לפניי בקשה שזכתה לכותרת "בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחר", אשר הוגשה ביום 4.1.22, לביטול פסק דין מיום 13.12.21, אשר ניתן בעת שהמבקשת לא שילמה האגרה ולא הפקידה עירבון, בהתאם להחלטה מיום 23.11.21 ובחלוף המועד (להלן: "פסה"ד" ו- "ההחלטה" בהתאמה). במסגרת ההחלטה, נדחתה בקשת המבקשת לקבלת פטור מתשלום אגרה. בנסיבות ניתנה לה ארכה של 15 יום לתשלום האגרה ולהפקדת העירבון. החלטתי לדחות הבקשה.

ראשית יובהר כי פס"ד המורה על מחיקת העתירה, מיום 13.12.21 ניתן בחלוף המועד להפקדת ערבון, בהתאם לתקנה 135(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תקנות") וכן בהתאם לתקנה 2(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות אגרות").

1. בבקשה נטען כי בשל טעות שנעשתה בתום לב לא מילאה המבקשת אחר ההחלטה. לפיכך, מיד כשראתה את פסה"ד הוגשה בדחיפות הבקשה לביטולו מחמת "חובת הצדק". נטען כי ההחלטה לא נמסרה למבקשת וכן כי בא כוחה לא ראה ולא ידע אודות ההחלטה. נטען כי מבדיקה במערכת "נט המשפט" אין כל חיווי או אישור כי ההחלטה נצפתה באתר. לפיכך, "לא ידענו על חובת תשלום הערובה והערבון" (ס' 8 לבקשה) (ככל הנראה הכוונה לאגרה וערבון – ס.ר.ז.). לבסוף נתבקש בית המשפט לבטל את פסה"ד וליתן למבקשת שהות של 30 יום לתשלום האגרה והפקדת העירבון או הגשת בקשה מתאימה בעניין. לבקשה לא צורף תצהיר לשם אימות העובדות שביסודה.
2. משיבה 1 מתנגדת לבקשה. נטען כי ההחלטה הומצאה למבקשת כדין ובהתאם להוראת סעיף 161(1)(א) לתקנות, על ידי מזכירות בית המשפט לב"כ המבקשת כפי שתועד באתר "נט המשפט". נטען, כי המבקשת לא צרפה תצהיר לבקשה כאמור בתקנה 161(1)(ה) לתקנות ודי בכך על מנת לדחות הבקשה. עוד, פסה"ד נצפה על ידי המבקשת באמצעות אתר "נט המשפט" ביום בו ניתן – 13.12.21. נטען, כי המבקשת היא שיזמה את הבקשה לפטור מאגרה ולפיכך היא אמורה לעקוב ולברר מה ההחלטה שניתנה בגדרה. עוד נטען, כי מהעולה מהבקשה, מודה המבקשת כי אין באפשרותה לשלם את האגרה ולפיכך הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ומתוך כוונה שלא להפקיד את האגרה והעירבון, אלא לשם קבלת הזדמנות נוספת שלא לקיים את החלטות בית המשפט. לעניין זה הפנתה המשיבה 1 להתנהלות המבקשת כפי שתוארה בהחלטת כב' השופט ג'ובראן בבש"מ 2244/15 עמותת הרצליה למען תושביה נ' עיריית הרצליה (28.4.15) בנוגע לבקשות המבקשת לפטור מאגרה וערעורים שהגישה בעניין זה. כן, הפנתה המשיבה 1 להליכים נוספים במסגרתם נדחו בקשות של המבקשת לפטור מאגרה ועתירות שנמחקו בעקבות התנהלותה.
3. משיבה 2 מתנגדת לבקשה. נטען כי ביום 14.9.21 בהודעת מזכיר בית המשפט נדרשה המבקשת להפקיד עירבון בסך 10,000 ₪. נטען כי אין מחלוקת שהמבקשת היתה מודעת להודעה זו וכן לבקשת המשיבה 2 להורות לעותרת להפקיד העירבון, אשר הומצאה לה ביום 16.11.21 (בקשה 8). נטען, כי ההחלטה הומצאה למשיבה בהמצאה אלקטרונית לכתובת הדוא"ל של ב"כ המבקשת ולפיכך, ובעת שלא צורף תצהיר כדין, יש לדחות את הטענות שנטענו בבקשה אודות היעדר ידיעה. עוד נטען, כי המבקשת לא עמדה בתנאים לביטול פסק דין מחמת הצדק. זאת ועוד, נטען כי מהעולה בבקשה, אין בכוונת המבקשת למלא אחר החלטת בית המשפט והתנאים שנקבעו בה לתשלום האגרה והפקדת העירבון וזאת נוכח האמור בסעיף 11 לבקשה. המבקשת ביקשה שהות נוספת של 30 יום להודיע על כוונתה לתשלום, הפקדה או הגשת בקשה נוספת לפטור.
4. משיבה 3 מתנגדת גם היא לבקשה. נטען כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וכן כי חובתו של בעל דין לעקוב אחר החלטות בבקשות שהוא מגיש. המדובר בפגם מהותי וממשי שדי בו להביא לדחיית הבקשה. נטען כי המדובר בבקשת סרק בעת שאין עילה להגשת העתירה, בהעדר סמכות לביהמ"ש.

