לפניי תביעה קטנה ע"ס 33,800 ₪ שעניינה בהפרה של הסכם משנת 2016 לביצוע עבודות שיפוצים בבית מגורי התובע ע"י הנתבע כקבלן, ובנזקים שנגרמו לתובע בשל אותה הפרה.

יצוין כי קיימים מספר תיקי בית משפט רלוונטיים, ואציג תחילה את הקיים בכל אחד מהם (בנפרד).

הקיים והרלוונטי בתיק הנדון

• ביום 16.8.21 הוגש כתב תביעה.
• ביום 4.10.21 הוגש כתב הגנה.
• ביום 3.11.21 נערך בפניי דיון ראשון.
  • רק התובע התייצב לדיון זה, ואילו הנתבע לא התייצב במועד לדיון זה.
  • בתום הדיון נתתי פס"ד בהיעדר התייצבות נגד הנתבע.
• ביום 29.12.21 נתתי החלטה שבה נעתרתי לבקשת הנתבע לביטול פסה"ד הנ"ל, ללא צו להוצאות (בין היתר מאחר שהתובע לא התייחס בתשובתו לבקשה לטענות ההגנה שהעלה הנתבע).
• ביום 16.2.22 נערך בפניי דיון שני.
  • בדיון חקרתי את שני הצדדים.
  • לקראת תום הדיון הצעתי לצדדים שאתן פס"ד לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, והנתבע הודיע מיד שאינו מסכים לכך באומרו כי לתובע "לא מגיע לו שקל".

הקיים והרלוונטי בתיק ת"ק (קטנות תל-אביב) 56219-07-17

• ביום 25.7.17 הוגש כתב תביעה ע"ס 33,000 ש"ח, ע"י התובע נגד הנתבע, באותה עילת תביעה מושא התיק הנדון.
• ביום 26.9.17 הגיש התובע חוות דעת שמאי מיום 6.7.17, היא אותה חוות דעת שצורפה גם לכתב התביעה בתיק הנדון.
• ביום 13.12.17 הגיש הנתבע "בקשה לעיכוב הליכים" נוכח צו כינוס נכסים שניתן נגדו במסגרת הליכי פשיטת רגל. באותו יום הוחלט כך: "יש לצרף את צו הכינוס" (שלא צורף ע"י הנתבע).
• ביום 22.2.18 נערך דיון ראשון, שאליו התייצב רק התובע. ביהמ"ש נתן לתובע הוראות רלוונטיות, גם לאור הדיווח הנ"ל על צו הכינוס בפש"ר.
• ביום 5.3.18 הגיש הנתבע את צו הכינוס בפש"ר, שהוצא ביום 10.9.14 ע"י ביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז.
• ביום 5.3.18 נערך דיון שני, שגם אליו התייצב רק התובע. ביהמ"ש עדכן את התובע בדבר הגשת צו הכינוס הנ"ל באותו היום, ונתן לו הוראות רלוונטיות.
• ביום 4.4.18 ולאור פנייה של התובע, הוחלט על עיכוב הליכים בתיק התביעה הקטנה.
• ביום 6.5.18 ניתנה החלטה (יזומה כנראה) בדבר סגירת תיק ביהמ"ש, בשל היעדר מעש נוסף בתיק וללא כל הכרעה עניינית בתביעה.

