניתן יהיה לרשום שם אחר, אלא אם כן הושב לניסים ע"י התורם המבקש סך של 735,000 ₪, ואם יבחר ניסים רבה לרשום את השם לא ניתן יהיה לשנות זאת ללא הסכמתו".

עוד צוין באותו פרוטוקול שמר אורן מוהבן תרם 80,000 ₪ לבניית ארון ספר תורה.

ולא רק ממון השקיעו אותם חברים בבית התפילה, הם השקיעו גם ממרצם וזמנם, כך צוין, כדוגמה, כי מר אבי ברדה "שפעל להשגת המגרש מעיריית ראשון לציון, השקיע מאמצים יחד עם ניסים רבה" רשאי להנציח על דלת הכניסה לבית הכנסת כי זה הוקם בסיועו וכן להנציח את קרובי משפחתו.

1. מכל מקום, כעת, אחר אותה ישיבת אסיפה מיום 11.3.15 מונו להם חברי הועד – רוני קקון, שלמה קוסטו, לב פינחסוב, סימון ביטון, ויעקב בנזרי.

כאן נבקש להעיר - בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 8.6.22 ביקש מר יעקב כתר, אחד מעדי הנתבעים, לערער על חוקיות האסיפה הנזכרת מיום 11.3.15. לטענתו האסיפה זומנה שלא כדין והוא שמע אודותיה זמן קצר קודם התרחשותה. ניתן היה להבין מעדותו כי באותה ישיבה הוא אף סולק מתפקידו כחבר ועד, ואולם נאמר כבר עתה כי על פניו אין בטענותיו של מר כתר ממש ואלו לא נזכרו כלל בכתב ההגנה, שכן כפי שהראנו לעיל, כבר ביום 16.10.12 מונו כחברי ועד מר אורן מוהבן ומר ניסים רבה. מר כתר לא היה אז חבר ועד וממילא אין בפרוטוקול אותה ישיבה כל החלטה באשר להסרתו מתפקיד זה. יתר על כן, למרות טענותיו כי לא קיבל זימון כדין לישיבה הנזכרת, נכח מר כתר בישיבה ואף צוין מפורשות בפרוטוקול הדיון, בניגוד לטענותיו, כי חברי העמותה הנוספים שנבחרו באותה ישיבה נבחרו פה אחד.

כך בחקירתו השיב מר כתר –

"ש. הייתה אסיפה ב-11.3.15 בה נכחת.

ת. נכון.

ש. לא נבחרת בה לבד, מי שנבחר זה 5 חברים שרשומים כחברי הוועד הנבחר.

ת. אני נבחרתי לוועד בהקמת העמותה. חברי הוועד ניסים רבה ואני, חברי ועדת ביקורת זה חיים בצלאל ואבי ברדה, ויש את יוסי אדרי, כל השבעה. אני ומר רבה נבחרנו כחברי ועד בשנת 2012" (הדגשה שלי – צ.ו; עמ' 107 לפר')

כפי שהראנו לעיל, אין ממש בטענותיו אלו של מר כתר. הוא לא שימש כחבר ועד במועד הישיבה ב 11.3.15 שכן אותה עת שימשו כחברי ועד מכהנים מר אורן מוהבן ומר ניסים רבה. נמשיך, אפוא, מכאן בסיפור הדברים כסדרו.

1. ביום 7.6.15 ביקש מר ניסן אליאב לפרוש מהעמותה בשל כך שאינו מתפלל עוד בבית הכנסת (מוצג 7 למוצגי התובעים) ובקשתו התקבלה בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 28.6.15.

אלא שדומה כי במועד זה, או בסמוך לו, החלו להתגלע סכסוכים ועימותים בין חברי העמותה השונים.

פרק ב – ראשיתם של ריב ומדון

1. מטבעה של מריבה שהניצים השותפים לה רואים כל אחד את הדברים מזווית עינו, זווית צרה זו רואה לרוב את הפגם בהתנהלות היריב אך עיוורת להתנהלותו של המביט, הדברים ידועים, זו דרכו של עולם ובכך אין כל חידוש. אלא שאנו הזרים לסכסוך, שלא באנו בעיבורה של אותה מריבה, נדרשים לעיין בכתובים, לתת עיננו בראיות ולכרות אוזנינו לעדויות על מנת לעמוד על טיבה ומהותה. ואלו הדברים שעלו בנדון –

אצבע וסימן ראשונים לתחילתו של הסכסוך מצאנו בישיבת האסיפה הכללית שהתקיימה ביום 28.6.15 במסגרתה הודחו, פה אחד, החברים מר יעקב כתר ומר חיים בצלאל מחברותם בעמותה. באותה אסיפה נכחו 8 חברי עמותה ובכללם התובעים 1,3 ו - 4. יתר על כן, באותה אסיפה אף מסכימים כל המשתתפים פה אחד על "פנייה לבית הדין הרבני בנוגע לטיפול בהפרעות של מר בצלאל ומר כתר, ועד העמותה מוסמך ע"י האסיפה לפנות לבית הדין הרביעי (צ"ל – הרבני)" (ראו סע' 4 לפרוטוקול האסיפה – מוצג 8 למוצגי התובעים).

ובמה עוולו ה"ה כתר ובצלאל? ובכן פרוטוקול האסיפה מכסה יותר מאשר מגלה ואולם הוא מרמז על "הפרעות" מצדם של המודחים. הרב רבה בתצהירו, שאף הוא מגלה טפח ומכסה טפחיים, טוען כי הדחתם של השניים הורתה בכך "שנהגו בזלזול ובאלימות כלפי ציבור המתפללים תוך שהם משחיתים את בית הכנסת" (סע' 7 לתצהיר הרב רבה) ואין הקורא יודע אם כוונתו להשחתת ריהוט בית הכנסת או חלילה להשחתת מידותיהם הנעלות של המתפללים בו. יתר על כן, הרב רבה מעיד כי ימים ספורים אחר הדחתם, חרשו השניים מזימה כנגד בית הכנסת וציבור המתפללים "כפעולת תגמול להדחתם מהעמותה", עד כדי כך באו הדברים שהתבקש צו מניעה כנגד השניים בשל איומים ותקיפות כנגד מתפללי בית הכנסת וגם "פגיעה במבנה בית הכנסת עצמו", ובתצהיר התומך בבקשה נטען כי השנים ניסו לרתך את דלתות בית הכנסת. ואכן בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הש' גיא שני) הורה על הרחקת השניים מבית הכנסת למשך 6 חודשיים.

עיון בהחלטת כב' הש' שני מלמד כי כבר באותה עת הוא תפס את "השור בקרניו" והבין כי עניינה של המריבה אינו אלא בריב על זכויות בעמותה ודרך ניהולה, וכך ציין בהחלטתו מיום 6.8.15 –

"לאחר ששמעתי את טענות הצדדים היום, ולאחר שהתרשמתי כי מצד אחד קיימת מחלוקת באשר לזכויות בעמותה – מחלוקת שאליבא דכולי עלמא לא זה המקום לבררה – ומצד שני התפתח עימות שחצה את גבולות המותר, כאשר המשיבים אינם חולקים למעשה על כך שגרמו נזק לרכוש בית הכנסת..."

והרי לנו ראשיתה של מריבה שסופה מי ישורנו (אף שחז"ל רמזו אותנו במסכת דרך ארץ פרק ז' – "מחלוקת בבית הכנסת סופו להתפזר, ולא עוד שסופו להישמם").

בסוגיית תקפות הדחתם של מר כתר ומר בצלאל נדון בהמשך הדברים בפרק המשפטי.

פרק ג – ובו יסופר על שינוי בזהות חברי העמותה לאורך השנים

1. ביום 28.7.16 שבה והתכנסה האסיפה הכללית ואישרה את הצטרפותו של מר סאלי צפלאווי (מוצג 10) כחבר עמותה; ביום 29.5.17 אישרה האסיפה הכללית את הצטרפותם של חברים נוספים ובכללם מר רוני צפדיה (הנתבע 3), יורם משעלי, דניאל גולן, יצחק חגואל, אליהו לולו ורפאל חרמון. מאידך, מר אורן מוהבן הסיר את חברותו בעמותה אחר שעזב את השכונה, כך גם הוסרה חברותו של מר יוסף אדרי (הנתבע 4) אלא שיש מחלוקת באשר לסיבתה של הסרה זו (פרוטוקול האסיפה – מוצג 11), הרב רבה טוען בתצהירו כי מר אדרי ביקש ממנו באופן אישי לפרוש מהעמותה כיוון שהפסיק לקחת חלק בתפילות בית הכנסת, כך אף הוסיף וטען בעדותו בבית המשפט (עמ' 78, שורה 7 ואילך). מאידך – מר אדרי טוען כי לא היו דברים מעולם, מעולם לא ביקש לפרוש מהעמותה ואף לא קיבל באופן אישי את ההודעה על הסרתו מבין חבריה, הוא אומנם מודה כי בשלב מסוים החל למעט לפקוד את בית הכנסת וזאת נוכח האווירה העכורה שנוצרה במקום בין מתפללי בית הכנסת (עמ' 105 ש' 23-31 לפר' מיום 8.6.22). גם במחלוקת זו נדון בהמשך הדברים.

1. ביום 1.12.18, הוחלט לצרף לעמותה שבעה חברים חדשים – מר מיכאל בן חיים (הנתבע 2), מר אברהם רבי, מר דב חג'אג, מר ויקטור נחום, מר אביחי פדידה, מר שמוליק קריחלי ומר רפאל טוביאנה (ראו פרוטוקול האסיפה – מוצג 18 למוצגי הנתבעים).
2. באותה אסיפה הוחלט על שינויים שונים בתקנון העמותה, וביום 13.2.19 הוגש לרשם העמותות דיווח על החלטות האסיפה הכללית ובכללן - אפשרות זימון אסיפה כללית ע"י "סמס, ווטאפ, אימייל, טלפון, פקס", עריכת בחירות כלליות במוצ"ש ראשון לחודש דצמבר כל שנתיים, קיום בחירות חשאיות, ועוד ועוד (מוצג 12 למוצגי התובעים– דיווח על החלטה לשינוי תקנון) ואולם השינוי לא אושר על ידי רשם העמותות בשל חסרונם של מסמכים שונים דוגמת - פרוטוקול האסיפה מיום 1.12.18, טופס תקנון משולב הכולל את התקנון המצוי בצירוף השינויים המבוקשים כשהם מודגשים ועוד (מכתב רשם העמותות - מוצג 13 למוצגי התובעים).

לא הובא לעיוני כל אישור מאוחר יותר של רשם העמותות באשר לשינוי תקנון העמותה.

1. לטענת התובעים, קודם לכן, ביום 1.1.19 פרשו מהעמותה מר ויקטור נחום, ומר אביחי פדידה וזאת לאחר שעלתה ההצעה כי כל חבר עמותה יחויב בתשלום דמי חבר.

