1. מונחת בפניי בקשת רשות להגן של המבקשים על מלוא סכום ההמחאה בסך 88,200 ₪ ת.פ. 5.11.18 אשר נמשכה לטובת המשיבה שהינה חברה העוסקת בנכיון שיקים.
2. עיקר טענות ההתנגדות למתן רשות להגן, עוסק במערכת היחסים החוזית עניפת השנים, שהיתה בין המבקשת 1 לבין המשיבה, כאשר לשיטת המבקשת 1, באמצעות מנהלה, מר פהד אכסנדר נהגה המבקשת 1 לנכות המחאות שנמשכו לטובתה אצל המשיבה כנגד קבלת תמורת ההמחאות בצירוף ריבית והפרשי הצמדה.
3. טיעוני המבקשים על פי ההתנגדות הינם בעיקרם:
4. ההמחאה נשוא הבר"ל שולמה ע"י המבקשת 1 בקיזוז מעסקאות שבוצעו לאחר החזרת ההמחאה. ואולם זו לא שבה לבעליה מתוך טעות בשעה שהמשיבה מימשה המחאה זו בחלוף 3 שנים לאחר שזו סורבה ע"י הבנק ופתחה בהליכים כנגד המבקשת 1.
5. בהסתמך על הסכם מסגרת שבין הצדדים וכתב הערבות בחתימת המבקש 2, שנחתם ביניהם ביום 27.4.16, טוענים המבקשים כי הסכם זה מטעה באופן שגרם למבקשים להאמין כי הוא כפוף לחוק הריבית, התשי"ז 1957 ולצו הריבית (קביעת שיעור הריבית המקסימלית), התש"ל 1970 אשר מגביל את שיעור הריבית לכדי ריבית שנתית. לעמדת המבקשים אף שאחוז הריבית שצוין במסמכי הלוואות אמור היה לעמוד על שיעור הפוחת משיעור המקסימלי הקבוע בצו הריבית האמור, בפועל, לאחר בדיקה מעמיקה שנעשתה על ידם, הסתבר להם כי לאורך השנים נהגה המשיבה לחייב את המבקשת 1 בריבית מופרזת של כ- 22% ריבית שנתית, למרות שבמסמכי ההלוואה צוינה ריבית נמוכה של 1% - 1.2% ריבית לחודש. בהתאם לכך, טוענים המבקשים כי מחישוב שנעשה על ידם שילמה המבקשת במשך כ – 4 שנים למשיבה סכום העומד על סך של 536,784 ₪ בגין ריביות מופרזות.
6. בהתבסס על כך כאמור, טוענים המבקשים כי המשיבה הפרה כנגדם את חובת הגילוי המוגברת המוטלת עליה כמלווה מוסדית, וכי עליה היה לגלות למבקשת 1 את שיעור הריבית האמיתית בגין כל עסקת נכיון שיקים ולא להסתפק במידע מעורפל המבוסס על ריבית חודשית וריבית יומית לסירוגין, באופן שמשתמע מכך כי שיעור הריבית השנתית הנגבית בפועל אינה עולה על 13%. עמדת המבקשים לענין זה הינה כי המשיבה גם נהגה כלפיהם בחוסר תום לב, בניגוד לכללי הבנקאות והחוקים הרלוונטיים, תוך הפרה בוטה של ההתקשרות ביניהם. כן נטען כי ההסכם שבין המבקשים לבין המשיבה הינו חוזה מקפח לנוכח האמור, וגם לנוכח כך שמדובר בחוזה קשיח שמאפשר למשיבה זכות בלתי מוגבלת לשנותו על דעתה בלבד.

דיון ומסקנות

1. במסגרת דיון הבר"ל מהיום נחקר על תצהירו מנהל המבקש 2 מטעמה של המבקשת 1.

חקירתו הקצרה של המבקש 2 נגעה בעיקרו של דבר על הריבית ההסכמית בהסתמך על סעיף 15 לתצהירו שם זה הצהיר על ריבית אפקטיבית שנתית בשיעור של 22% אף שסעיף 3.1 לחוזה נותן דעתו כי הריבית תצטבר ותחושב על בסיס יומי.

תשובת המבקש 2 לענין זה היתה כי לפי בדיקה שהוא ערך אצל עוה"ד שמומחה לריביות אף שהריבית אמורה היתה להיות 12% לשנה, בניגוד גמור למה שהוצג בפניו ע"י המשיבה, התברר כי נעשה חישוב יומי עם ריבית מופרזת וגבוהה.

