07 אוגוסט 2022

לפני:

סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) מר אבשלום אייזנר

נציגת ציבור (מעסיקים) גב'שלומית לוי

החלטה

1. האם יש להכיר בפגיעת התובע כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה ולחלופין כמחלת מקצוע? זוהי השאלה הדרושה להכרעתנו במסגרת הליך זה.

תמצית טענות הצדדים

1. לטענת התובע, הוכח כי במסגרת עבודתו כגנן מקצועי ובעל עסק לגינון החל משנת 1998, נחשף לחומרי הדברה שונים אשר לגישתו גרמו להתפתחות המחלה ממנה סובל הוא על כן, יש להורות על מינוי מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו ובין המחלה ממנה סובל הוא.
2. העד מטעם התובע העיד כי עשה שימוש קבוע בחומרי הדברה באופן תדיר וציין שני סוגי חומרים אשר את שמם זכר. עדותו מצטרפת לעדות התובע ביחס לחומרים אליהם נחשף לפיכך, יש לקבוע כי התובע הניח תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה ולמנות מומחה רפואי (תעסוקתי).
3. לטענת הנתבע, התובע הוא עובד עצמאי אשר על כתפיו רובץ נטל הוכחה מוגבר שלא הורם. התובע לא הניח תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה מעבר לתשתית העולה מעדות עד התביעה.
4. עוד טען הנתבע כי בטופס התביעה נרשם כי התובע הוא בעל עסק לשירותי גינון אשר לקה בנוירופתיה החל משנת 2013 , עקב שימוש בחומרי הדברה על כן, על התביעה חל שיהוי כבד המכביד על נטל הוכחת התביעה. כמו כן התובע לא הניח תשתית אפשרית על פי תורת המיקרוטראומה משעה שמתצהירו עולה כי בצע טיפול בריסוס בין 15-20 דקות, מספר פעמים ביום. התובע פרט שורה ארוכה של חומרים בהם השתמש וכן נתונים טכניים אך לא צרף כל ראיה כי בפועל השתמש בחומרים אלו ותדירות השימוש. התובע אף בחר שלא להביא עדים נוספים למעט עד אחד אשר בעדותו התייחס לשני סוגי חומרים בלבד על כן, מוסכם על הנתבע למנות מומחה רפואי בהתאם לנתונים העולים מחקירת עד התביעה ותדירות ביצוע העבודה.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. היסוד הראשון להיות פגיעה בעבודה תוצאה של מיקרוטראומה מחייב הוכחה של תשתית עובדתית, לפיה במהלך עבודת התובע נגרמו אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה, הביאה בשלב מסוים לנזק של ממש [דב"ע מח/77 – 0   אליעזר מזרחי נ' המוסד פד"ע יט 538; דב"ע נו/145  – 0  אבי אליהו -  המוסד (לא פורסם)].

7.  הלכה פסוקה היא, כי הכרה בפגיעה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה, מחייבת ראשית הוכחת תשתית עובדתית לגבי עצם הפגיעה [דב"ע נו/90  – 0  אריה אוחיון נ' המוסד (לא פורסם); דב"ע נו/268 – 0  חיים לוי נ' המוסד פד"ע לב 504]. לאחר שמוכחת התשתית העובדתית נדרש בית הדין לדון ביסוד השני של עילת המיקרוטראומה, המתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעות הזעירות להופעת המחלה. רק בשלב שני נזקק בית הדין להיבט הרפואי ולקשר הסיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין הופעת המחלה ובשלב זה נבחנות חוות הדעת  הרפואיות.

1. בית הדין הארצי עמד על הקושי הכרוך בקביעת התשתית העובדתית הראשונית בתביעות מסוג זה, כדלהלן:

"...אשר לקושי הרלוונטי לדיון שלפנינו, הכרוך בקביעת התשתית העובדתית הראשונית, הרי שניתן ליחסו למספר גורמים ייחודיים לתביעות מסוג זה ובכלל אלה: העובדה שמדובר בתשתית המתייחסת לתקופות עבודה ממושכות הצופות פני עבר רחוק. תביעות אשר קיים לגביהן קושי מיוחד לאסוף ראיות מדויקות הנוגעות לסוג החומרים, להיקף, למשך ולאופי החשיפה לכל אחד מהם בנפרד ולכולם במצטבר. זאת, בין היתר, לאור השינויים שחלו עם השנים בהיקף הידע  המתייחס לפוטנציאל המסוכנות של החומרים השונים לסוגיהם. שינויים שהשפיעו גם על היקף ורמת התקינה והניטור בהשוואה לתקופות עבר שבהן, רמת הביקורת אחר החשיפה לחומרים אלה הייתה פחותה בהרבה אם בכלל. מצב דברים זה מקשה, מטבע הדברים, על איסוף מידע רלוונטי הצופה פני עבר  באשר לפרטיה של חשיפה שלא בוקרה בעבר או לא בוקרה דיה. כמו כן ניתן להצביע על קשיים הכרוכים בנגישות המבוטחים לידע המקצועי המורכב בנוגע לסוג ולהרכב החומרים שאליהם הם נחשפו או נחשפים במסגרת עיסוקיהם השונים ובמהלך תקופות שונות, ללא הסתייעות באיש מקצוע בעל התמחות ספציפית. זאת לצד הקושי, שעמדנו עליו לעיל ולצד הקושי הנוסף הנובע מן השינויים החלים מעת לעת בהרכב החומרים המשמשים לאותן מטרות תעסוקתיות, כפועל יוצא משינוי טכנולוגי או משינוי בתקינה ובחוקי הבטיחות.

