31 מאי 2022

לפני:

כב' השופטת הבכירה יפה שטיין

החלטה

1. האם יש מקום לחייב את המשיבה (הנתבעת) להוציא לאלתר מתיקה האישי של המבקשת (התובעת) את חוות הדעת מיום 20.4.2020 עליה חתומה הגב' חני זוהר וכן כל מסמך אחר אשר הוכנס לתיקה האישי של המבקשת ללא ידיעתה? זו השאלה שעומדת בפנינו.
2. לטענת המשיבה, המבקשת פנתה לבית הדין בידיים שאינן נקיות, כאשר היא מנסה באמצעות בקשה לסעד זמני, לקדם את בירור התביעה , וזאת על אף שהעיכוב בבירור התביעה עד כה נגרם אך עקב מחדליה של התובעת עצמה. בנוסף, לטענת ב"כ המשיבה, סיכויי התביעה בכל מקרה קלושים וכי מאזן הנוחות אינו נוטה ובמובהק, לטובת המבקשת.
   מנגד טוענת המבקשת כי מי שפועל בתיק בשיהוי ניכר היא המשיבה, וכי היא פעלה מיד כשהתברר לה שאינה מצליחה להתקבל למכרזים לאור החומר שהוכנס לתיק.
3. הצדדים הסכימו כי ההחלטה לבקשה לצו עשה תינתן ללא קיום דיון אלא רק על בסיס החומר שיש בפני בית הדין.
4. לאחר שעיינו בחומר שהוגש – אנו סבורים כי דין הבקשה להידחות כבר עתה , כפי שיפורט להלן:
5. המבקשת הגישה תביעה לבית הדין ובמסגרת תביעה זו ביקשה כי בית הדין יורה למשיבה להוציא מסמכים מתיקה האישי (זאת בנוסף לסעד הכספי הנתבע). בטרם התבררה התביעה, הגישה התובעת "בקשה דחופה ביותר לצו עשה", כך שבית הדין יורה למשיבה, להוציא מסמכים מתיקה האישי – מסמכים שהוכנסו לדבריה כשנתיים קודם לכן. בעוד שהמבקשת הגישה בקשה דחופה ביותר לצו עשה, היא עצמה לא פעלה בדחיפות בעניינה כלל. כידוע, גם שיהוי של מספר שבועות יכול לגרום לבקשה לסעד זמני להידחות. לא כל שכן כשהחומר שמבקשת שיוצא מהתיק, הוכנס לשם לפני תקופה כה ארוכה. משהמבקשת עצמה הגישה את הבקשה בשיהוי כה רב, אין הצדקה שבית הדין יזדרז לתת לה את מבוקשה. למען הסר ספק, גם אם היו עיכובים בהגשת כתב הגנה ובתגובות המשיבה - אין כל קשר בין עיכובים אלו מטעם המשיבה (ככל שהיו כאלו), לבין מי שמגיש בקשה דחופה לצו עשה, אשר צריך לפעול בחריצות ובשקידה ללא כל שיהוי – דבר שעל פניו אינו עולה מהחומר שבתיק.
6. ע"פ תקנה 96 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט -2018, (שהוחלה גם בבית הדין לעבודה ) היה על המבקשת להגיש התחייבות עצמית "לשם פיצוי בשל כל נזק שייגרם למי שמופנה אליו הצו כתוצאה ממתן הצו הזמני, אם יפקע הצו או יצומצם היקפו". המבקשת לא עשתה כן, ודי היה בכך כדי לדחות את בקשתה.
7. עוד עולה מעיון בבקשה ובתביעה העיקרית כי הסעד הזמני והסעד העיקרי הינו סעד זהה, כאשר בשניהם מבקשת המבקשת צו לחייב את המשיבה להוציא לאלתר מתיקה האישי של המבקשת את חוות הדעת מיום 20.4.202.

נטיית בתי הדין היא שלא ליתן סעד זמני במקרה של זהות סעדים, שכן בהיעתרות בית הדין לסעד הזמני יהיה בכך כדי לרוקן מתוכן את התביעה העיקרית. וכך אמר בית הדין הארצי:

"הלכה פסוקה היא כי מקרה של "זהות סעדים" מהווה לכשעצמו עילה לאי מתן הסעד הזמני שכן בהיעתרות בית הדין לסעד הזמני יש כדי ליתן למבקש את כל מבוקשו ובעצם משמעו הכרעה בתביעה העיקרית ובכך למעשה לרוקן מתוכן את התביעה העיקרית" (ע"ע 1241/01 מ"י - משרד הבריאות).

