כללי

1. לפניי בקשת הנתבעת לסילוק התביעה כנגדה על הסף מחמת ייחוד העילה בהתאם לסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הנזיקים האזרחיים"), הקובע פטור מאחריות המדינה בנזיקים בשל פגיעה שארעה תוך ועקב השירות הצבאי.
2. ברקע לבקשה תביעה שהגישה התובעת, ילידת 16.12.1999, שהתגייסה לצה"ל ביום 13.8.2018 ושוחררה ביום 11.9.2019 מטעמים רפואיים. התובעת טענה לנזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מטיפול רפואי רשלני שקיבלה לטענתה בבית החולים תל השומר (להלן – "בית החולים"), במהלך שירותה הצבאי.
3. לטענת התובעת בתביעתה, ביום 16.6.19 עברה בבית החולים ניתוח לפרוסקופי שמטרתו הייתה להסיר מוקדי אנדומטריוזיס שגרמו לה לכאבים קשים שלא הגיבו לטיפול תרופתי. בעקבות הניתוח, ומשהחלה התובעת לסבול מכאבים, עברה ביום 18.6.19 בדיקת CT שהדגימה כמות גדולה של אוויר חופשי ונוזל בחלל הבטן והובהלה בו ביום לניתוח נוסף, סקירה לפרוסקופית שהורחבה לסקירה פתוחה. במהלך סקירה זו אותר מקטע מעי דק ובו שלושה נקבים ודסרוזציה נוספת ובתוך כך בוצעו תפירה של הנקבים ושטיפות רבות של כל מדורי הבטן, והונחו שני נקזים.
4. לטענתה, הניתוח והטיפול כאמור בוצעו ברשלנות, ומאז היא סובלת מכאבים קשים ומפגיעה באיכות חייה.

