1. עסקינן בשתי בקשות, שהדיון בהן אוחד, מאחר ועניינן אחד, צו מנהלי להפסקת עבודות, עליו חתם מהנדס העיר חיפה, בתאריך, 22/4/2021, על פי הסמכות המוקנית לו כפי הוראות סעיף 116 לחוק התכנון והבניה, תשכ''ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה), עבודות אשר תוארו בצו כ-

" על גבי הרציף במסוף הקישון- מזר, בונים ללא היתר סילו בגובה של כ- 20 מ' "

1. מדובר ב"סילו" , ממגורה לאחסון והעברת מלט מבטן הספינות העוגנות בנמל, ופריקתו במשאיות המגיעות לנמל ומעבירות את אותו מלט ליעדו.
2. המחלוקת, בעיקר, בין הצדדים, היא בשאלה אם עסקינן בממגורה המהווה בניה הטעונה היתר, כפי הגדרת חוק התכנון והבניה, או שמא, מדובר בכלי תפעולי, כפי טענת המבקשות, שאיננו בגדר "בניה" או "מבנה".
3. חלק מהוויכוח בין הצדדים, נוגע לעובדה, שאותו סילו מושא הצו, כולל שני גלגלים בעזרתם ניתן לנייד אותו ממקום למקום, כנגרר.
4. אקדים ואציין כי ניתן היה למקד את הדיון בשאלות המהותיות השנויות במחלוקת, שבעיקרן, כאמור, הוא מהות אותו "מבנה", ולחסוך את הדיון המיליטנטי המיותר, שהתנהל בפועל.
5. אציין כי המבקשות הפכו כל אבן אפשרית, והעלו טענות רבות ומגוונות, שהצריכו בדיקה ובחינה, ומכאן התארכות בירור ההליך, לטעמי, שלא לצורך, ועל כן בהחלטה כאן, אתמקד בעיקר.
6. המבקשות העלו טענותיהן בבקשות אשר הוגשו, המפקחת אשר ערכה את הביקור במקום ועל בסיס דוח הביקור שהיא ערכה, הוצא הצו, נחקרה, בוצע ביקור במקום, בהשתתפות הצדדים, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
7. אתייחס בקצרה לחלק מטענות המבקשות, אשר לטעמי, לא היה בהן ממש, אך מחייבות התייחסות.
8. באשר לטענה לגבי נטל ההוכחה המוטל על המשיבה, שלשיטת המבקשות, הנטל הוא כמו בהליך פלילי, במיוחד לאור השינוי לאחר תיקון 116 לחוק התכנון והבניה, כאשר תוקף הצו איננו לתקופה מוגבלת, כפי המצב לפני אותו תיקון, אלא עד לביטולו ע''י בית המשפט.
9. טיעון זה אינני מקבלת.
10. עסקינן בהליך שאין חולק ולא יכול להיות חולק שניתן לדון בו בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, אך הסמכות איננה ייחודית, ועת בחרו המבקשות להגיש את הבקשה לבית משפט זה, אין הן יכולות לטעון לחוסר סמכות של בית המשפט לדון בבקשה, כשאין מדובר בכתב אישום, או לטעון, כי מאחר וסמכות בית המשפט לעניינים מקומיים היא לדון בהליכים פליליים, כי אז, מכאן, נגזרת המסקנה על ידן, כי עסקינן בהליך פלילי, כפי שנדון כתב אישום, ומכאן, שנטל ההוכחה על המשיבה, לבסס את בקשתה, או לעניין מידת ההוכחה.
11. חובת ההתייעצות משפטית בטרם הוצאת הצו.
12. חובת ההתייעצות מקבלת משנה תוקף וחשיבות, כך המבקשות, לאור העובדה שלאחר כניסתו לתוקף של תיקון 116 לחוק התכנון והבניה, ובניגוד למצב החוקי לפני אותו תיקון, הרי שתוקף הצו המנהלי, הינו ללא הגבלת זמן, אלא אם בוטל ע''י בית המשפט.
13. אותה חובת התייעצות, כך המבקשות, באה להבטיח כי צעד כה דרסטי, לא יבוצע בטרם ימולאו כל התנאים להוצאתו, קיומו של היסוד הסביר, מבחן השכל הישר שדבר קיומם אושר ע''י יועץ משפטי, כל זאת בטרם הוצא צו.
14. לעניין מהות ההליך—מדובר בהליך מנהלי ולא פלילי ואין להכניס לדיון שאלות שאינן רלוונטיות כאשר טענת המבקשת היא כי זה הליך פלילי ועל כן נטל הראיה הוא מעל לכל ספק סביר.
15. המבקשת הפנתה לסעיף 255 לחוק התו''ב שחוקק אחרי תיקון 116

""כל עוד לא נקבעו , בחוק זה או בתקנות לפי סעיף 268 סדרי דין להליכים לפי פרק זה, יידונו ההליכים האמורים בדרך ובמועדים שבהם נדונים הליכים פליליים מאותו סוג, בשינויים המחוייבים".

