מונחת בפניי "בקשה למתן סעדים זמניים (במעמד צד אחד)", במסגרתה עותרים המבקשים להורות על מתן סעד זמני שיורה למשיבים לרשום מחדש את השעבוד על חלקם של המבקשים במקרקעין מושא הבקשה, ובה בעת, לאסור על המשיבים לבצע דיספוזיציה בכל הנוגע לחלקם של המבקשים במקרקעין.

במסגרת הבקשה, נטען כי בחודש ספטמבר 2019 התקשרו הצדדים בהסכמי מכר, במסגרתם רכשו המבקשים מהמשיבים מחצית מהזכויות במקרקעין. במקביל, התקשרו הצדדים בהסכם שיתוף, מתוך מגמה לשתף פעולה לצורך הקמת פרויקט מגורים במקרקעין להשכרה.

לפי הנטען, המבקשים פעלו רבות לשם קידום הפרויקט, ובכלל זאת, השקיעו כספים רבים. עבודתם נשאה פרי וזכתה לתמיכת הרשויות והגורמים התכנוניים, תוך שניתנו למקרקעין אישורים חריגים לאחוזי בניה גבוהים ביחס למדיניות היתרי הבניה במתחם העיר העתיקה בבאר שבע.

חרף זאת, התחוור כי המשיבים הפרו את התחייבויותיהם לפי הסכם השיתוף, ובכלל זאת, עיכבו את התשלומים שנדרשו להעביר לחשבון הבנק המשותף. בתוך כך, הערימו קשיים נוספים.

בנסיבות אלה, הגיעו המבקשים לכלל מסקנה כי אין מנוס זולת פירוק השותפות במקרקעין, תוך קידומו על ידי המבקשים לבדם. משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות בדבר פירוק השיתוף, ביום 18.1.21 פנו המבקשים למשיבים במכתב והודיעו להם כי בכוונתם לנקוט בהליך משפטי לפירוק השיתוף ביניהם. בתגובה לכך, ביום 28.2.21 הודיעו המשיבים למבקשים על ביטול הסכמי המכר וקיזוז התשלומים שהועברו אליהם בינתיים.

"זמן קצר לאחר מכן" (ס' 10 לבקשה), גילו המבקשים כי המשיבים מחקו את השעבוד אשר נרשם לטובתם על חלקם במקרקעין. זאת, באמצעות ייפוי כוח שהיה מצוי בידי בא כוחם של המשיבים.

המבקשים טענו כי בהתאם להסכמי המכר לא הייתה למבקשים זכות להודיע באופן חד צדדי על ביטול ההסכמים, אלא אם לא יתקבל היתר בניה בחלוף 4 שנים ממועד כריתת ההסכמים, ובמקרה דנא נותרו כשנתיים ומחצה להשגת ההיתר.

נוכח כל זאת, נטען כי אין לאפשר למשיבים להתנהל באופן העלול להוביל לביצוע עסקאות נוגדות ביחס לזכויותיהם של המבקשים במקרקעין.

דיון

אחר שנתתי דעתי לטענות המבקשים, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על מתן סעד זמני, במעמד צד אחד, ואלו הם טעמיי:

א. שיהוי בהגשת הבקשה – המבקשים טוענים כי דרך הילוכם של המשיבים איננו תואם את הוראות הסכמי המכר שנחתמו בין הצדדים. מטעם זה, כבר ביום 18.1.21 הודיעו למשיבים כי החלו לשקוד על הכנת תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין. בתגובה לכך, ביום 28.2.21 הודיעו המשיבים כי המבקשים הם אשר הפרו את הסכמי המכר והסכמי השיתוף באופן יסודי. על כן, הודיעו למבקשים על ביטול הסכמי המכר, וכפועל יוצא, על מחיקת השעבוד שנרשם לטובת המבקשים.

במקביל, ביום 28.2.21, הודיע ב"כ המשיבים לב"כ המבקשים על ביטול ייפוי הכוח.

