1. זו החלטה בבקשת שירותי בריאות כללית, שהיא התובעת בתביעה זו (להלן: "כללית") להורות למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") להעביר אליה את תאריכי המעבר של מבוטחי כללית שעברו לקופת חולים מאוחדת (להלן: "מאוחדת") על פי רשימת תעודות הזהות של מבוטחיה, שהיו מטופלים אצל הנתבע בתביעה זו (להלן: "המשיב") ועברו ממנה לקופ"ח מאוחדת. הרשימה צורפה לבקשה (להלן: "מועדי המעבר").

2. המשיב הוא רופא, אשר קיבל במרפאתו הפרטית, כרופא עצמאי, מבוטחים של כללית, על פי הסכמים ומסמכים שנערכו ונחתמו בינו לבין כללית. בכתב התביעה שהגישה כללית בתיק זה, תובעת כללית מהמשיב, פיצויים בגין הפרה נטענת של התחייבויותיו כלפיה בכך שבין היתר, הוא פעל להעברת מבוטחי כללית, שהיו מטופלים אצלו, לקופת חולים מאוחדת (להלן: "מאוחדת") זאת - על רקע מו"מ שהמשיב ניהל עם מאוחדת, במטרה להגיע להסדר עם מאוחדת במסגרתו הוא יקבל לטיפולו מבוטחים שלה.

המשיב הכחיש, בכתב הגנתו, את טענותיה של כללית ואף הגיש נגדה תביעה שכנגד (כספית) בה טען בין היתר, שכללית היא זו שהפרת את המוסכם עמו, פגעה בחופש העיסוק שלו ואף הוציאה דיבתו רעה.

3. אין חולק, שלאחר שנודע לכללית על התנהלותו האמורה של המשיב (על פי הנטען) היא קיימה עמו שיחה ביום 19.5.21 (להלן: "השיחה"). כללית טוענת כי, במהלך השיחה הודה המשיב שהוא פעל להעברת 200 למבוטחי כללית שהיו בטיפולו, למאוחדת, וכי עד למועד השיחה עלה בידו להעביר 70 מהם. זאת - בניגוד להתחייבויותיו כלפי כללית. לטענת כללית, התברר לה כי, אמנם, מבוטחים שלה, שהיו מטופלים אצל המשיב, עברו בפועל למאוחדת, אלא שהיא איננה יודעת מהם התאריכים המדויקים של המעבר וכי נתונים אלה רלבנטיים לתביעתה.

4. לדבריה, קיימים בידיה נתונים ומידע על מעבר מבוטחיה, שכן על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, קיימים שישה מועדי מעבר בין קופות חולים והמעבר מבוצע באמצעות אתר האינטרנט של המל"ל או בבנק הדואר. בסיום כל אחת משש תקופות המעבר, שולח המל"ל לקופות החולים נתונים על היקפי מעבר המבוטחים.

עם זאת, מאחר אין בידי כללית, נתונים על המועדים המדויקים של המעבר (אשר מצויים בידי המל"ל) ומאחר שנתונים אלה חשובים לניהול התביעה ולהוכחתה, מבקשת כללית כי יינתן צו, אשר יורה למל"ל להעביר אליה את מועדי המעבר.

5. המשיב טוען, בתגובתו, כי אין לאפשר לכללית לאסוף ראיות לאחר הגשת התביעה. לטענתו, מדובר בתביעה "מפוקפקת" אשר הוגשה בחוסר תום לב וללא ראיות והבקשה עצמה מהווה "מסע דייג".

עוד טוען הוא, כי מדובר במידע חסוי, כי סעיף 23ג' לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") אשר מהווה חריג לאיסור הפגיעה בפרטיות, מגביל העברת מידע בין גופים ציבוריים. לטענתו, כללית איננה "גוף ציבורי" והפסיקה קבעה, שיש לפרש את הוראת סעיף 23ג' לחוק הגנת הפרטיות בצמצום - ע"א 8825/03 שירותי בריאות כללית נ' משרד הביטחון (11.4.2017)].

כן נטען, כי הצו יפגע, פגיעה חמורה בפרטיות המבוטחים, בחסיון הרפואי שלהם ובכבודם ולכן יש לדחות את הבקשה.

6. בישיבה מקדמית שהתקיימה בפני ביום 18.7.22, טען ב"כ כללית כי היענות לבקשה לא תגרום לפגיעה בפרטיות המבוטחים, שכן כללית טיפלה בהם כל העת ופרטיהם, כולל מספרי תעודות הזהות שלהם, לרבות עצם העובדה שהמבוטחים עברו למאוחדת מצויים אצלה. לשיטתה, מאחר שכל אשר מבקשת כללית הוא מידע על המועדים המדויקים של המעבר, הפגיעה בפרטיות ממתן הצו, היא מינורית.

7. בהחלטתי בסיום הישיבה הנ"ל קבעתי, כי "החלטה בעניין הצו שהתבקש נגד ביטוח לאומי תינתן רק לאחר שתתקבל תגובת הביטוח הלאומי לבקשה".