1. דא עקא ואין חולק שלפי סעיף 3.1 להסכם שבין הצדדים, הריבית המוסכמת חושבה על בסיס יומי כפי שהמבקש 2 הופנה לכך בחקירתו אך לא סיפק הסבר מניח את הדעת לכך. ההסבר הנוגע לריבית המופרזת המנוגדת לחוק, חייב צירוף חישוב מתאים וזאת בהסתמך על טענת הקיזוז של המבקשים, כל שכן על הטענות האחרות הנוגעות לחוסר תום הלב וההטעיה. חישוב שכזה באמצעות לכל הפחות לוח סילוקין, לא צורף כלל מיני וביה לתצהיר ההתנגדות אף שמדובר בענין מהותי. כמו כן יש טעם בעמדת ב"כ המשיבה בסיכומיו בנוגע להיעדר פירוט בדבר מהות העסקה, נשוא ההמחאה, פירוט ההמחאות האחרות הנוגעות למערכת היחסים שבין הצדדים עליהן נתנו המבקשים את דעתם בהתנגדות, כל שכן התמורה בגין אותן המחאות וכך הלאה. בהקשר וכפי שציינתי גם חסרה בהתנגדות חוות דעת או כל חישוב אחר מטעם איש שזה תחום מומחיותו, והדבר מקבל משנה תוקף בשעה שהמבקש 2 הצהיר על עצמו כרו"ח ומה טוב יותר היה, מטעם המבקשים, לחסוך בעלויות ולצרף את חוות דעתו או כל מסמך אחר לענין חישוב הריבית המופרזת, בענין זה?.
2. הלכה הנוהגת בבר"ל קובעת כי מתן רשות להגן תינתן בשעה שאין בפני בית המשפט הגנת בדים. מנגד הביעו לא אחת בתי המשפט את עמדתם כי גם למחזיק השטר זכויות להליך מהיר וזאת בשעה שהוא מחזיק המחאה הניתנת למימוש מהיר מעצם היותה פסק דין בר פרעון מיידי. לענין זה ראה כדלקמן:

"הצורך באיזון בין הזכות להתגונן כזכות יסוד מצד אחד, לבין האינטרס הדיוני של התובע בסדר דין מקוצר, והאינטרס המערכתי הכללי למנוע הכבדה על בתי המשפט בדיון בתביעות שהצלחתן מובטחת, הביאו לכך שרשות להתגונן בסדר דין מקוצר ניתנת כל אימת שקיים, ולו "קצה-חוט" המצדיק בירור שיפוטי (ע"א 5480/98 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 (1998)). לפיכך, די בכך שהתצהיר, על פניו, מגלה טענה, שאם תוכח, תהווה הגנה מפני התביעה. אין אף צורך להוכיח שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו. "מספיקה המסקנה שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אז יש לו סיכוי כלשהו להצלחה" (ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ([פורסם בנבו], 25.4.1993)). הכף נוטה, אפוא, למתן רשות להגן, כדי לממש את זכותו הבסיסית של בעל הדין להתגונן; רק כאשר אין בפי הנתבע כל טענת הגנה הראויה להתברר, כי אז דין בקשתו להידחות. נטל ההוכחה המוטל על שכמו של הנתבע מצומצם ביותר בשלב הבקשה לרשות להגן, ואין הוא חייב להראות כיצד יוכיח את הגנתו, וכיצד יבסס את הגרסה העובדתית הנטענת בבקשתו. גם בית המשפט אינו אמור בשלב זה לשקול את מהימנות המבקש או לקבוע ממצאים בענין הגנתו הנטענת (גורן, בעמ' 385). רק הגנת בדים תצדיק דחיית הבקשה (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004))."

1. מכאן, ככל שהדבר נוגע לראשית ראיה ביחס לריבית הנטענת, לא מצא בית המשפט תימוכין בהתנגדות המבקשים בשלב זה. מעברו השני של המתרס, טוען ב"כ המבקשים בסיכומיו כי ההתנגדות הנדונה נוגעת גם לסוגיית הגילוי הנאות שהופרה ע"י המשיבה ועל היעדרו של לוח סילוקין מהסכם ההלוואה שבין הצדדים. סוגיה זו לא עלתה במסגרת חקירתו של המבקש 2 ואף עיון בהסכם מלמד כי אין בנמצא לוח סילוקין מתאים וכי המשיבה במסגרת חקירת המבקש 2, לא הציגה לוח שכזה לבית המשפט ולמבקשים במסגרת החקירה כאמור.
2. די בכך בכדי לקבוע כי יש מקום לתת רשות להגן למבקשים, אולם אני סבור כי יש להתנות זאת בהפקדה כספית לנוכח האמור, שכן ליבת ההתנגדות מצויה בשלב זה בקשיים ובאשר לטענות האחרות שלא עלו במסגרת חקירת המבקש 2 יש מקום ליתן את הדעת בהמשך.
3. אשר על כן, ולאחר ששקלתי בדבר, אני מתיר בזאת מתן רשות להגן למבקשים כנגד הפקדה כספית ע"ס 60,000 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ההתנגדות תדחה וינתן כנגדה פסק דין על מלוא סכום התיק בצירוף הוצאות משפט מתאימות.
4. בנסיבות כאמור, אין צו להוצאות והתיק יובא בפניי ביום 21.3.22.

ניתנה היום, י"ט אדר א' תשפ"ב, 20 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.