1. המבקשת הפנתה לפסק דין גאו- בר עליו הסתמכה המשיבה ומצאה לטענתה קביעה אחרת ממה שהמשיבה טוענת, וטוענת כי עסקינן בסמכות מנהלית נגד עבריינות והיא בעלת אופי עונשי היא ההריסה.
2. וכך מצטט ב''כ המבקשת:

" סוף דבר- אין מניעה- והמדיניות השיפוטית בנוסף ללשון החוק תומכת בכך בעליל,- כי בית המשפט לעניינים מקומיים ידון בנידון דידן, הגם שאין הוא נדרש לכך מן הפן העונשי הפרסונלי אלא מן הפן המנהלי, והרי תוצאת ההליך היא הריסה- ומי יאמר שאין בה מימד עונשי, הרי כך הוא גם אם הוחלט על ההריסה בצו מנהלי"

1. גם טיעון זה אינני יכולה לקבל. יוזמת ההליך כאן הן המבקשות, שיכלו גם להגיש את בקשתן לבית משפט השלום, ואין בעצם קיומה של סמכות של בית המשפט לעניינים מקומיים לדון בהליך זה, כפי שנעשה מימים ימימה, כדי לשנות מאופי ההליך או מנטלי ההוכחה, או מידת ההוכחה.
2. עסקינן בהליך הבוחן את שיקול הדעת של מהנדס העיר בעת הוצאת הצו, בפן המנהלי, כאשר לטובת המשיבה עומדת חזקת תקינות האקט המנהלי, ועל כן, לא המשיבה היא החייבת לבסס את בקשתה, אלא הנטל נותר על המבקשות להראות כי לא התקיימו אותם תנאים הקבועים בחוק להוצאת הצו.
3. אני יכולה לקבל טיעון, כי שיקול הדעת והתנהלות המשיבה ייבחנו יותר בהקפדה, בשל היות הצו תקף עד לביטולו ע''י בית המשפט.
4. הטיעון הנוסף הוא בשאלת ההתייעצות, כאשר לפנינו נפרשה מסכת של התכתבויות והתנהלות של המשיבה, עובר להוצאת הצו כאן, כולל קבלת חוות דעת משפטיות , ולא ניתן לטעון כי הוצאת הצו נעשתה כלאחר יד, וללא בחינה של האספקטים הרלוונטיים.
5. לעניין זה מתקשרת חקירתה של המפקחת עורכת הדוח שלאחריו ניתן הצו, וחקירתה הארוכה על פירוט קיומם של שני גלגלים בבסיס המתקן, והיקף החקירה שנערכה עם חתימתה על הצו.
6. חקירת המפקחת התארכה, שלא לצורך, תוך הפניית שאלות, שוב ושוב, על עניין העדר האזכור של קיומם של גלגלים בבסיס המתקן נשוא הצו, והאם נערכה חקירה ובדיקה באשר למהות אותו מתקן, עובר להוצאת הצו.
7. כפי שכבר צויין, סוגייה זו נולדה לא במועד ביקור המפקחת במקום, אלא קדמו לכך דין ודברים שהתנהלו בין הצדדים, לרבות פניה לקבלת חוות דעת משפטיות, כך שאינני רואה בעצם העובדה שלא צויין בדו''ח הביקור במקום כי באותו מתקן מותקנים גלגלים המסייעים לניודו ממקום למקום, כדי לאיין את הדוח או להוות נימוק מקדמי לפסילת עצם הוצאת הצו.
8. המבקשות טענו כי המשיבה התעלמה מהנחיות היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה המחייבות פתרון סכסוכים שכאלה בהידברות מוקדמת ואוסרות על הוצאת צווים מנהליים דוגמת הצו עסקינן, למדינה ורשויותיה, לרבות חברות ממשלתיות כגון חברת נמלי ישראל, ללא קיום הידברות, כאמור.
9. גם טיעון זה לגבי חובת המשיבה לערוך בירור מול גופים של המדינה והידברות , בטרם מתן צווים, ואותו השתק נטען, בשל ההליך שהתנהל בבג''צ בעתירה שהמשיבה הגישה, הליך אשר נמחק ללא הכרעה לגופו של עניין, גם טיעון זה אינני מקבלת.
10. המבקשות הפנו לבג''צ 3752/18 עיריית חיפה נ' שר הפנים כאשר הטענה היא שלאור תוצאת העתירה הנ''ל שהגישה עיריית חיפה לגבי סמכותה לאכוף חקיקה דוגמת חוק התכנון והבניה בנמל לובנה והוכרעה.
11. טיעון זה איננו מדוייק.
12. באותו הליך, טענות העיריה היו נגד תיקון תקנות רישוי עסקים, כך שיחריגו את צנרת שינוע החומרים המסוכנים בשטח הנמל, ואין לכך זיקה לנשוא עסקינן.
13. העתירה נדחתה בהסכמת עיריית חיפה כאשר, באשר לאותו הליך שהתנהל בבג''צ, וכפי שצויין, חיפשתי במאגרים המשפטיים, וכל שיש הוא חזרה מהעתירה, בהמלצת בית המשפט, ללא קביעה אופרטיבית, מה גם שנושא העתירה הוא בתחום רישוי העסקים, ולא בהליכים דוגמת ההליך כאן.
14. לפי הטענה- הנחיה 3.1 של היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה, סעיף 2.3.3 שעניינה הוצאת צווים מנהליים- על רשות מקומית לערוך בירור מוקדם בין הנוגעים בדבר כדי לבחון את יישוב המחלוקת ללא הזקקות למתן הצו.
