1. בית המשפט קמא חייב את המבקש לשלם למשיבה סכום של 1,164,800 ₪, בצירוף הפרשי הצמידה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (26.9.2017), וכן בתשלום אגרת המשפט בסך 30,745 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪, כל זאת במסגרת תביעת המשיבה לחייב את המבקש להשיב לו כספים ששילמה לו בגין עסקאות שנעשו ביניהם לרכישת מניות מסוימות.

בבקשה זו שהגיש המבקש, יחד עם הערעור, הוא מבקש לעכב את ביצועו של פסק הדין עד למתן פסק דין בערעור.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

2. הנימוק העיקרי, שאותו מציין המבקש בבקשה, הוא הגילוי שנודע לו לאחר מתן פסק הדין, כי במועד מתן פסק הדין המשיבה היתה "מחוסלת מרצון".

אמנם המשיבה "הוחייתה" מחדש לאחר מתן פסק הדין, אך מאחר שבמועד מתן פסק הדין היא היתה "מחוסלת", "ספק רב אם פסק הדין שניתן לזכות המשיבה שעה שהיתה מחוסלת צריך היה להינתן לה בהעדר "מעמד" לקבלו".

המשיבה הפנתה בתשובתה לסעיף 342נב(א) לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, לפיו: "משניתן צו לבטול החיסול ניתן לנקוט כל הליך שהיה ניתן לנקוט אילולא חוסלה החברה".

אלא, שמסעיף זה לא ניתן ללמוד שצו ביטול החיסול חל באופן רטרואקטיבי וסוגיה זו טרם הוכרעה בפסיקה (ראו: רע"א 1120/06 עו"ד לאואר נ' ע.מ.ש. חברה לבניין ופיתוח בע"מ (בפירוק) (16.4.2007)).

כך, שלא ניתן להכריע בבקשה הנדונה כאן לאור "הגילוי החדש" בלבד.

3. המבקש מציין את הנתון האמור, לפיו, המשיבה היתה במעמד של חיסול והיא הוחייתה מחדש לפני כשלושה חודשים בלבד, ביום 5.9.2021, כמקים חשש לחוסר יכולתה של המשיבה להשיב את הסכום הגדול שישולם לה, אם הערעור יתקבל.

המבקש מוכן להותיר את הפעולות שנעשו עד כה במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח לשם גביית סכום פסק הדין: עיקול כספי בסך 185,000 ₪ ותפיסת רכב בשווי מוערך של כ-160,000 ₪, על מכונן, והוא אף הציע להעמיד מניות שבבעלותו בחברה מסוימת בשווי מוערך (לדבריו) של כ-2 מיליון ₪ כבטוחה לתשלום סכום פסק הדין, אם הערעור יידחה.

המשיבה, לעומתו, הצביעה על כך שהיא נאלצה לפתוח נגד המבקש תיק הוצאה לפועל לשם גביית הסכום שנפסק, לאור התחמקותו לתשלומו, ומביעה חשש כי עד למתן פסק הדין בערעור היא תתקשה לגבות את מלוא הסכום מהמבקש, אם בקשה זו תתקבל.

היא מציעה להורות על הפקדת מלוא הסכום בקופת ההוצאה לפועל, והיא תסכים לכך שהכספים לא יועברו אליה עד למתן פסק דין בערעור.

אני סבור כי הדרך הנכונה להבטחת גביית סכום פסק הדין אם הערעור יידחה, מחד, והבטחת השבת אותו סכום אם הערעור יתקבל, מאידך, היא על דרך הפקדתו בקופת בית המשפט.

4. לא מצאתי כי יתר טענות המבקש לעניין סיכויי הערעור מצדיקות, כשלעצמן, את קבלת הבקשה.

מלבד זאת, שהשיקול של סיכויי הערעור הינו משני לעומת השיקול של מאזן הנוחות, בעיקר כשהמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, אני סבור כי המקום לבירור טענות אלה הוא במסגרת הדיון שייערך בערעור עצמו ולא במסגרת הצרה של בקשה זו.

5. אשר על כן אני מחליט, כי פסק הדין של בית המשט קמא יעוכב עד למתן פסק הדין בערעור, וזאת בכפוף להפקדת מלוא הסכום שנפסק (במקרה של מחלוקת על הסכום המדויק, על הצדדים לפנות לקבלת פסיקתא בבית משפט קמא), אך בהפחתת הסכום הכספי שעוקל (185,000 ₪) ושווי הרכב שנתפס, על פי השווי הנטען על ידי המבקש (160,000 ₪).

הסכום יופקד בקופת בית המשפט, עד יום 16.12.2021 שעה 13:00, כשעד אז יעוכבו ארעית ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.

לא יופקד הסכום כאמור עד המועד האמור – הצו יפקע.

אין צו להוצאות בקשר לבקשה זו.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשפ"ב, 01 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.