תמצית טענות הצדדים

טענות הנתבעת

1. לטענת הנתבעת, ביום 23.10.19, 4 חודשים בלבד לאחר הניתוח הראשון, הגישה התובעת תביעה להכרת זכות (מחלה) לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959 (להלן – "תביעת התגמולים" ו – "חוק הנכים" בהתאמה). במסגרת תביעת התגמולים רשמה התובעת כי במהלך הטירונות החלה להרגיש כאבי בטן ובהמשך כשהגיעה לבית חולים תל השומר אבחנו לה אנדומטריוזיס. התובעת טענה כי היה עיכוב משמעותי בטיפול הרפואי ובאבחון וכן היה סיבוך בניתוח שבעקבותיו היא סובלת מכאבי בטן ובאגן וזקוקה למשככי כאבים.
2. התביעה דנן הוגשה נגד המדינה ביום 18.5.21, בטענה כי נגרמו לתובעת נזקים במסגרת הניתוח מיום 16.6.19 ובעקבותיו, ובחוות דעתו של ד"ר שמואל לוין, המומחה הרפואי מטעם התובעת, נכתב בין היתר, כי הרשלנות במקרה דנן התרחשה במהלך הניתוח הלפרוסקופי לצריבת מוקדי האנדומטריוזיס, כי בעקבות רשלנות זו נדרשה התובעת לעבור ניתוח נוסף ובשל עיכוב התיקון של הנזק שנגרם למעי בניתוח הראשון והדלקת שנוצרה בבטן בעקבותיו – נגרמו הידבקויות תוך בטניות/אגניות הגורמות לכאבים קשים הנמשכים עד היום.
3. לטענת הנתבעת, מהותו של כתב התביעה היא חזרה על האמור בתביעת התגמולים שהגישה התובעת כשנתיים קודם לכן כנגד משרד הביטחון, כאשר בשני ההליכים דורשת התובעת סעד בגין נזק גוף שנגרם לה בניתוח.
4. הנתבעת טוענת, כי מאחר שהתובעת עברה את הניתוח הרשלני כטענתה, תוך ועקב שירותה הצבאי, היא מנועה מלהגיש תביעת נזיקין נגד המדינה בגין אותה עילה. זאת, מחמת כלל ייחוד העילה הקבוע בסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים, שכן למדינה עומדת חסינות מהותית לכלל נזקי הגוף שנגרמו לחיילים או הוחמרו בזמן ועקב שירותם הצבאי, לרבות כאלה שנגרמו כתוצאה מרשלנות נטענת במתן טיפול רפואי בתקופת השירות הצבאי אף אם ניתן על ידי גורמים אזרחיים כאלה ואחרים.
5. הנתבעת מפנה בבקשתה לסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים המקנה לטענתה למדינה חסינות מפני תביעות נזיקין במקרים בהם נגרמה לחייל מחלה או חבלה או החמרה במהלך השירות הצבאי ובעקבותיו, וזאת מכוח כלל ייחוד העילה לפיו ככל שהנפגע נחבל או שמחלתו נגרמה או הוחמרה בתקופת שירותו הצבאי, עליו למצות ההליכים בגין טענותיו בפני קצין התגמולים על דרך הגשת תביעה בהתאם לחוק הנכים וכי אין לו עילת תביעה נזיקית נגד המדינה.
6. לטענת הנתבעת, עקרון האחריות המוחלטת המאפיין את חוק הנכים אין משמעו כי בכל מקרה ייקבע קשר סיבתי בין הנכות ובין השירות הצבאי, ואולם ככל שייקבע כי אין קשר סיבתי כאמור לא יוכל הפונה לתבוע את המדינה בנזיקין בשל עקרון ההפרדה בין סוגי ההליכים. לטענתה, המחוקק ביקש למנוע כל התדיינות אחרת בין החייל ובין המדינה בגין פגיעות ונזקים שנגרמו לחייל תוך שירותו הצבאי, ולכן הטוען לנזק גוף כתוצאה משירותו הצבאי חייב לפנות למסלול הבלעדי של חוק הנכים, מסלול שאמנם אינו מבטיח את קבלת תביעת התגמולים ומתן הסעד אך מונע הגשת תביעה נזיקית נגד המדינה.
7. הנתבעת מדגישה כי כלל ייחוד העילה חל גם במקרים של טיפול רשלני שקיבל הנפגע במהלך השירות ועקב השירות אף אם הטיפול ניתן על ידי גורמים אזרחיים. גם איחור באבחון מחלה ואי גילויה במועד - הם לטענת הנתבעת בגדר טיפול רפואי שגרם למחלה או להחמרתה וגם במקרים מסוג זה עומדת למדינה חסינות על פי סעיף 6(א) לחוק הנזיקים האזרחיים.
8. הנתבעת מציינת כי סעיף 36 לחוק הנכים שכותרתו "תשלומים לפי חוק זה ופיצויים לפי חוק אחר" אינו חל במקרה זה, מכיוון שמדובר בתביעה נגד המדינה, והיא מוסיפה וטוענת, כי דין התביעה להידחות גם אם התובעת טרם מיצתה את ההליך אצל קצין התגמולים.
9. מקרה זה, לשיטת הנתבעת, נכנס בדיוק לגדרו של סעיף 6 לחוק. ס' 7ב. לחוק הנזיקים האזרחיים מחיל את החסינות המוקנית למדינה גם על "מי שבגללו הייתה המדינה אחראית בנזיקים" ובכלל זה כל מוסד רפואי אליו נשלח החייל על ידי הצבא לשם קבלת טיפול רפואי בגין פגיעה במהלך השירות ועקב השירות. על כן, תביעה זו היא ניסיון עקר של התובעת לתבוע את המדינה חרף חסינותה בגין עילת תביעה שכבר נפסק כי ניתן לתבוע בגינה אך ורק במסגרת חוק הנכים. בנסיבות אלה, יש לדחות התביעה על הסף ולחייב התובעת בהוצאות הנתבעת.