ביום 17.8.22, הוגשה הודעה מטעם המל"ל, בה הוא מתנגד לבקשה בנימוק לפיו מדובר במידע שחוסה תחת חוק הגנת הפרטיות והמל"ל אמון, כרשות ציבורית, על שמירת פרטיותם של מבוטחיו. עוד נאמר בתגובה, כי ככל שבית המשפט ימצא, שעליו להורות על המצאת מועדי המעבר, מבוקש לקבוע דרכים על מנת לצמצם, ככל הניתן, את הפגיעה בפרטיות המבוטחים.

8. על פי בקשת כללית ניתנה לה זכות להגיב על עמדת המל"ל, בתוך 14 ימים וכן ניתנה למשיב רשות להגיש תשובה לתגובה, בתוך 14 ימים נוספים.

תגובת כללית להודעת המל"ל הוגשה ביום 1.9.22, אך עד היום, חרף עבור המועד להגשת תשובת המשיב, לא הוגשה מטעמו כל תשובה. לפיכך (ולאחר שכללית הגישה בקשה למתן החלטה בבקשה) ניתנת החלטה זו.

9. בתגובתה להודעת המל"ל טוענת כללית, כי המידע המבוקש אינו עונה על הגדרת "מידע" בחוק הגנת הפרטיות וכי כללית נכללת בצו הגנת הפרטיות (קביעת גופים ציבוריים) התשמ"ו-1986 (להלן: "צו הגנת הפרטיות") והוגדרה כגוף ציבורי בנוגע לזכאותה לקבל מהמל"ל את סוג המידע המבוקש על ידה.

כן טוענת היא, כי המל"ל הוא גוף ציבורי על פי סעיף 23 לחוק הגנת הפרטיות וכי המידע המבוקש נופל בגדר הסמכויות והתפקידים של המ"לל (מוסר המידע), כמי שמקצה את כספי סל הבריאות בין קופות החולים על בסיס מידע ונתונים של המבוטחים. עוד נטען, כי המידע דרוש לכללית במסגרת התפקידים והסמכויות שלה, שכן היא מחוייבת לספק שירותי בריאות למבוטחיה, על פי סל הבריאות, לפי נוסחת הקפיטציה שבסעיף 17 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות"), ולכן היא זכאית גם לקבל מידע על מועדי מעבר של מבוטחיה אל קופת חולים אחרת.

לחילופין מבקשת כללית להורות על מסירת מועדי המעבר המדוייקים, ללא ייחוס המועדים למספרי תעודות הזהות וטוענת כי ללא זיהוי ספציפי, בוודאי שלא תהיה כל פגיעה בפרטיות, תוך שהיא מפנה אל ע"א 1687/11 א. גוטמן אדריכלות בע"מ נ' ורדי (23.1.13) וכן אל רע"א 7828/17 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (9.1.2018).

דיון והכרעה

9. לאחר ששקלתי בדבר החלטתי שלא להיעתר לבקשה ולהלן נימוקיי;

10. אמנם, לכאורה, ייתכן שהמידע שכללית מבקשת, רלבנטי להליך, שכן יכול שהוא יסייע בידה להוכיח את תביעתה (ככל שטענותיה שם מוצדקות). אולם, תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, כמו גם התקנות שקדמו להן (להלן: "תקנות סדה"ד") אשר עוסקות בגילוי מסמכים, עוסקות בחיוב צד להליך לגלות/להמציא מסמכים, בעוד שבענייננו מדובר בבקשה להורות למי שאינו צד להליך להמציא מסמכים.

הפסיקה קבעה, כי על אף שהדבר לא נאמר מפורשות בתקנות סדה"ד, בית המשפט מוסמך להורות למי שאינו צד להליך לגלות או להמציא מסמכים, אולם מדובר בחריג אשר בית המשפט יעשה בו שימוש במקרים מיוחדים כגון, כאשר נטענת טענת קנוניה בין הצד להליך לבין הצד השלישי, או כאשר הצד השלישי נמצא בבעלותו או בשליטתו של הצד להליך: "הכלל הוא שהליכי גילוי מסמכים מתנהלים בין בעלי הדין בלבד (ראו, לדוגמה, החלטתי ברע"א 3816/15 ב.ש. ברוש הקמת פרוייקטים בע"מ נ' ת.ק.ש. אלפיים (1997) בע"מ (23.8.2015)). לכלל זה מספר חריגים, כמו טענת קנוניה בין הצד השלישי לבעל הדין (ע"א 174/88 הילדה גוזלן ואח' נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מב (1) 563, 565 (1988) או כאשר הצד השלישי נמצא בבעלותו או בשליטתו של בעל הדין (רע"א 7264/95 ראש קש נסיר בע"מ נ' רוכביץ ישראל, פ"ד מט (5) 793 (1998) (להלן: עניין ראש קש)). [...] מבלי להידרש לשאלות סבוכות של הרמת מסך, אני נכון להניח כי הצד השלישי במקרה דנן (אוניפארם) קשור בקשר קרוב לבעל הדין (מוטיבן) בשל היות אוניפארם חברה אחות הנשלטת על ידי אותם בעלי מניות. עם זאת, עדיין מדובר בצד שלישי וכאשר מדובר במסמכים המצויים בידי צד שלישי, יש לנקוט משנה זהירות בגילוי מסמכים המופנה כלפיו (יצחק עמית 'קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי - נסיון להשלטת סדר' ספר אורי קיטאי 247, 292-289 (2007))" - רע"א 8571/16 מעברות נכסים - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מוטיבן בע"מ (19.01.2017) (פסקה 12).

