05 אפריל 2022

לפני: כב' הרשמת אימאן נסראלדין

החלטה

1. לפני בקשה לביטול העיקולים הזמניים שניתנו בהחלטת בית הדין מיום 20.3.22, במעמד צד אחד, על כספי ונכסי הנתבעת 6 (להלן גם: מעון אליף") המצויים בידי המחזיקים שפורטו בבקשה, עד לסך 478,716 ₪ וכן העיקול הזמני שהוטל על סך 350,000 ₪ המצוי בידי המחזיקה 4 בבקשה.

הרקע לבקשה

1. ביום 5.8.21 הגישו התובעות תביעה כנגד הנתבעת 1, במסגרתה נטען כי התובעות, עובדות הוראה במקצוען, עדיין מועסקות אצל הנתבעת 1 המפעילה פנימייה ובית ספר לחינוך מיוחד והן עתרו לתשלום הפרשי שכר ופיצוי חלף הפרשות חסרות לפנסיה. ביום 9.9.21 הגישו התובעות כתב תביעה מתוקן כנגד ששת הנתבעים המפורטים בכותרת החלטה זו.
2. הדיון בתיק זה אוחד יחד עם 18 תיקים נוספים בפני מותב בראשות כב' השופט, ד"ר טל גולן וביום 14.3.22 התקיים דיון בתיק העיקרי במעמד כל הצדדים.
3. ביום 20.3.22 הגישו התובעות בקשה, במעמד צד אחד, למתן צווי עיקול זמניים כנגד ששת הנתבעים בגובה סכום התביעה, 608,716 ₪ וכן להטלת עיקול באופן ספציפי על כל הנכסים / הכספים והזכויות של הנתבעים 5 ו- 6 המוחזקים ו/או המצויים בידי מחזיקה 4 בבקשה (מדינת ישראל-משרד הרווחה והביטחון החברתי) עד לסכום בגובה 350,000, ₪ המעוכבים על פי הנטען לטובת הנתבעת 6 במסגרת תיק ת"א 67599-12-21 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (להלן: "בקשת העיקול").
4. בהחלטה מיום 20.3.22 נעתר בית הדין לבקשת העיקול באופן חלקי, כך שהוטל עיקול זמני על כספי ונכסי הנתבעות 1 ו- 6 בלבד, המוחזקים בידי המחזיקים שפרטיהם מצוינים בבקשת העיקול, עד לסכום 478,716 ₪ וכן הוטל עיקול זמני על כספי וזכויות הנתבעת 6 המחוזקים אצל מדינת ישראל-משרד הרווחה והביטחון החברתי, עד לסכום בגובה 350,000 ₪, המעוכבים לטובת הנתבעת 6 במסגרת תיק ת"א 67599-12-21 (להלן: "החלטת העיקול").
5. ביום 27.3.22 הגישה הנתבעת 6, מעון אליף, בקשה בהולה לעיכוב ביצוע צו העיקול, במעמד צד אחד. הבקשה נדחתה בהחלטת בית הדין מאותו היום ונקבע דיון בבקשה, במעמד שני הצדדים. ביום 3.4.22 הגיש מעון אליף בקשה שכותרה "תגובת המשיבה לבקשה לצווי עיקול" (להלן גם: "בקשת הביטול").
6. ביום 4.4.22 הגישו התובעות התייחסותן לבקשת הביטול.
7. ביום 4.4.22 התקיים בפני דיון בבקשה במעמד הצדדים ובאי כוחם. במסגרת הדיון נשמעו בפני עדויות התובעת 2, גב' זינאת עיד ובעלי הנתבעת 6, מר סלימאן חזנה (להלן: "מר חזנה"). הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה במעמד הדיון.

