לפניי בקשת הנתבעת מיום 14.9.2021 לדחיית התביעה על הסף בטענה לפיה בית המשפט לתביעות קטנות נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה זו (להלן: "בקשת הסמכות העניינית").

בראשית הדברים יצוין, כי הרקע הדיוני בתיק זה כמו גם היסטוריית ההליכים בתיק זה פורטו בהרחבה בהחלטה קודמת שלי בתיק מיום 20.10.21 ולכן לא אחזור כאן על הדברים. בהחלטתי זו מהיום אציג אפוא רק את הרלוונטי והנחוץ לצורך הכרעה בבקשת הסמכות העניינית.

כפי שפורט בהחלטתי הנ"ל מיום 20.10.21 הדיון בתיק זה הועבר בעבר מטעמי סמכות מקומית, אולם אין בכך כדי להפעיל את כלל "לא יעבירנו עוד" שבסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט, מאחר שבהחלטת ההעברה הנ"ל נקבע שנושא הסמכות העניינית יידון בהמשך ע"י ביהמ"ש הנעבר. ולכן יש לבחון עניינית ולגופה את בקשת הסמכות העניינית.

טענות הצדדים

להלן טענותיה העיקריות של הנתבעת אשר נטענו בכלל המסמכים שהוגשו מטעמה לתיק ואשר מצוטטות כדלקמן:

1. "נגד התובע ..., קיימת הרשעה פלילית חלוטה, וזאת בגין הודעת תשלום קנס: 08/18/0527089, שנרשמה נגדו ביום 9.7.20, בגין עבירה על סעיף 17(א) לחוק העזר לתל אביב- יפו (שמירת הסדר והניקיון), תש"ם-1980. מדובר בעבירה של כלב משוטט בגינה ציבורית".
2. "...תפרט הנתבעת מדוע עבירה על ס' 17(א) לחוק עזר לתל אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון), תש"ם- 1980, הינה עבירה פלילית: בצו העיריות (עבירת קנס) התשל"א-1971 (להלן: "צו העיריות") קבע שר הפנים (בהסכמת שר המשפטים בהתאם לסעיף 221(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982), בתוקף סמכותו על פי סעיף 265 לפקודת העיריות (נוסח חדש), כי עבירה על סעיף 17(א), בין היתר, לחוק עזר לתל אביב יפו (שמירת הסדר והנקיון) תש"ם-1980, הינה עבירת קנס".
3. "הודעת תשלום קנס מס' 08/18/0527089 נשלחה אל החייב, בדואר רשום +אישור מסירה, אל כתובתו המעודכנת, וחזקה שהתקבלה אצלו, כאמור בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי".
4. "מכאן שנגד החייב קיים חוב פלילי חלוט, שלא רק שלא בוטל על ידי ערכאה מוסמכת, אלא שגם לא הוגשה כל בקשה לביטולו. כל עוד בית המשפט המוסמך לא קבע כי הדו"ח בטל, הרי שנקודת המוצא של כב' בית המשפט לתביעות קטנות היא כי מדובר בהרשעה חלוטה כדין (דבר שגם נכון לגופו של עניין...)".
5. " לאחר שהחייב לא פעל באחת הדרכים הקבועות בסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982, הפכה הודעת תשלום הקנס לגזר דין חלוט בהתאם להוראות סעיף 229 (ח2) לחוק, והחלו ננקטים בגינה הליכי גבייה על פי פקודת המיסים גבייה".
6. "בנסיבות אלו, בהן מדובר בהרשעה חלוטה כדין, הרי שכדין ננקטו נגד החייב הליכי גבייה על פי פקודת המסים והגבייה, וזאת בהתאם להוראות סעיפים 229 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982 וסעיפים 67,68 ו- 70 לחוק העונשין, תשל"ז-1977".
7. "כפי שפורט בהרחבה בבקשה לדחייה על הסף, לכב' בית המשפט לתביעות קטנות אין סמכות עניינית לדון בתביעה זו, שעניינה דו"ח פלילי. לשאלת בית המשפט הנכבד, הערכאה המוסמכת לביטול דוחו"ת הינה בית המשפט לעניינים מקומיים. ראה לעניין זה ס' 55 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד- 1984. ע"א 8080/99 נפתלי וקס נ' עיריית ת"א (פס"ד מיום 5.12.05 פורסם בנבו)".