תשובת התובעת

1. התובעת טוענת כי בקשה זו הוגשה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב מצד הנתבעת. התובעת הגישה תביעה לקצין התגמולים בחודש אוקטובר 2019. ממועד הגשת התביעה הנטענת עד הלום חלפו למעלה משנתיים במהלכן לא קרה דבר, ורק משפעלה התובעת להגיש תביעה אזרחית בגין רשלנות רפואית "נזכרה" המדינה בתביעתה אשר כלל לא טופלה.
2. מעבר לשיהוי הניכר בהתנהלות הנתבעת, הן בכובעה כמשרד הביטחון והן בכובעה כב"כ בית החולים כלפיו נטענת טענת רשלנות, התנהלות המדינה נגועה בחוסר תום לב כלפי התובעת, שכן לא פעלה במשך שנתיים לבירור התובענה במסלול של תביעת התגמולים.
3. לטענת התובעת, הרציונל שבבסיס ס' 7-6 לחוק הנזיקים האזרחיים הוא ייחוד הטיפול בתשלומים ובזכויות נפגעי צה"ל תחת קורת גג אחת – קצין התגמולים, וזאת לשם ייעול הטיפול בנפגעים ולמתן טיפול ראוי בהם. המדינה הפרה רציונל זה בהתנהלותה מול התובעת – הן בתביעת התגמולים שהגישה והן בתביעה דנן.
4. מכל מקום לטענת התובעת דין הבקשה להידחות גם לגופה, הואיל וסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים מצריך שתי תנאים מצטברים – "בעת" השירות הצבאי ו"עקב" השירות הצבאי – ואלו לא התקיימו בענייננו באופן מצטבר, שכן לא די שהאירוע התרחש במהלך השירות הצבאי אלא יש גם צורך שיתרחש עקב השירות.
5. לשיטת התובעת, התנאי השני אינו מתקיים בענייננו, ולכן הנתבעת מאזכרת פסיקה המוכנה להכיר מקרים של החמרה כדי להכיר בתנאי ה"עקב", כאשר ה"החמרה" לכאורה היא העובדה שלאחר הניתוח ירד לתובעת פרופיל והיא שוחררה מהשירות הצבאי. בהקשר זה טוענת התובעת כי היא שוחררה מהצבא בעקבות מצבה הבריאותי הרעוע. הא ותו לא.
6. התובעת מדגישה כי אין בתביעתה כל התייחסות לתנאי השירות או ליחס הרופאים הצבאיים, אלא התביעה נסובה סביב ניתוח כושל לטענתה אשר גרם לפרפורציה במעי. תוצאה זו אינה קשורה כלל וכלל לתנאי השירות, אלא רק לניתוח הרשלני הנטען.
7. התובעת מציינת כי הואיל ולא היה באפשרותה לספק תצהיר חתום המעיד על נסיבות או תנאי השירות שהיה בכוחם לגרום להופעת המחלה או להחמרתה (כדרישת קצין התגמולים) והואיל והיא מלינה על הניתוח הכושל שלטענתה גרם לפרפורציה במעי – תוצאה שאינה קשורה בשום דרך ואופן לתנאי השירות אלא רק לניתוח הרשלני הנטען - היא זנחה את תביעתה מול קצין התגמולים.
8. התובעת מסכמת וטוענת כי היעתרות לבקשת הנתבעת לדחות התביעה ולהעבירה למסלול קצין התגמולים, משמעותה סתימת הגולל מעל האפשרות לקבל פיצוי כלשהו ותותיר את התובעת ללא סעד משפטי, שכן מול קצין התגמולים נדרש מהתובעת להוכיח מפורשות החמרה אבל עת מוגשת תביעה נזיקית – מבוקש סילוקה על הסף בנימוק של ייחוד עילה ובנימוק שדי בטענה להחמרה כדי לחסות בתנאי סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים.