טענות הצדדים

1. לטענת התובעות, יש להותיר את החלטת העיקול המתייחסת למעון אליף על כנה שכן בדין יסודה. סיכויי התביעה הם גבוהים שכן מדובר בתביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות בגין תקופות עבודת התובעות בבית הספר שהיה בבעלות הנתבעת 1 ופעילותו נקלטה על ידי הנתבעת 6. התביעה מגובה במסמכים וחישובים לרבות מכתבי פיטורים ודו"חות הפקדות פנסיוניות, המלמדות על היעדר העברת ההפקדות כנדרש לקופות הפנסיה של התובעות.
2. התובעות הפנו לעדות מר חזנה בדיון ממנה עלה, כי האחרון היה מודע היטב להעדר תשלום השכר לתובעות ואף אישר בעדותו, כי שכר התובעות החל מחודש מאי 2020 ועד למועד פיטוריהן בחודש אוגוסט 2021 שולם על ידי מעון אליף וכן אישר, כי בוצע תשלום חלקי לתובעות בגין דמי הבראה, לטענתו נוכח עיקולים שרבצו על כספי הנתבעת 1. לדידי התובעות, מבוקש לחייב את מעון אליף במלוא סכום התביעה מכח דוקטרינת חילופי המעסיקים, כאשר מעון אליף אינו מעלה טענות הגנה ענייניות בהיבט זה.
3. דרישת ההכבדה הוכחה במסגרת בקשת העיקול ובמסגרת הדיון, כאשר קיים חשש סביר ביותר – נוכח מצבה הכלכלי של נתבעת 6, הגבלת חשבון הבנק שלה, העדר יכולתה להעמיד ערבות בנקאית כחלופה לעיקול והעדר הצגת כל אישור מרואה חשבון או דו"ח יתרות מחשבון הבנק – כי לנתבעת 6 אין איתנות פיננסית וביטול צו העיקול שהוטל יעמיד את התובעות בפני שוקת שבורה בעת מתן פסק הדין העתידי בתיק.
4. בתגובה לטענת השיהוי שהעלה מעון אליף טענו התובעות, כי אין כל שיהוי בהגשת הבקשה, שכן ההחלטה להעביר את הסך של 350,000 ₪ ממשרד הרווחה והביטחון הסוציאלי למעון אליף ניתנה רק לאחרונה בחודש מרץ 2022, כאשר רק בעקבות הדיון שהתקיים בתביעה העיקרית ביום 14.3.22 הבינו התובעות, כי הנתבעים מנסים למעשה להעביר את האחריות לתשלום סכומי התביעה ביניהם ומשכך, ביקשו התובעות לנקוט בהליך של עיקול זמני להבטחת תשלום סכום התביעה. בקשת העיקול עומדת בתנאי התקנות ומבחני הפסיקה, אשר לפיהם קיים יחס גומלין בין הזכות לכאורה לבין מאזן הנוחות, כך שככל שסיכויי התביעה טובים יותר, כך מתמתנת הדרישה בעניין מאזן הנוחות ולהפך. בענייננו, לטענת התובעות הן הניזוקות העיקריות מהתנהלות מעון אליף שכן לא שולמו להן זכויותיהן לאחר תקופות עבודה ממושכות בעוד הנתבעת 6 טוענת מנגד, כי היא עתידה לקבל לידיה 12 מיליון או 20 מיליון ₪ ובנוסף היא מקבלת תקציבים במאות אלפי שקלים ואף במיליונים מדי חודש, כך שלא צפוי להיגרם לה נזק כתוצאה מהותרת העיקולים הזמניים על כנם.