פרק ד' – המחלוקת מתגברת

1. ביום 15.2.20 התקיימה ישיבת אסיפה כללית נוספת ונראה כי באותה ישיבה התפתחה והתחדדה מחלוקת בעניין סידורי התפילות וההנהגה הרוחנית של בית הכנסת כמו גם בעניין זהות חברי ועד בית הכנסת והגבאים. באותה אסיפה התקבלה החלטה ברוב דעות להחליף את מר אבי ברדה, כגבאי בית הכנסת, בתובע 4 – מר רחמים כהן (ראו פרוטוקול האסיפה – מוצג 14 למוצגי התובעים). הדבר עורר את זעמו של מר סימון ביטון, הנתבע 1, ולטענת התובעים מאותה העת כמעט ופסקו הנתבעים 1-3 מלפקוד את בית הכנסת.
2. הדברים הלכו והחריפו. ביום 21.11.20 התכנסה האסיפה הכללית, בין היתר, על מנת לאשר את הדו"חות השנתיים אשר הועברו לעיון חברי ועדת הביקורת קודם לכן, אלא שאז סרב הנתבע 1, מר ביטון שהיה מחברי ועדת הביקורת, לאשרם בטענה שלא ניתנה לו ההזדמנות לעיין בהם כנדרש. או-אז החליטה האסיפה הכללית להחליף את מר ביטון בתפקידו כחבר ועדת הביקורת ולמנות תחתיו את הרב ניסים רבה.

נעיר לעניין זה כי בניגוד לטענתו של מר ביטון, הוצע לו לעיין בדוחות החשבונאיים זמן רב קודם לכינוסה של האסיפה הנזכרת. כך במסרון ששלח חבר ועד העמותה, מר לב פנחסוב, ביום 13.7.20, הוא מזמין את מר ביטון כחבר ועדת הביקורת לבצע ביקורת של דוחות 2019 ביום 18.7.20 (מוצג 15 למוצגי התובעים), יש להניח כי ככל והתאריך לא התאים למר ביטון היה באפשרותו להציע תאריכים חלופיים אחרים קודם לאסיפה שכונסה חודשים לאחרי כן.

עוד ובנוסף צורפו באותה ישיבה לעמותה שני חברים - מר אברהם עזרא (התובע 5) ומר אריאל מולקנדוב (פרוטוקול האסיפה מיום 21.11.20 – מוצג 16).

1. אלא שדומה כי מצב היחסים בין חברי העמותה הלך והתדרדר. לטענת התובעים, הנתבע 1 הקצין את התנהלותו כנגד חברי העמותה, החל להתעמת עימם ולהכפישם לפני ציבור המתפללים, הפריע למהלך תפילות השבת ועוד. כדי כך הגיעו הדברים עד שבאחת השבתות, כך על פי הנטען בעדותו של מר רבה, החל הנתבע 1 להתפרע והוא הוצא מן התפילה ע"י מתפללים.
2. ביום 5.1.21, פנו הנתבע 1, מר ביטון, מר רוני צפדיה, מר יוסף אדרי ומר מיכאל בן חיים, לוועד בדרישה לכינוס אסיפה כללית וזאת בשל טענות שונות לאי סדרים להן טענו, הוועד סירב לבקשתם בטענה כי החתומים על הבקשה, זולת לנתבע 1, עצמו, כלל אינם חברי עמותה (ראו הבקשה לקיום אסיפה כללית – מוצג 17 למוצגי התובעים).

פרק ה – אסיפה כללית מכונסת ע"י הנתבעים

1. משסורבה בקשתו הוציא הנתבע 1 זימון המופנה לחברי העמותה לאסיפה כללית נושא תאריך 11.2.21 עליו חתומים הנתבעים 1-4 (מוצג 18 למוצגי התובעים).

חבר ועד העמותה, מר לב פנחסוב הוציא בתגובה מסרון שנשלח בקבוצת הוואטאפ של חברי העמותה ביום 17.2.21 ובו ציין כי הזימון אינו כדין ואינו עומד בתנאי התקנון, וזו לשון ההודעה (מוצג 13 למוצגי הנתבעים)–

חברי עמותה יקרים, לאחרונה קיבלנו מכתב מטעם חבר עמותה סימון ביטון. במכתבו הוא מזמן לאסיפה כללית את חברי העמותה וגם מי שלא חבר עמותה. על פי תקנון מצוי של רשם העמותות, רק לחברי ועד יש זכות לזמן את האסיפה הכללית של חברי העמותה, על כן הזימון שנשלח אליכם לא תקף. יתירה מזאת, רק חברי עמותה רשומים יכולים להיבחר לועד מנהל של העמותה. לידיעתכם לעמותה יש אישור ניהול תקין מטעם רשם העמותות המוכיח ניהול תקין של העמותה.

חברי ועד העמותה יזמנו את חברי העמותה בתקופה קרובה. ברוכים תהיו.

בדומה נשלחה לקבוצת הוואטצאפ של העמותה הודעה קולית של חבר ועד נוסף, מר רחמים כהן, באותה הרוח –

"שלום ויום טוב לכול המתפללים של בית הכנסת שער המלך רציתי להודיע לכם הודעה חשובה מאוד. אנחנו יודעים שיש מודעות שקיבלו חלק מאנשי בית הכנסת המתפללים, רציתי להודיע לכם לא להתייחס למודעות האלה, זה לא רק על דעת בית הכנסת ולא על דעת ועד של בית הכנסת זה רק דעה אישית של בנאדם אחד שהוא לא קשור לבית הכנסת גם לא מתפלל אתנו. אז בבקשה לא להתייחס למודעות האלה ותהיו בריאים ותזכו למצוות , שלום לכולם.

לטיבו של הזימון שהוצא על ידי הנתבעים כמו גם באשר לנכונות תוכן ההודעות שנשלחו על ידי חברי הועד המכהן נתייחס בהמשך הדברים.

מכל מקום, על אפם ועל חמתם של חברי הועד, קיימו הנתבעים אסיפה ביום 24.2.21. בפרוטוקול אותה ישיבה צוין כי נכחו בה שמונה חברים - ה"ה סימון ביטון, יוסף אדרי, מיכאל בן חיים, רוני צפדיה, אבי ברדה, יעקב כתר, חיים בצלאל ורחמים אביטבול.

באותה ישיבה מונו כחברי ועד העמותה הנתבעים 1 ו – 2, והנתבעים 3 ו – 4 מונו כחברי ועדת הביקורת. פרוטוקול האסיפה הועבר לרשם העמותות (פרוטוקול האסיפה – מוצג 19 למוצגי התובעים; דיווח לרשם העמותות – מוצג 20).

מיד לאחר שפרוטוקול האסיפה עודכן אצל רשם העמותות מיהרו הנתבעים לבטל את הרשאת הגישה של חברי הועד הקודמים – התובעים 3-4.

והרי לנו, כמאמר הנביא - "בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם וְחַלְחָלָה בְּכָל-מָתְנַיִם" (נחום ב, י"א).

1. מאליו יבין הקורא כי אותה אסיפה הפכה לנושא המחלוקת בין הצדדים.

התובעים טוענים שהאסיפה לא כונסה כדין וכינוסה נעשה בניגוד לתקנון, ללא מניין חוקי וממילא אף החלטותיה חסרות כל תוקף והרי הן כחספא בעלמא ואינן טובות אלא לצור על פי הצלוחית בלבד. הנתבעים טוענים, כנגדם, כי הזימון לאסיפה נעשה כדת וכדין על פי כללי התקנון ואין להם להלין בכל הקשור לתוצאות הימנעותם מלהשתתף באסיפה אליה זומנו כדין - אלא על עצמם בלבד.

פרק ו – חברי העמותה מתעמתים סביב ישיבת האסיפה מיום 24.2.21

1. אחר הדברים האלה פנו התובעים לרשם העמותות והגישו תלונה באשר לדיווח כוזב (תלונה מיום 2.3.21 – מוצג 21 למוצגי התובעים) וכן תלונה למשטרה על רישום כוזב במסמכי תאגיד וזיוף מסמכים (מוצג 22 למוצגי התובעים).

יתר על כן, התובעים כינסו אסיפה כללית ביום 8.3.21 ובה שבו ומינו את חברי הועד שהיו קודם לאסיפת המריבה כחברי ועד – היינו, מר לב פנחסוב ומר רחמים כהן (פרוטוקול האסיפה – מוצג 23 למוצגי התובעים).

וביום 13.3.21 התכנסה האסיפה פעם נוספת הפעם על מנת להדיח את הנתבע 1, מר ביטון, מחברותו בעמותה. באותה ישיבה אף נוסף חבר עמותה נוסף ששמו לא נזכר עד כה - מר דוד דבן.

1. הנתבעים מצדם שלחו ביום 16.3.21 מכתב, בשם העמותה כמובן, שהרי הקורא ודאי זוכר כי הם מונו לדידם כחברי הועד וכחברי ועדת הביקורת בישיבה אותה כינסו הם עצמם ביום 24.2.21, המורה לתובעים למסור לידיהם את מפתחות בית הכנסת ואת ספרי העמותה (מוצג 25 למוצגי התובעים), שהרי מה לו לחבר ועד העמותה אם אין את מפתחות בית הכנסת וספרי העמותה בידיו?

והנה כמו לא די במסכת האירועים עד כה, נוספה לה מסכת נוספת, לכאורה צדדית, לכאורה מנותקת כל הקשר לאירועים, אך במהלך הדיונים שהתקיימו לפני לא ניתן היה שלא להתרשם כי רבים ממהלכי הצדדים נוגעים דווקא להתרחשות זו –

פרק ז – "הינוקא"

1. במהלך שנת 2018 פקדה דמות חדשה את בית הכנסת "שער המלך" שבפאתי שכונת נווה חוף - הרב שלמה יהודה בארי הידוע בכינויו "הינוקא", ככל הנראה בשל היותו צעיר לימים. הרב הינוקא ביקש מהרב ניסים רבה לקיים מניין במרתף בית הכנסת עם הנץ החמה, היינו מוקדם בבוקר קודם לקיומו של המניין הרגיל בבית הכנסת. הרב רבה נעתר למבוקש.

אלא שלטענת הרב רבה, כעבור כשנה החל הרב ה"ינוקא" לקיים תפילה אף בפלג המנחה ללא קבלת רשות חברי העמותה. יתר על כן, אל הרב הצעיר, אשר השמועה אומרת שלא רק בדרשות וברכות כוחו רב אלא אף בנגינה, החל להסתפח קהל שומעים גדול, אשר רובו מתגורר מחוץ לשכונה. נטען כי ציבור זה פגע בניקיון בית הכנסת ובציודו ובעיקר בצביונו של בית הכנסת.

מעת שכך הוחלט שלא לפתוח את בית הכנסת אלא בשעות התפילה שהיו נהוגות בו בעבר.