ביום 9.3.21 השיב ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים, כי אין יסוד לביטול ההסכם וייפוי הכוח מצד המשיבים, נוכח העובדה כי האחרונים הם אשר הפרו את ההסכמים.

ביריעה זו אין בדעתי לחוות דעה ביחס לצדקת מי מבין הצדדים בנוגע להתנהלות מושא הבקשה. ואולם, מאחר שהמחלוקת בין הצדדים נגלתה במלוא עוזה לפני חודשים אחדים, וכבר ביום 28.2.21 הודיעו המשיבים למבקשים על ביטול הסכמי המכר, קשה להלום מדוע הוגשה הבקשה אך בעת הזו, כחודשיים לאחר מתן ההודעה כאמור.

יתר על כן. בסעיף 10 ובסעיף 39 לבקשה (כמו גם בס' 22 לתצהירו של המבקש 1) נטען כי "זמן קצר לאחר" חליפת המכתבים בין הצדדים, נודע למבקשים כי המשיבים מחקו את השעבוד אשר נרשם לטובתם על חלקם במקרקעין. המבקשים לא נקבו במועד המוגדר בו נודע להם הדבר. בין אם הדבר נובע בשל בחירת המבקשים לנסוך ערפול מכוון ביחס למועד המדויק בו נודע להם אימתי נמחק השעבוד ובין אחרת, ברור כי העדר המעש מצדם מאז ועד הנה, מקרין על מידת ההצדקה ליתן הסעד הזמני, בוודאי במעמד צד אחד.

הלכה היא מלפנינו כי מי אשר חפץ לשכנע את ביהמ"ש בדוחק הנסיבות, שיש בה כדי להצדיק התערבות מוקדמת במעמד צד אחד, עליו להגיש הבקשה ללא שיהוי, שכן, בעצם הגשת הבקשה המאוחרת יש משום ראיה לסתור טענתו שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי.

בקשה למתן סעד זמני הינה במהותה סעד מן היושר, הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. לאור זאת רשאי ביהמ"ש לשקול, בהחליטו האם ליתן סעד הצהרתי כמבוקש, גם את התנהגות המבקש, דהיינו , בין היתר, שיהוי (ראה, למשל, ע"א 19/81 ביבי נ' הורברט, ל"ז (2)497; בג"צ 453/84 איתורית בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד לח(4) 615, 621).

מטעם זה בלבד, דין הוא להורות על דחיית הבקשה במעמד צד אחד.

ב. עניינו של הסעד המבוקש הינו בחלקו למתן צו עשה - במסגרת הבקשה עותרים המבקשים, בין היתר, למתן צו עשה לרישום מחדש של השעבוד שנמחק על ידי המשיבים. בהתאם להלכה הפסוקה, אמות המידה למתן צו עשה נוקשות יותר מאלו הכרוכות במתן צו מניעה זמני.

בנסיבות אלה, עת בעל דין חפץ בשינוי מצב קיים, עליו לשכנע את בית המשפט מדוע יש להורות על מתן סעד דרסטי עוד בטרם תינתן זכות טיעון לצד שכנגד, אשר כבר נהנה ממצב נוהג מזה זמן. מסקנה זו תקפה ביתר שאת במקרה דנא, מאחר שהשעבוד נמחק זה מכבר ואין לידע מה נעשה מאז ועד הנה ביחס לזכויות במקרקעין.

ג. דרך הילוכם של המבקשים מציף סימני שאלה שאינם מלמדים בהכרח על קיומה של זכות מוכרת - לבד מכל אשר אמרנו, ייזכר כי מי אשר עותר למתן סעד זמני, נדרש לעמוד בהוכחת שני תנאים מצטברים: סיכויי הצלחה בתביעה העיקרית, וכן כי במאזן הנוחות הנזק העלול להיגרם לו משמעותי יותר מהנזק אשר עלול להיגרם למשיב אילו לא יינתן הסעד הזמני.