5. מנגד, טענה הנתבעת 6 כי הנטל מוטל על כתפי התובעות לאורך כל ההליך, כאשר בקשת העיקול הוגשה בשיהוי עצום וחסר תום לב של שבעה חודשים לאחר הגשת התביעה ודי בכך לדחיית הבקשה, מה גם שהבקשה לעיקול אינה עומדת בדרישות התקנות ובהלכה המנחה של בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, לרבות בעניין העדרן של ראיות איכותיות למתן צו דרסטי כגון צו עיקול זמני, כאשר מאזן הנוחות בענייננו נוטה בבירור לטובת הנתבעת 6 בהיותה מעון לחוסים, נכים ובעלי מוגבלויות ועת התקציבים המועברים אליה ממשרד הרווחה נועדו לטיפול באותם חוסים. הנתבעת 6 הפנתה במסגרת בקשת הביטול לפסיקה התומכת בטענותיה וכן הגישה לבית הדין, הן במעמד הדיון והן לאחר מכן, העתק מהפסיקה אליה היא התייחסה.
6. בקשת העיקול נתמכה בתצהיר התובעת גב' זינאת עיד בלבד ומשכך לא היה מקום להטלת עיקול גם בגין התביעה של התובעת גב' ג'ואנה שחאדה סלום שלא הגישה תצהיר לתמיכה בבקשתה. הן בבקשת העיקול והן בעדות הגב' עיד לא היתה התייחסות למאזן הנוחות ולנזק הצפוי להיגרם לתובעות ככל שלא יינתן צו העיקול, אשר ממילא הוגש בחלוף שבעה חודשים ממועד פתיחת ההליך. הנזקים העלולים להיגרם למעון אליף ולחוסים במעון, כתוצאה מהותרת העיקולים הזמניים על כנם הם בלתי הפיכים ומדובר "במכת מוות למעון חוסים נכים ומפגרים והשלכתם המיידית לרחוב ללא מזון וללא טיפול רפואי" (סע' 15 לבקשת הביטול).
7. מדובר בתביעה חלשה שכן התובעות הסתירו מעיני בית הדין, כי הן מעולם לא הועסקו על ידי מעון אליף אלא על ידי הנתבעת 1 בלבד, כפי שאושר גם בחתימת ידן (נת/1) וכפי שעולה ממסמכי בעלות הנתבעת 1 במעון (נת/2). עוד נטען, כי התובעות לא גילו לבית הדין כי הנתבעת 6 כלל לא היתה פעילה לפני שנת 2020 כך שממילא התביעות המתייחסות לתקופה זו אינן יכולות להיות מופנות לנתבעת 6.
8. התובעות הסתירו מעיני בית הדין כי בקשת העיקול נועדה למעשה לסכל את החלטות בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים בחיפה ובתל-אביב להעביר את הסך של 350,000 ₪ לידי מעון אליף, כך שבקשת העיקול הוגשה משיקולים זרים ולטובת צדדים שלישיים וכל כולה של הבקשה היא "קנוניה חמורה שעוד תיחקר ע"י רשויות האכיפה" (סע' 11(ז') לבקשת הביטול).
9. התובעות הטעו את בית הדין בכל הנוגע לקיומה של דרישת ההכבדה, שכן מדובר במעון המתפקד והעומד בכל התחייבויותיו אשר זכה במכרז ממשלתי לשנים לטיפול במערך דיור קהילתי וצפויות לו שנים רבות של תקציבים ממשרד הרווחה. אשר להגבלה בחשבון הבנק נטען, כי לנתבעת 6 שני חשבונות בנק בבנק הפועלים ובבנק המזרחי ואין כל מניעה לתפקוד שוטף של המעון. אשר להמחאה שלא כובדה נטען, כי גב' עיד סירבה לחשוף בעדותה את שם המוטב ולו היתה עושה כן היה מתברר בפני בית הדין, כי ההמחאה שולמה ועובדה היא שלא נפתח תיק הוצאה לפועל בגין אותה המחאה.

