לפני בקשה למתן ארכה של 90 יום, להגשת ערעור על פסק דיני שניתן ביום 5.1.22, במסגרתו נדחתה תביעת נזיקין , בשל התיישנות.

1. ביום 24.2.22, הגיש התובע את הבקשה דנן, במסגרתה טען כי הוא מתכוון להגיש ערעור על פסה"ד של מותב זה, ואולם נדרש לו פרק זמן נוסף על מנת לאסוף חומר רפואי לתמיכה בטענתו כי התביעה לא התיישנה, ולצרף חוו"ד רפואיות. בנוסף ציינה ב"כ, כי הבקשה הוגשה באיחור של יומיים שכן לקח לה זמן להתאושש ממחלת הקורונה בה לקתה.

2. תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות"), קובעת כי המועד להגשת ערעור על החלטה /פסק דין הינו 45 ימים מיום שהומצאו;

תקנה 145 (א) לתקנות קובעת, כי הגשת ערעור לא תעכב ביצוע ההחלטה/פסק הדין עליהם מערערים; וסעיף קטן(ב) קובע כי בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה /פסק דין שנתן, בתנאים שיראו לו, וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע. בעניינינו, לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, אלא אך למתן ארכה להגשת ערעור.

3. לאור האמור, ובהתאם לפסיקה, הסמכות למתן ארכה להגשת ערעור על פסק הדין, אינה מסורה לבית משפט זה, אלא לערכאת הערעור (רע"א 8335/10 יקירביץ נ' תרימה מוצרי רפואה ישראליים בע"מ (פורסם ביום 21.1.11)), ולכן דין הבקשה להדחות.

משלא נדרשה תגובה, אין צו להוצאות

המזכירות תעביר את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אדר א' תשפ"ב, 27 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.