(הכרעה בבקשות הנתבעים לסילוק התביעות על הסף)

1. מבוא וסקירה תמציתית של ההליך המאוחד – התביעות שלפנינו הוגשו על ידי התובעים, שעבדו בחברה שהפעילה מעון לבעלי מוגבלויות במתכונת של פנימייה ובית ספר לחינוך מיוחד, בשם "מעון דרור – ירכא בע"מ" (להלן: "המעון"). בשלב מסוים ושמועדו טרם הובהר עד תום, המעון פוצל לשתי יחידות עסקיות, בשל מחלוקת בין בעלי המניות, וכפי שיתואר בהמשך הדברים. אשר לתביעות, הן הוגשו כנגד המעון ובעלי המניות העיקריים של המעון – נוהאד ח'זנה (להלן: "נוהאד") ואליף ח'זנה (להלן: "אליף"), שהינם בני-דודים. נוהאד הינו בעלים של 45% ממניות המעון, ואילו אליף הינו הבעלים של 25% ממניות המעון. נתבע נוסף באחד מההליכים הינו סלימאן – בנו של אליף. נוסף לכך, נתבעים תאגידים שנמצאים בשליטתם.

2. כפי שתיארה לאחרונה כב' סגנית הנשיא סלע בבית המשפט המחוזי בחיפה, בין נוהאד לאליף קיימת מחלוקת ארוכת-שנים, שהובילה למספר רב של הליכים משפטיים: "... המבקשים נוהאד והמשיבים (שיקראו להלן: אליף) היו בעלי מניות בחברה שהפעילה מעון לבעלי מוגבלויות במתכונת של פנימייה ובית ספר לחינוך מיוחד, "מעון דרור- ירכא בע"מ", שהוקם על ידי אבותיהם... בין הצדדים נתגלעו סכסוכים רבים שהתבררו לפני מספר שופטים במספר הליכים משך שנים ארוכות" (ת"א (חי') 28577-07-21 נוהאד ח'זנה נ' אליף ח'זנה (החלטה מיום 17.2.2022)). בהליך משפטי אחר צוין על ידי כב' סגן הנשיא סוקול, כי "... המחלוקת בנוגע לניהולה של החברה חילקה את בני המשפחה לשתי קבוצות - האחת שתמכה באליף, בנו של מוראד, והשנייה שתמכה בנוהאד, בנו של יוסף" (ת"א (חי') 19069-02-12‏ סמיר ח'זנה נ' ראמי ח'זנה (ניתן ביום 19.7.2020)).

3. לאחר פתיחת ההליכים, שהועברו בהחלטת כב' הנשיא קוגן לטיפול על ידי אב"ד, הגישו אליף והתאגיד מעון אליף ירכא בע"מ, וכן נוהאד והתאגיד מעון התקווה והחיים בע"מ, כל אחד, בקשות לסילוק התביעה כנגדם על הסף. בתמצית, אליף טען כי כלל התובעים יודעים היטב כי הוא לא היה מנהל החברה ו/או בעלים שלה, ולכן התביעות כנגדו וכנגד מעון אליף הן התנכלות והתעמרות בלתי צודקת. אשר לנוהאד, הוא טען כי מעון אליף הוא זה שהסכים לקבל על עצמו את האחריות הבלעדית וכלל החובות והזכויות הנובעות מוותקם של העובדים, שנקלטו והועסקו במועד מוקדם יותר על ידי מעון דרור. לכן, התביעות כנגד נוהאד ו/או מעון התקווה ראויות להידחות על הסף.

4. אשר למעון, בשל מאבק השליטה בין נוהאד לבין אליף, הרי שטרם הובהר מי עומד לייצג אותו. נוסף לכך, בחלק מהתביעות נתבעו גם שני בעלי מניות נוספים במעון – רמי ח'זנה (להלן: "רמי", ויצוין כי הוא אחיו של נוהאד) ונסיף ח'זנה (להלן: "נסיף", ויצוין כי הוא אחיו של אליף). נסיף הינו בעלים של 25% ממניות המעון, ואילו רמי הינו בעלים של 5% ממניות המעון. כמו כן, גם נסיף ורמי הגישו בקשה לסילוק התביעות כנגדם על הסף.

