1. לפני בקשת הנתבע לחיוב התובעת שהנה חברה בהפקדת ערובה להוצאות לפחות במחצית סכום התביעה של 51,407 ₪ בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן "החוק") ותקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן "הבקשה"/"התקנות").
2. הנתבע טען כי סיכויי התביעה קלושים ביותר בשים לב לכך כי אינה נסמכת על אדנים מוצקים ובשים לב כי זויפה חתימתו על גבי ההמחאות נשוא התביעה ובהתאמה בהעדר כל יריבות. הנתבע טען כי קיים חשש כי התובעת לא תוכל לשאת בעלות הוצאות משפט שיושתו עליה ובהתאם יישאר בחיסרון כיס כאשר הסכום של 800 ₪ בו חויבה התובעת בגין הוצאות משפט לא שולם.
3. התובעת הגישה תגובה לבקשה וטענה כי יש לדחות את הבקשה מאחר ולא צוינה ברשימת הבקשות, מאחר ולא הייתה פנייה לתובעת בטרם הגשת הבקשה ומאחר ולא נתמכה בתצהיר. הנתבעת טענה בנוסף כי התשלום של ההוצאות בסכום של 800 ש"ח בוצע באיחור עקב טעות משרדית ובוודאי שאין קשר לאיתנותה הכלכלית של התובעת וכי סכום התביעה היא בסך 37,200 ₪ בלבד ולא ברור מדוע הנתבע מעריך את הוצאותיו המופרזות בגובה מחצית התביעה. הנתבעת טענה כי המקרה דנן נמנה על המקרים בהם נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב החברה בערובה שכן לנתבע ולשותפות בה הוא חבר אחריות ישירה בגין חסרון כיס שנגרם לתובעת , כי התביעה הוגשה בתום לב ובגין המחאות עליהן חתם הנתבע עבור סחורה שקיבל וכי יכולת הפירעון שלה אינה מוטלת בספק .
4. הנתבע הגיש תשובה לתגובה וטען כי לבקשה להפקדת ערובה כלל לא נדרש תצהיר וכי הנטל להוכיח את יכולתה של החברה לשלם הוצאות משפט וכן הנטל להוכיח נסיבות המצדיקות שלא לחייב בהפקדת עורבה מוטל על כתפי החברה התובעת . עוד טען הנתבע כי בתגובתה של התובעת אין דבר כדי לעמוד ברף הראייתי להוכחת איתנותה הכלכלית וכוחה לפרוע את חיוביה , כי לא הוצגה כל יכולת כלכלית או מסמך או תדפיס בנק או פירוט בעניין מצבה , כי התצהיר שצורף הוא בגצ"י ולקוני וכי חסרה כל טענה או הצהרה לעניין מצבה הכלכלי.
5. דיון והכרעה:
6. סעיף 353א לחוק קובע כי: הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.
7. ההוראה לעיל קובעת נקודת מוצא לפיה חברה בערבון מוגבל שמגישה תביעה תחויב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד, אלא אם הראתה החברה כי מתקיימות נסיבות שאינן מצדיקות חיוב כזה, או שהראתה חוסן כלכלי מספיק לתשלום ההוצאות במקרה של דחיית התביעה (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות נ. זיסר – 13.7.2018).
8. לענייננו, הנתבע טען, כנגד שני השיקים נשוא התביעה בסכום כולל של 37,200 ₪- הוא סכום התביעה, כי מעולם לא התקשר עם התובעת בכל הסכם , כי מעולם לא קיבל ממנה תמורה, כי אינו חתום על השיק וכי השיק מזויף . נוכח טענות ההגנה, יש לבחון האם התובעת הוכיחה חוסן כלכלי מספיק הפוטר אותה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע במידה והתביעה תידחה.
9. התובעת, להוכחת החוסן הכלכלי שלה, הסתפקה בהגשת תצהיר תומך בתגובה. אולם, אין די בכך כדי להוכיח חוסן כלכלי לתשלום הוצאות במידה והתביעה תידחה. התובעת, שנטל ההוכחה רובץ לפתחה, לא תמכה את התגובה באישור מנהל החשבונות או רואה חשבון ביחס למצבה הכלכלי או כל מסמך המצביע על יכולתה הכלכלית . אוסיף כי הבקשה הוגשה ביום 14.2.22 קרי בטרם חלפו 20 ימים לפני המועד שנקבע לישיבת קדם המשפט- הקבועה ליום 5.4.22 כמתחייב עפ"י תקנה 49(ג) לתקנות סדר הידן האזרחי, תשע"ט-2018.
10. לאור כל האמור לעיל , ובהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 ותקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 אני מחייבת את התובעת להפקיד ערובה בסך 4,000 ₪ וזאת בתוך 15 ימים מהיום.
11. בנסיבות העניין ומשלא הוכח כי הייתה פנייה לתובעת והודעה על הכוונה להגיש את הבקשה בטרם הוגשה כמצוות תקנה 49(ד) לתקנות , איני מחייבת את התובעת בהוצאות.
12. המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אדר ב' תשפ"ב, 27 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.