1. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון בת"א 49502-10-17 מיום 30.6.21 (כב' השופטת כרמית בן אליעזר) (להלן: "פסק הדין").
2. בפסק הדין התקבלה תביעת רמ"י (להלן: "המשיבה 1" או "רמ"י" בהתאמה), והמבקשים חויבו לפנות את המקרקעין נושא התובענה והערעור, עד ליום 1.11.21.
3. המדובר במקרקעין המצויים בחוף הים ובתחום שיפוטה של עיריית ראשל"צ, והמבקשים מפעילים במקום מסעדות /בתי קפה (להלן: "המקרקעין").
4. המבקשים טוענים כי הם החזיקו והשתמשו במקרקעין עשרות שנים והכל באישור עיריית ראשל"צ (להלן: "העירייה"), כאשר רמ"י כלל לא מחתה או התנגדה לשימוש זה, וכפי שנקבע בפסק הדין היא הותירה את ניהול רצועת החוף לעירייה מבלי להתעניין במתרחש. עוד לטענתם, לעירייה ניתנו זכויות במקרקעין מכוח הסכם שנחתם בינה ובין רמ"י בשנת 68' (להלן: "הסכם ההרשאה"). המבקשים קיבלו רשות להשתמש במקרקעין בהתאם להסכם שנחתם בין המבקשים לעירייה משנת 94' (להלן: "הסכם 94'"), ובהמשך להסכם זה בנו במקום מבנים חדשים. לשיטתם התנהלות המשיבה 1 מביאה למסקנה שהיא מנועה מלדרוש את פינוי המבקשים או למצער עליה להסכים למתן אורכה בת מספר שנים לפינוי, וזאת כדי לאפשר להם להסדיר תכנונית את הקמת המבנים. עוד נטען כי בפסק הדין קבע בית משפט קמא מועד פינוי שונה למשיבים 3 ו-4 והתיר להם לשהות במקרקעין עד ליום 1.9.22 וזאת ללא נימוק וללא הסבר לאבחנה שערך.
5. לטענת המשיבה 1 יש לדחות את הבקשה מאחר שהוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי כבד, כארבעה חודשים לאחר מתן פסק הדין, ובסמוך למועד הפינוי שנקבע, מבלי שניתן הסבר לשיהוי זה. המשיבה 1 מדגישה כי בית משפט קמא לא חייב את המבקשים בהריסת המבנים אלא בפינוי המקרקעין בלבד ועל כן לא יהיה כל קושי בהשבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. בפסק דינו ציין בית משפט קמא כי מועד הפינוי נקבע ליום 1.11.21, לאחר תום עונת הרחצה, ובכך גילה רגישות לצורכי המבקשים על אף שלא הייתה להם זכות להמשיך ולהחזיק במקרקעין.
6. המשיבה 1 מדגישה שהזכויות במקרקעין הן בבעלות המדינה והמבקשים לא חלקו על העובדה שלא נחתם הסכם בינם לבינה, אלא טענו להרשאה מכוח זכויות שניתנו לעירייה. בעניין זה לא נפלה טעות במסקנתו של בית משפט קמא שהסכם ההרשאה היה לשנה אחת בלבד ולצורך הכנת תכנית לפיתוח רצועת החוף בלבד.
7. עוד נטען בתגובה, כי אין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין בשל טענת המבקשים לנזק כלכלי שיגרם להם. אם יזכו המבקשים בערעור ניתן יהיה לפצותם על הנזק שיגרם להם. המשיבה מציינת כי חלק מהמסעדות נשוא הבקשה, נבנו בניגוד לחוק בהיעדר אישורי בניה כדין, ובנוסף, העסקים כולם פועלים באופן לא חוקי וללא רישיונות עסק. אין כל אופק תכנוני להסדרת המבנים הקיימים והתוכנית אשר מנסה העירייה לקדם תחייב בכל מקרה את הריסתם. בנוסף, בית המשפט נדרש להביא בחשבון את הנזק שעלול להיגרם "לעניין הציבורי", כאשר המבקשים מפקיעים חלק מרצועת החוף השייך לציבור.