הקיים והרלוונטי בתיק תא"מ (שלום נתניה) 53279-01-20

• יצוין כי, עפ"י מגבלה מחשובית כללית, איני מורשה לצפות בהחלטות שניתנו באותו תיק (שאינן בפרוטוקול), כך שאיני יודע ולא לא אציין בשורות הבאות החלטות כאלו, שאכן ניתנו בתיק.
• התיק נפתח ביום 21.1.20, לצורך דיון בהתנגדות ביצוע שטר (שיק ביטחון ע"ס 20,000 ₪ לתאריך פירעון 10.6.16 שנמשך ע"י גב' אבלינה זרבאילוב, אשת הנתבע, לפקודת התובע) בתיק הוצל"פ 513917-11-19. ההתנגדות נתמכת בתצהירים של הנתבע ושל אשתו (הנתבעת היחידה באותו תיק).
• ביום 9.6.20 נערך דיון בהתנגדות (בקשת רשות להתגונן). בדיון נחקרו שני המצהירים הנ"ל על תצהיריהם ובתום הדיון התקבלה ההתנגדות, משמע ניתנה רשות להתגונן לנתבעת.
• ביום 27.10.20 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית שלו, שאליו צורפה גם חווה"ד הנ"ל.
• ביום 6.1.21 הגיש התובע "כתב תביעה בסדר דין מהיר", שמהותה "כספית, חוזית, שטרית, דיני עשיית עושר ולא במשפט" ע"ס 21,154 ₪.
  • אציין כי לא ברור מדוע הוגש כתב תביעה זה (בשים לב לכך שעפ"י הדין טופס פתיחת תיק ההוצל"פ משמש ככתב תביעה שטרית), ואפשר שהוא הוגש בהמשך להחלטות שניתנו בטרם הוגש, החלטות שלא צפיתי בהן ולכן איני יודע את תוכנן, נוכח מגבלת הצפייה הכללית הנ"ל.
• ביום 26.1.21 הגישה הנתבעת תצהיר עדות ראשית של הנתבע (כתצהיר יחיד מטעמה).
• ביום 1.2.21 נערכה ישיבה מקדמית. הצדדים הסכימו למתן פס"ד לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. בדיון נחקרו התובע על תצהירו והנתבע על תצהירו, ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.
• ביום 3.2.21 ניתן פס"ד בלתי מנומק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, שלפיו חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 13,850 ₪ (מבלי לפרט תחשיבו). יצוין כי אין חולק שסכום פסה"ד שולם בפועל לתובע.

דיון והכרעה

דין התביעה להתקבל, באופן חלקי.

יצוין בראשית הדברים כי הנתבע היה בעבר בהליכי פשיטת רגל (החוב מושא התביעה שבנדון אינו חוב בר-תביעה בהליכי הפש"ר הנ"ל), אך לפי רישומים פומביים של כונס הנכסים הרשמי, תיק הפש"ר [פש"ר (מחוזי מרכז) 13839-08-14] נסגר בשנת 2019, לאחר מתן צו פשיטת רגל נגד הנתבע וכנראה גם לאחר הפטר רלוונטי שניתן לו. הליכי פש"ר אלו הם שגרמו לכך שהתביעה הקטנה הראשונה הנ"ל בת"ק 56219-07-17 לא נדונה לגופה, כאשר הנתבע עצמו, במסגרת תגובתו מחודש 08/19 לתיק הפש"ר על בקשת התובע לצרף אותו לתיק הפש"ר, אמר כי התובע "רשאי לחדש את תביעתו נגד החייב מיד עם סיום ההליכים בתיק שבכותרת, והחייב יגיב לתביעה המחודשת בהתאם, שבפיו טענות הגנה טובות" (מתוך אחד מנספחי כתב התביעה שבנדון).

לאחר שנתתי דעתי למכלול טענות ומסמכי הצדדים (בכל התיקים הנ"ל), אני קובע כך:

• התובע זכאי עקרונית לפיצוי מלא לפי חוות דעת השמאי המומחה מטעמו (שצורפה כנספח לכתב התביעה שבנדון והוצגה גם בשני ההליכים הקודמים הנ"ל), כלומר לפיצוי ע"ס 35,170 ₪, ובנוסף זכאי התובע לפיצוי ע"ס 2,600 ₪ בגין עלות הכנת חווה"ד, ובסה"כ 37,770 ש"ח.
• מתוך סכום הזכאות הנ"ל (37,770 ₪) יש להפחית את סכום התביעה הנ"ל בתא"מ 53279-01-20 (סכום 21,154 ₪), כך שהזכאות הכוללת הסופית של התובע הינה לסך 16,616 ₪.

