1. התובעים הם יורשיו של מר נתן הוכברג ז"ל ("המנוח"), שהיה הבעלים של מקרקעין הידועים כגוש 3852 חלקה 45, שייעודם חקלאי ("המקרקעין"). המקרקעין משיקים לכביש הגובל בבית האבות נווה עמית ("בית האבות") שהבעלים והמפעילה שלו היא הנתבעת.
2. לפי הנטען, בתחילת שנת 2020 התקשרו התובעים בעסקה למכירת חלק מהמקרקעין, ואז התברר להם כי הנתבעת עושה, זה שנים, שימוש בחלק מהמקרקעין לטובת חניון המשמש את עובדי בית האבות. משכך, עתרו לקבלת סעד של סילוק יד, השבת המצב לקדמותו, ופיצוי בסך של 1,582,000 ש"ח כדמי שימוש בגין שבע השנים שקדמו להגשת התביעה.
3. בכתב ההגנה מטעמה, טענה הנתבעת כי ניתן לה אישור לעשות שימוש במקרקעין על ידי בן דודו של המנוח, בעל החלקה הגובלת במקרקעין, אשר קיבל הרשאה מהמנוח לעשות במקרקעין שימוש לצרכיו. עוד טענה, כי לתובעים לא נגרם כל נזק או חסרון כיס שכן השימוש שמר על המקרקעין ממזיקים ופולשים. לבסוף, הובהר כי בסמוך למועד הגשת התביעה חדלה הנתבעת מעשיית שימוש במקרקעין, וזאת עקב ערימת עפר שהוצבה במקום על ידי הרשות המקומית.
4. ביום 4.7.2022 הגישה הנתבעת בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים, וזאת ביחס לדו"חות החקירה המוזכרים בסעיף 22 לכתב התביעה ובסעיף 2.10 לתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובעים ("הדוחות"). התובעים טענו לחיסיון מכוח רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (1999) ("הלכת סוויסה"). לטענת הנתבעת, אין כל חשש שחשיפת הדוחות תכשיל את חקר האמת. זאת, שעה שהנתבעת לא הכחישה את השימוש שנעשה במקרקעין ועל כן יכולתה למסור גרסה עובדתית סותרת אינה קיימת.
5. בתשובתם, טענו התובעים כי יש מקום להורות על גילוי הדוחות רק לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת, וזאת בהתאם להלכת סוויסה. לטענתם, הנתבעת נמנעה מלהציג גרסה סדורה, ועל כן מסירת הדוחות בשלב זה עלולה לפגוע בחקר האמת ולהביא לכך שהנתבעת תבצע התאמות בין גרסתה העובדתית בתצהיריה לבין הכתוב בדוחות. בהקשר זה מצביעים התובעים על תשובותיה של הנתבעת בתצהיר התשובות לשאלון אשר לטענת התובעים היו מתחמקות. בנסיבות אלה, לשיטת התובעים, חשיפת הדוחות לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מהווה את האיזון הראוי.
6. בהסכמת הצדדים, עובר למתן החלטה זו, הגישו התובעים את הדוחות במעטפה סגורה לעיונו של בית המשפט.
7. הכלל הוא כי יש לנהל את המשפט "בקלפים גלויים", וכי בעל דין רשאי לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם "מועילים" ובין שהם "מזיקים" (הלכת סוויסה, פס' 5). עם זאת, כאשר סבור בית המשפט כי גילוי המסמכים לא ישרת את המטרה של חקר האמת, יש לו שיקול דעת שלא להתירו. לפיכך, נקבע בהלכת סוויסה כי הכלל הוא גילוי ועיון של מסמכים, אלא אם הדבר עשוי להביא לשיבוש ראיות ולא יסייע לחשיפת האמת. עוד נקבע שם (פס' 15):

"בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ולשאר נסיבות העניין. יש להניח שהוא ייטה לעשות שימוש בשיקול-דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה יותר מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות;"

1. כללים אלה, שנקבעו בתביעות שעניינן נזקי גוף, הוחלו גם על תחומים אחרים של המשפט האזרחי. יובהר, כי הטוען שגילוי מוקדם של מסמכים יפגע בחקר האמת, נדרש להצביע על נתון קונקרטי המצוי באותו מסמך, אשר חשיפתו לצד שכנגד עלולה לחבל ביכולת בית המשפט להגיע לחקר האמת, בבחינת "אקדח מעשן" (רע"א 2126/16 מנורה חברה לביטוח נ' פנחס (15.6.2016)). עוד נקבע, כי אחד השיקולים שיש לשקול הוא מידת הפירוט של הגרסה העובדתית של הצד שאין בידו את הראיה שמבוקש למוסרה. ככל שהגרסה היא כללית ולאקונית, בלי פירוט עובדתית מינימאלי, כך עשוי הדבר להצדיק את החלת החריג ודחיית העיון למועד מאוחר (ת"א (חי') 8368-11-09 גליקסמן שיווק ביצים (1994) בע"מ נ' שיבט (4.11.2010)).
2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בכתבי הטענות ובדוחות שהועברו לעיוני, הגעתי לכלל דעה כי דין עמדת התובעים להידחות. הממצאים המפורטים בדוחות אינם עולים בגדר "אקדח מעשן" אשר ישנה חשיבות לדחות את מועד הצגתו על מנת להבטיח את חקר האמת. גרסתה העובדתית של הנתבעת, ככלל, ברורה ועקבית, ולא מצאתי כי יהיה בחשיפת הדוחות בשלב זה כדי לשבש את חקר האמת או להביא לשינוי בגרסת הנתבעת. אין הצדקה אפוא, בנסיבות המקרה דנן, לסטות מסדר הדברים הרגיל.
3. אשר על כן, בקשת הנתבעת מתקבלת, ועל התובעים למסור את הדוחות לעיונה, בתוך 7 ימים מקבלת ההחלטה. כמו כן, יישאו התובעים בהוצאות הנתבעת בסך של 300 ש"ח בגין הבקשה.

ניתנה היום, י"ז אב תשפ"ב, 14 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.