לנתבעת 6 מגיעים כספים במיליוני שקלים מצדדים שלישיים ובתביעה התלויה ועומדת נתבעים כספים בסך 12,000,000 ₪ עת סכום זה צפוי לגדול בקרוב לסך 20,000,000 ₪ והנתבעת עומדת בכל התחייבויותיה ולמעט התביעות המופרכות של מי שלא היו עובדיה – אין לה תביעות נוספות או חובות פסוקים.

1. הנתבעת 6 הפנתה לעדות התובעת, גב' עיד, ממנה עלה על פי הנטען כי אין בידי התובעות ראיות להברחת נכסים או למכירה או לסיכון המצדיק הטלת צו העיקול, כאשר מנגד קיימים מסמכים בכתב המאושרים בחתימת ידן של התובעות, המאשרות כי אין בינן לבין מעון אליף יחסי עובד ומעסיק. לדידי הנתבעת 6, התובעות מנסות לחייבה בסכומי התביעה מכח דוקטרינת הרמת המסך בינה לבין הנתבעת 1 – ניסיון שלא צפוי להתקבל.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. בהתאם לתקנות 94-95 וכן לתקנה 103 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (לעיל ולהלן: "התקנות"), החלות בבית הדין לעבודה מתוקף תקנה 129(4) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, על המבקש להטיל עיקול זמני לעמוד בשני תנאים מצטברים:

הראשון – ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה; השני – קיומו של חשש סביר שאי מתן צו העיקול הזמני יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין.

1. כמו-כן, מעצם מהותו של צו העיקול כסעד זמני בהליך, בית הדין נדרש להביא במניין שיקוליו גם שיקולים נוספים כגון מאזן הנזקים בין הצדדים, שיקולי צדק, תום-לב ומידתיות (ראו: תקנה 95 לתקנות).
2. הלכה פסוקה היא, כי בבקשה לביטול עיקול זמני אשר ניתן במעמד צד אחד, נטל השכנוע ממשיך לחול על המבקש המקורי ונבחנת מלכתחילה השאלה, האם יש מקום להטיל עיקול זמני (ראו: רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא (3) 789)).

