1. לפני בקשת התובע למתן פסק דין בהעדר הגנה. לבקשה צורף אישור מסירה תקין ונסמך בתצהיר לפיו ביום 03.11.21 נמסר כתב התביעה לידי הנתבעת. כתב הגנה לא הוגש.
2. בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נמסרה לנתבעת ביום 16.01.22 בהתאם לאישור מסירה שנמסר בתצהיר מוסר שהוגשו לבית הדין.
3. בנסיבות אלה, בהתאם להוראת תקנה 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין, התשנ"ב-1991), ניתן בזאת פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעת, על יסוד כתב התביעה.
4. הנתבעת תשלם לתובע בגין הרכיבים השונים בתביעה כדלקמן:
5. פיצויי פיטורין – התובע מסר גרסה סתמית ביחס לנסיבות סיום העבודה. הטענה כי הרשיון בוטל לפתע וכי התובע העלה בבירוריו רק שבוטל אינה יכולה לעמוד כשלעצמה. משכך לא מצאתי מקום לפסוק לו פיצויי פיטורין על יסוד טענתו והתביעה ברכיב זה נדחית.
6. הודעה מוקדמת – מהטעמים שפורטו לעיל, התביעה ברכיב זה נדחית.
7. פיצויי פיטורין שלא כדין – מהטעמים דלעיל התביעה ברכיב זה נדחית.
8. הודעה על תנאי עבודה – הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין העדר הודעה לעובד בסך 1,000 ₪.
9. הפרשי שכר מינימום– התובע לא צירף את תלושי שכר לתביעתו. חלק מהחישובים שערך התובע לא עולים בקנה אחד עם המצויין בדוחות המתש (לדוג', בחודש 02/2015 קיבל התובע עבור 20 ימי עבודה שכר בסך 4,280 ₪, וליום 214 ₪, ולא 200 ₪ כטענת התובע). בנוסף, שיעורי שכר המינימום היומיים שצויינו ע"י התובע אינם נכונים ועיון בדוחות המתש מעלה כי החל מחודש 11/2016 השתכר התובע הרבה מעל שכר מינימום. לפיכך, בהתאם לחישוב ביה"ד, עד לחודש 11/16 זכאי התובע לסך 5,312 ₪ בגין הפרשי שכר מינימום.
10. שעות נוספות – ערך מינימום שעת עבודה שצויין ע"י התובע שגוי. כן, כאמור לעיל החל מחודש 11/16 השתכר התובע מעבר לשכר מינימום. לאור האמור וכיוון שהתובע לא צירף לתביעתו תלושי שכר נדחית תביעתו בגין רכיב זה.
11. דמי הבראה – התובע לתשלום התובע זכאי לתשלום בגין 6 ימי הבראה עד שנת עבודתו השנייה, עבור השנים 3-4 לעבודתו 8 ימים, ולשנת עבודתו ה-6 ואילך 9 ימים. לפיכך זכאי התובע לתשלום בגין 37.75 ימי הבראה עבור 61 חודשים. לפיכך תשלם הנתבעת לתובע סך 13,986 ₪ בגין דמי הבראה (הסכום שנתבע).
12. פדיון חופשה שנתית – (בהתאם לצו ההרחבה שנה שלישית 11, רביעית 14 חמישית 15 סה"כ 39 ימים). בהתאם לחלקיות עבודת התובע עפ"י דוחות שירות התעסוקה התובע זכאי התובע לפדיון דמי חופשה בגין 31.1 ימי חופשה
13. חלף הפרשות לפנסיה – דוחות המתש מראים הפרשות בגין רכיב הפנסיה. לאור הפרשי השכר שנפסקו לעיל, זכאי התובע לסך 319 ₪ בגין רכיב זה.
14. דמי חג– התובע לא פרט זכאותו לדמי חגים בהתאם לתנאים שנקבעו בפסיקה לעניין עבודה בחגים. לפיכך, התביעה ברכיב זה נדחית.
15. שי לחג- עסקינן בזכות נלווית של תפסק עם סיום יחסי העבודה.

הסכומים האמורים ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

מעבר לאמור תשא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪.

ניתן היום, ב' אדר א' תשפ"ב, 03 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.