1. בפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית (בקשה מס' 1). יצוין כי הבקשה הוגשה מיד לאחר הגשת כתב-התביעה המקורי. משהתובענה הועברה לטיפולי, ניתנה ביום 2.6.2022 החלטתי לפיה יש להכריע תחילה בבקשה זו, וניתנו לצדדים הוראות מתאימות בעניין זה. עוד יצוין כי התובענה נמצאת בשלביה הראשוניים, קרי בשלב בה הוגשו בה כתבי-טענות בלבד (לרבות הודעות לצדדים שלישיים וכתבי-הגנה של צדדים שלישיים אלו).

1. בתמצית יצוין, כי עסקינן בתובענה אזרחית-נזיקית בסך של כ-30 מיליון ₪, שהגישה טן חברה לדלק בע"מ (להלן: "התובעת") נגד רואי-החשבון המבקרים שלה, שותפות פאהן קנה ושות', היא המבקשת בפניי (להלן: "הנתבעת"). במסגרת התובענה הועלו טענות בנוגע להיעדר פיקוח, ביקורת ועדכון נושאי-המשרה של התובעת בדבר העובדה כי חובו של אחד מלקוחות החברה תפח עד לסך של כ-44 מיליון ₪, וזאת מבלי שחוב זה הובטח בביטחונות ראויים. עוד נטען כי עקב כך נאלצה התובעת לתקן את דוחותיה הכספיים הרבעוניים לשנת 2019 כתוצאה מטעות מהותית בדוחות (restatement) ולכלול בהם הפרשה להפסדי אשראי בסך של כ-25 מיליון ₪ (הן בדרך של הפרשה לחובות מסופקים והן בדרך של ביטול הכנסות). עילות התביעה הוגדרו בסעיף 85 לכתב-התביעה המתוקן כהפרת חובות הנתבעת מכוח סעיף 170(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), הקובע כי "רואה החשבון המבקר אחראי כלפי החברה ובעלי מניותיה לאמור בחוות דעתו לגבי הדוחות הכספיים", וכן הפרת חובות הנתבעת מכוח התקנים הרלוונטיים של לשכת רואי-החשבון בישראל – הפרה המבססת עילות תביעה מכוח עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה. עוד טענה התובעת כי מדובר בהפרה חוזית של מכתבי ההתקשרות שנחתמו בין הצדדים.
2. הנתבעת טענה בבקשה לסילוק על הסף שבפניי כי התובענה מעוררת סוגיות עקרוניות בתחום הממשל התאגידי, לרבות חובות נושאי-המשרה, חובותיו של רואה-החשבון המבקר ומערך היחסים בין האורגנים בחברה. כמו כן עוסקת התובענה בבחינת ההתנהלות הפיננסית של החברה-התובעת, אופן היווצרות החוב, הדוחות הכספיים ועוד. הנתבעת טענה אפוא כי סוגיות אלה מהוות "עניין כלכלי" מובהק, המסור לסמכותה של המחלקה הכלכלית בבית-משפט זה (להלן: "המחלקה הכלכלית") בהתאם להוראות חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"). עוד ציינה הנתבעת כי בשנים הרלוונטיות לתובענה היו אגרות-החוב של התובעת רשומות למסחר בבורסה לניירות ערך בתל-אביב והתובעת ענתה להגדרת המונח "תאגיד מדווח" כמשמעו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968.
3. התובעת התנגדה לבקשה וטענה למעשה כי מדובר בתובענה נזיקית-חוזית "רגילה", שהסמכות לדון בה נתונה לבית-משפט זה.
4. סעיף 42ה לחוק קובע כי "עניין כלכלי שבסמכות בית משפט מחוזי יידון לפני שופט בית המשפט המחוזי שלו נתונה הסמכות המקומית לדון בו; היה העניין הכלכלי בסמכות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו או בסמכות בית המשפט המחוזי בחיפה, יידון לפני שופטי המחלקה הכלכלית באחד מבתי המשפט האמורים, לפי העניין" (ההדגשה אינה במקור – א.ל.ע.). יצוין כי בענייננו אין מחלוקת בין הצדדים כי הסמכות המקומית נתונה לבתי-המשפט בתל-אביב, וזאת הן מכוח הדין והן מכוח תניית שיפוט במכתבי ההתקשרות בין הצדדים.
5. הגדרת "עניין כלכלי" מצויה בסעיף 42ב לחוק, כאשר ההגדרה הרלוונטית לענייננו הינה זו שבסעיף 42ב(א)(1)(ד), המפנה לעניינים המנויים בסעיף 40(5) לחוק, קרי עניינים אזרחיים לפי חוק החברות.