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר ששמעתי את עדויות המצהירים, בחנתי את טיעוני וסיכומי הצדדים ועיינתי בכל החומר שהובא בפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום להורות על צמצום סכום העיקול שהוטל אצל המחזיקה 4 בבקשה (מדינת ישראל- משרד הרווחה והביטחון הסוציאלי) בלבד, כפי שיפורט להלן.
2. בפתח הדברים יודגש, כי בשים לב לשלב בו נמצא ההליך ולכך שעסקינן בבקשה לסעד זמני, הרי שכל קביעותיי להלן הן לכאוריות בלבד.
3. ראשית אבהיר, כי לא מצאתי מקום לשנות מקביעתי בנוגע לסיכויי התביעה לכאורה. אף לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במכלול החומר שהובא בפני נחה דעתי, כי התובעות הביאו בפני בית הדין ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כנגד מעון אליף. במסגרת כתב התביעה המתוקן והבקשה לעיקול טענו התובעות, כי הן הועסקו בבית הספר השייך לנתבעת 1 תקופות ממושכות (הנתבעת 1 תקופה של 11.875 שנים והנתבעת 2 תקופה של 10.875 שנים), כאשר הנתבעת 6 היא החברה שקלטה את פעילות הנתבעת 1 בבית הספר והיא האחראית הבלעדית לניהולו. לדידי התובעות, הנתבעת 1 נמנעה משלם להן שכר וזכויות סוציאליות המגיעות להן בגין תקופת עבודתן, אשר הופסקה באופן פתאומי וחד צדדי על ידי הנתבעת 1 לאחר הגשת התביעה, זאת מבלי לשלם לתובעות פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת כמתחייב בדין. עוד נטען, כי הנתבעת 1 לא הפקידה עבורן את מלוא הסכומים שהגיעו להן בגין הפרשות לפנסיה, לקרן השתלמות ולקופות הגמל, זאת חרף ניכוי סכומים משכר התובעות במהלך תקופת העבודה. יש לציין, כי התביעה כנגד הנתבעת 6 מושתתת על הטענה בדבר חילופי מעסיקים ועל חובת הנתבעת 6 לשאת בסכומים הנתבעים מכח מעמדה כמעסיקתם האחרונה של התובעות, ולא מכח דוקטרינת הרמת המסך בין הנתבעות 1 ו- 6.
4. במסגרת העדויות שנשמעו בפני אישר מר חזנה, כי מעון אליף ניהל את בית הספר החל מחודש מאי 2020 אם כי לדבריו, מדובר בניהול "טכני" בלבד, שכן הבעלות בבית הספר לא עברה בסופו של יום למעון אליף "בגלל בעיות שהיו לחברת מעון דרור" (עמ' 11); עוד אישר מר חזנה, כי שכר התובעות בתקופה מחודש מאי 2020 ועד למועד סיום העסקתן בבית הספר, בחודש אוגוסט 2021, אכן שולם באופן "טכני" כלשון העד, על ידי מעון אליף בהעברה בנקאית (עמ' 12 וכן בעמ' 16, בש' 7-8, 11-12) וכן אישר מר חזנה, כי מעון אליף שילם לתובעות חלק מדמי ההבראה בשנת 2021, לדבריו מחמת עיקולים שהוטלו על כספי הנתבעת 1 (עמ' 16, ש' 13-15).
5. בשלב מקדמי זה של ההליך, די בעדויות אלה כדי לתמוך במסקנה, כי הובאו ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כנגד מעון אליף, מכח דוקטרינת חילופי המעסיקים, וכי אין המדובר בתביעה מופרכת על פניה, כאשר דין טענות הצדדים בנוגע לבעלות בפועל בבית הספר ונסיבות חתימת התובעות על המסמכים שהוצגו (נת/1) להתברר במסגרת הדיון בהליך העיקרי לגופו.
6. האם הוכח קיומו של חשש סביר שאי מתן צו העיקול הזמני יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין – במסגרת בקשת העיקול טענו התובעות, כי עילת ההכבדה נלמדת, בין היתר, מהנתונים הבאים: נעשה פיצול של הנתבעת 1 לשתי חברות וכל הפעילות הקשורה לבית הספר בו הועסקו התובעות הועברה מהנתבעת 1 לנתבעת 6; מפירוט ממערכת מית"ר של משרד החינוך (נספח א' לבקשה) עולה, כי בשלוש השנים האחרונות הועברו לנתבעת 1 סכומים נכבדים העולים על הסך של ששה מיליון ₪ וחרף זאת לתובעות לא שולמו זכויות סוציאליות כדין – דבר המחזק את חששות התובעות, כי מצבן הכלכלי של הנתבעות ו- 6 רעוע; חלק מההמחאות שנמסרו לתובעות לתשלום שכרן סורבו בבנק ולא נפרעו והסכומים בגין המחאות אלה טרם שולמו לתובעות; לאחרונה נודע לתובעות, כי חשבון הבנק שמספרו 021300011 בבנק לאומי 10 סניף 960, השייך לנתבעת 6 מוגבל, כאשר ההגבלה היא עד ליום 26.10.22 ונוכח אותה הגבלה, לא ניתן לפרוע את ההמחאות שנמשכו מחשבון זה; נודע