1. לפני שתי התנגדויות שהגישו המבקשים לביצועו של אותו שטר חוב, ואשר הדיון בהן אוחד. הסך הנקוב בשטר החוב הוא 200,000 ₪, ברם הוא הוגש לביצוע על סך של 182,554 ₪ בלבד. המבקש מס' 1 חתום על השטר הן כעושהו והן כערב לו, ואילו המבקש מס' 2, אביו של המבקש מס' 1, חתום עליו כערב. השטר נמסר למשיבה במסגרת התקשרותה עם חברת ב.ה. ניהול בני ברק בע"מ, שבבעלות המבקש מס' 1 [להלן: "החברה"], וזאת לצורך אספקת בשר לאולם אירועים ומסעדה שהפעילה החברה.
2. בתצהירי ההתנגדויות שתורף דבריהם זהה הודו המבקשים כי "נעשתה הזמנה בסך של כ-180,000 ₪ מהחברה לזוכה" שבגינה מבקשת המשיבה לממש את חיוביהם השטריים של המבקשים, אלא שנטען שם כי "עוד בטרם עשתה החברה כל שימוש בסחורה ממש ימים ספורים טרם כניסת הקורונה, נכנס המשק לסגר ראשון" ו-"משכך החייב 2 הודיע מידית (ממש לא יאוחר מכמה ימים ספורים לאחר קבלת הסחורה) לזוכה כי לאור המצב, שיבואו לאסוף את הסחורה, שהרי טרם נעשה בה כל שימוש", ברם המשיבה בחרה להתעלם מההודעה הנטענת, ולשיטת המבקשים יש בכך די על מנת לדחות את דרישותיה השטריות.
3. מושכל יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית הוא כי בשלב זה של הדיון בבקשת רשות להתגונן עול ההוכחה המוטל על הנתבע הינו מצומצם. המונח "הגנת בדים" יוחד אפוא בפסיקה למקומות בהם נעלה מכל ספק כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו. למשל, כאשר המבקש בהיחקרו בעצמו משמיט את היסוד לעובדות שהוא טוען להן [ראו ע"א 241/61 מנהיים ואח' נ' ניקולסבורג, פ"ד ט"ו 2425], או כאשר ההנחה העובדתית קורסת אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת שעה שבחינתו של החומר אינה מצריכה כניסה לשיקולי מהימנות, ועת בית המשפט אינו נדרש להכריע בין גרסאות נוגדות, אלא עניין לו בגרסה אחת, המופרכת מעצמה, כאשר זהו הכלל - טענת הגנה שבתצהיר, המתבדית מניה וביה, אינה עילה למתן רשות להתגונן [ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ פ"ד מג(3) 113 (1989)], וכן לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה מהבחינה המשפטית [ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721 (1988)]. כן חובה על המבקש להיכבד ולפרט בתצהירו את כל העובדות עליהן הוא מבקש לבסס את הגנתו והוא אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות. טענת הגנה הנטענת באופן מכוסה, דהיינו מבלי לפרט כדבעי את המסכת העובדתית עליה היא מושתתת, לעתים מתוך ציפייה כי עצם אי הפירוט ייטע בלב בית המשפט ספקות ביחס למידת חוסנה של התביעה, על קרקע זיבורית שכזו לא תצמח רשות להתגונן. [ראו מע"א 170/60 חיים קופלזון נ' ארגון העצמאים נכי מלחמת השחרור [פורסם בנבו] (1960), ועד רע"א 8123/18 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ [פורסם בנבו] (2018)]. במקרים המוטלים בשטח ההפקר שבין הגבולות הנורמטיביים המפורטים לעיל, לרבות במקרים בהם אין המבקש עומד ברף הפירוט הנדרש בנסיבות העניין, יכול ויעשה בית-המשפט חסד עם המבקש וייתן לו את הרשות בתנאים [ראו ע"א 462/88 בן-צבי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד(1) 127 (1989)].51293
4. המבקש מס' 2 נחקר תחילה במהלך דיון ההתנגדות ולאחר מכן נחקר בקצרה גם המבקש מס' 1. זאת על רקע הסכמת הצדדים בתחילת אותו דיון כי "דברים שנאמרו בחקירתו של אחד המבקשים תקפים גם לגבי השני, משום שהמדובר על טענות הגנה זהות".