על פי הנטען כל ידי מר רבה, הרב ה"ינוקא" לא חדל מלפקוד את המקום, הוא המשיך להתפלל מחוץ לבית הכנסת ולמעשה הקים חצר מאמינים שהתמקמה במאהל מאולתר שהוקם בצמוד לבניין בית הכנסת (וראו סע' 20-22 לתצהיר עדות מר רבה).

בסוף חודש יוני 2021 פינתה עירית ראשון לציון את המאהל (מוצג 29). בהעדר מאהל שב הרב ה"ינוקא", כך על פי הנטען, לאולמו של בית הכנסת עצמו.

1. נקל לשער את המתח שנוצר בין מתפללי בית הכנסת הוותיקים ומייסדיו, לציבור החדש שפקד את המקום ואת זעם המתפללים החדשים על חצר החסידים המוקמת לנגד עיניהם בתוך בית התפילה שיסדו.

ומכיוון שלמדנו על עימות המתפתח בין קבוצות המתפללים – התובעים והנתבעים, אין להתפלא, אפוא, שאם הרב רבה, ראש קבוצת התובעים, מעוניין בהרחקתו של הרב שלמה יהודה מהמקום, יהא מר סימון ביטון, ראש קבוצת הנתבעים, מעוניין דווקא בהישארותו של זה במקום. והרי לנו ריב נוסף להתעבר בו. וכך טען הרב רבה בתצהיר עדותו (סע' 21 לתצהיר) –

"ברור כי הקמת החצר חוטאת למטרה לשמה הוקם בית הכנסת והיא לשרת את תושבי שכונת נוה חוף, לאפשר להם להתפלל בין חבריהם, לאפשר להם לקיים חיי קהילה ודת משותפים, ולא חצר המונית חסרת ייחוד שאינה אלא מפריעה לתושבי השכונה ושלא נועדה אלא לשרת את הרב יהודה ותלמידיו, בניגוד מוחלט למטרת בית הכנסת והעמותה"

וכאן אנו באים לפרק הבא בסיפור המעשה.

פרק ח – הסעד הזמני

1. עם הגשת תביעתם עתרו התובעים אף לסעד זמני, שהרי לדידם לא ניתן לקיים כך שיגרת תפילה בבית הכנסת כאשר קבוצות המתפללים היריבות מציקות האחת לאחרת. מתוך שכך, ואחר שמיעת טענות הצדדים ואף עדויות המצהירים מבין קבוצות המתפללים ניתנה החלטת בית המשפט מיום 30.5.21 שזה עיקרה –
2. ניתן בזה צו מניעה זמני האוסר על הצדדים לחתום על כל מסמך בשם העמותה, לבצע פעולות בחשבון הבנק של העמותה, ולבצע שינוי במצבת העמותה אצל רשם העמותות.
3. על מנת לאפשר את ניהול ביה"כ לעת עתה יתאפשר תשלום לעובדים הרגילים, כגון מנקה ביה"כ, חזן וכיו"ב, וכן תשלום בגין ההוצאות השוטפות כגון חשמל, מיסים וכיו"ב, מתוך חשבון העמותה, כאשר כלל התשלומים לא יעלו על 12,000 ₪ בחודש.
4. לעת עתה ולצורך המשך האפשרות לתחזוקה השוטפת של בית הכנסת וביצוע תשלומים, יירשמו כבעלי זכות למשיכת כספים יחדיו בלבד, מר לב פנחסוב ומר סימון ביטון.
5. מפתחות ביה"כ יימסרו אך ורק למר פנחסוב ולמר ביטון. מחזיקי המפתחות לא יורשו למוסרם לאחר וזה הפותח את ביה"כ יהיה אחראי על סגירתו וסגירת התאורה, החלונות וארון הקודש.
6. כתנאי למתן הצו יפקידו המבקשים ערובה כספית בשיעור של 50,000 ₪ עד לא יאוחר ליום 5/6/2021, שאם לא כן יפקע הצו לאלתר.

אחר שסיפרנו את עיקרי סיפור המעשה, נבוא ונמקד את טענות הצדדים בהתבסס על כתבי התביעה וההגנה.

פרק ט - תמצית טענות הצדדים והסעדים המבוקשים

1. התובעים מבקשים, כאמור כי בית המשפט יקבע מחד כי ישיבת האסיפה שכונסה ביום 24.2.21 כונסה שלא כדין וכי החלטותיה בטלות ומבוטלות ומעת שכך יש לאשר את רשימת חברי העמותה ובעלי התפקידים, היינו חברי הועד וועדת הביקורת המוצגת על ידם בנספח א לתביעתם כרשימה הנכונה נכון למועד הגשת התביעה ביום 4.4.21. ואלו האנשים הנמנים באותה רשימה הכוללת 14 חברי עמותה (האחרים הנזכרים באותה רשימה פרשו או הוסרו מהיותם חברי עמותה כפי שמפורט להלן) –

היינו לדידם של התובעים יש 14 חברי עמותה בפועל נכון ליום התביעה אשר זהותם מסומנת ברשימה מעלה בצבע צהוב (המנויים 1-14). האחרים ברשימה, פרשו מרצונם או הודחו לפי העניין, כך לדידם של התובעים.

1. הנתבעים בכתב הגנתם טוענים לדחיית התביעה על הסף. לטענתם האסיפה הכללית שכונסה ביום 24.2.21 הייתה אסיפה תקנית וחוקית שזומנה כדין, לפיכך הנתבעים 1-2 הם חברי ועד העמותה ואילו הנתבעים 3-4 הם חברי ועדת הביקורת וזאת אחר שנבחרו באותה אסיפה לתפקידם זה. יתר על כן, זהו אף הרישום העדכני אצל רשם העמותות (נספח א לכתב ההגנה).

לטענת הנתבעים ה"הדחות" וה"פרישות" הנטענות ע"י התובעים ביחס למספר חברי עמותה לא הוכחו ולא נעשו כחוק שכן לא עלה בידי התובעים להוכיח כי עמדו בתנאים הנדרשים להדחה או פרישת חבר על פי תקנון העמותה שהוא התקנון המצוי.

הנתבעים מצדם אינם מציינים בכתב הגנתם רשימת חברי עמותה נגדית לרשימה הנטענת ע"י התובעים, אלא שכאמור הם טוענים כי אין ממש בהשמטת חברים מסוימים מהרשימה המוצגת ע"י התובעים, שכן לא הייתה כל עילה שבדין להשמיטם מרשימה זו. לטענת הנתבעים, מעת שהוכח שאין ממש ברשימת חברי העמותה המוצגת כנספח א לכתב התביעה הרי שלא ניתן לקבל את הסעד המבוקש על ידם ואין בית המשפט צריך לעשות עבודתם של התובעים ולהתחקות אחר זהות חברי העמותה האמתיים אחר שנמצא כי הרשימה המצורפת אינה מדויקת ולא ניתן לאשרה בצורתה ובמתכונתה.

נדון, אפוא, בטענות הצדדים ובמסגרת הדיון נרחיב מעט בטענות אלו.

פרק י – דיון (הפן הנורמטיבי)

1. סעיף 20 לחוק העמותות, התש"ם-1980 מורה כי עמותה תכנס אסיפה כללית לפחות אחת לשנה וכי הועד רשאי לכנס בכל עת אסיפה כללית שלא מן המניין ולמעשה עליו לעשות זאת לפי דרישה של ועדת הביקורת, הגוף המבקר או עשירית מחברי העמותה, כך מבהיר המחוקק כי ככל שהועד לא נענה לבקשה לכינוס אסיפה רשאים הדורשים לכנסה בעצמם בתנאים כאלה ואחרים, ובלשון הוראות החוק –

20.   מועדים לכינוס האסיפה

(א) אסיפה כללית רגילה של חברי העמותה תתקיים במועדים הקבועים בתקנונה ולא פחות מאחת לשנה.

(ב) הועד רשאי לכנס בכל עת אסיפה כללית שלא מן המנין, ועליו לעשות כן לפי דרישה בכתב של ועדת הביקורת, של הגוף המבקר או של עשירית מכלל חברי העמותה.

(ב1) לא כינס הועד את האסיפה הכללית שנדרשה כדין, תוך 21 ימים מיום שהוגשה הדרישה לפי סעיף קטן (ב), רשאים הדורשים לכנסה בעצמם, ובלבד שהאסיפה תתקיים בתוך שלושה חודשים מיום שהוגשה הדרישה כאמור; האסיפה תכונס, ככל האפשר, באותו האופן שבו מכונסות אסיפות בידי הועד.

(ב2) ...

(כל ההדגשות שלי – צ.ו)

ועניין נוסף - חשיבות רבה נודעת בדין לוועד העמותה, ועד העמותה הוא, כדוגמה, זה הרשאי להחליט על קבלת בקשתו של המבקש להצטרף לעמותה כחבר, כך הוראת סע' 1 (ג) לתקנון המצוי–

(ג) ההחלטה בדבר קבלת המבקש כחבר העמותה או אי קבלתו נתונה בידי הועד; סירב הועד לקבל את המבקש, רשאי הוא לערור על הסירוב לפני האסיפה הכללית הקרובה.

התקנון המצוי, הוא התקנון אשר חל ביחס לעמותה דנן, קובע אף את הדרך להדחת או פרישת חבר מן העמותה, כך בסע' 3 לתקנון המצוי מובהר –

3.   פקיעת חברות   

3. (א) החברות בעמותה פוקעת -

(1) במות החבר, ובחבר שהוא תאגיד - בגמר פירוקו;

(2) בפרישתו מן העמותה; הודעת פרישה בכתב תינתן לועד שלושים יום מראש;

(3) בהוצאתו מן העמותה.

(ב) האסיפה הכללית רשאית, לפי הצעת הועד, להחליט על הוצאת חבר מן העמותה מאחד הטעמים הבאים:

(1) החבר לא שילם לעמותה את המגיע לה ממנו;

(2) החבר לא קיים את הוראות התקנון או החלטה של האסיפה הכללית;

(3) החבר פועל בניגוד למטרות העמותה;

(4) החבר הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש כחבר עמותה.

(ג) לא יציע הועד לאסיפה כללית להוציא חבר מן העמותה אלא לאחר שנתן לו הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו לפניו, ולא יציע מהטעמים האמורים בתקנת משנה (ב)(1), (2) או (3) אלא לאחר שהתרה בחבר ונתן לו זמן סביר לתיקון המעוות.

