עניינה של תביעה שטרית זו הוא המחאה ע"ס 100,000 שקלים ז.פ 20.1.21 המשוך על חשבונה של המשיבה ולפקודת המבקש.

המשיבה הגישה בקשה להארכת מועד לצד התנגדות לביצוע שטר ובעקבות תגובת המבקש שהביע התנגדותו לאלו, נקבע דיון ליום 28.12.21.

בינתיים, הוגשו שתי בקשות נוספות:

מצד המשיבה – בקשה לאיחוד תובענות (בקשה מס' 5 מיום 5.7.21)

מצד המבקש – בקשה לתיקון כתב תביעתו (בקשה מס' 6 מיום 26.7.21).

לאחר מתן זכות טיעון לצדדים לגבי שלל הבקשות הנ"ל והחלטות ביניים שניתנו לגביהן, מצאתי מקום ליתן החלטה זו כבר עתה וברוח תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

עקרונות היסוד שנקבעו בתקנות אלה מחייבות את בית המשפט להקפיד כיום ביתר שאת על התנהלות מידתית, כמו גם על התחשבות באינטרס הציבורי לקיום הליך מהיר ויעיל, תוך חיסכון במשאבי זמן ועלויות. פועל יוצא מכך, סבורה אני כי ראוי לחתור להימנע מהקדשת זמן שיפוטי מרובה ובלתי מידתי סביב בקשות פרוצדורליות בלתי הכרחיות המאריכות את פרוזדור ההליך.

וליישום בענייננו:

למבקשת בתגובתה מיום 30.5.21 השגות והסברים מדוע יש לשיטתה לדחות את בקשת המשיבה להארכת מועד, מדוע היה בידה זמן מספיק להיערך להגשת התנגדות ומדוע אין הצדקה ממשית להיתלותה במצבו הרפואי הנטען של בעלה (שהוא היריב החוזי הרלבנטי) כבסיס להארכת מועד.

למבקשת אף טענות נגד ההתנגדות גופה מחמת העלאת טענת פירעון באופן סתמי בגדרה.

יצוין כי המבקשת לא עמדה על חקירת המשיבה.

דא עקא, עם הגשת בקשת התיקון התברר כי המבקש עצמו שומט את הבסיס לתביעתו השטרית במתכונתה בעצם הצהרתו כי נפלה טעות בטופס בקשת הביצוע, אשר כידוע, כמוהו ככתב תביעה (ראה ע"א 85/ 146 ציון גמליאל נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא (3) 746).

בסעיף 3 לבקשת הביצוע מצוין כי ברקע התביעה הלוואה מיום 29.11.16 ע"ס 600,000 שקלים. בסיפא מצוין בכתב יד כי מדובר בשטר שניתן ע"י החייב (המשיבה) כערב כבטוחה לפרעון ההלוואה הנ"ל.

המבקש מסביר עתה כי למעשה שתי הלוואות רלבנטיות ניתנו וכי ההמחאה דנן ניתנה להבטחת פרעון ההלוואה השניה דווקא ששיעורה 1,671,500 שקלים ולצד בטוחה נוספת.

לביסוס טעות זו הוגשו תצהירי המבקש ובא כוחו הטוען כי נפלה אי הבנה.

די בכך על מנת להצדיק לטעמי קבלתן של הבקשה להארכת מועד וההתנגדות לביצוע שטר ואין מקום לכפות על המשיב לילך בדרך הארוכה והמסורבלת של קיום דיון שבגדרו יוסיפו הצדדים לטעון ו/או יבקש המבקש לחקור את המשיבה (דבר שלא נתבקש לכתחילה). מה לה למשיבה כי "תתחנן" לקבלת יומה כנגד תביעה אשר המבקש - התובע עצמו טוען לאי תקינותה.

לאמור לעיל משנה תוקף מקום בו ממילא באיחור קצר עסקינן בהגשת ההתנגדות (ימים ספורים) ובהינתן עקרון היסוד בדבר זכות הגישה לערכאות (ראה רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח' (27.2.01).

ראה אף גישת בית המשפט כביטויה בע"א (ירושלים) 00 /1356 שלום הדאיה נ' נחום פלדמן (9.1.01) ולפיה בכל הנוגע לטעם המיוחד הנדרש בהארכת ממועד להגשת התנגדות לביצוע שטר, יש מקום לגישה פחות נוקשה, כך משזוהי ההזדמנות הראשונה בה מביא הטוען טענותיו בפני בית המשפט במובחן מהליך ערעור.

יצוין בתמצית ומעבר לצורך כי לטענת המשיבה בהתנגדותה, ההמחאה מושא התביעה פקעה למעשה ואמורה היתה להיות מוחזרת לבעלה (שהוא הלווה – היריב החוזי) משעה שההלוואה שלשמה ניתנה נפרעה ולאור התחייבות המבקש מפורשות להשיבה.

טענת הגנה זו מצד המשיבה היא ראויה לברור והעלאתה נעשתה על רקע נתוני הבקשה לביצוע שטר ועילת התביעה שבגדרה כאמור.

לאור כל האמור, מורה אני כדלקמן:

1. הבקשה להארכת מועד וההתנגדות מתקבלות.
2. בכל הנוגע לבקשה לתיקון כתב התביעה, הרי שזהו השלב לדון בה ואין מקום להניח כי נתונה זכות קנויה לתיקון בנסיבות הענין ועם קבלת הבקשות הנ"ל. ניכר כי ישנה מחלוקת בין הצדדים לגבי טיב והיקף ההלוואות שברקע (ועל מנת להימנע מהארכות מיותרות, אינני מציינת את פרטי הטענות). במצב דברים זה, אם טוען המבקש לקיומה של הלוואה נוספת ואחרת ולקיומה של טעות המצדיקה תיקון כאמור, עליו לעמוד בתנאי תיקונו של כתב תביעה ובכלל זאת להמחיש הצדקה לכאורה לשינוי המבוקש. אציין כי המבקש אמנם התייחס לנתונים הנדרשים בעיקרם, אולם בנסיבות הענין לאור תגובת המשיבה לבקשה ובפרט - בכל הנוגע לחסרונו של מסמך מאמת לגבי ההלוואה השניה הנטענת, מצאתי מקום לבקש תשובתו בתמצית לתגובה זו ובתוך 10 ימים. עם קבלת התשובה, תישקל בקשת התיקון בנפרד.
3. הדיון הקבוע ליום 28.12.21, יומר לקדם משפט ויוותר בעינו בשלב זה.
4. בכל הנוגע לאיחודן של תביעות, נראה כי זו אינה רלבנטית עוד לאור החלטת כב' הנשיא א.גביזון מיום 22.8.21 בתיק ת.א 32179-01-21, בה מובהר היטב הקושי בכך.
5. בשולי ההחלטה מצאתי מקום להעיר כי אך מטעמי יעילות וחסכון בזמן שיפוטי נמנע בית המשפט מפירוט שלל הטענות בשלל הבקשות והתגובות ולא ניתן שלא לתהות מדוע לא עלה בידי ב"כ הצדדים להגיע להבנות דיוניות ענייניות שתפשטנה הליך זה. טענת המבקש כי המשיבה סרבה ללא פירוט המוצע, אין בה כדי להניח דעתי כלל.

יתכבדו הצדדים מכל מקום להימנע מפניות וטיעוני ביניים מכבידים שאינם הכרחיים.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשפ"א, 30 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.