על התביעה

עניינה של התביעה הוא דוח כספי ע"ס 475 ₪ אשר הנתבעת, שהיא רשות מקומית, הטילה על התובע בגין ביצוע עבירה לכאורה על ידו , עבירה שעניינה הוא שוטטות של כלב. לטענת הנתבעת בזמן ביצוע העבירה, הכלב היה בבעלותו של התובע, וזאת לפי הפרטים שמופיעים בשבב שנמצא בגופו של הכלב. כמו כן, לאחר שהנתבע לא שילם את הדוח (ובעניין אי תשלום הדוח המקורי- אין מחלוקת בין הצדדים), הנתבעת שלחה לתובע מכתב התראה לפיו עליו לשלם את הדוח כשהוא כולל תשלום פיגורים וההוצאות ובסך הכל בסך 1,190 ₪.

להלן טענותיו העיקריות של התובע אשר נלמדות מכתב התביעה:

1. לתובע נגרמה עוגמת נפש בגין מכתב ההתראה שהנתבעת שלחה אליו שבו סכום הקנס גדל עקב הפיגורים וההוצאות. לתמיכה בטענה לפיה הנתבעת שלחה לתובע מכתב התראה, צירף התובע לכתב התביעה שני נספחים: 1. "פירוט חיובים עבור עירית תל אביב- יפו ברירות משפט" שממנו נלמד כי התובע ביצע את העבירה הנ"ל ביום 9.7.2020; סכומו המקורי של הקנס עמד על כ 475 ₪; סכום הקנס בתוספת הפיגורים 712 ₪; ההוצאות בסך 478 ₪ 2. נספח "הודעה על ביצוע פעולה בכח" מיום 25.6.2021 .
2. התובע מכחיש את ביצוע העבירה וטוען כי אין ברשותו כלב (וגם לא היה בעבר).
3. מדובר בטעות בזיהוי, שהרי התובע מעולם לא מסר תעודה מזהה לפקח עירוני של הנתבעת.

לאור טענות אלו מבקש התובע את הסעדים הבאים, כפי שצוטטו מכתב התביעה: "לחייב את הנתבעת לשלם לתובע על עוגמת נפש, וגם לעכב הליכים של התובעת במידה ויש בהוצאה לפועל, ולדרוש מהנתבעת על ביטול הדוח".

הכרעה

בקשת הסמכות העניינית- מתקבלת, ובהמשך לכך – התביעה נדחית.

נימוקיי

כידוע, הסמכות העניינית נקבעת על פי מבחן הסעד שמבקש התובע בתביעתו. בעניין שלנו מבקש התובע למעשה 3 סעדים: 1. ביטול הדוח 2. סעד כספי 3. עיכוב הליכי הוצל"פ ככל שיש הליכים כאלו.

לגבי הסעד הראשון: בין הצדדים עולה מחלוקת מובהקת שעניינה האם הדוח ניתן כדין, ושאלה זו עולה מהמחלוקת המשנית שמתלווה אליה לפיה האם התובע ביצע או לא ביצע את העבירה מושא הדוח. התובע למעשה תוקף משפטית את חוקיות הדוח וטוען כי הוא כלל לא ביצע את העבירה (מאחר ואין ברשותו וגם לא היה בעבר ברשותו כלב), ולכן מבקש לבטל את הדוח. ואולם, הנתבעת טוענת כי הדוח ניתן כדין לאחר שהתובע ביצע את העבירה.

לאור הדברים הנ"ל בעניין תקיפת חוקיות הדוח, הגעתי למסקנה כי שאלה זו אינה ניתנת לבירור במסלול של תביעה אזרחית בתיק שבנדון.