(הדגשה שלי – צ.ו)

27. אחר ששמנו לפנינו הוראות דין אלו, נשוב לנטען ע"י הנתבעים -

כאמור, לטענת הנתבעים אין כל ממש בטענות התובעים באשר להדחות כאלה ואחרות של חברי עמותה. כאמור, ע"פ הוראת סע' 3 (ג) לתקנון המצוי, הדחת חבר עמותה צריך שתעשה אחר שוועד העמותה הִתְרָהּ בחבר שיתקן את דרכו ואחר שיזמנו ויזהירו כי בדעת האסיפה להרחיקו וישמע את טענותיו. הליך זה, על פי הנטען, לא בוצע ביחס לאף אחד מהחברים שנטען כי הודחו או פרשו שכן גם הפרישה צריך שתעשה בכתב ולא הוכח כי נשלחה הודעה בכתב של מי מהפורשים הנטענים.

נבוא ונבחן, אפוא, צעד צעד, מהחל ועד כָּלֵה, האם צירוף חברים כאלה ואחרים או הדחתם והסרתם מהיותם חברי עמותה, אכן נעשה כדין לאורך השנים החל מעת יסודה של העמותה לפני למעלה מעשר שנים. ודוק, לכאורה נדרשים אנו לבחון אך ורק עם המהלך האחרון שבוצע על ידי הנתבעים, היינו, האם כינוס האסיפה שהתקיימה ביום 24.2.21 היה כדין והאם החלטות האסיפה תקיפות אלא שלשם כך עלינו לבחון את מעמדם של החברים שכינסו את האסיפה ולצורך כך אין מנוס מבחינת שרשור ההחלטות שהתקבלו בעמותה בעניין הוספת והדחת חברי עמותה לאורך השנים, דבר שיהיה בו, ראשית דבר להעמיד לנגד עינינו מי הם חברי העמותה ומה מניינם ומי הם בעלי התפקידים עד לכינוסה של אותה אסיפה שבמחלוקת.

1. ובכן - אין חולק על כך שעם יסודה של העמותה, ביום 1.6.09, נמנו עליה שבעת חבריה המייסדים - הרב ניסים רבה, מר יוסף אדרי (הנתבע 4), מר יעקב נזרי (התובע 6), מר אברהם ברדה, מר איליאב ניסן, מר יעקב כתר ומר בצלאל חיים.

אל אותם שבעה נוסף ביום 24.4.12 מר אורן מוהבן, וביום 16.10.12 הוא אף מונה כחבר ועד (ראו פרוטוקול מיום 24.4.12 – מוצג 3 למוצגי התובעים; והודעה על בחירה/מינוי חבר ועד מיום 16.10.12 – מוצג 4 למוצגי התובעים וכן ראו כדוגמה סע' 6 לתצהיר של מר יעקב כתר).

כחברי הועד מונו אותה עת – הרב ניסים רבה ומר אורן מוהבן, וכחברי ועדת ביקורת – מר אברהם ברדה ומר בצלאל חיים (ראו פרוטוקול ישיבה מיום כ"א אב, תשע"ב 9.8.12– מוצג 4 עמ' 19 למוצגי התובעים).

דומה כי עד כאן לא נמצאו עוררין למינויים ולהחלטות השונות שהתקבלו ומכל מקום עומדת לה חזקת תקינות ההליך בכל הקשור לרישומי הפרוטוקולים השונים של האסיפות הנדונות.

1. ביום 11.3.15 התקיימה אסיפה נוספת וע"פ ההחלטות שהתקבלו בה נוספו עוד עשרה חברים לעמותה ובכללם - מר לב פינחסוב (התובע 3), מר רחמים כהן (התובע 4) , מר סימון ביטון (הנתבע 1), מר רוני קקון, מר שלמה קוסטו, מר אליהו דדוש, מר בנימין רחמני, מר אברהם דזבייב, מר יוסף אבודרהם ומר אריאל אברהמוב, הוספתם של חברי העמותה הנזכרים נעשתה בחתימת חברי הועד אותה עת – מר ניסים רבה ומר אורן מוהבן (ראו פרוטוקול אסיפה כללית וישיבת ועד העמותה מיום 11.3.15 – מוצג 5 למוצגי התובעים על צרופותיו).

במסגרת אותה ישיבה הוחלט אף על שינוי חברי ועד העמותה כך שבמקום ניסים רבה ואורן מוהבן ישמשו כוועד העמותה החברים – רוני קקון, שלמה קוסטו, לב פינחסוב, סימון ביטון ויעקב ניזרי.

נמצא, אפוא, כי במועד זה היו בעמותה 18 חברים וחמישה חברי ועד בשמותיהם הנזכרים מעלה.

1. למעשה, וכפי שרמזנו לעיל, אף באשר לתקינות האסיפה מיום 11.3.15 וההחלטות שהתקבלו בה - אין עוררין של ממש. אומנם העד מר יעקב כתר טען בעדותו, כפי שהבאנו מעלה, טענות שונות כנגד תקינותה של האסיפה ובכללן טענתו כי כל לא זומן אליה ואולם לבד מכך שאין כל אזכור לטענות אלו לא בכתב ההגנה ולא בתצהירו (בו הוא מלין אך ורק על החלטות שהתקבלו לאחר אסיפה זו ואליהן נתייחס בהמשך הדברים), הרי שעינינו הרואות כי על אף טענתו לאי זימונו לאסיפה, הוא נכח בה, כאשר בפרוטוקול האסיפה צוין במפורש כי ההחלטה למינוי החברים שבתוספת נעשתה "פֶּה אחד" ובלשון פרוטוקול האסיפה –

"הוחלט...לצרף את כל הנוכחים באסיפה למעט שמואל בן משה ואריה איכנר אשר הסירו את מועמדותם מהחברות, החלטה פה אחד" (הדגשה שלי – צ.ו; ראו סע' 1 לפרוטוקול – מוצג 5 למוצגי התובעים)

יתר על כן, הנתבע, מר סימון ביטון עצמו, מצדד למעשה בתצהירו בתקינותה של אותה ישיבה, שהרי בישיבת אסיפה זו הוא עצמו מונה כחבר ועד –

"לאורך כל השנים הייתי פעיל מרכזי בבית הכנסת ובעמותה. כבר במקביל לצירופי כחבר בעמותה בשנת 2015 נבחרתי לשמש כחבר ועד מנהל במסגרת אסיפה כללית שהתקיימה בעמותה ביום 11.3.15...די מהר היו לי תחומי אחריות שונים בבית הכנסת והתחלתי לצבור אהדה ותמיכה של ציבור המתפללים כלפיי. מעבר להיותי חבר ועד מנהל בעמותה הייתי חבר ועדת ארועים בבית הכנסת. הייתי חבר ועדת אחזקה בבית הכנסת. הייתי חבר ועדת תקשורת בבית הכנסת. ואחראי מטעם בית הכנסת לטיפול מול המוסדות העירוניים והממשלתיים בקשר עם בית הכנסת. ראו לעניין זה פירוט תפקידיי אלו במסגרת פרוטוקול ועד מנהל מיום 22.3.15" (סע' 5-6 לתצהיר מר סימון ביטון וראו פרוטוקול ועד המנהל מיום 22.3.15 - מוצג 3 למוצגי הנתבעים)

יש לראות בהודעתו זו של מר סימון ביטון, כנתבע, משום הודאת בעל דין באשר לתקינות האסיפה מיום 11.3.15 והחלטותיה, שהרי אך ורק בעקבות ההחלטה שהתקבלה באותה ישיבה הוא מונה כחבר ועד, כפי שהוא עצמו מציין בתצהירו כהחלטה תקיפה.

ודוק, אינני מתעלם מכך שהנתבעים צירפו כאחד המוצגים אף מסמך שנשלח על ידי מר יעקב כתר לרשם העמותות בו הוא מלין כנגד תקינות האסיפה מיום 11.3.15 (מוצג 22 למוצגי הנתבעים) ואולם לא זו בלבד שמר כתר אינו בעל דין בתביעה שלפני, הרי שלא הוכח כי טענותיו התקבלו על ידי רשם העמותות, ומכל מקום טענות אלו, כאמור, לא הועלו לפני בכתבי הטענות מטעם הנתבעים. על פי הנטען ע"י הנתבעים הרי שהנתבעים 1-2, מר סימון ביטון ומר מיכאל בן חיים, הם מחברי הועד (סע' 3 לכתב ההגנה וכן ראו עדותו הנפתלת של מר סימון ביטון בעמ' 92 לפר' מיום 8.6.22), בחירתו של מר סימון ביטון לוועד נעשתה, כאמור, בפרוטוקול האסיפה מיום 11.3.15 כך שהנתבעים מודים למעשה בתקיפותן של ההחלטות שהתקבלו באסיפה זו.

ואם כן, לא מצאתי כל עילה או ראיה לפיה האסיפה מיום 11.3.15 לא כונסה כדין או כי נפל פגם בהחלטה מהחלטות שהתקבלו בה.

1. לקביעה כי לא נפל פגם באסיפה מיום 11.3.15 חשיבות לעניין נוסף. ביום י"ט בסיוון תשע"ה שהוא ה – 6.6.15 למניינם, ביקש אחד – מר רחמים אביטבול להצטרף כחבר העמותה (ראו מוצג 10 עמ' 37 למוצגי הנתבעים) ובקשתו התקבלה על ידי שניים – מר יעקב כתר ומר חיים בצלאל, החתומים על מכתב האישור כחברי ועד העמותה (שם, עמ' 38). דא עקא, שנוכח החלטות האסיפה מיום 11.3.15, מר יעקב כתר ומר חיים בצלאל כלל לא היו חברי ועד אותה עת ובוודאי שלא היו יכולים להחליט על קבלת חברים על דעת עצמם.

לפיכך יש להוסיף ולקבוע כי צירופו של מר רחמים אביטבול כחבר עמותה - בטל.

1. האסיפה הבאה אחר האסיפה שהתקיימה ביום 11.3.15 הייתה אסיפה שהתקיימה ביום 28.6.15. אסיפה זו התקיימה כזכור על רקע עימותים שהחלו בין מתפללי בית הכנסת ובכללם חברי העמותה מר יעקב כתר ומר חיים בצלאל ואחרים.

נקדים ונאמר כי בישיבה זו אושרה בקשתו של החבר מר ניסן אליאב לפרוש מחברותו כחבר עמותה בשל העובדה שהפסיק להתפלל בבית הכנסת (ראו מכתב הבקשה לביטול חברות של מר ניסן אליאב מיום 7.6.15 - מוצג 6 למוצגי התובעים, ואישור הבקשה בפרוטוקול הועדה מיום 28.6.15 - מוצג 7 למוצגי התובעים).

דומה כי גם על החלטה זו אין עוררין, שהרי לא הוכחש כי זה היה רצונו של מר אליאב ואין אתה כופה חברותו של אדם בעמותה שאינו חפץ להיות חבר בה (ראו לעניין זה הוראת סע' 3 (א) (2) לתקנון המצוי – "החברות בעמותה פוקעת...בפרישתו מן העמותה, הודעת פרישה בכתב תינתן 30 יום מראש"), אלא שבאותה אסיפה התקבלו החלטות נוספות דוגמת – הדחתם של מר יעקב כתר ומר חיים בצלאל מחברותם בעמותה.

