התובע מבקש למחוק תביעתו השטרית.

הנתבעת עומדת על פסיקת הוצאות לטובתה, סגירת תיק ההוצל"פ שנפתח והשבת הפקדון שהופקד.

הליך זה נפתח כבקשה לביצוע שטר ועם הגשתה של התנגדות לביצוע שטר בלווית בקשה להארכת מועד מצד הנתבעת, הועברה ההתנגדות לבית משפט זה.

אציין בתמצית כי בעקבות בחינה מחודשת של הדברים, הגיע התובע לכלל מסקנה כי עליו לתקן תביעתו זו משנפלה טעות באופן פתיחתו של הליך זה ומשכך, עורר בקשה בענין זה.

במקביל – עורר התובע בקשה לתיקון תביעה שטרית אחרת שהתנהלה אף היא בבית משפט זה ובזיקה לכאורה להליך זה: ת.א 28862-06-21 (להלן: "ההליך הנוסף").

ביום 15.10.21 התיר בית המשפט בהליך הנוסף את תיקון התביעה, אולם תוך שהוא מעיר לגבי התנהלותו של התובע אשר עשה שימוש לרעה בהליך המשפטי משעה שנמצא כי ענין כספי אחד למעשה "פוזר" בין כמה הליכים משפטיים, שכן מעבר להליך זה ולהליך הנוסף, פתח התובע בתביעה בבית משפט השלום באשדוד (שאוחד עם תביעה נוספת שם): ת.א 5509-06-21 (להלן: "תביעת אשדוד").

לאור היתר התיקון והערות בית המשפט, חויב התובע בתשלום הוצאות בסך של 3,500 שקלים ובית המשפט ביקש לקבל עדכון לגבי אפשרות איחוד ההליכים הנ"ל כולם.

בסופו של דבר וכהמלצת בית המשפט, מחק התובע תביעתו בהליך הנוסף תוך תיקון תביעת אשדוד בהתאמה על מנת שזו תקיף את מכלול התביעות. כיוון שכך, הורה בית המשפט על סגירת תיק ההוצל"פ מושא התיק הנוסף, אולם נמנע מחיוב בהוצאות וזאת מחמת החיוב שכבר הושת.

למעשה, מצב דומה נתעורר בהליך זה: לאחר הגשת בקשה התובע לתיקון התביעה, וטיעון לגביה ולגבי הבקשה מנגד להארכת מועד ולקבלת ההתנגדות, התקבלה ההתנגדות (ראה החלטה מיום 30.8.21). בהמשך לכך נתבקשה כאמור מחיקת ההליך בנסיבות הנזכרות.

נראה כי אין חולק עוד באשר לתועלת ולהצדקה שבריכוז התביעות כולן תחת תביעה מתוקנת אחת, היא תביעת אשדוד. המחלוקת כאמור היא באשר לפסיקת ההוצאות ודרישת הנתבעת לסגור את תיק ההוצל"פ מושא הליך זה וכן להשיב לה את הפקדון שהופקד לשם עיכוב ההליכים בו.

לאחר בחינת טענות הצדדים, סבורתני כי נימוקי בית המשפט ועקרונותיו בהחלטתו מיום 15.10.21 בהליך הנוסף יפים אף בענייננו אנו, אשר מסתיים בנסיבות זהות.

התובע ביקש למעשה לקנות יתרונות דיוניים וגרם למעשה להכבדה על הנתבעים השונים בבחירתו להגיש תביעות נפרדות, אלא שמצא עצמו נאלץ לשנות בחירתו ואף להפסיק הליך זה בשל הטעות שנתגלתה ובעוד הנתבעת טוענת לאורך כל הדרך כי לא היה מקום לריבוי ההליכים.

בהליך זה, יש לציין, נאלצה הנתבעת אף להתמודד עם הליכים שננקטו בשל עיכוב בהגשת ההתנגדות.

הכלל הנוהג הינו כי בעל דין אשר זכה לסעד המבוקש על ידו זכאי להוצאותיו. ראה: ע"א 428/83 "אורט" ישראל נ' בנימין מזרחי ואח' (31.12.83); ד"ר זוסמן/ סדר הדין האזרחי, מהד' רביעית, פסקה 640; ע"א 270/60 וולטר ויינשטיין נ. פקיד השומה ת"א 1, פ"ד טו' 558.

עוד רלבנטי לעניננו הכלל הנזכר בע"א 3088/06 אליעזר ניר נ' יאיר רבינוביץ – יו"ר הרשות לבקרה תקציבית ואח' (24.1.08), כמו גם בבש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (13.2.07) ולפיו:

"כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר בהנחה הניתנת לסתירה כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך."

במקרה דנן וכפי שצוין בהליך האחר, אין מקום למהר ולהסיק מסקנות לגבי המחלוקת גופה, שכן זו טרם נתבררה ואין מקום לדרוש הוצאות בשיעור הרלבנטי לסיום הליך לאחר ברור המחלוקת גופה. ובכל זאת, העובדה שהנתבעת נאלצה להגיש התנגדות לביצוע שטר ולטעון טענותיה בהליך זה לגבי התנהלות התובע ועד למחיקת ההליך, יש בה כדי להצדיק פסיקת הוצאות ולו באופן חלקי על טרחתה וללא זיקה לתוצאת תביעת אשדוד בה ימצו הצדדים טענותיהם בסוגית ההוצאות מראשית הדרך.

בהינתן מכלול הנסיבות והשתלשלות הדברים ובהביאי בחשבון שהנתבעת היתה מיוצגת אך בחלק ממשך ברור הליך זה, מורה אני לצד מחיקת התביעה, כי התובע ישלם לנתבעת סך של 3,500 שקלים.

בהקבלה לתיק הנוסף ומהטעמים דשם – יש לסגור את תיק ההוצל"פ מושא הליך זה.

פועל יוצא מכך, יוחזר לנתבעת הפקדון שהופקד בזיקה לתיק הוצל"פ זה ולשם עיכוב ההליכים בו.

ניתן היום, ד' אדר ב' תשפ"ב, 07 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.