לתובעות כי הוטל עיקול על כספים בסך 350,000 ₪ המוחזקים אצל משרד הרווחה והביטחון החברתי שהיה צריך להעבירם לנתבעת 6 עד ליום 28.3.22. לפי התובעות, ממכלול הנסיבות המתוארות לעיל למדים, כי הנתבעים שרויים בקשיים כלכליים רבים, עם חובות גדולים למוסדות וגופים שונים, כאשר תביעות התובעות בתיק דנן הן חלק מ- 19 תביעות של עובדים לשעבר כנגד הנתבעות, בסכומים נכבדים, באופן המחזק את החשש כי הנתבעים יעשו כל שלאל ידם על מנת להתחמק מתשלום הסכומים שייפסקו לחובתם ו/או יפנו בהליכי חדלות פירעון ופשיטות רגל או יבריחו נכסים ו/או יעזבו את הארץ בניסיון לסכל את ביצוע פסק הדין שיינתן בתיק.
7. מר חזנה אישר בעדותו, כי הועברו כספים למעון אליף מהנתבעת 1 בעניין בית הספר (עמ' 11, ש' 15-19; עמ' 12, ש' 1-7) וכן אישר כי חשבון הבנק של מעון אליף בבנק לאומי מוגבל עד לחודש אוקטובר 2022 (עמ' 15, ש' 8-17) ולדבריו "המצב הכלכלי של החברה לא מזהיר הוא בסדר גמור. החברה מתפקדת אנחנו עובדים" (שם בש' 18). מר חזנה הדגיש בעדותו, כי הותרת העיקול על כספי הנתבעת 6 המוחזקים אצל משרד הרווחה בסך 350,000 ₪ על כנו, עלולה להביא לקריסת הנתבעת 6 (שם, בש' 26-28).
8. הלכה פסוקה היא, כי על בית הדין לייחס משקל רב לאיכות הראיות שיש בהן כדי לתמוך בבקשת העיקול ולכמותן (ראו: רע"א 5242/95 סינגל שירותי אלקטרוניקה (1975) בע"מ נ' דנבאר בע"מ, מיום 2.10.95), זאת בהתחשב בהיותה של זכות הקניין זכות חוקתית, כאשר כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו.
9. לאחר ששקלתי את נסיבות העניין שלפני מצאתי, על פני הדברים, כי יש בעדותו של מר חזנה לצד העובדה, כי מתנהלות כנגד הנתבעת 6, תביעות נוספות של עובדים לשעבר בבית הספר, בסכומים מצטברים גבוהים, כדי ללמד על קיומו של חשש סביר שאי מתן צו העיקול הזמני אכן עלול להכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין העתידי בתיק. לא נעלמה מעיני בית הדין העובדה, כי הנתבעת 6 טענה לקיומם של שני חשבונות בנק נוספים פעילים וכי גב' עיד לא חשפה בעדותה את שם המוטב המופיע על המחאת השכר שלא כובדה לכאורה, כאשר לטענת הנתבעת 6 ההמחאה שולמה. אכן נתונים אלה יש בהם כדי להחליש את כמות הראיות המלמדות על קיומה של הכבדה; אולם, בשלב זה של ההליך מצאתי, כי די בעדותו של מר חזנה המתוארת לעיל ובפרט הטענה, כי הותרת עיקול על סך 350,000 ₪ על כנו עלולה להביא ל"התמוטטות" הנתבעת 6, כאשר תביעות התובעות לבדן מסתכמות בסך 608,716 ₪, כדי ללמד על מצבה הכלכלי של הנתבעת 6 המצדיק הותרת העיקולים על כנם.
10. עם זאת ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את הנזק העלול להיגרם לתובעות מביטול העיקול לעומת הנזק העלול להיגרם לנתבעת 6 אם צו העיקול יוותר על כנו – וכן בשים לב לשיהוי בהגשת בקשת העיקול, כשבעה חודשים לאחר פתיחת ההליך ולהיחלשות כמות הראיות המצביעות על קיומה של עילת ההכבדה וכן להיעדר תמיכת בקשת העיקול בתצהיר התובעת גב' ג'ואנה שחאדה סלום וכן בשים לב לכך שהנתבעת 6 מפעילה מעון/בית ספר לאנשים עם מוגבלויות – מצאתי, כי יש מקום להורות על צמצום סכום העיקול שהוטל אצל המחזיקה 4 בבקשה (מדינת ישראל- משרד הרווחה והביטחון הסוציאלי) לסך 103,052 ₪, תוך הותרת יתר העיקולים שהוטלו במסגרת ההחלטה מיום 20.3.22 על כנם.
11. סכום העיקול המצומצם משקף לכאורה את סכום פיצויי הפיטורים שגב' עיד עשויה להיות זכאית להם במסגרת התביעה.

סוף דבר

1. על יסוד כל האמור, אני קובעת כדלקמן:

סכום העיקול הזמני שהוטל על כספי ונכסי הנתבעת 6 אצל המחזיקה 4 בבקשת העיקול, מדינת ישראל- משרד הרווחה והביטחון הסוציאלי, יצומצם לסך 103,052 ₪ בלבד.

יתר העיקולים שהוטלו בהתאם להחלטת בית הדין מיום 20.3.22 נותרים על כנם.

מזכירות בית הדין תשלח הודעה עדכנית למחזיקה 4 בהתאם לאמור לעיל.

1. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' ניסן תשפ"ב, (05 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.