כאמור הנתבעים טענו כנגד תקינותה של אסיפה זו. מר סימון ביטון טען בעדותו כי לא קיבל כל זימון לאסיפה וכי לא ידע עליה כלל ואולם לא זו בלבד שטענה שכזו לא הועלתה בכתב ההגנה ולא נזכרה כלל בתצהירו, הרי שלעיונו של בית המשפט הומצא אישור בכתב ידו של מר סימון ביטון מיום 28.6.15, בו הוא מייפה את כוחו של מר אבי ברדה לייצגו באסיפה הכללית – "לחתום ולהחליט בשמי" (מוצג 8, עמ' 40 למוצגי התובעים), מר ביטון מעולם לא ערער או טען כנגד ההחלטות שהתקבלו באסיפה הנזכרת ולמצער לא הוצג לפנינו כל מסמך המלמד על השגה שלו או מי מחברי העמותה האחרים על ההחלטות שהתקבלו באותה ישיבה (זולת לטענות מר כתר עצמו אליהן נתייחס בהמשך הדברים). אם לא די בכך, כפי שנראה בהמשך הדברים, מר סימון ביטון אף השתתף באסיפות מאוחרות יותר של העמותה ונראה כי טענתו באשר לאי תקינות האסיפה הנזכרת, מיום 28.6.15, נולדה בדיעבד אחר הגשת התביעה מטעמים טקטיים הנוגעים לסברתו כי יש בכך להועיל לטענותיו האחרות באשר לתקינות האסיפה מיום 24.2.21.

1. גם מר יעקב כתר בעדותו טען כנגד תקינות האסיפה שהתקיימה ביום 28.6.15. לטענת מר כתר יעקב הוא לא זומן כלל לישיבה הנזכרת ולא ניתנה לו כל הזדמנות לטעון את טענותיו כנגד הדחתו, כפי שמורה סע' 3 (ג) לתקנון המצוי –

"לא יציע הועד לאסיפה הכללית להוציא חבר מן העמותה אלא לאחר שנתן לו הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו לפניו, ולא יציע מהטעמים האמורים בתקנת משנה (ב)(1)(2) או (3) אלא לאחר שהתרה בחבר ונתן לו זמן סביר לתיקון המעוות"

טענתו זו של מר יעקב כתר יש לקבלה בחלקה, וזאת בכל הקשור להחלטה הנוגעת להסרתו מכלל חברי העמותה. לא הוכח ע"י התובעים כי מר יעקב כתר אכן זומן בדרך כזו או אחרת לישיבה הנזכרת, לא הוכח כי ניתנה לו הזדמנות להעלות את טענותיו לפני הועדה או שנשלחה לו התראה מוקדמת בכתב וניתן לו זמן סביר לתקן את הדרוש תיקון לטענת חברי העמותה או ועד העמותה. מתוך שכך יש לקבוע כי הדחתו של מר יעקב כתר מהיותו חבר עמותה נעשתה שלא כדין.

מעת שמצאנו כך לעניינו של מר יעקב כתר הרי שהוא הדין בעניינו של מר חיים בצלאל. אומנם מר חיים בצלאל לא הובא לצורך מתן עדותו ולא נשמעה כל הסתייגות מצדו על הסרתו מהיותו חבר עמותה, ואולם מעיון באותו פרוטוקול בו הודחו מר כתר ומר בצלאל יחדיו איננו מוצאים כי זומנו לישיבה או כי הובהר להם שבמהלכה תידון הדחתם מהיותם חברי עמותה, כי ניתנה להם ההזדמנות לטעון טענותיהם, כי קיבלו התראה לשינוי התנהלותם ועוד, ענינו של מר בצלאל בא ביחד עם עניינו של מר כתר ומעת שמצאנו כי הדחתו של האחרון לא נעשתה כדין כך הם הדברים אף בעניינו של הראשון.

אם נסכם הדברים עד כאן - דומה כי הדחתם של מר יעקב כתר ומר חיים בצלאל מהיותם חברי עמותה נעשתה שלא כדין לפיכך יש לאיין ההחלטה שהתקבלה באסיפה מיום 28.6.15 בעניינם. בצד האמור אין בקביעתי זו כדי לבטל החלטות אחרות שהתקבלו באותה אסיפה. ודוק, עסקינן באסיפה שהתקיימה לפני שנים רבות ולא קמו עוררין להחלטות השונות שהתקבלו בה, זולת לטענותיו של מר כתר, כאמור.

1. לטענת התובעים, כעולה מנספח א' לכתב התביעה, הרי שביום 1.9.15 פרש מר אברהם דרבייב מחברותו בעמותה. נראה כי לא קם עוררין על פרישה זו שכן ברשימת 25 חברי העמותה אליהם נשלח ע"י הנתבעים זימון לישיבה מיום 24.2.21, ואשר בעניינה נדון להלן, אין אזכור לשמו של מר דרבייב כחבר עמותה אף מטעם הנתבעים, ונראה כי הם מסכימים עם כך שאינו עוד חבר עמותה (ראו נספח ב' לתגובת הנתבעים לבקשת הסעד הזמני שהתבקש על ידי התובעים וכן ראו עדותו של מר ביטון בעמ' 26 לפר'). לפיכך יש לקבוע כי אכן מר דרבייב פרש מהעמותה כטענת התובעים.
2. ביום 28.7.16 שבה והתכנסה האסיפה הכללית ואישרה את הצטרפותו של מר סאלי צפלאווי (מוצג 10 למוצגי התובעים) כחבר עמותה, צוין בפרוטוקול הישיבה כי ההחלטה לצירופו נעשתה פה אחד (סע' 2 לפרוטוקול), באותה ישיבה אף הוחלט שלא לשנות לעת עתה את זהות חברי ועד העמותה. בישיבה הנזכרת נכח אף מר סימון ביטון, הנתבע 1, אשר דווקא היה מעוניין יחד עם חברו אבי ברדה לשנות את זהות חברי הועד, שהוא עצמו נמנה עליהם, ואולם דעתו נדחתה ברוב קולות.

לא מצאתי כל עילה לביטול ההחלטות שנקבעו באסיפה הנזכרת.

1. ביום 29.5.17 אישרה האסיפה הכללית את הצטרפותם של חברים נוספים ובכללם מר רוני צפדיה (הנתבע 3), יורם משעלי, דניאל גולן, יצחק חגואל, אליהו לולו ורפאל חרמון. מאידך, מר אורן מוהבן הסיר את חברותו בעמותה אחר שעזב את השכונה, כך גם הוסרה חברותו של מר יוסף אדרי (הנתבע 4) אלא שיש מחלוקת באשר לסיבתה של הסרה זו (פרוטוקול האסיפה – מוצג 11). כאמור, הרב רבה טוען בתצהירו כי מר אדרי ביקש ממנו באופן אישי לפרוש מהעמותה כיוון שהפסיק לקחת חלק בתפילות בית הכנסת, כך אף הוסיף וטען בעדותו בבית המשפט (עמ' 78, שורה 7 ואילך). מר אדרי טוען, מאידך, כי לא היו דברים מעולם, מעולם לא ביקש לפרוש מהעמותה ואף לא קיבל באופן אישי את ההודעה על הסרתו מבין חבריה, הוא אומנם מודה כי החל משלב מסוים הוא מיעט לפקוד את בית הכנסת וזאת נוכח האווירה העכורה שנוצרה במקום בין המתפללים ואולם הוא עומד על כך שמעולם לא ביקש לפרוש מן העמותה (עמ' 105 ש' 23-31 לפר' מיום 8.6.22).

עובדה היא כי אין כל בקשה בכתב מצדו של מר אדרי לפרישתו מהעמותה, לטענתו לא ביקש זאת כלל וכלל ויתר על כן, לטענתו לא קיבל כלל זימון לישיבה שהתנהלה ביום 29.5.17 ולא ידע כלל כי בישיבה זו דנו בהסרתו מכלל חברי העמותה, וכי הדבר נודע לו רק עם תחילת ההליכים שבנדון (ראו עדותו עמ' 105 ש' 27-28 לפרוטוקול הדיון מיום 8.6.22). אף שלא ניתן להתעלם מהתמיהות העולות מגרסתו זו של מר אדרי, שהרי לו הוא היה סבור במהלך השנים, משנת 2017 ועד להגשתה של התביעה, כי עודו חבר עמותה הכיצד זה לא ביקש לברר מדוע אינו מוזמן לישיבות העמותה מאז? הכיצד לא שאל ולא התעניין בדבר? (וראו לעניין זה עדותו של מר פנחסוב עמ' 13-14 לפר'), מכל מקום, מעת שלכאורה יש ידיים לנטען על ידי מר אדרי כי הסרתו מכלל חברי העמותה נעשתה שלא כדין ושלא על פי בקשתו או מתוך עילה אחרת שהתבררה המצדיקה את הדחתו, אינני סבור כי יש בתמיהות הנזכרות בכדי להכשיר את הדחתו והריני קובע כי מר יוסף אדרי שעודו תושב נווה חוף ואף מתפלל מעת לעת, גם אם לעיתים רחוקות, בבית הכנסת שער המלך, הוא חבר העמותה, וכי הדחתו או הקביעה כי פרש מחברותו בעמותה, נעשו שלא כדין. דומה כי לעניין זה אף ניתן למצוא את הודאתו של מר לב פנחסוב –

"אני יודע איך מדיחים חבר מהעמותה – לזמן, לשלוח מכתב, שימוע. ובמקרה של אדרי זה לא נעשה" (הדגש שלי – צ.ו; עמ' 14 ש' 13-14 לפר').

1. עניין נוסף הקשור בהחלטות שהתקבלו באסיפה זו נוגעת לקבלתו של מר דניאל חרמון כחבר, למרות קבלתו ככזה אין הוא מופיע ברשימה אותה מבקשים התובעים לאשר כרשימת חברי העמותה. לטענת מר לב פנחסוב, התובע 3, הורתו של הדבר בכך שלא נמסרו לו על ידי מר חרמון פרטי תעודת הזהות שלו לפיכך לא ניתן היה לרושמו כחבר העמותה.

בנסיבות אלו הריני מורה כי זכותו של מר חרמון להירשם כחבר העמותה ככל שרצונו בכך, פסק הדין יימסר לידיו במסירה אישית וככל שיעביר לידי חברי ועד העמותה את פרטי תעודת הזהות שלו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין יוכל להירשם כחבר עמותה.

1. ביום 11.4.18 נרשם פרוטוקול עמותה המופנה לרשם העמותות ובו התחייבות העמותה בזו הלשון –

"1. התחיבות עמותה לזימון ישיבות ואסיפות.

הרינו מתחייבים בזאת לקיים את הוראות תקנון העמותה סע' 4 לפיו:

הזמנה או התראה או הודעה אחרת של העמותה לחבר, ינתנו לו בכתב שימסר לו ביד או ישלח בדואר רגיל אל מענו הרשום בפנקס החברים.