ברע"א 3024/18 טי.אם.אף מדיה פורס שותפות מוגבלת נ' נחמני צפריר בע"מ (12.06.2018) הובהר (בהתייחס לתקנות סדה"ד ("הישנות") כי "הדרך הרגילה" להמציג מסמכים אשר מצויים בידי צד שלישי היא הזמנת עד על מנת שיציג את המסמכים: "לעומת תקנה 112, תקנה 178(א) מקנה לבית המשפט סמכות לזמן עדים למתן עדות או להצגת מסמכים. תקנה זו היא 'הדרך הדיונית הרגילה' להמצאת מסמכים שבידי צד שלישי (עניין ברוש, פסקה 6). הסמכות הניתנת לבית המשפט מכוח תקנה זו היא סמכות רשות, ובית המשפט אינו חייב להפעילה אם מצא כי אין בעדות צורך או אם ראה שהעדות נתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 567 (מהדורה שתים-עשרה, 2015)). ברם, די בכך שבית המשפט סבור כי לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות (או כבענייננו - המסמכים) כדי להורות על זימון העד (רע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן,  פסקה 12 (8.7.2013) (להלן: עניין רמי לוי); רע"א 9055/07 שירותי בריאות כללית נ' נאצר,  פסקה 5 (22.11.2007))". (שם, פסקאות 23-22). ראו גם:

רע"א 2804/20 אמן מחשבים בע"מ נ' חגי ארבל (15.09.2020).

11. הדרך הנכונה לקבל מידע מגופים ציבוריים, שאינם צד להליך, איננה (למעט מקרים חריגים כאמור) באמצעות בקשה לגילוי מסמכים בהליך, אלא באמצעות פנייה בבקשה על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. ראו לעניין זה: עע"מ 1386/07 עיריית חדרה נ' שנרום בע"מ, ע'י מנהלה עמנואל דוידי (16.07.2012) והמנגנון שנקבע שם. וראו גם: עע"מ 7744/10 המוסד לביטוח לאומי נ' עו"ד יפית מנגל, סו(1) 116 (15 (15.11.2012).

12. בנוסף, סעיף 2.9 לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1982, מגדיר "פגיעה בפרטיות" כ: "שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסר".

אמנם, ספק אם מידע כגון זה המבוקש, נכלל בהגדרת "מידע" אשר בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות, אולם אין צורך שאדון בכך לאור סעיף 23א' לחוק אשר חל על ענייננו, קובע כי הוראות פרק ד', בו מצוי הסעיף, "יחולו על ידיעות על ענייניו הפרטיים של אדם, אף שאינן בגדר מידע, כשם שהן חלות על מידע".

הידיעה באיזו קופת חולים אדם חבר, אם הוא עבר מקופ"ח אחת לאחרת, נכלל בגדר "ענייניו הפרטיים" ולא יכול להיות חולק שהמידע המבוקש נמסר למל"ל, לא לשם המטרה בה מתבקשת מסירתו על ידי כללית. אמנם, ייתכן שאין מדובר בפגיעה חמורה בפרטיות, אך פגיעה בפרטיות קיימת ולכן אינני סבורה שיש להורות למל"ל למסור את המידע, ללא הסכמת המבוטחים.

בפריט (2)(ב) לצו הגנת הפרטיות, אליו הפנתה כללית בטיעוניה, אין כדי להועיל לה. נהפוך הוא; כללית אכן מהווה "גוף ציבורי" על פי הצו, אולם רשימת "המידע והידיעות" שהיא רשאית לקבל מהמוסד לביטוח לאומי איננה כוללת מידע כמבוקש על ידה בהליך זה; פריט (2)(ב) הנ"ל, מזכה אותה לקבל מהמל"ל "רשימות שבידי המוסד לביטוח לאומי הכוללות שם ומספר תעודת זהות של כל מי שנמנה עם חברי אותה קופת חולים", בלבד, בעוד שהמידע שהיא מבקשת לקבל מתייחס למי שעבר למאוחדת, היינו - למי שנכון למועד הגשת הבקשה כבר אינו נמנה עם חבריה/מבוטחיה.

13. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקשת לשלם למשיב הוצאות בקשה זו, ללא קשר לתוצאות ההליך, בסך 2,340 ₪.

14. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 18.7.22, ניתנו על ידי (בין היתר) הוראות להגשת תצהירי עדויות ראשיות בכתב. המועדים שנקבעו שם, נותרים על כנם.

עקב צאתי הקרובה לחופשת פרישה, לא אוכל להמשיך לדון בתיק זה ולפיכך תעביר המזכירות את התיק אל כב' ס. הנשיא, השו' ב' טאובר, על מנת שתקבע מי המוטב שימשיך לדון בתיק.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ד תשרי תשפ"ג, 09 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.