עובר לדיון היום הגישה המשיבה, הוולת''ב חיפה, תצהיר מטעם מהנדס העיר, מר אריאל וטרמן, בצירוף מסמכים, ללא שהוגשה בקשה לעשות כן, ובניגוד לעמדתה של המשיבה בעבר, עת עתרו המבקשים לזמן את מר וטרמן לשם חקירתו, במסגרת הליך זה.

הגשת התצהיר והמסמכים, כאמור, נעשתה, ללא נטילת רשות מבית המשפט, וללא נימוקים המסבירים פשר הדבר.

המשיבים מתנגדים להגשת תצהירו של מר וטרמן , לרבות המסמכים שצורפו לתצהירו, שנעשו, כאמור, ללא רשות, כאשר לשיטתם של המבקשים, מדובר בניסיון לעשות "מקצה שיפורים" במצבה של המשיבה, לאחר שהחלה חקירתה של מפקחת הבניה, גב' פרילפסקי, אשר לאחר דוח הביקור במקום שהיא ערכה, הוצא צו הפסקת העבודות עסקינן.

המבקשים העלו, שוב בתגובתם טענות אשר הועלו במהלך הדיון הראשון שנערך שלשום, טענות אשר נדחו ע''י בית המשפט, באשר לסמכות בית המשפט לדון בהליך זה, מהות ההליך, ונטלי ההוכחה.

עיינתי, עיין היטב, בפסקי הדין שאוזכרו ע''י שני הצדדים, תיק עמ''ק(ת''א) 2046/16 חברת גאו- בר נ' הוולת''ב תל אביב יפו (פורסם בנבו), וכן תיק רע''פ 183/11 ד''ר הרן נ' יו''ר הוולת''ב ת''א- יפו (פורסם בנבו).

לאור העובדה שהתגובות הובאו לעיוני בבוקר היום, ולאור העובדה שהמשך הדיון בתיק קבוע להיום, אתן את החלטתי בקצרה ובתמציתיות.

לעניין הסמכות: אתחיל בכך שהמבקשות הן אלה אשר הגישו את בקשותיהן לביטול הצו המנהלי לבית המשפט לעניינים מקומיים, ועל כן לא ברורה כלל הטענה כי בית משפט זה נעדר סמכות, כאשר המבקשים עצמם הם אלה אשר בחרו בבית משפט לעניינים מקומיים ולא בבית משפט השלום להגשת בקשותיהם.

גם לפי פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק רע''פ 183/11, שצויין לעיל, הרי שלא ניתן לקבל את הטענה כי בית משפט זה נטול סמכות לדון בהליכים של ביטול צווים מנהליים.

ובאשר למהות ההליך, עסקינן בהליך של הוצאת צו מנהלי, צווים אשר במסגרת תיקון 116 לחוק התכנון והבניה, תשכ''ה- 1965, הרחיבו הרחבה רבה את הכלים שבידי רשויות התכנון והבניה לנהל מלחמת חורמה בתופעה של הבניה הלא חוקית, אשר הפכה למכת מדינה.

הליכים מנהליים אמורים ליתן לרשות כלים מהירים ויעילים למניעת בניה בלתי חוקית, וקטיעתה באיבה.

הבחינה של חוקיות הצו המנהלי, נערכת לפי "כלים מנהליים", והאם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף הרלוונטי להוצאת הצו.

שאלה נוספת אשר עלתה לדיון בתיק דנן, היא השאלה אם אכן עסקינן בבניה הטעונה היתר, כפי הגדרת חוק התכנון והבניה,תשכ''ה-1965 , אם לאו.

אין עסקינן בכתב אישום, ואין עסקינן בנטל המוטל על המשיבה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי אכן בוצעה עבירת בניה.

בעבר נהגה פרקטיקה לדיון בצווים מנהליים, ועם חקיקת תיקון 116, לא הותקנו תקנות, אך אין משמעות הדבר, שהדיון הפך לדיון בהליך פלילי "רגיל".

גם ההפניה של ב''כ המבקשת להוראות חוק התכנון והבניה באשר למתכונת הדיונים, איננה הופכת את הדיון כאן לדיון רגיל כאילו הוגש כתב אישום, ובית המשפט ידון בהליך, בשינויים המחויבים.

הפרקטיקה שנהגה בדיון בצווים מנהליים, כוחה יפה גם לענייננו.

ובאשר להגשת התצהיר ע''י המשיבהף המבקשים ביקשו לזמן את מר וטרמן לחקירה, והמשיבה התנגדה.

עמדת המשיבה התקבלה ע''י בית המשפט ואכן, הבקשה לזימון מר וטרמן נדחתה.

המשיבה לא יכולה לפעול על דעת עצמה ולהגיש תצהיר של מר וטרמן, ללא נטילת רשות בית המשפט, וללא הגשת בקשה מתאימה ופירוט הנימוקים שלה לבקשתה הנוגדת את עמדתה שהוגשה לתיק לפני מספר ימים.

יתרה מכך, בהליך של ביטול צו מנהלי, וכפי שכבר צויין, נקודת המוצא, היא תקינות המעשה המנהלי, העילות לביטול הצו מצומצמות כפי המפורט בסעיפי החוק הרלוונטיים, ולו היה צורך בהגשת תצהירים או ראיות נוספות מטעם המשיבה, בית המשפט היה מורה לעשות כן.

לאחר שעיינתי בבקשות לביטול הצו המנהלי, לא סברתי שיש צורך בהגשת תצהירים או ראיות נוספות מטעם המשיבה, ולא הוריתי לעשות כן.

לו סברה המשיבה כי ברצונה להגיב לבקשות המבקשים, הייתה מגישה בקשה בהתאם, מנמקת אותה, ואז בקשתה הייתה נבחנת.

בפתח הדיון הקודם, עת עלה עניין המסמכים שהוגשו ע''י המשיבה, עובר לדיון, ציינתי כי אאשר את הגשת המסמכים, לאור הטענה כי הסוגיה האם מדובר בבניה הטעונה היתר אם לאו, עלתה בעבר אצל רשויות התכנון, ואת הגשת המסמכים אישרתי, אך ורק לצורך כך.

ככל שיוותר צורך בליבון סוגיות , או בהבאת ראיות מטעם המשיבה, בתום שמיעת ראיות המבקשים, בית המשפט יבחן את העניין.

על כן, אין מקום להגשת תצהירו של מר וטרמן לתיק, והוא יוצא ממנו, ביחד עם המסמכים שצורפו אליו.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשפ"א, 25 מאי 2021, בהעדר הצדדים.