דיון והכרעה

1. כאמור ברישא להחלטתי, פסק הדין המוחק את העתירה ניתן נוכח מחדל המבקשת לקיים החלטות והוראות הדין. אין המדובר בהחלטה על פי צד אחד. המדובר בהחלטה יזומה של ביהמ"ש לאחר שלא שולמה אגרה על ידי המבקשת ולאחר שלא הופקד הערבון, בחלוף המועדים הקבועים בתקנות וגם לא לאחר אורכה שניתנה למבקשת1. ההחלטה הומצאה לב"כ המבקשת בדוא"ל על ידי מזכירות ביהמ"ש.
2. בהתאם לתקנה 131 לתקנות "נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו; הוראה זו לא תחול על פנייה לבית המשפט לפי תקנה 33(ד)." בהתאם להלכה, אשר התייחסה לתקנות הישנות אולם כוחה יפה גם כיום, ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, משתי עילות: האחת, חובת הצדק, שעה שנפל פגם בפסק הדין אשר בדרך כלל נובע מהיעדר המצאה כדין, והשנייה, ביטול על פי שיקול דעת בית המשפט, תוך בחינת הסיבה למחדלו של המבקש להתגונן וסיכויי ההצלחה של ההליך (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 13, 2020), עמ' 916-920). כאמור לעיל, על בית המשפט לבחון את סיבת המחדל ואת סיכויי ההצלחה של המבקשת, כאשר התשובה לשאלה השנייה היא החשובה יותר (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 13, 2020), עמ' 919-920).
3. סיבת המחדל - לטענת המבקשת, ההחלטה לא נצפתה על ידה באתר "נט המשפט" ומשכך, לא היתה מודעת לחובת התשלום של האגרה והפקדת העירבון. נטען כי המדובר בטעות שנעשתה בתום לב. נטען כי ביום 13.12.21 עם צפייתה בפסה"ד הגישה הבקשה שלפני. כאמור, לא צורף תצהיר לתמיכה בנטען בבקשה.
4. החובה לתשלום אגרה נקבעה בתקנות האגרות. המבקשת, יוזמת העתירה, חייבת בתשלום האגרה ככל שלא ניתנה החלטה אחרת הפוטרת אותה מחובה זו. תקנה 2 לתקנות האגרות מורה כך:

"(א) המביא הליך לבית משפט ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה הקבועה בתוספת, והוא כשאין הוראה אחרת בכל דין.

(ב) כלל הליך כמה סעדים, תשולם אגרה לפי פרט אחד בלבד מבין הפרטים המפורטים בתוספת לגבי אותו הליך, לפי הסכום הגבוה.