8. המשיבה 2 החברה הכלכלית לראשון לציון מסכימה לבקשה אף שהיא חולקת על חלק מנימוקי המבקשים הקשורים בהתנהלות העיריה.
9. המשיבות 3-4 מסכימות לבקשה ואף לשיטתן פסק הדין שגוי ולא איזן כראוי בין זכויות הצדדים.
10. בעל דין אשר זכה במשפטו זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר פסק הדין, ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי לעכב את ביצועו (רע"א 7759/19 רשות מקרקעי ישראל נ' נסרה, פסקה 9 וההפניות שם (31.12.19)).
11. עיכוב ביצועו של פסק דין בעקבות הגשת ערעור הוא בבחינת החריג, וביהמ"ש רשאי לחרוג מהכלל בהתקיים שני תנאים מצטברים האחד - סיכויי הערעור טובים; והשני – מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו במובן שדחיית הבקשה תגרום לו נזק בלתי הפיך שלא ניתן לתקנו, ככל שהערעור יתקבל. על מבקש עיכוב הביצוע הנטל להוכיח כי תנאים אלו התקיימו (ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ נ' בועז מוספי (10.06.15)). תנאים אלה מקיימים ביניהם יחסי גומלין המוכרים כ"מקבילית כוחות", דהיינו ככל שסיכויי הערעור נמוכים יותר יגבר משקלו של התנאי השני בנוגע למאזן הנוחות (ראו: ע"א 5612/16 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (16.11.2016); ע"א 4195/16 דיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (26.09.16)).
12. ככלל, כאשר מדובר בפינוי דירת מגורים, ביהמ"ש יטה להיעתר לבקשות לעיכוב הפינוי, אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים, אך כאשר מדובר על פינוי נכס אחר כדוגמת נכס מסחרי או פינוי בר רשות מדירה שאינה דירת מגורים, הנטייה לעכב ביצועו של פסק דין לפינוי חלשה יותר שכן ההנחה היא כי אינטרס מבקש עיכוב הביצוע ניתן לפיצוי (רע"א 612/19 דוד חי נ. עמרם חסן (28.01.19) והאסמכתאות המפורטות שם).
13. בענייננו לא מצאתי מקום לקבוע שהערעור חסר סיכוי.
14. בעניין מאזן הנוחות – אומנם אם יתקבל הערעור תפצה רמ"י את המערערים בגין כל נזק שיגרם להם וגם לא תהיה מניעה להשיב להם את החזקה במקרקעין ואולם המבקשים הצביעו על מאפיינים מיוחדים המצדיקים את עיכוב הביצוע לתקופת הערעור. המערערים מחזיקים במקרקעין עשרות שנים וזכויות השימוש ניתנו לחלקם מלכתחילה בשל נסיבות אישיות (משפחה שכולה, נכה צה"ל וכד'). על רקע דברים אלו יש חשש כי הפינוי יגרום להם לנזקים רבים שיתכן וחלקם יתבררו כבלתי הפיכים (ראו בעניין זה ע"א 1953/21 גלעד מצבות בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (11.05.21)).
15. בנוסף, לא מצאתי בשלב זה להבדיל בין מועד הפינוי שנקבע למשיבים (1.11.21) לבין מועד הפינוי שנקבע למשיבים 3 ו- 4 (1.09.22), הנזק הצפוי למחזיקים זהה ואם ניתנה למשיבים 3-4 ארכה לפינוי מן הראוי שתינתן למבקשים ארכה לפחות לתקופת הערעור.
16. הבקשה מתקבלת. ביצוע סעד הפינוי – יעוכב עד להכרעה בערעור.

עיכוב הביצוע מותנה בכך שהמבקשים יפקידו בתוך 14 ימים ערובה בסכום של 50,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, להבטחת נזקי המשיבה 1.

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשפ"ב, 31 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.