תגובת הנתבעת

1. לשיטת הנתבעת, טענת התובעת לחוסר תום לב מופרכת, ואם כבר נטענה – יש ליחסה לתובעת עצמה, אשר נמנעה מלציין בכתב התביעה את דבר הגשת התביעה לקצין התגמולים. נתון מהותי זה הובא לידיעת הנתבעת רק במסגרת איסוף התיעוד הרפואי בעניינה של התובעת.
2. הנתבעת מבהירה כי מאחר שמדובר בתביעת רשלנות רפואית, הטיפול בה הועבר לידי משרד עו"ד חיצוני. אולם רק עם השלמת איסוף החומר הרפואי התברר כי בזמן האירועים מושא התביעה שירתה התובעת כחיילת בשירות סדיר ואף הגישה תביעה להכרת זכות לקצין התגמולים. בנסיבות אלה, ומאחר שמדובר בסוגיה עקרונית של כלל ייחוד העילה, הועבר הטיפול לידי הפרקליטות. בהקשר זה, הנתבעת מציינת כי התובעת הסכימה להארכת המועד "להגשת כתב הגנה ו/או בקשה לסילוק התובענה על הסף מטעם הנתבעת", ולכן דינן של טענות התובעת בדבר שיהוי וחוסר תום לב – להידחות.
3. לגופם של דברים מגיבה הנתבעת, כי התובעת לא התמודדה ולו עם טענה אחת מטענותיה המפורטות בבקשה לסילוק על הסף, והלכה למעשה, התובעת טוענת כי נזקיה הם פועל יוצא של ניתוח כושל או רשלני שעברה בשירות הצבאי. במצב דברים זה, לשיטת הנתבעת, אין חולק כי דין התביעה להידחות על הסף בהתאם לפסיקה הקובעת כי אחריות המדינה בהתאם לחוק הנכים כוללת גם את אחריותה לתוצאותיו של טיפול רשלני שקיבל הנפגע במהלך השירות ועקב השירות אף אם הטיפול ניתן על ידי גורמים אזרחיים. ודוק, משנדרשה התובעת לפרט במסגרת תביעת התגמולים את תנאי השירות שהובילו למחלתה, הרי שעשתה זאת ללא כל בעיה.
4. באשר לטענת התובעת כי זנחה את תביעת התגמולים, הגם שטענה זו לא נתמכה בתצהיר והגם שלמיטב ידיעת הנתבעת תביעת התגמולים של התובעת עודנה תלויה ועומדת, הרי שמדובר בהחלטה שקיבלה התובעת, וככל שיש בה ממש, הרי שאין לה להלין אלא על עצמה וממילא אין בכך כדי לשלול את תחולתו המובהקת של ס' 6 לחוק הנזיקים האזרחיים במקרה דנן.

דיון והכרעה

1. אפתח ואציין כי לא מצאתי לנכון לקבל את טענות התובעת לדחיית הבקשה מחמת שיהוי או חוסר תום לב בהגשתה. לא ניתן להתעלם מכך שדבר הגשת תביעת התגמולים לא צוין בכתב התביעה. גם אם אין בנתון זה כדי להשפיע על ההכרעה בבקשת הסילוק על הסף לגופה, מקובלים עליי הסברי הנתבעת להשפעת נתון זה על הגורם שקיבל לידיו בסופו של דבר את הטיפול בהגשת הבקשה ואת העיכוב שנגרם כתוצאה מכך – עיכוב שיכול היה להיחסך לו היו ידועים פני הדברים מלכתחילה.
2. ולגופו של עניין - ס' 6 לחוק הנזיקים האזרחיים קובע חסם הפוטר את המדינה מאחריות לתביעות נזקי גוף שאירעו לאדם בעת השירות הצבאי ועקב השירות הצבא וקובע כי:

"(א) אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל חייל בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע – אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה כאמור שהיא חבלת שירות.

(ב) אין המדינה אחראית בנזיקים על מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לחייל בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע – אין המדינה אחראית בנזיקים על מחלה או על החמרת מחלה כאמור שהיא מחלת שירות.

(ג) בסעיף זה –

"חבלה", "חבלת שירות", "מחלה", "מחלת שירות", "שירות צבאי" ו"שירות" – כהגדרתם בחוק הנכים;

"חוק הנכים" – חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב];

"חייל בשירות קבע" – חייל בשירות קבע כהגדרתו בחוק הנכים, למעט חייל כאמור המשרת בשירות קבע ברציפות לשירות החובה, כמשמעותו בסעיף 2ב לחוק האמור, במהלך התקופה האמורה באותו סעיף."

1. סעיף 7ב(א) לחוק הנזיקים האזרחיים משלים את תחולת הפטור הקבוע בסעיף 6 גם ביחס לשלוחיה של המדינה וקובע כי:

"(א) בנסיבות שבהן אין המדינה אחראית בנזיקים לפי אחד הסעיפים 5 עד 7, יהא פטור מאחריות כאמור גם מי שבגללו היתה המדינה אחראית בנזיקים אילולא הסעיפים האמורים."