סעיף 55 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, קובע כך:

1. בית משפט לענינים מקומיים ידון בעבירות לפי פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות, וחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, ולפי תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם, וכן בעבירות לפי החיקוקים המנויים בתוספת השלישית, לרבות תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם.
2.  (ב)  שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות בצו את התוספת השלישית.

(ג)   כל חיקוק שבו ניתנה סמכות לבית משפט עירוני ייקרא כאילו הסמכות ניתנה לבית משפט לענינים מקומיים.

בעניין שלנו, הרי שמדובר על דוח שניתן על ידי הנתבעת בגין עבירה שקבועה בסעיף 17(א) לחוק העזר לתל-אביב-יפו (שמירת הסדר והניקיון), תש"ם-1980. בחוק העזר הנ"ל ומתחת לכותרתו, נקבע כך: " בתוקף סמכותה לפי סעיפים 250 לפקודת העיריות, מתקינה מועצת עיריית תל^-אביב^-יפו חוק עזר זה".

מכאן, שהנתבעת התקינה את חוקי העזר שלה מכח פקודת העיריות. ולכן ובהתאם לסעיף 55 לחוק בתי המשפט הנ"ל, הרי שהסמכות העניינית לדון בעבירות לפי חוקי עזר על פי פקודת העיריות, נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

לפיכך, הקביעה בעניין חוקיות הדוח נתונה לסמכותו העניינית והבלעדית של בית המשפט לעניינים מקומיים, וזו הערכאה שעל התובע היה להגיש בה את עתירתו/עניינו.

לגבי הסעד השני: פס"ד ת"א 45529-02-13 אינגל ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, דן בשאלה האם לבית המשפט השלום יש סמכות עניינית לדון בתובענה שהוגשה כנגד התנהלות החלטת הוועדה (שהיא זרוע של רשות מקומית) כאשר לתקיפת המעשה המנהלי נלוות בקשה לסעד כספי. בפסה"ד נקבע כי הבאת התובענה לגדר סמכותו של ביה"מ השלום בגלל הסעד הכספי הנלווה לתקיפת המעשה המנהלי, תרוקן מתוכן את סמכותו הייחודית של בית המשפט לעניינים מנהליים.

בעניין שלנו, התובע תוקף למעשה את המעשה המנהלי של הנתבעת וגם מבקש סעד כספי. לאור הקביעה הנ"ל בפסה"ד, הרי שהבאת הדיון בתובענה זו לבית המשפט לתביעות קטנות רק בגלל שנתבע סעד כספי שנלווה לתקיפה המנהלית, ירוקן גם הוא מתוכן את סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים.

לעניין הסעד השלישי: סעד זה נגזר משני הסעדים הקודמים וטפל להם, ולכן הניתוח המשפטי הנ"ל חל גם עליו. יוער כי לא ברור, מדברי שני הצדדים גם יחד, האם ואיזה הליכי הוצל"פ רלוונטיים ננקטים בפועל ע"י הנתבעת נגד התובע.

בנוסף, התובע בשום מקום לא התמודד בצורה עניינית ומניחה את הדעת עם טענת הסמכות העניינית שבנדון. לתובע ניתנה הזדמנות להשיב על בקשת הסמכות העניינית, ואולם בתשובתו מיום 11.10.2021 התובע לא השיב בצורה מספקת על השאלה הנ"ל, אלא טען, בין היתר, כי התיק בטיפול משטרת ישראל, וכי הוא מסכים לעבור בדיקת פוליגרף על מנת להוכיח שאינו עבר על העבירה מושא התביעה.

לאור כל האמור לעיל:

בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף- מתקבלת.

התביעה – נדחית.

לפנים משורת הדין לא אחייב את התובע בהוצאות הנתבעת.

מבוטל הדיון הקבוע בפניי ליום 5.1.2022.

התיק ייסגר.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פס"ד זה לפני בית המשפט המחוזי בת"א בתוך 15 יום.

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשפ"ב, 31 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.