(ג) לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה.

(ד) הליך שלא שולמה בו האגרה, כאמור בתקנת משנה (א), כולה או חלקה, לא יקובל לרישום, אלא אם כן מביא ההליך פטור מתשלום אגרה או הוגשה בקשה לפטור מאגרה.

(ה) אין בהוראות תקנה זו כדי לגרוע מהוראות תקנה 5 לתקנות סדרי הדין (סעד מיידי בימי מנוחה ומחוץ לשעות העבודה הרגילות בבתי המשפט), התשל"א-1971.

(ו) נזקק בית המשפט להליך, והתברר כי לא שולמה האגרה, כולה או חלקה, תינתן דרישת תשלום לחייב בתשלום האגרה; לא שולמה האגרה בתוך עשרים ימים מיום המצאת הדרישה או פרק זמן ארוך יותר שנקבע בה, ולא ניתנה החלטה המסיימת את ההליך, רשאי בית המשפט למחוק את ההליך, ולא יוחזר כל סכום אגרה ששולם בהליך..."

1. המבקשת היתה מודעת לחובה זו ולכן עתרה לפטור מתשלום האגרה. כמו-כן, היתה מודעת להחלטה המעבירה את הבקשה לתגובת המשיבים בהתאם לתקנות ובחלוף המועד אף נדרשה להגיש לביהמ"ש אישורי מסירה של הבקשה. יתרה מכך, אף נעתרה לבקשת המשיבים לאורכה להגשת התגובה.
2. החובה להפקיד ערובה נקבעה בתקנה 135 לתקנות.

(א) עם הגשת הערעור יפקיד המערער ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית וימציא הודעה על כך למשיב.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), בית המשפט רשאי להורות על פטור ממתן ערובה או על שינוי סכומה.

(ג) לא קיים המערער הוראה בדבר הערובה, רשאי בית המשפט להורות על מחיקת הערעור או על דחיית המועד להפקדתה.

1. בהקשר זה, עם פתיחתו של ההליך נשלחה למבקשת הודעת המזכיר הראשי על קביעת הערובה. בקשה להורות למבקשת להפקיד את הערובה הוגשה ביום 15.11.21, על ידי משיבה 2. ב"כ העותרת צפה בהחלטה זו ביום 16.11.21.
2. לטענת המבקשת כי ההחלטה לא הומצאה לה בעת שלא צפתה בה באתר נט המשפט אפנה לתקנה 161(1)(א) לתקנות הקובעת כי:-

"המצאה אלקטרונית של מסמך אלקטרוני מבית המשפט לנמען תהיה באמצעות משלוח הודעה אלקטרונית לכתובת הדואר האלקטרוני שהוא ציין בכותרת כתב טענותיו ואם היתה זו כתובת דואר אלקטרוני מאובטחת, יכול שתהיה אף באמצעות משלוח המסמך האלקטרוני עצמו"

קרי, מעת שעיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי ביום 23.11.21 נשלחה ההחלטה למבקשת ע"י מזכירות בית המשפט באמצעות דוא"ל, הרי שחזקה כי בוצעה מסירה כדין למבקשת. לעניין זה אפנה גם להלכה כפי שנקבעה בע"א 4114/21 ריימונד שחר נ' מרי דהן (5.9.21) פס' 13 (להלן: "ריימונד") וכן בע"א 7518/20 פלוני נ' פלונית (17.21).

1. זאת ועוד, תקנה 161(1)(ה) לתקנות מאפשרת לבעל דין לכפור ולטעון כי הודעה בדבר מתן ההחלטה לא הגיעה לכתובת הדואר האלקטרוני שמסר, וזאת בדרך של הגשת תצהיר לתמיכה בטענתו. תקנה 161(1)(ה) קובעת כי:-

"שליחת ההודעה האלקטרונית או המסמך האלקטרוני כאמור בתקנות משנה (א) או (ג), לא תיחשב כהמצאה כדין במועד השליחה אם הגיש הנמען תצהיר בדבר אי-קבלתו או בדבר קבלתו במועד מאוחר יותר".