2. התחייבות זו תקיפה כל עוד לא שונה תקנון העמותה"

אין חולק שרשם העמותות לא אישר כל שינוי לתקנון העמותה לאחר מועד זה.

דומה אף כי אין חולק כי העמותה המשיכה וזימנה את חבריה לאספות השונות בהודעות וואטסאפ ולא במכתבים למענם הרשום (ראו עדותו של מר לב פנחסוב עמ' 14 -15 לפר'). אלא שלא ניתן להתעלם מכך שאיש מהצדדים לא העלה במהלך הזמן טענות כנגד דרך זימון האספות. למעשה וכפי שנראה להלן באספות השונות שזומנו לאחרי כן אף התקבלו חלק מן הנתבעים כחברי עמותה. הנתבעים אינם מערערים על עצם קבלתם כחברי עמותה באותן אספות, כך שהם קיבלו עליהם למעשה את ההחלטות באותן אספות ואינם יכולים לטעון לאי תקינות זימונם אליהן, כעת.

1. לטענת התובעים, כעולה מנספח א לכתב התביעה אותו הם מבקשים לאשר, ביום 4.7.18 הודיע מר אליהו בן לולו על רצונו לפרוש מן העמותה. לא הובאה עדות הסותרת קביעה זו באשר לרצונו של מר בן לולו. אומנם התובעים, אף שהגישו תצהיר מטעמו של מר בן לולו במסגרתו אישר את פרישתו, בחרו בסופו של יום שלא להעידו ואולם הנתבעים לא מצאו לזמנו על מנת להזים את דבר פרישתו הנטענת, לפיכך יש לקבל טענה זו של התובעים.
2. ביום 1.12.18, הוחלט לצרף לעמותה שבעה חברים חדשים – מר מיכאל בן חיים (הנתבע 2), מר אברהם רבי, מר דב חג'אג, מר ויקטור נחום, מר אביחי פדידה, מר שמוליק קריחלי ומר רפאל טוביאנה (ראו פרוטוקול האסיפה – מוצג 18 למוצגי הנתבעים).

באותה ישיבה הוחלט, בין השאר, כי חברי הועד יהיו – יורם משעלי, לב פנחסוב, בני רחמני, אליהו דדוש ומיכאל בן חיים ואילו כחברי ועדת ביקורת נבחרו – מר סאלי צפלאווי ומר אברהם ברדה.

בישיבה הנזכרת השתתפו גם הנתבעים 1 ו – 3, מר סימון ביטון ומר רוני צפדיה, ובמסגרתה, כאמור, צורף אף הנתבע 2, מר מיכאל בן חיים, כחבר עמותה ואף מונה כחבר ועד. לא ראינו כי מי מהנתבעים מערער על החלטות האסיפה הכללית מיום 1.12.18. ישיבה בה, כאמור, חלקם נכחו וחלקם אף נבחר כבעל תפקיד. לו יצויר כי הנתבעים מערערים על החלטות אסיפה זו הרי שהנתבע 2 כלל אינו חבר עמותה ובוודאי שאינו חבר ועד העמותה...

זאת ועוד, מר רוני קקון העיד כי בישיבה מיום 1.12.18 הוא הודיע על פרישתו מהעמותה בשל מעבר דירה (סע' 8 לתצהיר עדותו). אומנם יש להתפלא על הדבר, שכן מר קקון לא מצוין כמי שנכח באותה ישיבה ויותר מכך לא נזכר באותה ישיבה כי פרש מן העמותה, ואולם נוכח הודאתו של מר קקון כי אכן ביקש לפרוש מהעמותה והוראת סע' 3 לתקנון המצוי, הרי שיש לקבוע כי אכן פרש מן העמותה מרצונו בין אם ביום 1.12.18 ובין אם בסמוך לאחרי כן, ובוודאי שאין לכפות עליו חברות בעמותה כנגד רצונו.

בדומה אף לא נסתרה הטענה כי מר שלמה קוסטו ביקש לפרוש מהעמותה ביום 1.12.18, מר קוסטו אומנם לא זומן לעדות ע"י התובעים (למרות שהוגש מלכתחילה תצהיר מטעמו) ואולם הנתבעים לא ביקשו לזמנו על מנת לסתור הטענה כי אכן פרש מהיותו חבר עמותה, וכפי שהעיד הרב רבה - הדבר מעולם לא הוכחש על ידי מר קוסטו (ראו עמ' 81 ש' 11 לפר') לפיכך יש לקבל הטענה כי מר קוסטו אכן פרש מן העמותה.

1. ע"פ הנטען ע"י התובעים, ביום 1.1.19 פרשו מהעמותה ה"ה ויקטור נחום ואביחי פדידה וזאת לאחר שעלתה ההצעה כי כל חבר עמותה יחוייב בתשלום דמי חבר, התובעים אמנם לא המציאו לא את בקשת מר נחום ומר פדידה לפרישה וכן לא המציאו את החלטת הועדה המורה על הסרתם מהיותם חברים בעמותה ואולם מנגד לא הובאה כל עדות מצד הנתבעים כי מר נחום או מר פדידה מערערים או מסתייגים מגריעתם מכלל חברי אגודה.

בנסיבות אלו הריני מקבל את טענות התובעים כי ה"ה נחום ופדידה פרשו מהעמותה על פי בקשתם.

1. ביום 15.2.20 התקיימה ישיבת אסיפה כללית נוספת ונראה כי באותה ישיבה התפתחה והתחדדה מחלוקת בעניין סידורי התפילות וההנהגה הרוחנית של בית הכנסת כמו גם בעניין זהות חברי ועד בית הכנסת והגבאים. כך ברוב דעות התקבלה החלטה להחליף את מר אבי ברדה, כגבאי בית הכנסת, בתובע 4 – מר רחמים כהן (ראו פרוטוקול האסיפה – מוצג 14 למוצגי התובעים).

באותה אסיפה מונו כחברי ועד – הרב ניסים רבה, רחמים כהן ומר לב פנחסוב וכחברי ועדת ביקורת מונו – מר סאלי צפלאוי ומר סימון ביטון.

לטענת התובעים, בישיבה מיום 15.2.20 ביקשו ה"ה רוני צפדיה, מיכאל בן חיים, אברהם רבי ודב חגאג לפרוש מחברותם בעמותה ובקשתם התקבלה. אלא שטענה זו הוכחשה על ידי הנתבעים (ראו סע' 11 לתצהיר מר ביטון, סע' 8 לתצהיר מר בן חיים, סע' 8 לתצהיר מר צפדיה סע' 5 לתצהיר מר אדרי).

ואכן אין בפרוטוקול האסיפה כל אישוש לטענה כי הנתבעים הנזכרים ביקשו לפרוש מחברותם בעמותה ואף אין כל החלטה של ועד העמותה המורה על הדחתם. בנסיבות אלו יש לקבוע כי הארבעה – ה"ה ביטון, צפדיה, בן חיים ואדרי שימשו כחברי עמותה במועד הנזכר.

1. לטענת התובעים ביום 28.2.20 ביקש מר רפאל טוביאנה לפרוש מחברותו בעמותה. לא מצאתי מי המעלה עוררין על פרישה זו ושמו אף לא מופיע ברשימת חברי העמותה, אליהם על פי הנטען שלחו הנתבעים זימון לישיבה אותה יזמו. לפיכך יש לקבוע כי אכן מר טוביאנה אינו נמנה על חברי העמותה החל מהמועד הנזכר.
2. ביום 21.11.20 התכנסה האסיפה הכללית, בין היתר, על מנת לאשר את הדוחות השנתיים אשר הועברו לעיון חברי ועדת הביקורת קודם לכן, אלא שאז סרב הנתבע 1, מר ביטון, לאשרם בטענה שלא ניתנה לו ההזדמנות לעיין בהם כנדרש. או-אז החליטה האסיפה הכללית להחליף את מר ביטון בתפקידו כחבר ועדת הביקורת ולמנות תחתיו את הרב ניסים רבה.

על זו הדרך, צורפו באותה ישיבה לעמותה שני חברים - מר אברהם עזרא (התובע 5) ומר אריאל מולקנדוב (פרוטוקול האסיפה מיום 21.11.20 – מוצג 16). כמו כן צוין כי מר דניאל גולן ביקש לפרוש מהיותו חבר עמותה וחברי האסיפה אישרו את בקשתו פה אחד.

בנדון לא הובאה עדותו של מר דניאל גולן ויש לראות את פרישתו כתקפה.

כעת דומה כי אנו מגיעים אל העיקר והוא חוקיות האסיפה שכונסה ע"י הנתבעים, כפי שיפורט להלן.

1. אין ספק כי בשלב זה מערכת היחסים בין מר סימון ביטון לתובעים התחדדה. למר ביטון, כאמור, היו טענות כנגד ההתנהלות הכספית והאחרת בבית הכנסת, הדברים, למותר לציין, לא מצאו חן בעיני קבוצת המתפללים המקורבת לרב רבה ומכאן גם אותה החלטה שהתקבלה בישיבה הנזכרת מיום 15.2.20 במסגרתה הוחלף מר ביטון ברב רבה בוועדת הביקורת של העמותה. מכל מקום, וכפי שציינו לעיל החלפתו של מר ביטון באותה ישיבה מיום 15.2.20 נעשתה כדין ע"פ מניין חוקי של משתתפי האסיפה.

מכיוון שדעתו של מר ביטון לא נחה מגלגול הדברים הנזכר הוא החליט לכנס אסיפה של העמותה ובמסגרתה להעלות את טענותיו השונות. ביום 5.1.21 מוציאים ארבעה ממתפללי בית הכנסת, מר סימון ביטון, מר מיכאל בן חיים, מר יוסף אדרי ומר רוני צפדיה, מכתב דרישה לקיום אסיפה כללית של העמותה. המכתב ממוען לשני חברי הועד מר לב פנחסוב ומר רחמים כהן (ראו מכתב הדרישה לקיום אסיפה – מוצג 5 למוצגי הנתבעים; אישורי מסירה לחברי הועד – מוצג 5 למוצגי הנתבעים עמ' 19-20).

כאמור, ע"פ סע' 20 (ב) לחוק העמותות –

"הועד רשאי לכנס בכל עת אסיפה כללית שלא מן המנין, ועליו לעשות כן לפי דרישה בכתב של ועדת הביקורת, של גוף מבקר או של עשירית מכלל חברי העמותה"

מכיוון שאיש מדורשי האסיפה אינו נכלל בוועדת הביקורת או בגוף מבקר חיצוני עלינו לבחון האם אכן אותה ארבעה מהווים עשירית מכלל חברי העמותה.

ובכן לפי מהלך הדברים אליו הגענו עד כה אלו חברי העמותה נכון ליום 5.1.21 היו –

בהינתן כי במועד שקדם לזימון האסיפה שהתקיימה ביום 24.2.21 היו לא פחות מ – 22 חברי עמותה, יש לבחון, ראשית דבר, האם הזימון נעשה כדין.