1. ע"פ הפסיקה, בקשה לצו עשה (במובחן מצו מניעה), תינתן ביד קמוצה ובמשורה, כפי שקבע בית המשפט העליון בבר"ע 338/98 חמיס - שטרן פ"ד מג'(4) 552 – הלכה שאומצה גם בבית הדין לעבודה:
   "מתן צו עשה זמני נתון לשקול דעת בית המשפט, והשאלה המרכזית, אשר מן הראוי שתעלה לפני בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו, היא, אם מתן הסעד הזמני היא אכן כה חיוני עד שיהיה בכך להצדיק את התערבותו של בית המשפט – לשם שינוי של המצב הקיים עובר להגשת התובענה – עוד לפני שהוכרע בתובענה". בענייננו, לא הועלתה בבקשה כל הצדקה לסטות מהכלל הנ"ל,
2. כאשר בית הדין נדרש ליתן סעד זמני, שיקול מרכזי הוא בדיקת מידת הנזק העלול להיגרם לכל אחד מבעלי הדין באם יינתן הצו אם לאו, והשוואתם של הנזקים זה לזה (סע"ש 55250-08-17 פתאלי – מדינת ישראל נציבות שירות המדינה (מיום 4.9.17)

בענייננו – המבקשת לא הרימה את הנטל בעניין הנזק הלכאורי שיגרם לה במידה ולא יינתן הצו, ובמיוחד לאור העובדה שכבר כשנתיים מצוי החומר שבתיק ולא עשתה דבר בעניין, דבר שמלמד על כך שגם בעיניה לא מדובר בנזק של ממש. שאם לא כן – הייתה פועלת בחריצות הראויה ובזמן הנכון ולא כעבור זמן כה רב.

1. מאידך, ככל שיינתן הסעד הזמני ייגרם נזק ציבורי מובהק. מתן הצו עשוי לפגוע בהערכה האמיתית של העובדת בפני משרדי הממשלה ולהכשילם ליפול לכדי טעות בהערכת העובדות, ובכל מקרה לא ניתן לקבוע עכשיו כי חומר יוצא מתיקה האישי, ללא כל בירור העניין בין הצדדים נציין כי מדובר בעניין בעל משמעות רוחב הנוגע לקבלת עובדים בשירות המדינה, ולכן יש לבחון את הבקשה בהליך העיקרי תוך בדיקת כלל הראיות בתיק ולא בדרך של בקשה דחופה למתן צו. בנסיבות אלו – נוטה מאזן הנוחות לטובת המשיבה.
2. מבלי לקבוע עמדה לכאן או לכאן בתיק העיקרי - בכתב התביעה טוענת המבקשת (התובעת) כי הערכת עובד שלילית מהווה עילה לפי חוק איסור לשון הרע, חותרת תחת כל מוסד הערכת העובדים בשירות המדינה, דבר אשר נהוג ומקובל בקרב עובדי מדינה, ולכן יש להוציא מסמך זה מהתיק עוד טרם בירור התביעה

אלא שבפס"ד בעניין ד"ר סיגל שוורץ – ד"ר לילך צולר מיום 3/7/11 (ס"ע אזורי חי' 32151-08-10 - שהערעור עליו נדחה בע"ע 5766-08-11), נפסק כי "כל זמן שבחוות הדעת של הנתבעת נרשמו דברים הנובעים ממסגרת מילוי תפקידה כאחראית על התובעת בעבודה, אין כאן כל עילה לתביעת לשון הרע על פי החוק, שכן מתקיימים כאן יסודותיו של סעיף 13(9) לחוק זה, משום שהיתה זו חובתה של הנתבעת למלא את חוות הדעת בהתאם להוראה של אותה "רשות מוסמכת" – הווי אומר צה"ל, וזאת  בין אם הדברים שנרשמו בחוות הדעת נכונים ובין אם  לאו."
דברים אלו נכונים גם בענייננו, ומכל מקום יש צורך לבררם לגופם ולא בדרך של צו עשה. ודוק, לא למקרה זה נועד ההליך של צו זמני, ובוודאי של צו עשה, ועל כן הבקשה נדחית.

סוף דבר:
הבקשה לסעד זמני - נדחית.
בהתחשב בכך שלא קויים דיון נפרד בבקשה – תישא המבקשת בהוצאות חלקיות בסך של 1,500 ₪.
התובעת תודיע תוך 7 ימים האם שולמה האגרה בהתאם לסכומים הנתבעים בתביעה העיקרית. לא ניתן יהיה להמשיך לדון בתיק אם האגרה לא שולמה במלואה , או שסכום התביעה אינו תואם את האגרה ששולמה.
התיק יובא לעיוני בעוד 10 ימים. בשלב זה מעוכבת ההחלטה על הגשת כתב הגנה.

ניתנה היום, א' סיוון תשפ"ב, (31 מאי 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.