עוד קובע סעיף 42ב(א)(6) לחוק כי "עניין כלכלי" הוא גם "עניין אזרחי שהוא בסמכות בית משפט שלום לפי סעיף 51(א)(2) או (3) או בסמכות בית המשפט המחוזי לפי סעיף 40, הכרוך בעניין כלכלי כאמור בפסקאות (1) עד (5) [קרי לרבות עניין אזרחי הכרוך בעניינים אזרחיים לפי חוק החברות – א.ל.ע.], ובלבד שנושאם אחד או שהם נובעים מאותן נסיבות ושחלקו של העניין הכלכלי הוא משמעותי; לא היה חלקו של העניין הכלכלי משמעותי, רשאי בית המשפט להעביר גם את העניין הכלכלי לבית המשפט המוסמך לדון בעניין האזרחי כדי שידון בהם יחדיו, אם לדעתו הנזק מפיצול הדיון עולה על התועלת מקיום הדיון בפניו; בית המשפט שאליו הועברה תובענה לפי סעיף זה לא יעבירנה עוד".

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, וכן בכתבי-הטענות שהוגשו על-ידי הצדדים ובפסיקה הרלוונטית, הגעתי לכלל דעה - לא בלי היסוס - כי הסמכות לדון בתובענה דנן מוקנית למחלקה הכלכלית וכי יש להעביר את התובענה לטיפולה (אך בוודאי שלא לסלקה על הסף).

בהקשר זה יצוין כי - ככל שידיעתי מגעת (ואף הצדדים לא טענו אחרת בפניי) - שאלה זו טרם הוכרעה במפורש בפסיקה. יתרה מכך, מדגם חלקי ביותר של הפסיקה מראה כי פעמים נדונו תביעות של חברה נגד רואי-החשבון שלה בפני בית-המשפט "האזרחי" (ראו, למשל, ת"א (מחוזי-ת"א) 51721-03-20‏ ד"ר שלמה נס, עו"ד ורו"ח אלי שפלר, מפרקי אגרקסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ (בפירוק) נ' קוסט פורר גבאי את קסירר (שותפות רשומה) (תיק זה נדון אמנם בפני כבוד השופט מ' אלטוביה, אך בבית-המשפט האזרחי ולא במחלקה הכלכלית), ופעמים בפני המחלקה הכלכלית (ראו, למשל, ת"א 35119-09-18 רוביקון ביזנס גרופ בע"מ ואח' נ' ברמלי ואח'). בנוסף לכך, כמובן, תביעות של חברות נגד רואי-החשבון שלהן, שהוגשו לבתי-משפט בהם אין מחלקה כלכלית, נדונו אף הן בבית-המשפט "האזרחי" (ראו, למשל, ת"א 47302-05-16 בטר פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ (בפירוק) ואח' נ' אגסי ואח').

1. אשר להתלבטות בשאלה זו, הרי שמחד, עילת התביעה העיקרית המופנית כלפי הנתבעת היא עוולת הרשלנות. עילה זו עומדת בפני עצמה ואינה צומחת בהכרח מהוראות חוק החברות (וראו גם סעיף 170(ב) לחוק החברות הקובע כי "אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי למנוע קיומה של אחריות של רואה החשבון המבקר לפי כל דין"). ממילא גם הגדרת "עניין כלכלי" בחוק אינה מופנית לעוולת הרשלנות.