1. ובכן על פניו יש להשיב לשאלה זו בחיוב. בהינתן כי הזימון נעשה על ידי 4 מחברי העמותה, ה"ה ביטון, בן חיים, אדרי וצפדיה, כאשר העמותה מנתה בסה"כ 22 חברים הרי שעסקינן בזימון שנעשה על ידי מי שמניינם עולה על 10% מחברי העמותה. כמו כן נראה, בניגוד לטענות התובעים בסיכומיהם (ראו הסיפא לסע' 6 לסיכומיהם), כי אישורי זימון נמסרו לכלל 22 החברים אותם מנינו מעלה.

אלא שדומה כי בכך לא די על מנת להכריע באשר לתקפות ההחלטות שהתקבלו באותה ישיבה, וכאן עלינו להוסיף ולהקדים דברים באשר לאופי ההחלטות המתקבלות ודרך קבלתן כאשר עסקינן בעמותה.

1. דומה כי לא ניתן לחלוק על הכלל הקיים בכל ענפי המשפט הפרטי והציבורי כי התנהלות הסכמית מחויבת בחובת תום הלב והגינות. עיתים נמצא כי גם הליכה עקב בצד אגודל עם עיקרו של הדין תחשב כהתנהלות חסרת תום לב. זו, כדוגמה, המשמעות העולה מעצם הביטוי "שימוש לרעה בהליכי משפט", בתי המשפט ראו לעיתים את האוחז בסדרי הדין והתקנות באופן דווקני ככזה החורג מחובת תום הלב.

חובת תום הלב חלה מטיבם של דברים אף על חברי העמותה בין בעלי התפקיד בה ובין אלו שאין הם בעלי תפקיד. ונחדד את הדברים - עמותה מתקיימת באמצעות שלושה מוסדות חובה: האסיפה הכללית, ועד העמותה וועדת הביקורת (או רואה חשבון). חוק העמותות מייחד סמכויות לאסיפה הכללית ולמוסדות אחרים של העמותה, ומאפשר לייחד להם סמכויות נוספות במסגרת התקנון. בין היתר, האסיפה הכללית קובעת את מספר חברי הוועד ואת זהות חברי הוועד. על הוועד הנבחר לנהל את עניני העמותה, ובידיו נתונות כל הסמכויות השיוריות - דהיינו כל הסמכויות שלא יוחדו בחוק או בתקנון לאסיפה הכללית או לכל מוסד אחר של העמותה (דוד א' פרנקל, דיני עמותות בישראל, מהדורה שנייה (התשע"ב-2012). על חברי הוועד מוטלת החובה לפעול לטובת העמותה במסגרת מטרותיה ובהתאם לתקנון ולהחלטות האסיפה הכללית (סעיף 27 לחוק העמותות), חובה זו היא חלק מחובת תום הלב המוטלת לשכמם של חברי הועד - מחברי הוועד נדרשת נאמנות כלפי העמותה. חברי הוועד חייבים לפעול בהתאם לתקנון ולהחלטות האסיפה הכללית, וכל פעולותיהם חייבות להיות לטובת העמותה. משמעות חובה זו היא איסור על חבר ועד לשקול כל שיקול אחר מלבד השיקול של טובת העמותה. כך, כדוגמה, חובתו של חבר ועד לפעול לטובת העמותה תיחשב כמופרת אם פעל להפקת רווח אישי בניצול מעמדו כחבר עמותה (פרנקל, דיני עמותות בישראל, 169, 170). גם החלטה המתקבלת במחטף או דרך שאינה נראית ככזו שבאה לשרת את טובת העמותה, כגון שיש בה למנוע מכלל חברי העמותה להביע דעתם ועמדתם, אפשר שבית המשפט יורה על ביטולה ככזו שאין בה לשרת את טובת העמותה.

בהתאם להלכה הפסוקה, החובה הטבועה בסעיף 27 לחוק העמותות מקפלת בתוכה את חובות הזהירות החלות על חברי הוועד כנושאי משרה בעמותה ואת חובות האמון שהם חבים, ובעניין זה ניתן להקיש מהוראות סעיפים 253 ו-254 לחוק החברות, המשרטטים את קווי המתאר של אותן החובות החלות על נושא משרה בחברה (ע"א 7307/11 חיים וויס נ' רמת איתרי (2013).

1. חובת תום הלב בהקשר של התנהלותה של עמותה נזכרה לאחרונה בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 1155-20 יצחק עיני נ' מרדכי שאול (2021). כך מצאנו בעניין זה את דבריו של כב' הש' א. שטיין בכל הקשור לחובת תום הלב בעת הפעלת שיקול הדעת הנוגע לצירוף חברים לעמותה –

"...אחרי שידענו שעמותה איננה גוף פרטי טהור – גם כשאינה מגיעה כדי ישות דו-מהותית – על כורחנו מגיעים אנו למסקנה כי נאסרה עליה הפליה בקבלת חברים. איסור כאמור חל על עמותה כאשר היא פועלת מכוח הוראות מפורשות שבתקנונה וכן בהפעלת שיקול-דעת שהתקנון מעניק למוסדותיה, כל אימת שההפליה מנוגדת לתקנת הציבור. איסור זה נלמד מסעיפים 30 ו – 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973"

כידוע הסעיפים הנזכרים בחוק החוזים מכוונים על חובת תום הלב של צד בהתקשרות חוזית או כל הליך משפטי אחר.

1. בנדון בשל עימות בין חברי העמותה נוצרו להן שתי קבוצות יריבות אשר כל אחת מבקשת לרתום את העמותה לרצונותיה ובכך להביא לניהול בית הכנסת בדרך הנראית לה. כאמור, אחר הישיבות שהתקיימו ביום 15.2.20 וביום 21.11.20 לא נחה דעתו של מר ביטון מההחלטות שהתקבלו באספות אלו ומאופן ניהולן מתוך שכך טרח לבוא לכנס אסיפה נוספת. וכך מר ביטון, ושלושה חברים נוספים שקבענו לעיל כי אף הם נימנו על חברי העמותה אותה עת (מר בן חיים, מר צפדיה ומר אדרי) שלחו דרישה לוועד העמותה (למר פנחסוב ולמר כהן) לצורך כינוס ישיבה מיוחדת כאשר מכתב זה כלל סדר יום נדרש לאותה ישיבה ובכללו – קיום בחירות לוועד המנהל ולוועדת הביקורת. אין חולק כי חברי הועד קיבלו את זימון (ראו אישורי מסירה מוצגים 14 ו – 16 למוצגי התובעים וכן מכתב הדרישה לזימון ישיבה מוצג 5 למוצגי הנתבעים) אך התעלמו ממנו בסוברם כי אין בו ממש מהפָּן החוקי. וכך השיב מר פנחסוב לשאלות באשר להתעלמותו מדרישת חברי העמותה הנזכרים –

"ש. ביום 5/1/2021 יוצאת דרישה החתומה על ידי המשיבים המצורפת כנספח מטעמנו – אתה מכיר בקשה זו?

ת. כן. קיבלתי אותה

ש. למה התעלמת ממנה?

ת. מר שמעון ביטון נוהג מעת לעת לרענן לנו את הזכרון וכל פעם שולח מכתבים בכתב יד וקשה לקרוא ואין בינם למציאות דבר, ראינו שהוא מזמן אספה כללית כמה שבועות אחרי שהיתה כזו והתכנסה. חשוב לציין כי ב – 5/1/2021 היינו בסגר. וכולם העלו הטענות שלהם וכל מה שרצו לדבר עליו ואין שום סיבה לקיים אספה נוספת לאחר שאספה קודמת היתה ב – 20/11/20, מה גם שבתקופה זו כל המדינה היתה בסגר. וכן, על המסמך חתומים ארבעה אנשים ששלושתם לא חברי עמותה ואחד רק שמעון ביטון החתום על המסמך.

ש. אתה כבר קבעת ששלושתם מתוך הארבעה לא חברי העמותה, תוכל להוכיח לי, אני יכול להציג לך שהם כן חברי עמותה? תראה לי שהגישו בקשה בכתב לפרוש?

ת. אף אחד לא הגיש לי מכתב בקשה בכתב לפרוש. היה חתום רק אדם אחד, חבר עמותה אחד, שהוא שמעון ביטון, מיכאל חיים וצפניה, בישיבה שנערכה ב – 15/2/2020, קמו בזעם ואמרו לי תוציא אותי מהעמותה, תוציא אותי מהכל. קמו ויצאו, ומאז הם לא התענינו בעמותה ועשו קבוצה משלהם." (עמ 15-16 לפר')

שוכנעתי כי אכן מר פנחסוב האמין באמת ובתמים כי הדרישה אינה דרישה כדין שכן סבר כי שלושה מבין ארבעת דורשי הישיבה אינם חברי עמותה נוכח דרישתם לפרוש ממנה. כאמור, אנו קבענו לעיל כי יש לראות באותם שלושה כחברי עמותה וממילא מנין הדורשים לכינוס הישיבה עולה על 10% מכלל חברי העמותה, ואולם בצד זה איננו יכולים להתעלם מהעובדה שמר פנחסוב כחבר ועד, סבר בכנות, אף שטעה בשיקול דעתו, כי הזימון נעשה שלא כדין, וזאת מכמה טעמים – לסברתו הדרישה לקיום ישיבה לא נעשתה כדין כיוון שהתבקשה, ושוב לסברתו, רק על ידי חבר עמותה אחד. שנית, התקיימה ישיבה זמן קצר קודם לכן ובה נדונו כלל ענייני העמותה ואף נבחרו בעלי תפקיד, לפיכך אין טעם בקיום ישיבה נוספת פרק זמן קצר לאחרי כן, ושלישית – מדובר היה בתקופת מגפת הקורונה כאשר הציבור נדרש לסגרים מעת לעת ולא היה מקום לכינוס ישיבה של חברי העמותה בדרך הרגילה. ודוק, גם אם שיקול דעתו של מר פנחסוב היה שגוי בעניין זה, לא ניתן להתעלם מכך שהוא פעל בתום לב וכי רבים מחברי העמותה שעו לדבריו ולא התייצבו כלל לאותה אסיפה, ככל הנראה כיוון ששוכנעו כי זימונה נעשה שלא כדין. ואם כן, מעת שהוועד דחה את בקשת הארבעה לכינוס אסיפה שלא מן המניין וחלפו 21 יום מעת הדרישה מבלי שכונסה אסיפה ע"י הועד, הוציאו הם אותם ארבעה, ביום 11.2.21, זימון לאסיפה שתתקיים ביום 24.2.21. הזימון נשלח לעשרים וחמישה אנשים (וראו הרשימה אליה הופנה הזימון כנספח ב לתגובת הנתבעים לבקשה לסעד זמני), ובכללם 22 החברים אשר קבענו לעיל כי אכן היו חברי עמותה (מוצג 7 למוצגי הנתבעים). בעקבות אותו זימון שלח מר פנחסוב הודעת וואטסאפ לקבוצת חברי העמותה ובה הבהיר כי רק חברי ועד רשאים לזמן אסיפה וכי הזימון אינו חוקי. וזו לשון ההודעה –

מר רחמים כהן, חבר הועד הנוסף הוסיף ושלח ביום 17.2.21, לקבוצת חברי העמותה הודעה קולית בזו הלשון –

"שלום ויום טוב לכול המתפללים של בית הכנסת שער המלך רציתי להודיע לכם הודעה חשובה מאוד. אנחנו יודעים שיש מודעות שקיבלו חלק מאנשי בית הכנסת המתפללים, רציתי להודיע לכם לא להתייחס למודעות האלה, זה לא רק על דעת בית הכנסת ולא על דעת ועד של בית הכנסת זה רק דעה אישית של בנאדם אחד שהוא לא קשור לבית הכנסת גם לא מתפלל אתנו. אז בבקשה לא להתייחס למודעות האלה ותהיו בריאים ותזכו למצוות , שלום לכולם"

יוער כי לא היה כל נסיון מצד הנתבעים להעמיד את מר פנחסוב ומר כהן על טעותם ולהבהיר להם כי הזימון נעשה כדין, אותה עת.