1. בסעיף ההגדרות שבחוק הנכים מוגדרת נכות כדלקמן:

"'נכות' – איבוד הכושר לפועל פעולה רגילה, גופנית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, או פחיתתו של כושר זה, שנגרמו לחייל או לחייל משוחרר כתוצאה של אחת מאלה:

(1) חבלה שאירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע – חבלה כאמור שהיא חבלת שירות;

(2) מחלה או החמרת מחלה שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע – מחלת שירות או החמרת מחלת שירות שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו;"

(ההדגשות שלי – מר"א).

1. לשון חוק הנזיקים האזרחיים מורה בפשטות כי המדינה ושלוחיה לא יהיו אחראים בעילה נזיקית בגין חבלה, מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לחייל בתקופת שירותו ועקב שירותו, וזאת לאור עקרון ייחוד העילה הקבוע בחוק הנכים. בפסיקה התעוררה בעבר השאלה עד כמה רחב הפטור מאחריות הקבוע בסעיף זה, ומהם טעמי המדיניות הניצבים בבסיסו. אולם כאשר עסקינן באחד המקרים החוסים תחת ההגדרות לנזקי גוף המנויות בסעיף שבחוק הנכים יחולו הוראות הפטור מאחריות של המדינה בנזיקין (ר' ע"א 4734/21 פלוני נ' משרד הביטחון - צבא הגנה לישראל (04.10.2021), להלן – "עניין פלוני 2021"; ור' גם ע"א 3349/13 זהבי נ' מ"י - משרד הביטחון (12.10.2015), להלן – "עניין זהבי").
2. בעניין פלוני 2021 פירט ותיאר בית המשפט העליון את הרציונל שמאחורי חסימת ערוץ הגשת תביעה בנזיקין לבית המשפט, רציונל שלא נועד לשלול תשלום לחייל שנפצע או נפגע בעת שירותו, אלא רציונל שביקש לקבוע בחוק הנכים הסדר אחריות מיוחד המבוסס על אחריות מוחלטת ולא על בסיס אשם הקבוע בדיני הנזיקין, המאפשר תשלום תגמולים לחיילים שנפצעו בעת שירותם הצבאי ועקב השירות. ערוץ זה, המבקש לאזן בין התכליות הסוציאליות הניצבות בבסיס ההסדר לבין מגבלות הנוגעות למבנה המערכת הצבאית, המסגרת הדיונית והראייתית שהיא מחייבת והיבטים תקציביים, נועד להבטיח קיום הולם לאדם שנפגע תוך "מילוי חובתו האזרחית החיונית לקיומה של המדינה". בהתאם לכך, נקבעו במסגרת חוק הנכים הסדרים השונים במהותם מאלה החלים בדיני הנזיקין ומותאמים לתכליותיו (ר' שם, פס' 7 לפסק דינו של כב' השופט עמית).
3. בכל הנוגע לבחינת הקשר הסיבתי בין נזקי הגוף הנטענים לבין השירות הצבאי, נקבע כי פירוש המונח "עקב שירותו" הוא שהענקת התגמולים מותנית בקיום קשר סיבתי בין השירות ובין קרות החבלה (ר' ע"א 296/59 חאיק נ' קצין התגמולים, פ"ד יד 11 (1960).
4. על פי הפסיקה, אחריות המדינה על פי חוק הנכים כוללת גם אחריות לתוצאותיו של טיפול רשלני שקיבל מי שנפגע במהלך השירות ועקב השירות, אף אם הטיפול ניתן על ידי גורמים אזרחיים, באשר החובה להיזקק לשירות רפואי במסגרת השירות הצבאי הוא חלק מתנאי השירות (ר' למשל ע"א 835/84 מלמד נ' קצין התגמולים, פ"ד תשמ"ו(3) 173 (7.3.1986)); רע"א 4391/98 קצין התגמולים נ' עמר, פ"ד נג(2) 673 (1999); דנ"א 2861/99 קצין התגמולים נ' עמר (27.05.1999); ע"א 8317/99 שוקרון נ' מ"י, פ"ד נו (5) 321 (2002) (להלן – "עניין שוקרון"); ע"א 2507/07 שדיאל נ' משרד הביטחון- קצין התגמולים (28.07.2009); רע"א 2270-10-19 מ"י- משרד הבריאות נ' א.ו. (26.12.2019), להלן – "עניין א.ו."); ת"א 24755-03-20 פלוני נ' טר"מ כרמיאל בע"מ (31.05.2021) וכיו"ב).
