התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה כספית על סך כ- 447,000 ₪. עניינה של התביעה בעתירה להורות על פיצוי בגין הפרת חוזה, וכן בגין נזקים נוספים שנגרמו לתובעת. זאת, בעקבות הסכם למכר דירה שנערך בין התובעת לבין הנתבעים, ואשר הופר על ידי הנתבעים, כך לפי הנטען בכתב התביעה.

הנתבעים טרם הגישו כתב הגנה, אך עותרים להורות כי התובעת תפקיד ערובה בסך שלא יפחת מ- 100,000 ₪ להבטחת הוצאותיהם. לעניין זה נשענים הנתבעים על הוראת סעיף 353א' לחוק החברות. נטען, כי לא הוכח שהחברה תוכל לשלם את הוצאות הנתבעים ככל שתידחה התביעה. נטען בנוסף כי סיכויי התביעה נמוכים ביותר.

התובעת מתנגדת לבקשה. נטען כי בקשת הנתבעים הוגשה ללא פנייה מוקדמת לתובעת (וזאת בניגוד להוראות תקנה 49(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018). פניה שכזו, לו הייתה מבוצעת, הייתה נענית באישורים ובאסמכתאות המלמדים על מצבה הכלכלי האיתן של התובעת. לטענת התובעת – סיכויי התביעה להתקבל גבוהים, שכן אי תשלום התמורה על פי הסכם המכר מהווה הפרה יסודית של ההסכם. נטען בנוסף כי מצבה הכלכלי של התובעת – איתן, ואין כל חשש בדבר יכולתה לפרוע את הוצאות ההליך, ככל שיוטלו כאלה.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. אזכיר כי סעיף 353א' לחוק החברות קובע כי בית המשפט רשאי להורות לתובעת, שהינה חברה בע"מ, להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו של נתבע (ככל שתיפסקנה הוצאות כאמור, בסופו של ההליך). בפסיקה נקבע לא אחת, כי חיוב חברה בע"מ בהפקדת ערובה – הינו הכלל. בית המשפט רשאי כמובן לפטור תובעת מהפקדת ערובה, אולם המדובר בחריג. פטור כאמור יכול להינתן במספר מצבים. האחד, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת הערובה (זאת, בין היתר, בשים לב לסיכויי התביעה). השני, כי החברה הוכיחה כי ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע.

יישום האמור לעיל על ענייננו מוליך למסקנה כי דין בקשת הנתבעים להתקבל, חלקית. לעניין סיכויי התביעה – לעת הזו לא פרושות בפני טענות הצדדים באופן מלא. כתב הגנה טרם הוגש. על פניו, ובזהירות המתחייבת, נראה כי סיכויי התביעה להתקבל - אינם נמוכים. עם זאת, וככל שהדבר נוגע לתביעה נגד הנתבעת 2, הרי שיש לתת את הדעת לכך שהנתבעת 2 אינה צד פורמלי להסכם המכר מושא ההליך שבפני. עובדה זו מציבה בפני התובעת משוכה ראייתית, אשר בשלב זה אתקשה להעריך את סיכוי התובעת בהוכחת טענותיה נגד הנתבעת 2.

ובאשר ליכולתה הכלכלית של התובעת – אין בפני נתונים מבוררים אודות מצבה הכלכלי של התובעת. אמנם, לתגובת התובעת צורף תצהירו של מר קובי הרשקוביץ (אחד ממנהלי החברה ובעליה), אשר ציין כי לתובעת "אין שום קושי להפקיד ערובה" וכי החברה יציבה ומשגשגת, וביכולתה לפרוע כל סכום הוצאות שיושת עליה. עם זאת, טענותיו של מר הרשקוביץ אינן נתמכות בנתונים או באסמכתאות (על אף שב"כ התובעת הבהיר בתגובתו, כי בידי התובעת נתונים שכאלה).

בשקלול בין סיכויה הלכאוריים של התביעה להתקבל, מצד אחד, והיעדר נתונים מבוררים אודות מצבה הכלכלי של התובעת, מצד שני- אני סבור כי אין מקום לפטור את התובעת לחלוטין מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים. עם זאת, אין מקום להורות על הפקדת ערובה בסדרי גודל העולים על 20% מסכום התביעה.

הבקשה מתקבלת, לפיכך, באופן חלקי. התובעת תפקיד בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום, ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעים, בסך 25,000 ₪.

תזכורת פנימית ליום 1.2.22.

המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשפ"ב, 30 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.