סוג אחר של קושי, אשר יכול להתעורר, עובר לגיבוש התשתית העובדתית הרלוונטית, נובע מריבוי הפרמטרים העשויים להיות רלוונטיים לצורך הערכת הקשר הסיבתי שבין החומרים השונים לבין ליקויים שונים ובכלל אלה: פרמטרים המשפיעים על רמת הריכוז של החומרים ביחידת נפח , כפועל יוצא מתכונותיו של המקום או המבנה שבו בוצעה העבודה; פרמטרים הנוגעים למערכות האוורור,  להיקף השימוש באמצעי מיגון וסוגיהם, בתקופות השונות וליחסי הגומלין שבין החומרים השונים שאליהם נחשף העובד  בו זמנית ועוד. 

מעבר לכך יש לציין גם את הקושי המיוחד הניצב בפני עובד המבקש לאסוף מידע: בין משום שלעתים מקום העבודה נסגר והמעסיק אינו פעיל, בין משום השינויים שחלו עם הזמן בשיטות העבודה או בחומרים שבהם נעשה שימוש (אשר יכול ולא נשמר מידע לגביהם) ובין משום החשש של המעסיק מתביעות נזיקין בהתבסס, בין היתר, על מידע שיינתן על ידו. זאת באופן המפחית את התמריץ של המעסיק לחשוף ולספק מידע רלוונטי גם אם הוא מצוי בשליטתו או בחזקתו."

(עב"ל 42833-09-14 חנה יעקבי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 25.02.2018).

9.  לצורך הוכחת תביעה לחשיפה תעסוקתית לחומרים בעלי פוטנציאל מסוכנות על פי תורת המיקרוטראומה, קבע בית הדין הארצי את הדברים הבאים, כדלהלן:

"בהתאם להלכה העקרונית בנוגע למיקרוטראומה, גם במקרה של פגיעות שהם תוצאה של חשיפה לחומרים במסגרת העבודה, נדרש מהנפגע להוכיח תשתית עובדתית "מתאימה". תשתית עובדתית זו כוללת נתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונישנת" לחומרים. נקבע כי אין בחשיפות בודדות בלתי מאותרות בזמן ובמקום המנותקות בזמן זו מזו כדי לעלות כדי תשתית עובדתית "מתאימה"...כן נקבע כי על הנפגע להוכיח מהם החומרים להם נחשף ומה מידת החשיפה לאותם חומרים....

בהקשר זה, ............, מתעוררת השאלה כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לחומרים החשודים כפוגעים?

שאלה זו מתעצמת כאשר מציאות החיים מלמדת כי לרוב מעסיקים אינם מנהלים רישום של זהות החומרים ומידת החשיפה אליהם, בין אם אי הרישום הוא פועל יוצא של הפרת חובת רישום ובין אם העדרה של חובה כאמור. קושי זה לפניו ניצבים תובעים גדול עשרות מונים בהנתן כי לרוב סוג פגיעות כאמור עשוי להיות תולדה של חשיפה מהעבר הרחוק, ואף הרחוק מאד, ולרוב אף נמשך על פני שנים לא מעטות. האם הקושי הראייתי גוזר, בהכרח ותמיד, את דחיית התביעה?

דומה שאין צורך להכביר מילים על כך שמדובר בתוצאה שאין הדעת סובלת. בעיקר משום שבשלב קביעת התשתית העובדתית לא תמיד ברור מהי מידת החשיפה (תדירות, ריכוז וכיוצ"ב) שעשויה לגרום, אם בכלל, למחלה. זאת ועוד, לא אחת נמצא כי סוג העיסוק מוכר ככזה הנפגע מחומרים המקובלים בעיסוקו. מידע זה לרוב מצוי בידי הרופא המומחה היועץ לבית הדין (לרוב הרופא התעסוקתי, אך לא רק)... על רקע זה נקבע, בהיקש מהנפסק בעניין אודת פאנוס, כי כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים "ורק היקף החשיפה אינו ברור לחלוטין" "ניתן לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם באמצעות חוות דעתו של המומחה הרפואי"....

אין משמעה של הקלה ראייתית זו כי נזנחו יסודות עילת המיקרוטראומה במובן זה שגם חשיפות לא מהותיות וספורדיות יענו על יסודותיה. אלא שבין העדרו של פירוט מדויק ובין דחיית התביעה רק בשל כך המרחק רב ואינו מחוייב המציאות. אכן לא מן הנמנע כי לאחר שימונה המומחה הרפואי הוא יקבע כי אין בתשתית הקיימת כדי לבסס קשר סיבתי. במקרים שכאלה, 

החסרון הראייתי ירבוץ לפתחו של הנפגע עליו הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי. במקרים מתאימים יתכן שלאור חוות הדעת יהיה צורך לחדד את התשתית העובדתית ולהשלימה"

(עב"ל 10490-10-16 מועדים לשמחה מיכאל – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו[(19.10.17)).