5. בתמצית, כל אחד מהם טען כי הוא בעל המניות ששייכות לו בבעלות על המעון ושניתנו לו בירושה, אך הוא מעולם לא ניהל את המעון ולא היתה לו כל זיקה אליו, מלבד הרישום הפורמלי כבעל מניות. אשר לרמי, באופן פרטני הוא הוסיף וטען שהוא נאלץ לנהל הליכים משפטיים לשם הסדרת בעלותו על המעון. אשר לנסיף, באופן פרטני הוא הוסיף וטען שהוא הוכרז בשעתו כפושט-רגל בשנת 2016, והמניות שלו הוחזקו על ידי נאמן. אשר לתובעים, הם הגיבו לבקשות והתנגדו להן, וכך גם בדיון שנערך לפני בית הדין, ואף בתגובה שהוגשה לאחר הדיון (מטעם התובעת רימה חלבי).

6. התשתית הנורמטיבית – הליך של סילוק תביעה על הסף מיועד "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת" (ע"א 7261/97 שרבני נ' חברת האחים שבירו בע"מ, פ"ד נד(4) 464; ראו גם א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, בעמ' 141 וגם י. זוסמן סדרי הדין האזרחי, בעמ' 409). בית המשפט העליון הבהיר בהקשר זה, כי "רצונו (של המחוקק) היה שבית המשפט לא יבזבז זמנו לריק ולא יעסוק בטענות שאין בהן ממש, כאשר הוא נוכח לדעת שהתובע לא יכול להצליח בתביעתו נוכח כשלונו בשאלה המשפטית המכרעת" (ע"א 14/61 עיזבון המנוח אברבנאל נ' "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פ"ד טו(3) 1840).

7. תקנה 45(א)(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 קובעת, כי בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע בשל "כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע", כאשר היעדר עילה מצוין כנימוק שכזה. נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר עילה היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע/ת, ועל בית הדין לבחון את השאלה הבאה: בהנחה שהתובע יוכיח את טענותיו שבכתב התביעה, האם הוא יוכל לזכות בתביעתו. בנסיבות בהן חסרות בכתב התביעה עובדות מהותיות לביסוס עילת התביעה הנטענת, או כאשר העובדות המפורטות בכתב התביעה אינן מקנות לתובע את הסעד הנתבע על ידו, דין התביעה להימחק על הסף בשל היעדר עילה (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 375-374).

8. ביחס לכך אף נקבע על ידי בית הדין הארצי, כי "על מנת שכתב תביעה יימחק על הסף חייב בית-הדין להיות בטוח ומשוכנע כי גם אם יוכיח התובע את כל אשר הוא טוען בכתב תביעתו, לא יהיה בכך כדי להועיל לו, מאחר שאין באותה מסכת עובדות כדי ליצור עילת תביעה" (דב"ע (ארצי) נו/3-140 כימיקלים לישראל בע"מ – שור, פד"ע ל 152, 156). אשר לאופן שבו יש לפרש כתב תביעה, תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 קובעת כי על כתב התביעה להכיל, בין היתר, את "העובדות המהוות עילת התובענה, ואימתי נולדה".

9. מכלל האמור לעיל עולה כי על התובע לתאר בכתב התביעה את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, על מנת שלא יהיה ספק בידי הנתבע, מפני מה עליו להתגונן. כך, "בנסחו את כתב התביעה, חייב הפרקליט לשוות לנגד עיניו: מה היא ההוראה שבדין, עליה תתבסס התביעה? ועל פי אותה הוראה, מה הן העובדות המקנות לתובע את הזכות לקבל את הסעד המבוקש בתביעה? אותן העובדות צריכות טיעון ופירוט בכתב התביעה..." (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 140, 393-383 (1995)).