כבר ציינתי את הסייגים שהנצו בכל הנוגע למאזן הנוחות, שכן, בהקשר זה לא השכילו המבקשים להצביע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם בבירור בעת הזו, נוכח חלוף הזמן בינתיים והאפשרות כי נעשו עסקאות אחרות.

אף באשר לקיומה של זכות מוכרת, ייאמר כי המבקשים טוענים שהמשיבים הפרו את הסכמי המכר, בין היתר, בשל כך שעיכבו את התשלומים שהתחייבו להעביר לחשבון הבנק המשותף, וכן הערימו קשיים נוספים. נוכח זאת, שלחו המבקשים למשיבים מכתב בו הודיעו להם כי בדעתם לנקוט בהליך משפטי לצורך פירוק השיתוף. מנגד, במכתב בא כוחם של המשיבים מיום 28.2.21, נטען כי המבקשים לא עדכנו את המשיבים בדבר קידום הפרויקט, ואף הסתירו מהם מידע רלוונטי.

השאלה האם מעשיהם של מי מבעלי הדין מהווה הפרה יסודית המצדיקה ביטול הסכמי המכר, ולמצער, זכות לפעול לפירוק השיתוף, ראויה לליבון עובדתי. בוודאי שאין מקום לקבוע בשלב זה כי גרסתם של המבקשים קרובה יותר למציאות העובדתית יותר הנגלית מאשר זו הניבטת מגרסתם הנוגדת של המשיבים. בהקשר זה ייאמר כי טענת המבקשים לפיה המשיבים לא העבירו את הכספים הדרושים לתשלום הוצאות הפרויקט, לא נתמכה באסמכתאות מתאימות.

בכך עוד טרם נתתי דעתי לעובדה כי בהתאם לאמור בסעיף 16 להסכם השיתוף, שכותרתו "יישוב סכסוכים", כל חילוקי הדעות והמחלוקות אשר יתגלעו בין הצדדים בקשר להסכם או לשותפות יועברו תחילה לניסיון יישוב הסכסוך בין הצדדים עצמם ועורכי דינם, וכי ככל שניסיון יישוב הסכסוך לא יצלח, הסמכות הבלעדית בנדון תהיה נתונה לעורכי הדין אביב טסה ופנחס דלויה במשותף. טענת ב"כ המבקשים בסעיף 1 למכתבו מיום 18.1.21, לפיה כלל הניסיונות ליישוב המחלוקות בין הצדדים לא צלחו, הינה כללית ואמורפית בעיקרה. סעיף 16 להסכם השיתוף קובע מנגנון ייחודי ומוגדר ליישוב המחלוקות בין הצדדים, וקשה להלום מתן אפשרות להתנער מהמנגנון המוסכם באופן המתואר.

סיכומו של דבר. נוכח השיהוי בהגשת הבקשה, על רקע טיבו של הסעד המבוקש ובהתחשב בסימני השאלה הנוגעים לזכותם של המבקשים לקבלת הסעד, לא שוכנעתי כי המבקשים הצביעו על זכותם לקבלת סעד במעמד צד אחד. בפרט נכון הדבר מקום בו לפי הוראות הסכם השיתוף, לא מחוור כי הסמכות להכריע במחלוקות בין הצדדים נתונה לבית המשפט.

המבקשים יפעלו להעביר הבקשה על נספחיה, בצירוף העתק החלטה זו, לידי המשיבים במסירה אישית, וזאת לא יאוחר מיום 29.4.21, וימציא על כך אסמכתא לתיק ביהמ"ש עד ליום 2.5.21.

המשיבים ימסרו תגובתם לבקשה לא יאוחר מיום 10.5.21.

ככל שלא תימסר תגובת המשיבים עד לאותו מועד, יהיו רשאים המבקשים לעורר בקשה מתאימה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים, ותעורר ההליך בפניי ביום 3.5.21.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשפ"א, 27 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.