5. עוד נקבע כי גם נזק גוף שאירע לחייל מחמת רשלנות רופאים, שהחייל הופנה לטיפולם על ידי הצבא, ואשר לא אבחנו במועד את מחלתו, כדין כל פגיעה אחרת שאירעה לחייל תוך ועקב שירותו, באופן שיזכה את החייל לתגמולים אך לא יזכה אותו בפיצוי נזיקי מטעם המדינה בגין הנזקים שנגרמו לחייל בשל רשלנות זאת (ר' למשל ע"א 289/59 קצין התגמולים נ' כהן (31.7.1960)).
6. הגם שבדרך כלל טיפול רפואי שקיבל חייל במהלך שירותו הצבאי ייחשב כחלק משירותו הצבאי, עדיין מוטלת על החייל החובה להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הטיפול הרפואי שקיבל לבין הנזק (ר' למשל ת"א 3194/04 אברג'יל נ' קצין התגמולים (05.07.2006); ע"א 3511/06 אלפסי נ' מ"י – קצין התגמולים (05.08.2008).
7. ומן הכלל אל הפרט - בענייננו, עיון בכתב התביעה מלמד כי התביעה הוגשה בעילה נזיקית. בכתב התביעה מפרטת התובעת את השתלשלות האירועים שהובילה לטענתה לנזקיה, וראשיתם בהפנייתה לביצוע ניתוח לפרוסקופי לטיפול באנדיומיטרוזיס, המשכו בניתוח שעברה בבית החולים ביום 16.6.19, ובכאבים מהם החלה לסבול לאחר הניתוח ובדיקת CT שביצעה והדגימה כמות גדולה של אויר חופשי ונוזל בחלל הבטן וסיומו בצורך בביצוע ניתוח נוסף ביום 18.6.19 במהלכו התגלו נקבים במעי הדק שנתפרו, כמו גם מוקד דסורזציה נוסף.
8. לטענת התובעת בתביעתה, לו היה הניתוח מבוצע בהתאם לפרקטיקה רפואית סבירה לא הייתה נגרמת לה פרפורציה במעי, בנוסף טענה התובעת כי הצוות הרפואי השתהה באבחון הפרפורציה, דבר שגרם לעיכוב בביצוע הניתוח המתקן וגרם לה לנזק לצמיתות, ומאז הניתוח ועד הנה היא סובלת מכאבים קשים ומפגיעה באיכות חייה.
9. התובעת סמכה תביעתה על חוות דעתו של ד"ר שמואל לוין, מומחה בגניקולוגיה ומיילדות, וטענה לכך שנזקיה נגרמו בשל רשלנות המדינה (וליתר דיוק - בית החולים).
10. טענתה של התובעת מתמקדת אפוא בנזקים שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מטיפול רפואי – ובתוך כך ניתוחים – שבוצעו לה בבית החולים, בתקופת שירותה הצבאי. משכך, נראה כי די בכך שהטיפול הרפואי מושא התביעה ניתן לתובעת במהלך השירות הצבאי ודי בכך שנטען כי טיפול רפואי זה הוא שגרם לתובעת לנזקים – כדי לענות על תנאי "עקב שירותו" שבחוק הנזיקים האזרחיים.
11. הזיקה בין הניתוחים והטיפול הרפואי לבין השירות הצבאי הייתה ידועה אף לתובעת עצמה, והיא חתמה על תביעת תגמולים לפי חוק הנכים ביום 24.7.19 – כחודש לאחר הניתוח מושא התביעה, והגישה בפועל את תביעת התגמולים ביום 23.10.19 (כעולה מנספח א' לבקשת הנתבעת).