10. ולבסוף, עוד נפסק, כי "כתב תביעה אמור לפרט את העובדות הבסיסיות המלמדות על עילת התביעה (תקנה 9(4) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991), כאשר לצורך כך לא די ב"כותרות" גרידא. היינו, על מנת שנתבע יוכל להתגונן כדבעי מפני תביעה המוגשת כנגדו יש צורך כי כתב התביעה יכלול פירוט ממצה וענייני של עילות התביעה, באופן החורג מניסוח סתמי וכוללני (והשוו לע"ע (ארצי) 220/03 אילן ארגס – רשות הנמלים בישראל (28.2.06))" (בר"ע (ארצי) 23334-12-14 סינרון מדיקל בע"מ – גור אריה (ניתן ביום 22.1.2015). ראו גם: בר"ע (ארצי) 59941-11-14 אטורה תעשיות בע"מ – שיטרית (ניתן ביום 19.10.2015)).

11 מן הכלל אל הפרט - הכרעת בית הדין – לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים אנו דוחים את כלל הבקשות לסילוק התביעות על הסף. מדובר בשלב התחלתי בדיון, ובשלב הנוכחי לא נסתרה טענתם של התובעים כי הנתבעים, בכללותם, ניהלו את המעון באופן שיש בו כדי להוות סיכון בלתי סביר. אשר לנוהאד ואליף, פרטנית, הרי שלאור היותם מי שהינם לכאורה 'גורמים מרכזיים' במחלוקות ביחס למעון, הרי שאין כל מקום להוצאתם כבר כעת מההליך, וכך גם לגבי החברות שנמצאות בשליטתם.

12. כך הוא הנכון גם לגבי רמי ו/או נסיף. לא נסתרה לעת הנוכחית טענת התובעים כי גם רמי וגם נסיף עשו שימוש באישיות המשפטית של המעון באופן שמקפח את העובדים, ובין היתר על ידי ניכוי מהמשכורת להפרשות פנסיוניות, ושלא הועברו בסופו של דבר לקרן הפנסיה (ראו למשל טענתן של התובעות חוסנייה יעקוב, מירה אסדי ותובעות נוספות המיוצגות על ידי עו"ד עדוי). עוד טענה שהועלתה כנגד שניהם, ושטרם נסתרה, היתה הטענה כי בגין התנהלות שכזאת יש לחייב את הנתבעים, וביניהם רמי ונסיף, מכוח עיקרון האחריות האישית (ראו למשל טענתה של התובעת ענאת שחאדה).

13. בסופו של דבר, כלל הטענות שבנדון הן טענות עובדתיות שראויות וצריכות להיות מוכרעות רק לאחר שמיעת עדים והגשת ראיות, ובית הדין אינו יכול להכריע בהן כעת, בשלב המקדמי שבו נמצא ההליך. על כן, ובהתחשב בהלכה הנהוגה ולפיה סעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד, ואף בהתחשב במדיניות בתי הדין לעבודה לברר תובענות ולפתור את המחלוקות לגופו של עניין, על פני סילוקה על הסף (ראו דב"ע (ארצי) נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' – הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"ע כז3 (1994); ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל – כהן (ניתן ביום 13.2.2008)), איננו מוצאים מקום לקבל את הבקשות.

14. זאת ועוד, באופן פרטני וביחס לטענת נסיף כי ניתן כנגדו צו כינוס נכסים בחודש 5/2016 והוא הוכרז כפושט רגל בחודש 11/2016, נציין כי מדובר רק בחלק מתקופות התביעות שהן רלוונטיות לענייננו. זאת ועוד, טענתו של נסיף כי הוא לא היה מעורב בניהול המעון באותה עת בשל צווים שיפוטיים אלה (ראו סעיף 21 לבקשתו לסילוק על הסף, וכן ראו סעיף 3 לתצהירו, שהוגש כתמיכה לבקשה לסילוק על הסף), אף היא טענה עובדתית, שנדרשת הוכחה על ידו.