מן הכלל אל הפרט

1. עיון בתצהיר התובע (סעיפים 6-8) מעלה כי התובע הצהיר כי במשך חודש עבודה בצע כ- 150 טיפולי הדברה בגינות שנמשכו בין 15 עד 20 דקות לכל טיפול. עוד הצהיר כי במהלך טיפולים אלו השתמש בחומרי הדברה זרחניים עם ידיים חשופות ללא כל מיגון או מסכה ושאף את אדי החומרים אשר לעיתיים אף נשפכו על גופו. בהמשך פרט התובע את סוגי החומרים עמם עבד.
2. בחקירתו לפנינו העיד התובע כי טפל בממוצע ב- 80 גינות מדי יום וכן טפל ב- 4-5 גינות בהן בוצע טיפול הדברה באמצעות החומרים הזרחניים אליהם נחשף לטענתו (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 7-22). אשר לחומרים בהם עשה שימוש לצרכי הדברת מזיקי הגינות , העיד התובע כי השימוש העיקרי היה בחומר מסוג דורסן וחומרים נוספים אשר הוסיף לחומר זה, הכל בהתאם ל"מחלת הגינה". מעדותו עלה כי השימוש בדורסן היה באופן יום יומי, ארבע עד חמש גינות ליום משך כ- 10 עד 20 דקות לכל גינה, וביתר החומרים הנזכרים בתצהירו השתמש בתדירות של פעמיים עד שלוש בשבוע ( עמ' 6 לפרוטוקול שורות 4-20).
3. עד התובע , מר שמיר ולדשטיין הצהיר בתצהירו כי התובע בעצמו ולבדו בצע את פעולת ריסוס הגינה באופן ידני ועל בסיס יומי , ללא מיגון או בגדי עבודה (סעיפים 4-5 לתצהיר התובע). כן הצהיר כי הריסוס בוצע עם חומרים זרחניים כגון "ראונד אפ" ו "דקתלון" וכן חומרים נוספים איתם השתמש (סעיף 6 לתצהיר).
4. בעדותו לפנינו חזר מר ולדשטיין על עיקרי הדברים והבהיר כי מדי יום בוצעה עבודת ריסוס (הדברה) בארבע עד חמש גינות ליום , אשר נמשכה בין רבע שעה לעשרים דקות ביום. כן העיד כי היו עוד חומרי הדברה בהם עשו שימוש מלבד ראונד אפ" ו - "דקתלון" , אך לא זכר את שמם (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 16-33).
5. בחינת עדות התובע והעד מטעמו אכן מעלה כי התובע עסק בעבודות ריסוס בין 15 עד 20 דקות בכל גינה, כאשר בכל יום בצע פעולות הדברה בארבע עד חמש גינות. אשר לחומרים אליהם נחשף אין חולק כעולה מעדות התובע והעד מטעמו כי נחשף לחומר מסוג "דורסן", "ראונד אפ" ו - "דקתלון". השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם הוכח כי התובע נחשף לחומרים נוספים כמפורט בתצהירו ( מלתיון, פולאריס, גרלון, רוגור, פירינקס נוזלי, קונפידור ) או שמא כטענת הנתבע לא הוכחה חשיפה לחומרים אלו. ערים אנו לעובדה כי התובע לא צרף כל מסמך ולא זימן לעדות עד נוסף מלבד מר ולדשטיין עם זאת, רשימת החומרים המפורטת בתצהירו לא נסתרה על ידי הנתבע. התובע העיד כי עיקר עבודתו השתמש בחומר מסוג "דורסן" ובחומרים האחרים השתמש בין פעמיים לשלוש בשבוע. גם מעדותו של ולדשטיין עלה כי נעשה שימוש בחומרים אחרים אשר את שמם לא זכר.
6. סבורים אנו כי בנסיבות המקרה הנדון, משעה שגרסת התובע כמפורט בתצהירו לא נסתרה והעד מטעמו העיד כי נעשה שימוש בחומרים אחרים מלבד החומרים אשר את שמם זכר, יש לקבל את גרסת התובע בדבר חשיפתו לחומרים המפורטים לעיל בתדירות של פעמיים עד שלוש בשבוע. באשר לחומרים מסוג "דורסן" ," ראונד אפ" ו "דקתלון", מתקבלת גרסת התובע כי עשה שימוש יום יומי בחומרים אלו.

סוף דבר

1. לאור כל המקובץ, שוכנענו כי התובע הניח תשתית עובדתית לחשיפתו לחומרים הנזכרים לעיל, על פי תורת המיקרוטראומה. בהתאם לכך, ימונה מומחה רפואי (תעסוקתי) לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין החומרים אליהם נחשף התובע ובין הפגימה ממנה סובל הוא.

החלטה למומחה תשלח בנפרד.

ניתנה היום, י' אב תשפ"ב, (07 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.