במהלך חקירתו חזר בו המבקש מס' 2 מאותה טענה עובדתית נחרצת שביסוד תצהירי ההתנגדות לפיה לא נעשה כל שימוש בסחורה שקיבלה החברה מהמשיבה, כאשר העיד: "אני לא יודע במה השתמשנו ובמה לא השתמשנו", "אני לא יודע", "השתמשנו אולי ב20 אלף", "חלק השתמשתי", וחתם את סבב תשובותיו לעניין זה באומרו – "לשאלת ביהמ"ש מעל ל100- 120 אלף שסיפקה לי המשיבה היו לי במקפיאים ולא השתמשתי בהם" – רוצה לומר – ביחס לסחורה בשווי של 60,000 ₪ לפחות מתוך הסך של כ-180,000 ₪, אין טענת ההחזרה יכולה לעמוד.

בניגוד לנטען בתצהירי ההתנגדויות אף לא צורפה אליהם אותה הודעה שנטען כי נשלחה מיד לאחר קבלת הסחורה [וראו תשובת המבקש מס' 2 לעניין זה בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שורות 5-6] אלא הוצגה במהלך הדיון הודעה לעניין זה מחודש יולי 2021, כארבעה חודשים ומעלה לאחר קבלת הסחורה, וכל זאת שעה שהמבקש מס' 2 עצמו הודה כי "הסחורה שלכם הייתה קצר מועד, התוקף שלה לא היה ארוך" [עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 3-4].

1. לא בדקדוקי מהימנות אנו מדברים - שהרי בשלב זה של הדיון בהתנגדות הודר בית המשפט הן מהסקת מסקנות הנובעות מהתבוננות בלתי אמצעית בעדים בעת מתן העדות, ובכלל זה בתגובותיהם לשאלות שנשאלו, בשפת גופם ובאופן מסירת העדות, והן מאותם שיקולים שבהיגיון היפים לכך [ראו ע"פ 4844/09 חאתם מסעאדנ' מדינת ישראל (2010)], ומשכך יפתחו שערי בית המשפט אף בפני מי שאופן התדפקותו עליהם מעורר שאלות של מהימנות, ובלבד שנקישתו על הדלת תיעשה באופן נחוש. שונה דינו של מי שמשמיט בחקירתו את הקרקע המוצקה מתחת עובדות תצהירו, ומחליפן באדמת ביצה טובענית שלא ניתן למצוא בה מדרך רגל.
2. אשר על כן חסד אני עושה עם המבקשים כאשר אני מורה כך:
3. ההתנגדות נדחית לאלתר ביחס לסך של 60,000 ₪. ההליכים כנגד המבקשים בתיק ההוצאה לפועל שבכותרת החלטה זו ישופעלו לאלתר בנוגע לחלק קרן החוב האמור.
4. רק בשים לב לחובה על פי הפסיקה לבחון את יכולתו של מבקש לעמוד בערובות ששוקל בית המשפט להטיל כתנאי למתן רשות להתגונן, וזאת על מנת שלא למנוע בהטלת הערובה את האפשרות של נתבע שידו אינה משגת להביא הגנה אפשרית לפני בית המשפט, אף אם קלושה או אינה מפורטת כדבעי, ועל סמך המפורט בתצהירים הכלכליים שהמציאו המבקשים, על צרופותיהם, אינני מטיל על המבקשים, כתנאי למתן רשות להתגונן, את הפקדת יתרת סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל בקופת בית המשפט. רשות כאמור תינתן להם, ורק ביחס ליתרה העולה על הסך הנקוב בסעיף א' לעיל, כפוף לתשלום של הוצאות משפט בלבד בגין הדיון בהתנגדות בסך כולל של 5,000 ₪ וזאת בתוך 45 ימים מהיום. המבקשים יודיעו לבית המשפט מיד עם ביצוע התשלום האמור למשיבה, והמזכירות תביא את התיק לפני ביום 20.1.22.

371

ניתנה היום, א' טבת תשפ"ב, 05 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.