ב"כ הנאשם הגישה בקשה להבהרה ובקשה לדעת אם דגימת השתן שנשארה מהוה כמות מספקת לבדיקת DNA הואיל והנאשם חושש שהדגימה אינה שלו.

ב"כ המאשימה מתנגדת לבקשה הן נוכח שלב ההליך, המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לבקשה מהסוג הנדון והן נוכח הפסיקה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה אכן המסגרת הנורמטיבית הנכונה לברור הטענה, שהדגימה אינה של הנאשם הינה במסגרת ההליך שמיעת הראיות.

ב"כ הנאשם תוכל לחקור את עדי התביעה לענין נסיבות הנוגעות ללקיחת הדגימה ושרשרת הפעולות הנוגעות לבדיקה ( עיין למשל ע"ח 10897-03-19 טקלה נ' מדינת ישראל ).

אמנם הבקשה הוגשה כבקשת הבהרה אך זו הוגשה למעשה בתחילת ההליך לגבי חומרים הנמצאים בחזקת צד ג' ( המעבדה) ולא בחזקת המאשימה.

יש להצביע על כשל קונקרטי בראיות המלמד על הרלוונטיות בבקשה , שהוגשה ובכך לא עמדה ב"כ הנאשם.

בשלב הנוכחי ונוכח המפורט בבקשה עסקינן בחשש, שאינו מגובה בראיות.

הטענה תיאורטית והבקשה מהוה ,לכאורה, מסע דייג.

אם במהלך שמיעת הראיות יעלה מהעדויות חשש, שהיתה תקלה בשרשרת הבדיקה , כי אז תוכל ב"כ הנאשם להעלות טענות, כחכמתה, ובכלל זה תוכל לשקול אם נכון מבחינתה להעלות את הבקשה במסגרת סעיף 108 לחסד"פ .

ניתנה היום, כ"ד אייר תשפ"ב, 25 מאי 2022, בהעדר הצדדים.