ואמנם, כטענת התובעת, ניתן להתבונן על התובענה דנן כעל כל תובענה אחרת שבין חברה לבין ספק שירותים שלה, אשר לטענת החברה התרשל כלפיה, וזאת אף אם המאטריה של התובענה במקרה זה הינה מאטריה "כלכלית". מבחינה זו הנתבעת צודקת אמנם בטענתה כי התובענה מעוררת לכאורה סוגיות עקרוניות בתחום הממשל התאגידי ואף עוסקת בהתנהלות הפיננסית של החברה-התובעת (על כך ראו עוד להלן), אך שאלות עקרוניות הנוגעות לחובת הזהירות ולהפרתה צצות בתביעות נזיקיות רבות הנדונות בבית-המשפט האזרחי ובתחומים שונים.

עוד יצוין בהקשר זה כי משמעות דחיית הבקשה במקרה דנן הינה, בכל מקרה, כי על-פי מבחן הסעד התובענה תיוותר בטיפולו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ולא תועבר לערכאה אחרת. השוו גם לסעיף 41(ג)(2) לחוק, בו נקבע כי אין לתת רשות ערעור על החלטת בית-משפט מחוזי בשאלה אם עניין מסוים הוא עניין כלכלי כמשמעותו בסעיף 42ב לחוק או עניין כלכלי-מינהלי כמשמעותו בסעיף 42ג לחוק, כל עוד משמעות ההחלטה הינה כי התיק נותר בטיפולו של בית-המשפט המחוזי ואינו מועבר לבית-משפט השלום.

1. ברם, מאידך, כאמור, סעיף 42ב(א)(1)(ד) הנ"ל קובע כי עניינים אזרחיים לפי חוק החברות נמצאים בסמכות המחלקה הכלכלית, כאשר בעניין סעיף 170(א) לחוק החברות נפסק במפורש כי:

לשון הסעיף משמיעה כי תחום אחריותו של רואה החשבון מכוחו של הסעיף מתפרש על נזקים שנגרמו כתוצאה ממצג מטעה שהופיע בחוות דעתו ביחס לדו"חות הכספיים בין כתוצאה מרשלנות ובין בכוונת זדון.

[ע"א 3506/09 צאייג נ' קסלמן וקסלמן רואי חשבון (4.4.2011), בפסקה 21; ההדגשות אינן במקור.]

משמע, בית-המשפט העליון כרך למעשה בין עוולת הרשלנות הכללית לבין אחריותו הספציפית של רואה-החשבון מכוח סעיף 170(א) לחוק החברות והבהיר כי סעיף זה מתייחס גם לפעולות רשלניות של רואה-החשבון. ראו גם לאחרונה ציטוט של מובאה זו בהסכמה בע"א 7829/18, 3860/19 בטר פלייס ישראל ואח' נ' אגסי ואח' (8.2.2022), בפסקה 59.

יתרה מכך, למעשה, מיקומו, תפקידו ותפקודו של רואה-החשבון במערך התאגידי אינו מתמצה כמובן רק בהוראות סעיף 170(א) לחוק החברות, אלא בהוראות פרק שלם בחוק החברות המוקדש לכך (חלק רביעי: מינהל החברה; פרק חמישי: רואה חשבון מבקר; סעיפים 170-154). ראו, למשל ורק לשם ההמחשה, הוראת סעיף 169(א) לחוק החברות, העשויה להיות אף היא רלוונטית לענייננו, לפיה "נודע לרואה החשבון המבקר אגב פעולת הביקורת, על ליקויים מהותיים בבקרה החשבונאית של החברה, ידווח על כך ליושב ראש הדירקטוריון".

השוו לעניין זה גם את הדוגמא שהוצגה על-ידי הנתבעת בתשובתה, בה הובאה בפני בית-משפט זה תובענה כספית של חברה נגד בעל-מניות שלה שהוא גם נושא משרה בחברה. בדוגמא זו, ועל אף שכתב-התביעה כלל לא היפנה להוראות חוק החברות, נפסק כי:

בהקשר זה, עיון בטענות התובעת, כפי שהינן באות לידי ביטוי בכתב התביעה מטעמה וכן בעמדתה לעניין הסמכות העניינית, מעלה כי  התובעת בעצמה - על אף שאינה מפנה לחוק החברות ולסעיפיו - טוענת כי הנתבע הוציא מהתובעת כספים לטובתו בהיותו נושא משרה בה, תוך התעשרות על חשבונה ותוך הפרת חובותיו כנושא משרה. חובותיו של נושא משרה הן אלו הנקובות בחוק החברות ובכלל זה בסעיפים 252ו-254 בו ומשכך, הרי שלהלכה ולמעשה עילות התביעה נובעות ומבוססות על חוק החברות ובהתאמה מהוות משכך, עניין אזרחי לפי חוק החברות ו"עניין כלכלי" בהתאם להוראות סעיף 42ב' לחוק בתי המשפט.

[ת"א (מחוזי-ת"א) 67527-09-16 איי.בי.אס.פי. תכנון וניהול בע"מ נ' קאלי (23.5.2018)‏‏, בפסקה 9].

1. בנסיבות אלה, ועל-פי לשון החוק והפסיקה, אני סבורה כי נכון יהיה לקבוע כי תביעות של חברה נגד רואי-החשבון שלה ביחס לאחריותו המקצועית וביקורת הדוחות הכספיים של החברה, בין אם בעוולת הרשלנות או ישירות מכוח סעיף 170(א) לחוק החברות, ידונו בפני המחלקה הכלכלית.

עוד יצוין בהקשר זה כי אף מבחינה אינטואיטיבית, מדובר בתובענה זו בעניין כלכלי-תאגידי מובהק (וראו גם הדוגמאות מתוך כתב-התביעה עצמו אליהן היפנתה הנתבעת בסעיף 4 לתשובתה לתגובת התובעת לבקשה), וכאמור הנתבעת צודקת בטענתה כי נראה שהשאלה העיקרית בתובענה זו מתייחסת לגבולות שבין אחריות אורגני החברה ואחריות רואי-החשבון (שאלה השלובה באופן אינהרנטי בהוראות חוק החברות), כמו גם להתנהלות הפיננסית של החברה.

עוד ניתן לומר כי אף אם קיים כאן עניין אזרחי הכרוך בעניין כלכלי (ועל אף ההגדרה המעגלית-משהו שצוינה לעיל בנוגע לעניין אזרחי הכרוך בעניינים אזרחיים לפי חוק החברות), קרי תביעה נזיקית-חוזית העומדת כביכול בפני עצמה וללא קשר להוראות חוק החברות, הרי שבמקרה דנן מדובר באותו נושא הנובע מאותן נסיבות, כאשר חלקו של העניין הכלכלי הוא ללא ספק משמעותי. כך, שאף מן הבחינה הזו יש לקבוע כי מדובר ב"עניין כלכלי" על-פי הוראת סעיף 42ב(א)(6) לחוק.

1. אשר לבקשה לסילוק על הסף של התובענה, הרי שסעיף 79(א) לחוק אינו מחייב את בית-המשפט נעדר הסמכות להעביר את הדיון לבית-המשפט המוסמך אלא רק מעניק לו סמכות לעשות כן לפי שיקול-דעתו. עם זאת, בדרך כלל יטה בית-המשפט לעשות שימוש בסמכות זו מטעמים מובנים. ראו, למשל, עע"מ 6848/10 ארז ואח' נ' עיריית גבעתיים ואח' (30.5.2012), בפסקה 10; וכן ת"א (מחוזי-ת"א) 53724-01-20AMERICAN SOCIETY OF COMPOSERS AUTHORS AND PUBLISHERS ואח' נ' זיו ואח' (3.2.2021), המנתח עניין זה לאחר התקנת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות.

אני סבורה אפוא כי כך יש לנהוג גם במקרה זה, בו מדובר בהעברת התובענה למחלקה הכלכלית באותו בית-משפט, כאשר התובענה עודנה נמצאת, כאמור, בשלביה הראשוניים בלבד.

1. התיק יועבר אפוא למחלקה הכלכלית, כאשר הבקשה הנוספת לסילוק על הסף שהוגשה על-ידי הנתבעת (בקשה מס' 10) תידון על ידיה.
2. אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אלול תשפ"ב, 13 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.