15. עם זאת, צודק נסיף בטענתו כי לפי הוראות הדין (סעיפים 20(א) ו-22(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980), כמו גם החלטת בית המשפט המחוזי שניתנה בעניינו (פש"ר (חי') 35365-09-15, החלטה מיום 5.5.2016), ניתן צו לעיכוב כל ההליכים כנגדו "מכל סוג שהוא". על כן, מי מבין התובעים ושהגיש תביעה כנגד נסיף, ושבדעתו להמשיך בהליך כנגדו, עליו להמציא לתיק בית הדין תוך 30 ימים מהיום אישור מבית המשפט המחוזי להמשך ההליך, שאחרת התביעה כנגד נסיף תימחק, ללא כל התראה או אזהרה נוספת.

16. הערה נוספת טרם סיום – בקשה נוספת שהוגשה על ידי חברת מעון התקווה בע"מ ואליף, הינה הוספתם של סלימאן וחברת מעון אליף בע"מ כנתבעים נוספים להליכים שהם לא נתבעו בהם. לגבי מעון אליף נטען כי הוא בעל אחריות כלפי העובדים, והוסכם כי אחריותו כלפי העובדים תהיה בלעדית, וגם ביחס לכלל חובות העבר. לגבי סלימאן נטען כי הוא בעל מניות יחיד של מעון אליף, וגם מנהל בפועל שלו. אשר לתובעים, איש מהם לא התנגד לבקשה שבנדון.

17. תקנה 18(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, קובעת כדלקמן: "(א) בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית הדין או הרשם, לבקשת בעלי דין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית הדין דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". מלשון התקנה עולה כי בית הדין יורה על צירוף נתבע/ת כל אימת שסבור הוא שהיה צריך לצרף את האדם או החברה כנתבע/ת מלכתחילה, או אם סבור בית הדין כי נוכחות המצורף דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.

18. הפסיקה ביחס לתקנה זו קובעת כי בתי הדין לעבודה מייחסים חשיבות רבה לכך שההכרעה המשפטית שתתקבל בתובענה תהא שלמה, באופן שהיא תעביר את המחלוקת נשוא התובענה מן העולם, ולא רק תסיים את הדיון מההיבט הפורמלי. בשל כך, נטה בית הדין הארצי במהלך השנים לפרש את תקנה 18 האמורה בפרשנות מרחיבה. הפרשנות המרחיבה תינקט בעיקר במקרים בהם ללא צירוף הנתבע, המחלוקת לא תבוא על פתרונה הסופי המלא והיעיל (דב"ע (ארצי) שן/61-4 המוסד לביטוח לאומי – קופת חולים מכבי, פד"ע כב 3; מנחם גולדברג, דיני עבודה עמ' 122).

19. בענייננו, לאחר עיון בבקשה שבנדון, שוכנענו כי יש לקבלה. תחילה, נשוב ונציין כי אף אחד מהתובעים לא התנגד לבקשה שבנדון. למעשה, גם סלימאן ומעון אליף לא התנגדו לקבלה. זאת ועוד, אנו סבורים כי צירוף סלימאן ומעון אליף כנתבעים לכלל ההליכים תסייע לבית הדין במתן הכרעה שלמה, מקיפה וכוללת ביחס לכלל התביעות. אשר על כן, המזכירות מתבקשת לרשום את חברת מעון אליף ח'זנה ירכא בע"מ, ח..פ. 515932804 כנתבעת נוספת בכלל ההליכים, וכן את סלימאן ח'זנה נושא ת.ז. 040246902 כנתבע נוסף בכלל ההליכים.

20. לסיכום – לאור כל האמור לעיל, כלל הבקשות לסילוק על הסף, נדחות בזאת. הוצאות החלטה זו ייחשבו ויידונו כחלק מפסק הדין הסופי שיינתן בהליך. הנחיות נוספות לגבי המשך ההליך יינתנו בנפרד. מזכירות – לעיון אב"ד ביום 7.6.2022 ביחס לסעיף 15 להחלטה זו.

ניתן היום, ב' אייר תשפ"ב (03 מאי 2022), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.