15. ניסיון לאתר את ההנחיות במאגרים המשפטיים לא צלח, המבקשות לא צירפו את מלוא ההנחיות או תימוכין לכך כי עסקינן בהנחיה מחייבת, ועל כן, אין בידי לקבל את הטענה.
16. לפי המשיבה, ההנחיות המדוברות מתייחסות להליכים אזרחיים ולא בהליכים דוגמת ההליך כאן, וכי פסק הדין עליו מסתמכות המבקשות , ה''פ 34476-04-15 המועצה המקומית ראש פינה נ' מדינת ישראל- משרד הביטחון, עניינו סכסוך אזרחי, ולא הליך הדומה למקרה דנן.
17. לפי המשיבה, הוצאת הצו, במסגרת הליך מנהלי, נועדה למצוא פתרון מהיר ומידי, לסיכול ביצוע עבירה על החוק ולא ניתן לקבל טענה כי למי מבין המבקשות קיימת זכות שימוע או כי קיימת חובת בירור והידברות בטרם הוצאת הצו, כאמור.
18. ההנחיות עליהן מתבסס ב''כ המבקשת, לא הובאו לפניי במלואן, כאמור, והטענה כי המשיבה מחוייבת בניהול דין ודברים מול חברות ממשלתיות, בטרם הוצאת צווים מנהליים, לא בוסס כאן כי אכן עסקינן בהנחיות המחייבות את המשיבה, קל וחומר, עת מדובר בהליך מנהלי האמור לקטוע ביצוע עבירות בניה, בצורה מהירה ומיידית, שאם לא כן, הרי מה התועלת מהליך מנהלי כזה, אם המשיבה לא יכולה לפעול על אתר?
19. יתרה מכך, ואף אם ייקבע כי עסקינן בהנחיה מחייבת, דבר שלא בוסס כראוי, הרי שכפי שכבר צויין לעיל, בין הצדדים התנהלו דין ודברים, באשר למהות המתקנים הנ''ל, כך שאין עסקינן בפעולה שבוצעה באופן מפתיע, ללא כל התראה קודם לכן, ע''י המשיבה.
20. המחלוקת האמיתית, בעיניי, היא , כאמור, אם עסקינן במתקן הכפוף להוראות חוק התכנון והבניה, והמהווה בניה טעונה היתר.
21. הביטוי סילו, כאמור, משמעו ממגרה שמטרתה היא אחסון, מימדי אותו "סילו" שבבסיס הבקשה משמעותיים הכוללים קוטר של כ 8 מטר, וגובה מעל 15 מטר, דבר המחייב , בשל מימדיו, בחינה של הסיכון הנשקף ממנו, איכות בנייתו, וכיו''ב אלמנטים, שהתשובה להם נמצאת במסגרת חוק התכנון והבניה.
22. נימוק זה משמש את עיקר הטיעון של המשיבה, כי עסקינן במבנה, כפי ההגדרה בחוק התכנון והבניה, וכי לצורך הקמתו, קיימת חובה לקבל היתר בניה, דבר התואם את המטרה מאחורי דיני התכנון והבניה, ומבטיח ביצוע בניה שכזו בצורה בטוחה, בטיחותית, ונטרול הסיכון הנשקף ממנה, כאמור, אך האם זה הוא המבחן לבדיקת השאלה אם מתקן או מבנה מסויים הוא בגדר בניה הטעונה היתר דווקא על פי הוראות חוק התכנון והבניה, והאם אין עסקינן בתחום המוסדר במסגרת חקיקתית אחרת, במיוחד לאור טענת המבקשות, בעיקר, כי עסקינן בכלי תפעולי בשטח הנמל, ולראיה, אותם שני גלגלים המניידים את אותו כלי תפעולי ממקום למקום בשטח הנמל, לפי הצורך, ואפסונו של אותו כלי במצב בו אין בו שימוש.
23. בסוגייה זו הוצגו ע''י המבקשות סרטונים של מתקנים דומים הפועלים בנמל חיפה ובנמל אשדוד, כאשר לאותם מתקנים מעולם לא נדרש להוציא היתר בניה לשם הפעלתם.
24. בביקור שנערך במקום הוצג אופן השימוש באותו מתקן, שאמנם מידותיו גדולות, והוא נגרר ע''י נגרר, ממקום למקום בשטח הנמל לצורך הפעלתו, קרי שישמש ככלי להעברת מלט מבטן האנייה אל תוך המשאיות המעבירות אותו לכתובות היעד, ועם סיום הפעולה, מוחזר אותו כלי למקום אפסון.
25. המתקנים מתניידים ע''י מלגזה או גורר ממקום למקום כאשר חברת לב ברון בונה את המתקן לשם פריקת המלט מהאניות, כאמור.
26. לפי המבקשות, לב ברון מייבאת מלט ותיקה שעבדה עד לאחרונה בנמל אשדוד, ועברה לאחרונה לפעול באזור חיפה, כאשר, כאמור, לטענת המבקשות, מעולם לא נדרש היתר בניה למתקנים דומים, וכי עסקינן במתקן תפעולי עליו חלים דינים אחרים, כפי שיפורט בהמשך.
27. לפי המבקשות, אין מקום להשוואה בין מתקן זה לבין מיכלי האחסון עצומי המימדים של מספנות ישראל הממוקמים בסמוך, בשל הצורה החיצונית הדומה.
28. לפי המבקשות, המשיבה איננה מכירה את החקיקה המסדירה את פעילות הנמל, הכוללת מנגנונים חלופיים ייחודיים דוגמת רישוי מתקני פריקה ניידים, מכוח הוראות תקנה 95 לתקנות התעבורה, התשכ''א- 1961, ע''י מפקח על רכב תפעולי להשגת מטרות חוק התכנון והבניה, ולא הביאה עניין זה במסגרת שיקוליה, עובר להוצאת הצו.
29. הוראות החוק הרלוונטיות בתקנות התעבורה קובעות כדלהלן:

"מפקח על רכב תפעולי" - מי שרשות הרישוי מינתה, בכתב, להיות מפקח על רכב תפעולי;"

"רכב תפעולי" - רכב כמשמעותו בפקודה למעט רכב פרטי ורכב ציבורי, בין אם מותקן עליו ציוד דרך קבע ובין אם לאו, בין אם הוא מוביל מטען ובין אם הוא מסיע נוסעים, אשר ניתן היתר להפעלתו, לפי סימן זה, באיזור רכב תפעולי"

1. הגדרת רכב בפקודת התעבורה (נוסח חדש) בסעיף ההגדרות:

"רכב" - רכב הנע בכוח מיכני או הנגרר על ידי רכב או על ידי בהמה, וכן מכונה או מיתקן הנעים או הנגררים כאמור, לרבות אופניים ותלת-אופן, ולמעט רכב ששר התחבורה פטר אותו בצו מהוראות פקודה זו כולן או מקצתן;" (ההדגשה שלי- ג.ב.).

1. לטעמי, זה הטיעון המשמעותי, והמהותי של המבקשות, כאשר ניתן לראות בבירור כי עסקינן אכן בכלי, אמנם עצום מימדים, אך הוא נייד, בבסיסו גלגלים, והוא מתנייד ממקום למקום, ע''י גורר, לביצוע פעולות פריקת המלט, ועם סיום הפעולה, הוא מנוייד למקום אחר, או שהוא מאופסן, ככל שהוא איננו בשימוש.
2. העובדה כי עסקינן במתקן נייד הנגרר ע''י גורר, שאין לו מיקום קבוע, והמאופסן בסיום העבודות , ובהינתן קיומן של אותן הוראות של פקודת התעבורה, והתקנות מכוחה, כפי שצוטט לעיל, נתון זה, לטעמי, הוא שמכריע את הכף לטובת המבקשות ולחובת המשיבה.
3. כפי שציינתי בתחילת החלטתי, העובדה שעסקינן במתקן עצום מימדים, עדיין, איננה הופכת את אותו מתקן לבניה הטעונה היתר, עת חלות על אותו מתקן הוראות דין ספציפי, כפי שצוטט לעיל.
4. נתון זה, אשר לא נבחן כראוי ע''י המשיבה בטרם הוצאת הצו, הוא זה אשר מביא למסקנה, כי דין הצו להתבטל, וכך אני מורה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשפ"ב, 29 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.