1. למרות הודעות חברי הועד, כמפורט לעיל, התכנסה, כאמור, אסיפה ביום 24.2.21 בה נכחו שמונה – ה"ה ביטון, אדרי, בן חיים, צפדיה, ברדה, כתר, אביטבול ובצלאל. כאמור לעיל, קבענו כי מר אביטבול לא היה חבר עמותה במועד הנזכר.

באותה ישיבה מונו כחברי ועד העמותה הנתבעים 1 ו – 2 (ה"ה ביטון ובן חיים), והנתבעים 3 ו – 4 (ה"ה צפדיה ואדרי) מונו כחברי ועדת הביקורת. פרוטוקול האסיפה הועבר לרשם העמותות (פרוטוקול האסיפה – מוצג 19 למוצגי התובעים; דיווח לרשם העמותות – מוצג 20).

מיד לאחר שפרוטוקול האסיפה עודכן אצל רשם העמותות מיהרו הנתבעים לבטל את הרשאת הגישה של חברי הועד הקודמים – התובעים 3-4.

1. לסברתי נוכח הנסיבות המתוארות אין זה ראוי כי החלטות האסיפה מיום 24.2.21 יוותרו על כנן. לאסיפה זו לא הגיעו רוב רובם של חברי העמותה מתוך סברתם כי כינוסה נעשה שלא כדין, כך הובהר לחברי העמותה על ידי חברי הועד, לפיכך הם הדירו רגליהם ממנה, והדעת נותנת אף כי רבים נמנעו מהגעה נוכח חששם ממגפת הקורונה. באסיפה זו התקבלו החלטות מהותיות הנוגעות לדמותה וצביונה של העמותה ובכללן קביעת חברי ועד וקביעת חברי ועדת ביקורת חדשים תוך הדחת יריביהם מתפקיד זה. נקל לחוש את חוסר ההוגנות בהתנהלות זאת שעל אף שנעשתה לכאורה " by the book" הרי שהדבר יוצר חוסר נוחות נוכח העובדה כי רוב רובם של חברי העמותה היו משוכנעים כי אין ממש בזימון שנשלח אליהם ולפיכך נעדרו ממנה. אין זה ראוי לקבוע עניינים מהותיים הקשורים בעמותה בעיצובה ובצביונה במחטף. כאמור, בכל הקשור בהחלטות הנוגעות לעמותה קיימת חובה כי אלו תתקבלנה מתוך ראית טובתה, בנסיבות העניין קבלת החלטות מהותיות ללא השתתפות רבים מחברי העמותה נוכח טעותם וסברתם כי אין להידרש לזימון שזומנו פוגעת בטובת העמותה ואין לאשר הדברים.

בנסיבות המתוארות יש כדי להצדיק כינוסה של אסיפה מחודשת אחר זימון כלל חברי העמותה כמפורט לעיל, כאשר הנושאים אשר יעלו באסיפה זו יהיו הנושאים אותם ביקשו הארבעה להעלות באסיפה אותה זימנו.

כאמור, תוצאה זו מכוונת אל תכלית חוק העמותות שהיא שפעולות חברי העמותה כמו גם נושאי התפקידים בהם יכוונו לטובת העמותה ומטרותיה. אך ורק זימון הוגן וללא הסחות כאלה ואחרות של חברי העמותה יביא לקבלת החלטות המקובלות על חבריה ללא ביצוע של מחטפים כאלה ואחרים.

1. נוכח האמור אין מקום להוסיף ולהידרש לפעולות ולזימונים שביצעו לאחרי כן חברי הועד שכיהנו עובר לאסיפה מיום 24.2.21.

נזכיר כי חברי הועד הנזכר שלחו זימון לכינוס אסיפה דחופה ביום 8.3.21 במסגרתה חזרו ונקבעו חברי הועד – פנחסוב וכהן וחברי ועדת הבקורת מר רבה ומר צפלאווי (פרוטוקול הישיבה – עמ' 106 למוצגי התובעים). חברי הועד הנזכרים פנו לרשם העמותות לביטול הרישום שנערך ע"פ האסיפה מיום 24.2.21 בטענה כי זו לא הייתה החוקית ולמעשה נעשתה במחטף. לא מצאתי כל החלטה של רשם העמותות לעניין זה. במקביל הוגשה על ידי חברי הועד תלונה משטרה בעניין זיוף מסמכים ורישום כוזב במסמכי תאגיד, גם לעניין זה לא הוצגו לפני תוצאות התלונה במשטרה.

מכל מקום, מעת שמצאתי כי אין לקבל את החלטות שהתקבלו במסגרת האסיפה מיום 24.2.21 נוכח הנסיבות האופפות את הזימון והעובדה שלא ניתנה לכלל חברי העמותה ההזדמנות ההוגנת להשתתף באסיפה ולהביע עמדתם ודעתם וזאת, בין השאר, בהתייחס לכך שחברי העמותה הושפעו ממכתב חברי הועד כי אין בזימון ממש והתרשמותי כי אכן הדברים נעשו בתום לב מצד חברי הועד שסברו, אף כי בטעות, כי הזימון אינו כדין ואינו ראוי, הרי שיש בדבר להצדיק כינוס נוסף של חברי העמותה לצורך קבלת החלטות בעניינים שהועלו על ידי הנתבעים במכתב הזימון, כמפורט מעלה.

1. בשולי הדברים אבקש להתייחס לטענה נוספת שהועלתה על ידי הנתבעים ולפיה מעת שבית המשפט מוצא כי זהות חברי העמותה אינה זהה לרשימה אותה ביקשו התובעים לאשר הרי שיש לדחות תביעתם. טענה זו אין לקבל.

ברי כי הסעד המבוקש על ידי התובעים, גם אם ניסוחו אינו מושלם, הוא כי בית המשפט יקבע מי הם חברי העמותה ובעלי התפקידים בעמותה, כאשר לסברתם יש לקבוע את המופיעים ברשימה שצורפה על ידם כנספח א' לתביעתם ככאלה, ואולם אין לצמצם הסעד הנדרש אך ורק לקביעה של הרשימה המוצגת על ידם, בגדר "כזה ראה וקדש" כאשר שינוי ולו זעיר של רשימה זו יביא לדחיית התביעה בכללותה, הדברים אינם מתיישבים עם השכל וההגיון ואינם סבירים כלל ועיקר.

1. אך יותר מכך, גם אם תמצי לומר כי הסעד הניתן על ידינו חורג מהמבוקש בכתב התביעה, ואנו שוללים טענה זו מכל וכל, כמפורט מעלה, הרי שגם אז מתקיימים בנדון התנאים הנדרשים בפסיקה למתן סעד שכזה.

בפסיקת בית המשפט נקבע כי סעד שלא יתבקש אפשר שיינתן בהתקיים שלושה תנאים –

1. מתן הסעד נדרש משיקולי צדק או מתוך צורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת.
2. הסעד נובע באופן ישיר מהסעד שהתבקש.
3. כל העובדות להענקת הסעד התבררו ולפני בית המשפט מונחות על הראיות הנדרשות להכרעה בסעד הנוסף ללא צורך בהתדיינות נוספת (וראו לעניין זה - תא (מרכז) 42049-05-18 - מואייד עיראקי נ' תופיק מנסור, (2021); ע"א 69/98 מחאג'נה נ' מחאג'נה (2005) בסעיף 12 והמובאות הרבות שם; ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז, (2004).

ואכן בנדון תנאים אלו מתקיימים במלואם –

השאלה המהותית הדרושה בירור בנדון היא זהות חברי העמותה ובעלי התפקידים בה, והסעד שניתן מחויב המציאות בנסיבות העניין.

תוצאת פסק הדין מעניקה סעד הנובע ישירות מן הסעד המקורי המבוקש.

וכפי שפורט באריכות רבה, לפני בית המשפט ניצבה תשתית מספיקה ומוצקה המאפשרת להכריע בתביעה ללא צורך בהתדיינות נוספת.

והרי לך שגם מטעם זה אין לקבל את טענת הנתבעים לעניין זה.

סוף דבר

1. נקבע כי יש מקום לבטלות ההחלטות שהתקבלו באספות העמותה שנערכו החל מיום 24.2.21 ומתוך שכך חברי העמותה ובעלי התפקידים בה, לעת עתה, הם כמפורט ברשימה המפורטת בסע' 45 לעיל.
2. על חברי הועד לכנס בזימון כדין, היינו זימון בכתב שיימסר לכתובתם של כל חברי העמותה או ישירות לידיהם, אסיפה שתתכנס לא יאוחר משישים יום ממועד מתן פסק הדין. במסגרת האסיפה ידונו העניינים אותם ביקשו להעלות חברי העמותה הנתבעים ובכלל זה יבחרו בעלי תפקיד לוועד העמותה ולוועדת ביקורת.
3. פסק הדין יימסר לעיונו של מר רפאל חרמון לאלתר, וזה יהא רשאי להעביר את פרטי תעודת הזהות שלו לחברי הועד לצורך רישומו כחבר עמותה תוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיו, ככל שהוא מעוניין בכך.

1. הערובה שהופקדה מטעם התובעים תושב לידי המפקיד.
2. בנסיבותיו של העניין ומתוך התחשבות בעובדה שהזימון לאסיפה שהתקיימה ביום 24.2.21 הוצא, כאמור, על פי לשון הוראות הדין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשפ"ג, 23 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.

1. החפץ חיים מצטט הדברים מתוך תשובת הרדב"ז, שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תע"ב ↑