12. בתביעת התגמולים שהגישה התובעת היא כתבה כי: "הבעיה הרפואית החמירה בתקופת השירות...ובניתוח פגעו לי במעי הדק ועשו לי פרפורציה של כמה נקבים במעי....מאז אני סובלת מכאבי בטן וכאבי גב וכאבים באגן וזקוקה לפיזיותרפיה אגנית וזקוקה למשככי כאבים." (נספח א לבקשת הנתבעת, עמ' 13-12 לנספחי הבקשה).
13. התובעת עצמה אמנם איננה מכחישה בתגובתה כי נזקי הגוף שנגרמו לה במסגרת הטיפול הרפואי אצל הנתבעת נגרמו לה במהלך תקופת שירותה הצבאי, אלא היא חולקת על הקשר הסיבתי בינם לבין השירות הצבאי וטוענת כי לא התקיים התנאי ההכרחי של "עקב השירות" הקבוע בסעיף 6(ב) לחוק הנזיקים האזרחיים.
14. ואולם, האירועים שבעטיים טוענת התובעת לנזקי גוף נגרמו בבית חולים ממשלתי אליו הופנתה במסגרת שירותה הצבאי ומתוקף היותה חיילת ודי בכך לטעמי – בפרט על רקע הפסיקה הברורה והמפורשת לעניין זה כפי שפורטה לעיל - כדי לקבוע שהתקיים תנאי "עקב שירותו" שבחוק הנזיקים האזרחיים.
15. לא נעלמה מעיניי טענת התובעת כי היא "זנחה" את תביעתה לפי חוק הנכים ומקום שתידחה תביעה זו על הסף היא תישאר בפני שוקת שבורה. ואולם גם בהתעלם מכך שלא ברורה משמעות "הזניחה" הנטענת (קרי האם תביעת התגמולים עודנה תלויה ועומדת אם לאו), גם בהתעלם מכך שטענתה זו של התובעת בתגובתה לא נתמכה בתצהיר, וגם בהתעלם מכך שהנתבעת ציינה כי למיטב ידיעתה תביעת התגמולים של התובעת עדיין תלויה ועומדת, הרי גם לו הייתה טענת ה"זניחה" נכונה עובדתית, וגם לו הייתה תביעת התגמולים מתבררת ונדחית לגופה - עדיין לא היה בכך כדי להוביל לדחיית בקשת הסילוק על הסף שבפניי.
16. עקרון ייחוד העילה הוכר בפסיקה כחל על מצבים בהם הנפגע הגיש בפועל תביעה לפי חוק הנכים ונקבע בערוץ האמור כי השירות הצבאי החמיר את מצבו של הנפגע (ר' למשל רע"א 11990/04 מ"י - משרד הבטחון נ' פלונית (31.12.2008)); אך עקרון ייחוד העילה הוכר בפסיקה כחל גם על מצבים בהם הגיש הנפגע תביעה לפי חוק הנכים וזו נדחתה לגופה (ר' למשל רע"א 2223/14 מ"י קצין התגמולים נ' פלוני (17.01.2017); ת"א 48642-02-16 פלונית נ' שרותי בריאות כללית (01.11.2017); והשוו גם לעניין א.ו. לעיל).
17. הבחינה היא בחינה נורמטיבית עקרונית, במסגרתה על בית המשפט לשאול עצמו האם טענות התובעת כלפי הנתבעת הן טענות לנזקי גוף בגין מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לתובעת בתקופת שירותה הצבאי ועקב שירותה האמור. ככל שהתשובה לכך חיובית (כבענייננו) ונפתח ערוץ התביעה לפי חוק הנכים – נחסם מניה וביה ערוץ התביעה החלופי לפי דיני הנזיקין הכלליים.

סיכום

1. אשר על כן, דין הבקשה להתקבל, ואני מורה על סילוקה של התביעה שבפניי על הסף לפי תקנה 41 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018.
2. בנסיבותיה של התובעת, ובהתחשב במצבה הנטען ובגילה הצעיר – לא אעשה צו להוצאות.
3. המזכירות מתבקשת להמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ולסגור את התיק.

ניתן היום, ב' אייר תשפ"ב, 03 מאי 2022, בהעדר הצדדים.