1. בענייננו כאמור, המבקשת לא תמכה טענותיה בתצהיר. יתרה מכך, הלכה היא כי גם אין בהגשת תצהיר כדי להוביל לקביעה אוטומטית לפיה פסק הדין לא הומצא, והחלטה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. (רע"א 1153/20 פלונית נ' מכבי שירותי בריאות בע"מ (30.4.20); 4279/21 פלוני נ' פלוני (28.6. 21); וריימונד לעיל פס' 15).
2. מכל האמור, והגם שהמבקשת טוענת למחדל שנעשה בתום לב, הימנעותה מהתייחסות להודעת הדוא"ל אשר שוגרה לב"כ ע"י מזכירות בית המשפט, העדרו של תצהיר לאימות העובדות הנטענות בבקשה, בעת שהמדובר במבקשת שהינה אדון לעתירה ואשר היא שיזמה את הגשת הבקשה לפטור מאגרה, מעוררים חוסר נוחות אל מול הטענה לתום ליבה של המבקשת ואופן התנהלותה בהליך. מכל אלה, אני קובעת כי בוצעה למבקשת מסירה כדין של ההחלטה ודוחה את הטענה להעדר ידיעה על חובתה לשלם אגרה ולהפקיד את העירבון. עמדתי זו עולה בקנה אחד גם עם התנהלותה של המבקשת, אשר גם במסגרת הבקשה לביטול פסה"ד ועד היום לא שילמה את האגרה ולא הפקידה את הערובה.

1. זאת ועוד, הלכה היא כי אף אם יתברר שלא מדובר בזלזול מופגן בבית המשפט, אלא צירוף נסיבות אומלל, אי הבנה או היסח הדעת ואפילו רשלנות מסוימת מצד ב"כ המבקשת, וביחד עם זאת יש למבקשת סיכויי הצלחה טובים להליך שנקטה, יטה בית המשפט לקבל את הבקשה ולאפשר ליבון הנקודות השנויות במחלוקת. עוד, גם אם התנהלות המבקשת כרוכה ברשלנות כלשהי מצידה, ניתן לכפר עליה בפסיקת הוצאות ובלבד שיומה של המבקשת בבית המשפט לא יקופח. (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431). כל אלו, בכדי שלא לגרור לנזק בלתי הפיך למבקשת ובעת שסיכויי ההליך מצדיקים זאת.
2. לסיכויי עתירת המבקשת - בבקשה לא טוענת המבקשת לסיכויי ההליך, פרט לטענה כי שגה בית המשפט בהחלטה בה קבע כי דומה שהעתירה נעדרת עילה וכן חזרה על טענתה כי היא שליחת ציבור הדואגת לאינטרס הציבור ולקופה הציבורית. כפי שקבעתי בהחלטה, בעת שבמסגרת העתירה התבקש צו עשה ולא הועלו טענות כנגד ההחלטה המנהלית וכן בעת שדומה כי העתירה הוגשה בשיהוי וללא צירוף אסמכתאות לפניה לרשות טרם הגשתה, דומה כי סיכויי ההליך אינם מהמשופרים וכי עסקינן בעתירה נעדרת עילה. זאת, לאור טענות המשיבים. בנוסף, בעת שהעתירה נמחקה ובעת שלא שולמה אגרה, לא נגרם גם נזק כלשהוא למבקשת.
3. התוצאה היא אפוא, כי המבקשת לא עמדה בתנאים המנויים לביטול פסה"ד בעת שלא שוכנעתי כי התנהלה בתום לב, בעת שקבעתי כי נמסרה לה ההחלטה, היא הובילה למחדלה ובעת שסיכויי העתירה נמוכים, אני דוחה את הבקשה.
4. המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪, לכל אחת מהמשיבות וזאת בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, ד' שבט תשפ"ב, 06 ינואר 2022, בסמכותי כרשמת, בהעדר הצדדים.