בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה כספית על סך כ- 447,000 ₪. עניינה של התביעה בעתירה להורות על פיצוי בגין הפרת חוזה, וכן בגין נזקים נוספים שנגרמו לתובעת.

בקצרה אציין, כי התובעת היא חברה המבצעת פרויקטים לבינוי. בינה לבין הנתבע 1 נחתם ביום 3.2.21 הסכם מכר, במסגרתו רכש הנתבע 1 דירת מגורים בבניין אותו בנתה התובעת.

ביום 20.5.21 הגישה התובעת נגד הנתבעים תביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתו עתרה להורות על ביטול הסכם המכר (בשל הפרה יסודית שלו), וכן תביעה כספית בגין פיצוי מוסכם על פי הסכם המכר, ונזקים נוספים.

ביום 10.6.21 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי פסק דין, אשר נתן תוקף להסכמות אליהן הגיעו הצדדים במהלך דיון שהתקיים באותו יום. על פי פסק הדין – בוטל הסכם המכר הנ"ל, תוך שכל צד שומר על טענותיו בשאלת הפרת ההסכם והזכות לפיצויים/נזקים אחרים. עוד נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת התובעת לפיצול סעדים, באופן שתוכל לתבוע נזקים כספיים הנובעים מהפרת ההסכם (לטענתה), או כל נזק כספי אחר.

כאמור, שבוע לאחר שניתן פסק הדין על ידי בת המשפט המחוזי – הגישה התובעת את ההליך שבפני.

הנתבעים טרם הגישו כתב הגנה. תחת זאת הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף. בבקשה נטען כי התקיים כבר "בירור משמעותי של טענות הצדדים" – הן במסגרת ההליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי, והן במסגרת בקשת התובעת למתן סעדים זמניים. נטען להיעדר יריבות בין התובעת לבין הנתבעת 2, שכן זו האחרונה אינה צד להסכם, ומטרת צירופה כנתבעת הוא בהפעלת לחץ פסול וחסר תום לב. נטען בנוסף כי התובעת היא שהפרה את ההסכם ופעלה לבטלו. עוד נטען כי התביעה היא לפיצוי בכפל (שכן התובעת עותרת לפצותה הן בגין הפיצוי המוסכם על פי הסכם המכר, והן על פי נזקים נטענים בפועל).

בתגובתה עתרה התובעת לדחות את בקשת הנתבעים. נטען כי התביעה רחוקה מלהיות "חסרת סיכוי", שכן אין מחלוקת כי הסכם מכר – נכרת, כי התשלומים שנקבעו בהסכם המכר לא בוצעו במועדם, כי התובעת ביקשה לבטל את ההסכם, וכי בסופו של יום, בהמלצת בית המשפט המחוזי – בוטל הסכם המכר, תוך שכל צד שומר על טענותיו. עוד נטען כי בניגוד לטענות הנתבעים – טענות הצדדים לא בוררו. אשר לטענות הנתבעת 2 כי אין כל יריבות בינה לבין התובעת, נטען כי הנתבעת 2 הודתה כי היא הרוכשת בפועל – כי מימנה את הרכישה, כי קיבלה את ההחלטות לגבי רכישתו, וכי ביקשה לרשום את הנכס על שם בנה. בהקשר זה הפנתה התובעת, בין היתר, לטענות הנתבעת 2 במהלך הדיון שהתקיים ביום 10.6.21 בבית המשפט המחוזי, וכן להתחייבויות בכתב של הנתבעת.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בכתב הטענות ובנספחיהם, נחה דעתי כי דין בקשת הנתבעים להידחות.

אזכיר: תקנה 41 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 מסמיכה את בית המשפט להורות על מחיקת תביעה על הסף, בין היתר בשל היעדר עילה. במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי הנ"ל עוגנה גם סמכות בית המשפט להורות על מחיקת התביעה בשל שימוש לרעה בהליכי בית המשפט (ר' למשל תקנה 42). מכל מקום, הן לפני חקיקתן של תקנות סדר הדין האזרחי הנ"ל והן לאחריהן – ברורה ומבוססת זכות הגישה לערכאות, זכות בעלת מעמד חוקתי. מכאן נוקטים בתי המשפט, על ערכאותיהם השונות, במשנה זהירות טרם סילוק תביעה על הסף. השימוש באמצעי דרסטי זה שמור למקרים חריגים בהם ברור כי אין אפשרות – אף לא קלושה – כי התובע יוכיח את תביעתו [השווה רע"א 2387/13 אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (26.12.13)]. ברי, כי קביעה מסוג זה נעשית על בסיס כתבי טענות בלבד, וללא בירור עובדתי. המשמעות היא כי על הנתבעים לשכנע, לשם קבלת בקשתם לסילוק התביעה על הסף, כי גם אם יעלה בידי התובעת להוכיח את כל העובדות המהותיות הנטענות בכתב התביעה – לא תוכל התובעת לזכות בסעד המבוקש.

יישום האמור לעיל על בקשת הנתבעים מוליך למסקנה כי דינה להידחות.

על פניו, ובשים לב לכתב התביעה ולנספחיו (הנתבעים בחרו שלא להגיש בשלב זה כתב הגנה) – הרי שהונחה בפני תשתית מספקת לקביעה הלכאורית ולפיה בין התובעת לבין הנתבע 1 נחתם הסכם מכר, לתובעת טענות בדבר הפרה יסודית של ההסכם, בגין הפרה זו הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי, אשר בהמלצתו הסכימו הצדדים כי יינתן פסק דין המורה על ביטול הסכם המכר, תוך שכל צד שומר על טענותיו. בין יתר תנאי החוזה (אשר בוטל, כאמור), הוסכם בין הצדדים כי במקרה של הפרה יסודית של תנאיו – ישלם הצד המפר פיצוי מוסכם בשיעור של 10% מתמורת הדירה, וזאת מבלי לגרוע מסעדים אחרים המוקנים לו לפי החוזה ולפי הדין (ר' סעיף 14 להסכם המכר).

ובאשר לנתבעת 2 – אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת 2 אינה חתומה על הסכם המכר. ההסכם נחתם בין התובעת לבין הנתבע 1. עם זאת, ובשלב מוקדם זה של ההליך, לא ניתן לקבוע כי טענות התובעת בדבר חלקה של הנתבעת 2 – מופרכות וקלושות עד כדי הצדקת חסימת דרכה של התובעת מלנסות ולהוכיח טענות אלו, במסגרת בירור ההליך. אבהיר למען הסר ספק כי אין באמירה זו כדי לגבש דעה באשר למשקל שיינתן לטענות אלו בהמשך, ככל שיוכחו בפני. ואולם, טענות התובעת כנגד הנתבעת 2 ראויות לבירור, ואין בטענות הנתבעת 2 בשלב זה כדי לבסס סעד בדמות סילוק התביעה על הסף.

סוף דבר, הבקשה לסילוק התביעה על הסף – נדחית.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות בקשה זו, בסך 2,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשפ"ב, 30 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.