1. לפני בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה אשר ניתן בתא"ק 59954-05-21. המשיב הגיש נגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר. בקשת רשות להגן שהגיש המבקש נדחתה. על כן, ניתן פס"ד המורה למבקש לשלם למשיב סך של 100,903 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

המבקש ממאן להשלים עם פסק הדין, הגיש הודעת ערעור וכן את הבקשה מושא ההחלטה דנן.

לטענת המבקש, סיכויי הערעור טובים מאוד וייגרם לו נזק כבד ככל שהבקשה תידחה.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. אלו הם הנימוקים:

1. בכל הנוגע לעיכוב ביצוע פסק דין, קובעת תקנה 145 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, קובעת כדלקמן:

" 145.(א)הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.

(ב)בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו, וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע; בקשה לפי תקנה זו אפשר שתידון בעל פה אם התבקשה במועד הדיון, מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ג)הוגש ערעור, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שעליה מערערים וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו.

(ד)תקנה 96 תחול על בקשה לפי תקנה זו בשינויים המחויבים".

דומה, שרוח הכללים שנקבעו עד עתה בהלכה הפסוקה לעניין שיקול הדעת שעל בית המשפט להפעיל כשמונחת לפניו בקשה לעיכוב ביצוע, טובים גם עתה. עם זאת, פרשנות ההלכה תהא, בהתאם לעקרונות היסוד של התקנות בכלל, וכן של התקנות הנוגעות לבקשה לעיכוב ביצוע, בפרט ובהתאמה.

1. בפסיקה נקבע, כי על מנת להיכנס לגדרי החריג על המבקש העותר לעיכוב ביצוע החלטה, להוכיח שני תנאים מצטברים ואלו הם:

התנאי הראשון הוא כי סיכויי הערעור טובים. התנאי השני הוא כי מאזן הנוחות, במובן שאם הבקשה תידחה והערעור יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, נוטה לטובת המבקשת. בין שני השיקולים מתקיימת מקבילית כוחות, כלומר ככל שסיכויי הערעור טובים יותר ניתן להקל בדרישת מאז הנוחות ולהפך. ראו לעניין זה ע.א 117/19 האחים אוזן חברה לבנייה בע"מ נ' אריאל כהן (פורסם במאגרים).

בע"א 8721/16 אס.פי. מוקד תקשורת בע"מ נ. אלתא מערכות בע"מ (פורסם במאגרים) (להלן: "פרשת אלתא") נקבע, כי "כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין, הקובע חיוב כספי, הנטייה הברורה היא שלא להיעתר לבקשה, אלא במקרים חריגים..."

עוד נקבע בפרשת אלתא, כי יש להתחשב במצבו הכלכלי של המבקש רק במקרים חריגים ועל המבקש להניח תשתית עובדתית מספקת לעניין נזקים שלטענתו יגרמו עקב מימוש פסק הדין.

1. בענייננו, בכל הזהירות הנדרש ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי סיכויי הערעור אינם מובהקים וברורים.

באשר למאזן הנוחות ראו, בין היתר, ע"א 1128/20 בן עזרא נ' כונס הנכסים הרשמי (מאגרים 26.8.2020):

"מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, לא מצאתי כי בנסיבות העניין המבקש הרים את הנטל להראות כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם בקשתו תידחה והערעור יתקבל בסופו של יום. עיקר טענותיו של המבקש נוגעות להשלכות נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדו, ואולם ביחס לטענות מסוג זה נקבע לא אחת כי אין בקיום הליכי הוצאה לפועל נגד חייב, כשלעצמם, כדי ליצור מצב בלתי הפיך טרם ההכרעה בערעור, שהרי  המבקש יכול לפנות בהליכים מתאימים לפני רשם ההוצאה לפועל, ולעתור לחקירת יכולת שעל פיה תיקבע יכולתו לשלם לנושיו את חובו (ע"א 7023/16 שעלאן נ' הכונס הרשמי, פסקה 6 (22.9.2016); עניין לויצדק, פסקה 5; ע"א 9432/16 כלבוני נ' המנהל המיוחד, פסקה 3 (12.12.2016); ע"א 554/12 עדיקא נ' בניטה (21.1.2013)). לאחר שבחנתי את נימוקי הבקשה והתשובות לה, איני סבור כי הוצגו בה טעמים שלא לנהוג לפי הכלל האמור (ראו והשוו: עניין פריצקר, פסקאות 10-9)."

אין ספק שהליכי גבייה טומנים הכבדה ואי נעימות. עם זאת, פסקי דין יש לבצע עם הינתם, ביצוע פסק הדין הינו בהתאם להוראות החוק. היה והערעור יתקבל, ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

1. נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

משלא נדרשה תשובת, המשיב, אין צו להוצאות.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כשופט.

ניתנה היום, כ"ז אייר תשפ"א, 09 מאי 2021, בהעדר הצדדים.