להלן נימוקיי, בתמצית הראויה לפס"ד בתביעות קטנות

• הנתבע נתפס לטעות בסיסית בהגנתו בתיק שבנדון, בסוברו שאסור היה לתובע להגיש את התביעה שבנדון, נוכח פסה"ד הנ"ל שניתן בתביעה השטרית ומשמדובר כביכול בהליכי כפל מיותרים ובלתי אפשריים. אך התובע בהחלט היה רשאי להגיש תביעה כספית/חוזית זו, לפחות בכל הנוגע להפרש שבין סכום התביעה השטרית לבין סכום הנזק הכולל והמלא שלו. מדובר בתביעות בעילות שונות, נגד נתבעים שונים ובסכומים שונים. ויוזכר לנתבע כי גם הוא עצמו (במסגרת תגובתו הנ"ל בתיק הפש"ר) הציע למעשה שהתובע יגיש תביעה כספית חדשה/מחודשת נגד הנתבע, במקום התביעה הראשונה משנת 2017 שלא נדונה לגופה בשל הליכי הפש"ר הנ"ל. אמנם אותה הצעה הוצעה בטרם הוגשה התביעה השטרית, אך ההצעה מלמדת על הכרתו של הנתבע בזכותו של התובע לעמוד על תביעתו המקורית המלאה. יצוין כי הנתבע טען לפניי בטעות כי סכום התביעה השטרית (התביעה שהתבררה לגופה) היה 30,000 ₪, בעוד שהנכון הוא שסכום השטר המקור היה 20,000 ₪ בלבד ואח"כ הגיש שם התובע כתב תביעה ע"ס 21,154 ₪. ייתכן והגיוני, שכפי שהערכתי במהלך הדיון מיום 16.2.22 בפניי, שהנתבע התבלבל בין סכום התביעה הקטנה הראשונה בת"א לבין סכום התביעה השטרית בנתניה.
• אמנם היה ראוי לתובע להתייחס בגוף כתב התביעה שבנדון לשני הליכי העבר (הרלוונטיים מאוד), והוא לא נהג כראוי בכך שלא התייחס אליהם בגוף כתב התביעה. אך התובע צירף כנספחים לכתב התביעה שבנדון מסמכים מכל ההליכים הקודמים הנ"ל (כולל מספרי תיקי בית משפט), כך שההסתרה שלו לא הייתה מושלמת ומלאה. מכל מקום, בסופו של דבר (והדברים מתועדים גם בפרוטוקול הדיון בפניי מיום 16.2.22) נחשפו ונתבררו כל ההליכים וקיומם נלקח בחשבון, וזה העיקר.
• שוכנעתי כי חוות הדעת הנ"ל הינה רלוונטית ונכונה ומספיקה. למעשה, גם הנתבע אישר בעדותו בפניי כי הוא מסכים עם חלק מהנאמר באותה חוו"ד. יצוין כי הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית משלו ולא ביקש לחקור את נותן חווה"ד.
• מצאתי את עדות התובע בענייני העובדה השנויים במחלוקת (היקף הליקויים וסירוב הנתבע לבצע את תיקון הליקויים כפי דרישת התובע) כאמינה וכמבוססת, ואני מעדיפה על פני עדות הנתבע. לצורך כך עיינתי גם בכל מסמכי התיקים הקודמים הנ"ל, לרבות תצהירי הצדדים בתביעה השטרית ולרבות פרוטוקול הדיון שבו נחקרו המצהירים באותה תביעה. יצוין כי הנתבע הודה בפה מלא בדיון בפניי כי אכן נותרו ליקויים כנטען ע"י התובע, והמחלוקת העיקרית הייתה בשאלה האם הנתבע סירב לבצע את תיקון הליקויים או שמא התובע סירב לאפשר לנתבע לבצעם. מצאתי כאמור להאמין לתובע. יצוין כי, בכל מקרה, מאחר שאין חולק כי הנתבע לא ביצע בפועל את תיקון הליקויים, ראוי והוגן שהתובע יקבל פיצוי בגינם, כאשר שיעור הפיצוי הוכל באופן מספיק באותה חוות דעת.
• מצאתי שראוי בנסיבות שאפחית מהסכום הכולל המגיע כיום לתובע את מלוא סכום התביעה בנתניה (ולא רק את הסכום המופחת שנפסק לטובת התובע בתביעה בנתניה), וזאת בנסיבות כולן ומאחר שפסה"ד שניתן בתביעה בנתניה ממצה את התביעה השטרית בסכום התביעה הנ"ל.

סיכום

על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

• סך של 16,616 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.8.21 (יום הגשת התביעה) ועד יום התשלום המלא בפועל.
• סך של 338 ₪, שהינו סכום האגרה ששולמה בפתיחת תיק בימ"ש זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.8.21 (יום הגשת התביעה) ועד יום התשלום המלא בפועל.

לא מצאתי לפסוק לטובת התובע הוצאות נוספות, בשל כך שלא גילה (בניגוד למצופה) בגוף כתב התביעה את דבר קיומם של שני ההליכים הקודמים הנ"ל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פס"ד זה לפני בית המשפט המחוזי בת"א בתוך 15 יום.

ניתנה היום, כ"ב אדר א' תשפ"ב, 23 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.